ניידות חברתית[1] (נקראת גם ניעות חברתית או מוביליות חברתית, באנגלית: Social Mobility) היא מושג בסוציולוגיה, המתאר את היכולת של אדם או משפחה לשנות את מעמדם הכלכלי־חברתי[2]. הגורמים המרכזיים המשפיעים על היכולת לניידות חברתית הם: הון חברתי, מקום מגורים, השכלת הורים, בריאות, מעמד הורים, מבנה משפחתי, העברת נכסים בין־דורית וחינוך איכותי ונגיש[3]. הניידות יכולה להיות כלפי "מעלה" או כלפי "מטה" (לטובה או לרעה), כאשר לכל תזוזה יש השפעה על חיי האדם או המשפחה. כאשר אי־השוויון בין מעמדות חברתיים גדל, כך פוחת הסיכוי לניידות חברתית, כלומר קשה יותר לטפס בסולם המעמדות.
מאפיינים
הניידות החברתית נמדדת לרוב בצורה כמותית ובמונחים של שינוי ביכולת הכלכלית, כלומר שינויים בהכנסה או בעושר. משלח יד הוא מדד מקובל נוסף לחקר ניידות חברתית[4]. אפשר למדוד ניידות חברתית בהתייחס למגוון תחומים, כמו בריאות או הישגים חינוכיים, בנוסף לרמות הכנסה. ניתן להבין את הניידות החברתית כתזוזה כלפי "מעלה" ו"מטה", לפיה אנשים רואים אם נסיבותיהם טובות יותר או פחות מאלה של הוריהם או בקרב בני גילם[5]. הניידות החברתית משמעותית עבור אנשים מרקע חברתי־כלכלי נמוך, והיא מבטאת את יכולתם לפעול לשיפור מיקומם בסולם החברתי־כלכלי, בנפרד ממאפיינים שאינם תלויים בהם, כגון הרקע שלהם, המקום בו גדלו או שיוכם האתני[6]. את רעיון הניידות החברתית ניתן להבין באופן יחסי או במונחים מוחלטים בין הדורות.
היסטוריה
ניידות חברתית הייתה אחד הנושאים הבוערים בחקר ההיסטוריה החברתית בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20. חוקרים בחנו ניידות חברתית משתי סיבות עיקריות. ראשית, על מנת לבדוק האם חברות מודרניות הגדילו או הפחיתו את סיכויי העלייה בסולם החברתי. שנית, לצורך חקירה בתולדות הניידות החברתית בראייה השוואתית. למשל, חוקרים אירופאים ואמריקאים בחנו את מיתוס ההזדמנויות לעלייה חברתית באמריקה, שהיו ייחודיים בהשוואה לאירופה. חקר הניידות החברתית תרם לתחומי ההיסטוריה, הסוציולוגיה והמחקר הפוליטי[7].
מקור תפיסת הניידות החברתית
הסוציולוג והפעיל הפוליטי, פיטרים סורוקין, הציג לראשונה את מושג הניידות החברתית בספרו "ניידות חברתית ותרבותית" (1927)[8]. סורוקין קבע כי אין חברה פתוחה לחלוטין (כגון מערכת המעמדות) ואין חברה סגורה לחלוטין (כמו מערכת הקסטות בהודו). בנוסף, אין שתי חברות זהות מבחינת התנועה המותרת, ומהירות הניידות החברתית יכולה להשתנות מתקופת זמן אחת לאחרת, תוך תלות במאפייני החברה[9]. שינוי חברתי יכול להתרחש לאורך זמן, כאשר אנשים עוברים ממעמד אחד לאחר בעקבות אינטראקציות חברתיות שונות, במהלכן אנשים מתחרים ומשתפים פעולה עם אחרים כדי לעלות בסולם הניידות החברתית[10].
הגורמים המשפיעים על ניידות חברתית
פערים חברתיים, לרוב, אינם נובעים מהבדלים גנטיים או אינדיבידואליים. הם נוצרים ומתבססים על ידי תהליכים ומנגנונים חברתיים, שמעמיקים את אי־השוויון במתן הזדמנויות[6]. סימנים לניידות חברתית, כגון חינוך ובריאות, יכולים לשמש לחיזוי של ניידות של אדם או קבוצה בחברה מרובדת. לדוגמה, הורים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה יכולים לשלוח את ילדיהם לתוכנית חינוך מוקדם, על מנת להגביר את סיכוייהם להצלחה בלימודים בשנים המאוחרות יותר של חייהם[11]. גורמים נוספים המשפיעים על הניידות החברתית הם הון חברתי, הון תרבותי, תעסוקה, בריאות והשפעות אזוריות־גאוגרפיות[3].
