Loading AI tools
אמן ספרדי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סלבדור דומנק פליפ ז'סינט דאלי אי דומנק או בקיצור סלבדור דאלי (בקטלאנית: Salvador Domènec Felip Jacint Dalí i Domènech; 11 במאי 1904 – 23 בינואר 1989) היה צייר סוריאליסטי ספרדי-קטלאני, מחשובי האמנים במאה ה-20.
 | |
| סלוואדור דאלי, 1972 | |
| לידה |
11 במאי 1904 פיגרס, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
23 בינואר 1989 (בגיל 84) פיגרס, ספרד |
| שם לידה |
Salvador Domingo Felipe Jacinto Dalí i Domènech |
| מקום קבורה |
Dalí Theatre and Museum |
| לאום | ספרדי |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות של מדריד (1926) |
| תקופת הפעילות |
1922–1988 (כ־66 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות |
סוריאליזם |
| הושפע על ידי |
פרידריך ניטשה, פבלו פיקאסו, הירונימוס בוש |
| יצירות ידועות | התמדתו של זיכרון |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Jose Van Roy Dalí |
| חתימה |
 |
|
www | |
  | |
ביצירותיו הבלתי שגרתיות של דאלי, בולט צירוף של תמונות חלום ביזאריות ומלאות דמיון, המושפעות מאמני הרנסאנס הגדולים כמו גם מתורתו של זיגמונד פרויד. יצירתו השתלבה באופיו האקסצנטרי והתיאטרלי והשפיעה רבות על אמנות המאה העשרים והמאה העשרים ואחת בציור, בפיסול, במוזיקה, בצילום ובקולנוע.
דאלי נולד ב-11 במאי 1904 בעיר פיגרס שבקטלוניה, ספרד. הוא היה בנו של נוטריון בן המעמד הבינוני. אביו היה אתאיסט ואמו הייתה קתולית אדוקה. הוריו של דאלי העניקו לו את שמו של בנם הקודם, שנפטר. דאלי למד בבית הספר העירוני לציור, שם רכש את השכלתו הראשונית באמנות. בשנת 1916 גילה דאלי את הציור המודרני בחופשה משפחתית לקדאקס עם משפחתו של רמון פצ'וט - אמן מקומי שנהג לנסוע תכופות לפריז.
בשנת 1917 ארגן אביו בבית המשפחה תערוכת רישומי פחם של בנו הצעיר. התערוכה הפומבית הראשונה שלו נערכה בתיאטרון העירוני בפיגרס בשנת 1919. בשנת 1921 מתה אמו מסרטן, ואביו נישא לאחותה, לה דאלי רחש טינה מסוימת.
בשנת 1922 עזב דאלי למדריד, שם למד באקדמיה לאמנות (Academia de San Fernando). בשלב זה כבר רכש לו דאלי מעמד של אדם אקסצנטרי, ששערו ארוך והוא מתגאה בפאות-לחיים, במעיל, בגרביונים ובמכנסיים בגובה הברכיים בסגנון המאה הקודמת. השפם המצועצע של דאלי תרם גם הוא להופעתו- דאלי הושפע מהשפם של הצייר הספרדי בן המאה ה-17, דייגו ולסקס[דרוש מקור]. את עיקר תשומת לבם של חבריו הסטודנטים רכש על ידי ציוריו, בהם התנסה בקוביזם (וזאת על אף שנראה כי שבציוריו המוקדמים דאלי עדיין לא הבין את התנועה הקוביסטית, שכן ידיעותיו על הזרם הגיעו ממספר מאמרים בכתבי עת וקטלוגים, שכן לא היו בתקופה זו אמנים קוביסטים במדריד).
דאלי התנסה גם בדאדאיזם[דרוש מקור], זרם שאת השפעותיו ניתן לראות ביצירתו לאורך השנים. הוא הפך לידיד קרוב של המשורר פדריקו גארסיה לורקה, גם במישור הרומנטי, כמו גם עם לואיס בוניואל. דאלי סולק מהאקדמיה זמן קצר לפני בחינות הגמר בשנת 1926, כשהצהיר כי לאיש בפקולטה אין את הכישורים לבחון אותו.
