Loading AI tools
סרט משנת 1950 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נפילת ברלין (רוסית: Падение Берлина) הוא סרט תעמולה עלילתי סובייטי בבימויו של מיכאיל צ'יאורלי ובהפקת אולפני מוספילם שיצא ב-1950. הסרט הציג את קורות מלחמת העולם השנייה, בשילוב גיבורים ועלילה בדיוניים, תוך תיאור מהלל ומשבח במיוחד של יוסיף סטלין. "נפילת ברלין" נחשב לאחד משיאי פולחן האישיות של סטלין.
 | |
| בימוי |
מיכאיל צ'יאורלי  |
|---|---|
| הופק בידי | ויקטור צירגילדזה |
| תסריט | פיוטר פבלנקו |
| עריכה | טטיאנה ליכאצ'בה |
| שחקנים ראשיים | מיכאיל גלובאני |
| מוזיקה |
דמיטרי שוסטקוביץ' |
| צילום |
לאוניד קוסמטוב, Boris Aretskiy |
| מדינה |
ברית המועצות |
| חברת הפקה |
מוספילם |
| הקרנת בכורה |
21 בינואר 1950  23 בספטמבר 1950  |
| משך הקרנה |
167 דקות (מקור) 151 דקות (מצונזר) |
| שפת הסרט |
רוסית |
| סוגה |
סרט תעמולה, סרט אפי, סרט מלחמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אלכסיי "אליושה" איוונוב הוא עובד ביישן ומגושם במפעל פלדה בעיר שדה סובייטית, העוקף בהרבה את מכסת הייצור שלו. הוא נבחר לקבל את עיטור לנין ולטוס למוסקבה למפגש אישי עם סטלין. איוונוב המגושם מאוהב במורה האידיאליסטית נטשה, אך מתקשה להתוודות על כך. במוסקבה, הוא פוגש את סטלין העובד בגנו והמנהיג מסביר לו שעליו לשטוח את רגשותיו וממליץ שידקלם לה שירה. (בקטע שנמחק אחרי 1953: אליושה, סטלין ויתר הצמרת הסובייטית, כולל לברנטי בריה, סועדים יחד ארוחת צהריים). איוונוב חוזר לעירו, מספר לנטשה על רגשותיו והם יוצאים לטיול בשדה חיטה. לפתע עוברים מטוסים בשמים; נטשה מנופפת אליהם, והם מטילים פצצות. מולם מתקדם טור של חיילים גרמנים, הפולשים לברית המועצות ומטילים שלטון אימים על האוכלוסייה.
אליושה מאבד את הכרתו בהפצצה. הוא מתעורר לאחר מספר חודשים בבית-חולים בעורף; איש אינו יודע היכן נטשה, והוא מגלה שהפולשים בשערי מוסקבה. בבירה, מסביר סטלין למרשל גאורגי ז'וקוב ההססן כיצד לפרוס את כוחותיו. אליושה מתנדב לצבא האדום ומשתתף במצעד בכיכר האדומה ובקרב מוסקבה, בו נהדפים הגרמנים. בינתיים, בברלין, היטלר המברך את בעלי בריתו צופה בטור ארוך של עובדי כפייה סובייטים, ביניהם נטשה. הוא מתרתח לשמע הידיעה שהסובייטים ניצחו ומורה לתקוף את סטלינגרד. גרד פון רונדשטט מסרב לתפוס את מקומו של ולטר פון בראוכיטש המודח בפיקוד על הצבא, ומסביר להיטלר כי סטלין הוא מצביא אדיר ותבוסתם ודאית. הרמן גרינג נושא ונותן עם הקפיטליסט הבריטי בדסטון על אספקת חומרים נחוצים למאמץ המלחמתי. אחרי הניצחון הסובייטי בקרב סטלינגרד, מסביר וסילי צ'ויקוב לאליושה המשרת תחת פיקודו כי סטלין נמצא תמיד עם הצבא האדום. העלילה מזנקת לוועידת ילטה, בה דנים סטלין ובעלי-בריתו, וינסטון צ'רצ'יל הערמומי והבוגדני ופרנקלין דלאנו רוזוולט התמים והשוטה, בעתיד המלחמה. (הפסקה לקהל).