סוגי ניידות חברתית
ניידות חברתית יכולה להתרחש בצורות שונות, ואנשים יכולים לחוות סוגים שונים של ניידות בשלבים שונים של חייהם. סוגי הניידות אינם בהכרח תלויים זה בזה, ולעיתים קרובות הם יכולים לחפוף. נהוג לחלק את סוגי הניידות לשתי קטגוריות עיקריות: ניידות אופקית וניידות אנכית.
ניידות אופקית
מתרחשת כאשר אדם משנה את עיסוקו, אך מעמדו החברתי־כללי נותר ללא שינוי[12]. למשל, אם רופא עובר מטיפול ברפואה להוראה בבית ספר לרפואה, העיסוק השתנה, אך יוקרתו ומעמדו החברתי ככל הנראה נותרו זהים. סורוקין מתאר את הניידות האופקית כתמורות דתיות, טריטוריאליות, פוליטיות או אחרות ללא שינוי בעמדה האנכית[10].
ניידות אנכית
מתרחשת כאשר אדם עובר ממעמד נמוך למעמד גבוה יותר (או להפך). סורוקין, בספרו, הגדיר זאת כ"טיפוס חברתי ושקיעה חברתית"[8].
ניידות כלפי מעלה
מתארת מצב של עלייה למצב כלכלי מיוחס יותר בחברה. בחברה "פתוחה" מה שנדרש לצורך ניידות כלפי מעלה הוא לרוב חינוך ועבודה קשה. "הצלחה" נקבעת על ידי הישגים פרטניים ולא על בסיס רקע משפחתי. לעומת זאת, בחברות סגורות יש מעט ניידות כלפי מעלה, אם בכלל. למשל, ילדים להורים ממעמד הפועלים עשויים בסופו של דבר להגיע לעיסוקים של מעמד הפועלים בעצמם, וההישגיות החינוכית שלהם נקבעת במידה רבה על ידי ההישגים החינוכיים של הוריהם[13]. ניידות כלפי מעלה עשויה לכלול גם תפקידים בכירים יותר באותה קבוצה חברתית. עם זאת, ניידות זו, אף על פי שהיא נתפסת כדבר טוב, עשויה לגבות מחיר מאנשים פרטיים. כאשר אדם נע כלפי מעלה, לעיתים קרובות הוא צריך להשאיר מאחוריו סביבה מוכרת, כמו משפחה, ומקומות מעברו. ייתכן שיהיה עליו לשנות את צורת חשיבתו והתנהגותו. הוא יצטרך להסתגל לסביבה חדשה ולאמץ נורמות התנהגות שונות, הנהוגות בחברה החדשה[10].
ניידות כלפי מטה
ניידות כלפי מטה מתרחשת כאשר אדם עובר ממעמד גבוה בחברה למעמד נמוך יותר. זה יכול להתרחש למשל כשמישהו נתפס בביצוע מעשה פסול, שעלול לגרום לאובדן משרתו הנוכחית. ניידות מסוג זה כרוכה בהתמודדות עם פיחות דרסטי ומהיר במעמד החברתי. אדם החווה אותה עשוי להתקשות להסתגל לסביבה החדשה, מכיוון שהיא אינה דומה לרמת החיים אליה הוא רגיל[10].
ניידות בין־דורית
מתרחשת כאשר המעמד החברתי משתנה מדור אחד לדור הבא. השינוי יכול להיות כלפי מעלה או כלפי מטה. לדוגמה, אב עבד במפעל ואילו בנו רכש השכלה גבוהה, שמאפשרת לו להיות עורך דין או רופא. שינוי חברתי מסוג זה מעודד את הבן לאמץ דרך חיים וחשיבה חדשים[10]. ככלל ניתן לומר שככל שיש יותר התאמה בין הכנסות הילדים וההורים, כך הניידות החברתית פחותה[14].
ניידות תוך־דורית
התקדמות ברמה החברתית המתרחשת לאורך חייו של אדם. ניתן להבין ניידות תוך־דורית גם כשינוי במעמד החברתי, המתרחש בקריירה הבוגרת של האדם. למשל, אדם שעובד כמפקח במפעל, מקבל קידום והופך לעוזר המנהל[15].