באותה השנה ערך את ביקורו הראשון בפריז, שם פגש את פבלו פיקאסו. האמן הוותיק שמע טובות על דאלי מז'ואן מירו. בשנים הבאות יצר דאלי מספר יצירות שהושפעו משמעותית מפיקאסו וממירו, כשהתחיל להגדיר את סגנונו. כמה מאפיינים של יצירותיו לאורך השנים צצו כבר בשנות העשרים, אולם דאלי כילה את כל סגנונות האמנות שיכול היה למצוא, ויצר יצירות בקשת רחבה של סגנונות, מיצירות בסגנון קלאסי-אקדמי ועד אוונגרד חדשני, לעיתים ביצירות נפרדות, ולעיתים באותה יצירה. תערוכות של יצירותיו בברצלונה משכו תשומת לב רבה, ומבקריו נחלקו בין המשבחים למבולבלים.
שנת 1929 הייתה שנה חשובה בחיי דאלי. הוא שיתף פעולה עם הבמאי הספרדי לואיס בוניואל בסרט הקולנוע הקצר "כלב אנדלוסי" ופגש את המוזה שלו ואשתו לעתיד, גאלה, שנולדה כהלנה דלובינה דיאקינוף, מהגרת מרוסיה, מבוגרת ממנו ב-11 שנה, שהייתה נשואה אז למשורר הסוריאליסטי פאול אלוארד. באותה שנה היו לדאלי תערוכות מקצועיות חשובות והוא הצטרף באופן רשמי לקבוצה הסוריאליסטית ברובע מונפרנאס בפריז (אף על פי שעבודותיו כבר הראו השפעות סוריאליסטיות חזקות שנתיים לפני כן). הסוריאליסטים העריצו את מה שדאלי כינה שיטה פראנואיאקטית-קריטית של נגיעה בתת מודע לשם השגת יצירתיות אומנותית גדולה יותר.
בשנת 1934 התחתנו דאלי וגאלה, שחיו יחד מאז שנת 1929, בטקס אזרחי. בשנת 1958 הם נישאו מחדש בטקס קתולי. עם עלייתו לשלטון של פרנסיסקו פרנקו בסוף מלחמת האזרחים בספרד, נקלע דאלי למחלוקת פוליטית עם עמיתיו הסוריאליסטים. דאלי הורחק רשמית מהקבוצה הסוריאליסטית המרקסיסטית ברובה. תגובתו של דאלי להרחקתו הייתה "סוריאליזם זה אני". אנדרה ברטון טבע את האנגרמה על שמו "Avida Dollars" ("להוט לדולרים") בגלל מה שתפס כהתמסחרות דאלי ועבודותיו; לאחר ההרחקה התייחסו הסוריאליסטים לדאלי בלשון עבר, כאילו היה מת. אנשי התנועה הסוריאליסטית המשיכו בפולמיקה נוקשה נגד דאלי עד מותו וגם אחריו.
בשנת 1940, תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה, עברו דאלי וגאלה לארצות הברית, שם גרו שמונה שנים. בשנת 1942 פרסם דאלי את האוטוביוגרפיה המשעשעת שלו, "החיים הסודיים של סלוואדור דאלי".
את שארית חייו העביר דאלי בקטלוניה האהובה עליו והתיישב בקאפ דה קרוס, שם התגורר עד פטירת אשתו. העובדה שבחר להתגורר בספרד תחת שלטון פרנקו משכה אליו ביקורת רבה מצד אמנים רבים, ויש הסוברים שהזלזול בעבודותיו המאוחרות הוא על בסיס פוליטי ולא על בסיס איכותן.
בגיל מבוגר הרחיב דאלי את היריעה מציור בלבד והתנסה בשיטות ובמדיות יוצאות דופן ובאמצעים חדישים; למשל, הוא יצר יצירות ב"בולטיזם" – התזת כתמי דיו על נייר, וטען שהיה הראשון להשתמש בהולוגרפיה בצורה אמנותית. בחלק מיצירותיו יש גם אשליות אופטיות. אמנים צעירים כמו אנדי וורהול הצהירו שהייתה לדאלי השפעה חשובה על הפופ ארט.
