סוכנות כשרות
גוף המעניק תעודות כשרות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוכנות כשרות, או גוף כשרות הוא ארגון או רשות מאשרת המעניקה תעודת כשרות למרכיבים, מזון ארוז, משקאות וחומרים מסוימים, כמו גם נותני שירותי מזון ומתקנים בהם מכינים או מגישים אוכל כשר. תעודה זו מאמתת כי המרכיבים, תהליך הייצור הכולל את כל המכונות או תהליך שירות המזון תואם את דיני הכשרות כפי שנקבע בשולחן ערוך, אמת המידה של ההלכה היהודית. סוכנות הכשרות מעסיקה משגיחי כשרות[1] לביקורים תקופתיים באתר ובפיקוח על תהליך ייצור המזון או שירות המזון על מנת לאמת את העמידה המתמשכת בתנאי הכשרות. לכל סוכנות יש סמל משלה, שמאפשרת ליצרנים ולספקי שירותי מזון להציג על המוצרים שלהם או על אישורים בחנות; ניתן לבטל את השימוש בסמל זה בשל אי ציות לתנאים. לכל סוכנות יש בדרך כלל "רב פוסק" הקובע את תקני הכשרות המדויקים שיש ליישם ומפקח על יישומם.
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר מידע על מצב הכשרות בישראל וסוכנויות הכשרות בה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
סמכותה של סוכנות הכשרות נוגעת רק לעניינים המחויבים על פי ההלכה היהודית. תעודת כשרות אינה מהווה תחליף לבדיקות ואכיפה ממשלתית של בטיחות מזון.[2]
נכון לשנת 2014 היו יותר מ־1,100 סוכנויות המעניקות כשרות.[3][4] אלה כוללים סוכנויות בינלאומיות, לאומיות, אזוריות, ישראליות, מומחיות ולא-אורתודוקסיות.[5] ישנן סוכנויות השמות דגש על אתיקה בעסקים, רווחת בעלי חיים ומודעות סביבתית מצד יצרנית המזון, בעיקר בצפון אמריקה.[6] סוכנויות לא-אורתודוקסיות מעניקות הקלות בהיבטים מסוימים של ייצור מזון ותפעול עסקי (כגון פעילות בשבת) שסוכנויות אורתודוקסיות אינן נותנות.[7][8]
סוכנויות הכשרות הגדולות ביותר בארצות הברית, המכונות "חמשת הגדולות", מאשרות יותר מ-80% מהאוכל הכשר שנמכר בארצות הברית.[9] חמש הסוכנויות הללו הן: OU, OK, KOF-K, Star-K ו-CRC (אנ').[10]
בעוד של-OU, OK, Kof-K ו-Star-K יש גישה בינלאומית עמוקה, ישנן סוכנויות כשרות בכל שש היבשות המיושבות. בין מפקחי הכשרות הבינלאומיים השונים בולטים במיוחד הם בית הדין הרבני בלונדון, מועצת הכשרות של קנדה, כשרות אוסטרליה והרב מרדכי רוטנברג.[11] הרבנות הראשית לרוסיה מעסיקה משגיחי כשרות במזרח אירופה ומחלקת הכשרות שלה היא אחת הגדולות באירואסיה.