סטלין שואל את הגנרלים שלו מי יכבוש את ברלין, הם או בעלות-הברית המערביות; תשובתם היא שיגיעו לעיר ראשונים. היטלר סופג התמוטטות עצבים בעוד שיחידת המשמר של איוונוב מתקדמת בהתמדה לכיוון ברלין ומצווה על חייליו למות עד האיש האחרון. במחנה הריכוז בו מוחזקת נטשה, מתכננים השומרים לרצוח את האסירים לפני בוא הצבא האדום, אך יחידתו של אליושה מגיעה לשם בטרם הם מספיקים. נדמה לו שהוא שומע את נטשה, אך הם לא מוצאים זה את זה במהומה.
היטלר מצווה בייאושו להציף במים את תחנות הרכבת התחתית של ברלין כדי לבלום את הסובייטים, והמוני אזרחים טובעים. הוא נושא את אווה בראון לאישה ושניהם מתאבדים. הנס קרבס מתחנן להפסקת אש, אך סטלין מורה לצ'ויקוב לקבל רק כניעה ללא תנאי. אליושה, מליטון כנתריה ומיכאיל יגורוב נבחרים לשאת את הדגל שמונף על הרייכסטאג. הגרמנים נכנעים, וחיילים מכל רחבי ברית המועצות חוגגים את הניצחון הסופי.
מטוסו של סטלין נוחת מן העננים ומתקבל בהתלהבות על ידי החיילים ואלפי עובדי כפייה משוחררים מכל אירופה, המנופפים בכרזות עם דמותו ומהללים את שמו. סטלין מברך את הגנרלים והצבא ונושא נאום שבו הוא קורא לשלום עולמי. נטשה ואליושה הנמצאים בקהל מאתרים זו את זה ומתאחדים מחדש, מול סטלין המחייך, ומודים לו בהתרגשות על כל אשר עשה עבורם; נטשה אף מנשקת את לחיו. אסירי מחנות הריכוז המשוחררים קוראים "יחי סטלין" בשפות שונות, והסרט מסתיים במנהיג הסובייטי המאחל לכל שלווה ואושר.
פולחן האישיות של סטלין החל להתבטא בקולנוע כבר בשנות ה-30, אך נזנח בעת המלחמה: הצורך לגייס את המוני העם אילץ את שופרות המשטר ליצור סרטים שעסקו בגיבורי עבר היסטוריים או בהתמודדות האיש הפשוט. אחרי 1945, התעמולה הסטליניסטית שבה למסך בתנופה גדולה, כשראש המדינה מתואר כאחראי היחיד והבלעדי לניצחון על הנאצים. "תוך זמן קצר," כתבה דניס יאנגבלד, "נותרו רק שלושה סוגי גיבורים בקולנוע: המתים, הנכים וסטלין."[1]
'נפילת ברלין' עצמו תוכנן כמתנה ליום ההולדת ה-70 של המנהיג מטעם מוספילם. הבמאי שנבחר, מיכאיל צ'יאורלי, יצר כבר שני אפוסים סטליניסטיים; הכוכב הראשי, מיכאיל גלובאני, היה השחקן האהוב על המזכיר הכללי לגילום עצמו. הוא הופיע כבר בתור סטלין בתשעה סרטים קודם לכן, ובמהלך הקריירה שיחק אותו בארבעה-עשר בסך הכל. הדיקטטור גם התערב בכתיבתו של התסריטאי פיוטר פבלנקו ועקב מקרוב אחרי ההפקה. אדוורד רדזינסקי טען כי אביו שמע מפבלנקו שלברנטי בריה הורה לו לעצב את סטלין בסרט כדמות משיחית ואלוהית, עם מוטיבים חזקים השאובים מישו. כמו כן, הדימויים החזותיים בסרט הושפעו בבירור מניצחון הרצון של לני ריפנשטאהל. סבטלנה אלילויבה טענה בזכרונותיה שצ'יאורלי הציע לסטלין לשלב את בנו יאקוב ג'וגאשווילי בעלילה, והלה סירב והתרתח (השחקן ארטיום קרפטיאן אף טען שבריה שלח יד לאקדחו כשראה זאת, מתוך כוונה להוציא להורג את הבמאי). סופיקו צ'יאורלי, בתו של מיכאיל, סיפרה שאביה אמר לה שידע שניצל רק כשהמנהיג דמע למראה הסצנה הבדיונית, שלא אירעה מעולם, בה מטוסו נוחת בברלין. הצבא הסובייטי סיפק חמש אוגדות, ארבעה גדודי שריון, 45 טנקים גרמניים שנשבו ו-193 מטוסים לצורך סצנות הקרב. צ'יאורלי הביא גם 10,000 ניצבים לברלין לצורך הצילומים. "נפילת ברלין" צולם באיכות גבוהה מהרגיל ביחס לקולנוע סובייטי ובצבע, על תשליל מסוג אגפאקולור שנלקח שלל מאולפני UFA. הוא היה גם סרט העלילה הראשון שעסק באירועי סוף המלחמה בפיהררבונקר. דמיטרי שוסטקוביץ', שהואשם רק שנה קודם ב"פורמליזם" מנוון ובורגני על ידי אנדריי ז'דאנוב, הופקד על הפסקול. הדבר כנראה נזקף לזכותו ומנע את רדיפתו על ידי הממסד.