בשנת 1960 החל דאלי לעבוד על תיאטרון-מוזיאון גאלה סלוואדור דאלי בעיר הולדתו, פיגרס, אך המשיך גם בעבודתו בביתו בעיירת הקיט פורט ליגאט. המוזיאון בפיגרס נבנה באותו מבנה בו הציג דאלי את תערוכתו הראשונה כאמן צעיר; זה היה הפרויקט הגדול ביותר שלו ועיקר תשומת הלב שלו עד שנת 1974. הוא המשיך להרחיב את המוזיאון עד אמצע שנות השמונים. עם זאת, בשנת 1968 הגיע לביקור בישראל ובמסגרתו צייר ציורים רבים אשר הושפעו מההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל, אלו מאוגדים באוסף ציוריו "העלייה". בשנת 1982 העניק המלך חואן קרלוס הראשון לדאלי את התואר "מרקיז פובול". האסטרואיד "2919 דאלי" נקרא על שמו.
בשנת 1969 עיצב את הלוגו של חברת הממתקים הקטאלונית "צ'ופה צ'ופס" שעד היום משמש סימן מסחר ברחבי העולם.
רעייתו של דאלי, גאלה, נפטרה ב-10 ביוני 1982. לאחר מותה איבד דאלי את העניין בחייו. הוא ייבש את עצמו בכוונה – ייתכן שהיה זה ניסיון התאבדות, או ניסיון להיכנס למצב של חיות מושהית, שכן הוא קרא שבעלי חיים מיקרוסקופיים מסוימים מסוגלים לעשות כן.
דאלי עקר מביתו בפיגרס לטירה שרכש לגאלה בפובול, שבה סיימה את חייה. בשנת 1984 פרצה שרפה בחדר השינה שלו בנסיבות לא ברורות. ייתכן שהיה זה ניסיון התאבדות או ניסיון לרצח של עובד בית, או פשוט רשלנות של צוות הבית, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, דאלי חולץ מהבית הבוער והוחזר לפיגרס, שם דאגה קבוצה של חברים, תומכים ואמנים אחרים לכך שבשנותיו האחרונות יוכל לחיות חיים נוחים בתיאטרון-מוזיאון שלו. נטען כנגד עובדי הבית שלו שהם כביכול החתימו אותו על בדי ציור ריקים שאחר כך צויר עליהם (גם לאחר מותו) והם נמכרו כציורים מקוריים. בשל כך סוחרי אומנות מפגינים חשדנות כלפי עבודות מאוחרות המיוחסות לדאלי.
סלוואדור דאלי נפטר מכשל בלב ב-23 בינואר 1989 בפיגרס. הוא נקבר בקריפטה של התיאטרון-מוזיאון שלו.
ביוני 2017, בית משפט בספרד הורה להוציא את גופתו מקברו כדי לערוך בדיקת DNA ולקבוע אם יש לו בת.[1] לאחר בדיקה ביולי 2017, נקבע כי הטוענת אינה בתו של דאלי.[2]
דאלי הוצג לפעמים כפשיסט, בעיקר על ידי יריביו בקבוצת הסוריאליסטים, אך בפועל המציאות הייתה יותר מורכבת.
בצעירותו תמך דאלי במשך זמן מה באנרכיזם ובקומוניזם. בזכרונותיו מופיעות אנקדוטות רבות על הצהרות פוליטיות רדיקליות, אך יותר במטרה להמם את שומעיו מאשר בשל שכנוע עצמי עמוק. כשהגיע לחוג שהורכב כמעט אך ורק מסוריאליסטים מרקסיסטים שראו במלוכנים אויב כמו גם באנרכיסטים, הסביר להם דאלי שהוא "אנרכו-מלוכני".
עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ברח דאלי מהלחימה וסירב להזדהות עם קבוצה כלשהי. לאחר שחזר לקטאלוניה, בתום מלחמת העולם השנייה, התקרב דאלי לשלטונו של פרנקו. באותה עת גם זנח את האתאיזם שאימץ בנעוריו ושב לדת הקתולית (הוא אף התקבל אצל האפיפיור). דאלי הכריז כמה הצהרות שתמכו בדיכוי שביצע משטרו הפשיסטי של פרנקו, כשהוא מברך את פרנקו על פעולותיו שמטרתן "לרוקן את ספרד מכוחות הרסניים". דאלי שלח מברקים לפרנקו, שבהם בירך אותו על חתימתו על גזרי דין מוות לאסירים פוליטיים. דאלי אפילו צייר את ביתו של פרנקו. משטר פרנקו הראה סובלנות לאקסצנטריות של דאלי, בין השאר משום שהוא היה בין האמנים היחידים בעלי שם עולמי שהסכימו לגור בספרד הפשיסטית. עם זאת, דאלי הפגין חוסר ציות פומבי בכך שהילל את פדריקו גארסיה לורקה, גם בשנים שעבודתו של לורקה הייתה מוקצית ואסורה בספרד.