לפני הופעת המזון המיוצר בצורה תעשייתית, הכינו משפחות יהודיות את הארוחות שלהן בבית והבטיחו את הכשרות של חומרי הגלם בעצמן על ידי לקיחת עוף לשחיטה וקניית בשר משוחט אמין והבטחת החליבה מפני חלב נוכרי ובעיות אחרות. במטבח פיקחה עקרת הבית על ההפרדה הקפדנית בין חלב ובשר. רק במאה ה־20, עם עליית הזמינות של מוצרי מזון מתוצרת תעשייתית המיועדת לצרכן היהודי, הפך מתן אישורי כשרות על מוצרים לשירות נדרש.[12][13]
הסוכנות העצמאית הראשונה למתן תעודות כשרות נוסדה על ידי OU בשנת 1924. מנהלה, אברהם גולדשטיין, עזב את OU כדי להקים סוכנות כשרות שנייה, OK, בשנת 1935.[14][15] תחום הענקת תעודות הכשרות התרחב בשנות השלושים כאשר מותגים גדולים כגון קוקה-קולה ביקשו להשיג תעודת כשרות כדי להקל על הרחבת השוק שלהם.[16] ריבוי המזון המיוצר במפעלים לאחר מלחמת העולם השנייה ראה עלייה במקביל גם בפעילות סוכנויות הכשרות. בשנת 1950, למשל, צוות ה-OU שמנה כ-40 משגיחים אישר 184 מוצרים ל־37 חברות; בשנת 1972, לרשות OU היו יותר מ-750 משגיחים שאישרו למעלה מ־2,500 מוצרים עבור 475 חברות.[17]
בסוף המאה ה־20, השימוש הגובר במרכיבים המעובדים מראש (כגון חומרי טעם וריח מלאכותיים, חומרים מתחלבים וחומרים משמרים) הרחיב עוד יותר את היקף מתן הכשרות. מוצר המיוצר במדינה אחת יכול להכיל מרכיבים וטעמים המיוצרים במדינות אחרות; יש לעקוב אחר מרכיבים וטעמים אלה עד לנקודת המוצא שלהם על מנת לאמת את עמידתם בדיני הכשרות. על פי הערכה לשנת 2013, 135 אלף מוצרי המזון שקיבלו כשרות הכילו יותר ממיליון תוספי מזון.[18] סוכנויות הכשרות שולחות באופן קבוע את המשגיחים למפעלים בסין, תאילנד והפיליפינים כדי לפקח על ייצור מרכיבים מעובדים מראש ולהבטיח את כשרותם.[19] סוכנויות רבות מקבלות את רשימת המרכיבים המעובדים מראש, גם אם אושרו על ידי סוכנויות אחרות.[20]
סוכנויות יכולות לשמור על הבדל במעמד הכשרות של מזונות על בסיס הפוסק שלהם. לדוגמה, אספרטם, מרכיב מרכזי בדיאט קוקה-קולה, נחשב לקטניה על ידי מועצת הכשרות של קנדה (COR) ולכן סוכנות זו אינה נותנת כשרות למוצר זה בפסח. לעומת זאת, ה-OU מסתמך על הפוסקים כי התוסף הוא "קטניות שנשתנה" – ש"שונה ברמה המולקולרית" (ולכן הוא כבר לא קטניות) — ו־OU כן נותנת את הכשרות שלה לדיאט קולה לשימוש בחג הפסח גם עבור קהילות שנוהגות להימנע מאכילת קטניות.[21]
על פי ההלכה, מתן כשרות נדרש עבור:
- מזונות – כולל בשר, עוף, דגים, מוצרי חלב, פירות וירקות, דגנים, משקאות ותוספי מזון
- כלים[22]
- תהליך ייצור
- מקומות למתן אוכל כגון מסעדות, בתי אבות, חדרי אוכל באוניברסיטה, בתי חולים, אצטדיונים, אולמות כנסים. אף על פי שהנקניקיות הנמכרות במקום מסוים יכולות להיות כשרות, על משגיח להיות נוכח בכדי להבטיח שפריטים שאינם כשרים לא יבואו איתם במגע[23] ושמאכלים שאינם כשרים אינם נמכרים או מופצים בעטיפות כשרות.[24]
תהליך מתן כשרות מתחיל בבקשת אישור מהלקוח.[25] יצרני מזון גדולים בדרך כלל מבקשים תעודת כשרות מגורמים גדולים, לאומיים ובינלאומיים, בעוד עסקים קטנים ומקומיים מקבלים אותה מרבנים המשרתים את אותה קהילה, או מרבנים בודדים בעלי מוניטין טוב בענף.[26] לקוחות המחפשים לקבל תעודת כשרות נדרשים לפנות לגורמים בודדים ולעבור את תהליך הבקשה מספר פעמים, לפני שהם עובדים עם סוכנות מתאימה.[27] כדי לצמצם את הזמן והמאמץ, החברה עשויה לרצות ליצור קשר עם מתווך כשרות אשר ישאף למצוא את סוכנות הכשרות הטובה ביותר המתאימה למוצר ולתקציב. מתווכת כשרות מוכרת בארצות הברית היא Direct Kosher. הדבר חשוב במיוחד בנושא של בישולי גויים.