"נפילת ברלין" נצפה על ידי 38,400,000 איש בברית המועצות לבדה, מה שעשה אותו לסרט השלישי הפופולרי ביותר של 1950. הצוות והשחקנים זכו בפרס סטלין ובפרס גלובוס הבדולח בפסטיבל קרלובי וארי. לפי התיעוד בארגון "ממוריאל", הסרט עלה לאדם אחד לפחות בחירותו: קצין הארטילריה יבגני צ'ורנונוג, שהשתתף במלחמה, תהה בקול כשראה את סצנת הנחיתה בברלין "מהיכן הגיע המלאך הזה? לא ראינו אותו שם." הוא נעצר ונידון לשמונה שנות מאסר בגולאג, והשתחרר ב-1954 אחרי מות סטלין.[2] הסרט הובא לבריטניה ב-1952 על ידי האגודה המקומית לידידות עם ברית המועצות, והצנזורה התלבטה אם לאשרו, בשל תכניו האנטי-בריטיים החריפים. הקרנה מיוחדת אף נערכה עבור ראש הממשלה צ'רצ'יל, שהותקף אישית על המסך, והוא גם שאל את יו טרבור-רופר אם הצפת המנהרות הייתה מדויקת היסטורית (רופר ענה שהסובייטים ניפחו את המאורעות). לבסוף, החליטה הצנזורה שהסרט כה חד-צדדי ותעמולתי עד שניתן לאשרו ללא עריכה, אם כי הוספו כתוביות מקדימות שהסבירו לצופים את יתרונות החיים במדינה דמוקרטית.[3]
מותו של סטלין ב-1953 טלטל באחת את המערכת הפוליטית. לברנטי בריה הוצא להורג באופן מזורז, וצ'יאורלי הוגלה ממוסקבה. "נפילת ברלין" חדל מלהיות מוצג. ביולי הגיעה אף למזרח גרמניה הוראה להפסיק להקרינו. בקיץ, נמחקה סצנה בת מספר דקות בה נראה איוונוב סועד עם הממשלה הסובייטית. הוערך שהסיבה לכך הייתה נוכחותו של בריה בקטע.[4] ב-1956 נשא ניקיטה חרושצ'וב את הנאום הסודי בו התייחס במפורש לסרט: ”הבה ניזכר ב"נפילת ברלין". שם, רק סטלין עושה משהו. הוא נותן פקודות בחדר עם כסאות ריקים לרוב... והיכן פיקוד הצבא? היכן הפוליטבורו? במה הם עוסקים? אין שום דבר אודותם. סטלין פועל עבור כולם, לא מתחשב באיש, לא זקוק לעצה. הכל מוצג לעם באור הכוזב הזה, ומדוע? כדי להעטות על סטלין תהילה, בניגוד לעובדות ולאמת ההיסטורית”. בעקבות הנאום, הסרט נאסר באופן גורף בגוש הסובייטי וכל עותקיו נגנזו בארכיונים. בסין, שמנהיגותה התנגדה לרוויזיוניזם של חרושצ'וב, דווקא הוסיפו להציג את "נפילת ברלין".[5] ב-1991 נערכה הקרנה מיוחדת של הסרט האסור בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-48.
"נפילת ברלין", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"נפילת ברלין", באתר AllMovie (באנגלית)
"נפילת ברלין", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