לדאלי לא הייתה כמעט סימפתיה לאנושות באופן כללי. אחת מאמירותיו הפוליטיות היא שלא אכפת לו לגבי אחרים, כל זמן שהוא יכול להיות מלך. כאשר בוחנים את דאלי דרך פריזמה של אנוכיות, האידאולוגיות המשתנות שלו מקבלות קו ברור ועקבי. כשדאלי היה עני ולא מוכר, הוא תמך בפירוק אלים של המערכת השלטונית והחברתית; מאוחר יותר, כשהתעשר והתפרסם, תמך במשטרו של פרנקו שאיפשר לו אורח חיים זה.
יצירותיו של דאלי, הן הגרפיות והן הפיסוליות, כוללות מספר מרכיבים קבוצים, המסמלים רעיונות קבועים, אשר ניתן לסדרן במילון סמלים:
דאלי יצר יותר מ-1,500 ציורים בימי חייו, בנוסף לאיורים לספרים, ליתוגרפיות, עיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטרון, מספר רב של שרבוטים, עשרות פסלים, ופרויקטים אחרים, כולל סרט מצויר עבור דיסני. להלן רשימה כרונולוגית של כמה מיצירותיו החשובות:
האוסף הגדול ביותר של עבודותיו של דאלי נמצא בתיאטרון-מוזיאון בפיגרס. האוסף השני בגודלו הוא במוזיאון סלוואדור דאלי בסנט פטרסבורג שבפלורידה, ואחריו בגלריית ,סלוואדור דאלי בפסיפיק פאליסדס שבקליפורניה. כמו כן אוסף נכבד מיצירותיו נמצא במתחם דאלי בפריז.
המקום המפתיע ביותר שבו הייתה תלויה יצירה של דאלי הוא בית הסוהר Rikers Island בעיר ניו יורק: ציור של הצליבה שתרם דאלי לבית הסוהר נתלה בחדר האוכל של האסירים למשך 16 שנה ואז הועבר לכניסה לכלא למשמורת. הציור נגנב בחודש מרץ 2003 על ידי ארבעה סוהרים וטרם הושב.
בשנים 1967–1968 צייר סדרה המונה 25 ציורים, שהוזמנו על ידי מדינת ישראל, תחת הכותרת "העלייה" עבור חגיגות העצמאות של שנת 1968. הציורים עוסקים בישראל, ציונות, ויהדות. מופיעים בהם סמלים כמו מגן דוד והכותל ואישים כמו דוד בן-גוריון ומשה שרת. כיום הציורים מופיעים במוזיאון דאלי שבעיר פיגורוס.
בשנת 1982 יצר את פסל "המנורה". בהמשך הוצב הפסל בנמל תעופה בן-גוריון.
 |
ספר: סלוואדור דאלי |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד. | |
אתר האינטרנט הרשמי של סלבדור דאלי (באנגלית)
פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת לניתוח הסרט "כלב אנדלוסי", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת ערן סבאג, "חיים של אחרים" על סלוואדור דאלי, 6 בספטמבר 2011, כוללת הקלטה של דאלי מדבר על שפמו המפורסם.
סלוואדור דאלי, "לאכול את הסוריאליסטים" מתוך "כיבוש האירציונאלי", תרגום חיים פינקלשטיין, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2017 רועי רוזן, כתבי סלוואדור דאלי: היופי האכיל של אמן שהוא גם סופר מענג ומפתיע, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2017
"הכלב האנדלוסי", סרטם של דאלי ולואיס בוניואל, 1929 סרטון של מוזיאון דאלי שבפלורידה (אנ'), מציג את דאלי באמצעות בינה מלאכותית, באתר הארץ, 28 בינואר 2019
סלודור דאלי (1904-1989), דף שער בספרייה הלאומית
סלבדור דאלי, ברשת החברתית פייסבוק
סלבדור דאלי, ברשת החברתית GoodreadsSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