השלב הבא הוא שהלקוח יציג רשימה של כל המרכיבים המשמשים במוצר המזון ובמכונות שלו (כגון חומרי ניקוי), כדי שסוכנות הכשרות תחקור ותעקוב אחר המקורות והספקים כדי לאמת את כשרותם. אם הלקוח חורג מאוחר יותר מרשימה זו ומכניס רכיבים אחרים למוצר, לסוכנות יש את הזכות לדרוש שינויים או לסיים את החוזה ולקחת ממנו את תעודת הכשרות.[28]
לאחר מכן, נציגי הרבנות של הסוכנות עוברים עם הלקוח את כל תהליך ייצור המזון או שירות המזון, תוך ציון ציוד, תהליכי ייצור, טכניקות אריזה, מערכות אחסון והסדרי תחבורה העלולים לפגוע במעמד הכשרות.[29][30] אם אוכל לא כשר מיוצר באותו המפעל (או אם בשר ומוצרי חלב מיוצרים יחד[31]), שתי המערכות צריכות להישאר נפרדות לחלוטין, כולל כלי העברת חום לטיפול בשני קווי הייצור. אם מייצרים מזון לא כשר באותה מכונה של מזון כשר, אם כי בפסח ייצור נפרדים, יש לנקות את כל הציוד והכלים באופן אינטנסיבי ולאחר מכן לטפל במים רותחים לפני השימוש בפס ייצור כשר.[31][32] הלקוח חייב להסכים גם לתיעוד ומערכות תיעוד ספציפיים על מנת לעקוב אחר חומרי גלם שנכנסים ומזונות מעובדים היוצאים, כמו גם לוחות זמנים לייצור.[29]
מקום לשירותי מזון חייב לעמוד בדרישות הלכתיות נוספות, כגון כיבוד חוקי שבת, יום טוב, פסח וימי תענית מסוימים.[33] הסוכנות והלקוח חותמים על חוזה לשנה המתחדש באופן אוטומטי, אלא אם כן צד אחד יודיע לצד השני על רצונו לסיים את הקשר. [34]
לאחר קבלת תעודת כשרות, הלקוח מקבל אישור להציג את הסמל של סוכנות הכשרות, או על אריזת המוצר או על תעודה המוצגת במקום שירות המזון. לכל סוכנות יש סמל משלה, בדרך כלל זהו סימן מסחרי רשום, שהוא רכוש הסוכנות וניתן להשתמש בו רק באישורה.[35][36] אם הכשרות מבוטלת מכל סיבה שהיא, על הלקוח להרוס כל אריזות הנושאות את סמל הסוכנות, וכן להסיר את הסמל מהפרסומים.[34] סוכנויות כל הזמן מחפשות שימוש במרמה בסמל שלהן. הן הסוכנויות והן עלוני הצרכנים מפרסמים את שמות החברות והמוצרים מהם הוסרה הכשרות.[37][38] אם סמל מסומן על גבי מוצר של חברה כזו, הדבר מהווה שימוש בלתי מורשה ובארצות הברית אף נחשב כפשע פדרלי.[37] בישראל, הרבנות הראשית לישראל מנטרת באופן קבוע מפעלים וחברות כדי למנוע שימוש לא חוקי בסמלים כשרות. בנוסף לסמל, סוכנויות רבות מציינות אם המוצר חלבי, בשרי, פרווה או כשר לפסח.[36]
בארצות הברית, האות "K" כשלעצמה אינה יכולה להיות סימן מסחרי, ולכן יכולה להיות מודבקת על מוצר על ידי כל אחד.[39][36] אין לה משמעות משפטית או הלכתית, ולכן אינה ערובה למעמד הכשרות.[40]
המשגיח, הוא "העיניים והאוזניים" של סוכנות הכשרות בנקודת הייצור או ההפצה.[1] עליו לדאוג שפסי הייצור הכשרים והלא כשרים יישמרו בנפרד לחלוטין. עליו להכיר את כל המרכיבים ואת אופן ייצורם בכדי להבטיח כשרות. רוב הסוכנויות הגדולות מחזיקות מאגר מידע המציג "מאות אלפי מרכיבים ונוסחאות" כדי לספק מידע עדכני למשגיחים שלהם.[7]
המשגיח מבצע ביקורים תכופים וללא הודעה מוקדמת במהלך הייצור כדי להבטיח עמידה בתנאי החוזה.[41] אם הוא רואה משהו חשוד או שיש לו שאלה כלשהי לגבי המרכיבים או תהליך הייצור, הוא פונה מיד לאחד מרבני הסוכנות, כדי לקבל החלטות בנושאי תאימות ומעמד הכשרות.[1] על המשגיח להיות זמין בכל עת על מנת לוודא את אכיפת תקני הכשרות.[42]
סוכנויות כשרות גובות עמלות שונות בהתבסס על השירותים שהן מספקות. בדרך כלל יש תשלום שנתי עבור הכשרות עצמה, שלוקחת בחשבון את מספר ותדירות הבדיקות באתר על ידי משגיחים ועלויות הניהול הנלוות לכך.[34] אם הסוכנות היא למטרות רווח, היא עשויה לגבות תשלום שנתי וכן לבקש אחוז מהמכירות השנתיות ברוטו.[37][34]
בעוד מבקרים טוענים שסוכנויות כשרות מעלות את עלות המוצר לצרכן, העמלות נקלטות בעלויות התפעול הרגילות של הלקוח.[39][36] הלקוח מחזיר את העמלה פעמים רבות בשל העלייה במכירות הנובעות מאישור הכשרות.[37] עם זאת, הלקוח עשוי לגבות הוצאה נוספת אם עליו לבצע שינויים במכונות או בתהליך הייצור שלו על מנת להתאים לכשרות.[26]
חלק מהסוכנויות, ובראשן EarthKosher מציעות אישורים נוספים כגון על מזון אורגני, פליאו, לא GMO או חלאל, כתעודה עצמאית או בנוסף לכשרות.
בנוסף למתן הכשרות, הסוכנויות הגדולות עוסקות בחינוך צרכני וקידום התעשייה. Star-K, למשל, מפעילה מוקד כשר ומפעילה מדריך הנחיה לפסח, מכון הלכה, תוכניות הכשרה בכשרות, סמינר הכשרה בשירותי מזון, וסמינרים וועידות בסדרת כנסים.[20]
- Blech, Zushe Yosef (2009). Kosher Food Production (2nd ed.). John Wiley & Sons. ISBN 0813804809.
- Carter, Stephanie Jane (2011), "Kosher and Halal Labels", in Williams, Elizabeth M. (ed.), The A-Z Encyclopedia of Food Controversies and the Law, ABC-CLIO, ISBN 0313364486
- Eidlitz, Rabbi Eliezer (2004). Is it Kosher? Encyclopedia of Kosher Foods: Facts & Fallacies (Revised ed.). Feldheim Publishers. ISBN 1583306161.
- Levenson, Barry M. (2001). Habeas Codfish: Reflections on Food and the Law. University of Wisconsin Press. p. 190. ISBN 0299175103.
- Lytton, Timothy D. (2013). Kosher. Harvard University Press. ISBN 0674075234.
- Morris, Lisa; Hayes, Jim; York, Elaine (2005). "Obtaining Kosher Certification" (PDF). TechBriefs. Burns & McDonnell (3). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-10-19.
- Regenstein, Joe M.; Regenstein, Carrie E. (2000), "Religious Food Laws and the Seafood Industry", Marine and Freshwater Products Handbook, CRC Press, ISBN 1566768896
- Rosen, Rebecca J. (Autumn 2010). "Food Police". The Wilson Quarterly. 34 (4). JSTOR 41001166. Jstor subscription
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