מדד הניידות החברתית העולמי
מדד הניידות החברתית של הפורום הכלכלי העולמי מספק הערכה הוליסטית ל־82 מדינות בהתאם לביצועיהן בחמישה מדדים מרכזיים של ניידות חברתית: בריאות, חינוך, טכנולוגיה, עבודה והגנה, ומוסדות. מדינות בעלות ניידות חברתית גבוהה יותר מספקות הזדמנויות שוויוניות יותר, ללא תלות ברקע החברתי־כלכלי, למיקום הגאוגרפי, למין או למוצא. ניתן למצוא קשר ישיר בין אי־השוויון בהכנסות המדינה לבין ציון הניידות החברתית שלה במדד. המדד מצייד את קובעי המדיניות בכלי לזיהוי אזורים לשיפור הניידות החברתית ולקידום הזדמנויות, המשותפות באותה מידה לכלל אזרחיהן, ללא קשר לשלב ההתפתחות שלהן[16]. מהגרף עולה כי המדינות הסקנדינביות מובילות את המדד לשנת 2020: במקום הראשון דנמרק, עם ציון של 85.2, את המקום השני חולקות נורווגיה ופינלנד (83.6) וסוגרות את החמישייה הסקנדינבית שוודיה (83.5) ואיסלנד (82.7). מדינות אלה משלבות נגישות לאיכות ושוויון בחינוך, תוך מתן הזדמנויות ותנאי עבודה טובים לצד הגנה סוציאלית איכותית. נוסף לכך, 13 המדינות המובילות הן מדינות אירופאיות, כאשר קנדה ויפן (מקום ה־14 וה־15 –76.1) הן הנציגות הראשונות של אמריקה הצפונית ואסיה בהתאמה. ארצות הברית מדורגת במקום ה־27 (70.4), בעוד ישראל מדורגת במקום ה־33 (68.1) בלבד. במקום ה־82 והאחרון מדורגת חוף השנהב (34.5).
עקומת גטסבי הגדול
עקומת גטסבי הגדול היא תרשים, שהוצג בשנת 2012, על ידי כלכלן הבית הלבן לשעבר, אלן קרוגר, במסגרת התכנסות של מועצת היועצים הכלכליים[17]. העקומה מתארת את הקשר בין אי־שוויון לחוסר ניידות חברתית בין־דורית במדינות ברחבי העולם[18] וממחישה את הקשר בין ריכוז העושר בדור אחד לבין היכולת של הדור הבא לעלות בסולם הכלכלי בהשוואה להוריהם. העקומה מראה שילדים ממשפחות עניות נוטים פחות לשפר את מצבם הכלכלי כמבוגרים במדינות בהן אי־השוויון בהכנסות היה גבוה יותר[19]. התבוננת בתרשים מראה שככל שהמדינה שוויונית יותר, כך גדל הסיכוי של אדם להשתכר יותר מהוריו ולעלות במעמד החברתי־כלכלי. הסיבה לכך היא שככל שהפער גדול יותר, קשה יותר לגשר עליו, והפערים העצומים במשאבים המושקעים בכל ילד מהמעמדות השונים, מקשים על כך עוד יותר.
ניידות חברתית בישראל
בשנת 2018 ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את "הסקר החברתי", שבמרכזו עמדה סוגיית הניידות החברתית. הסקר כלל מגוון שאלות, החל בשינויים במהלך החיים, ובעיקר ניידות תעסוקתית, בקרב בני 30 ומעלה: מעבר בין מקומות עבודה, שינויים בתנאי העבודה ושינויים נוספים שהתרחשו בעשור האחרון. כמו כן, נבחנו עמדות הנדגמים בקשר לשינויים בחייהם, כגון קידום בעבודה, נישואין, לידת ילדים ועוד שאלות נוספות לגבי תעסוקתם. הסקר אף עסק בניידות מן ההיבט המשפחתי, הדתי ומקום המגורים[20]. מהסקר עולה כי ככל שההורים הם בעלי השכלה גבוהה יותר, כך גם ילדיהם משכילים יותר. מבין אלה שלפחות הורה אחד הוא אקדמאי רק לכ־7% בלבד אין תעודת בגרות. מנגד, נמצא כי למעלה מ־60% מבני 30 ומעלה, שהוריהם חסרי השכלה, לא סיימו את לימודיהם התיכוניים. מכאן נובע שהשכלת הורים קובעת באופן מובהק את השכלת ילדיהם, וזהו סימן מובהק לחוסר ניידות חברתית. מהסקר עולה גם שהכנסה תלויה בהשכלה, כלומר נמצא קשר ישיר בין השכלת ההורים להכנסת משק הבית של ילדיהם. שיעור האוכלוסייה בעלת הכנסה גבוהה, גבוה יותר בקרב מי שאביו אקדמאי, ונמוך יחסית בקרב מי שאביו לא סיים תיכון. גם לגבי תעסוקה נמצאה ניידות בין־דורית נמוכה. על פי סקר הלמ"ס, יש התאמה בין רמת התעסוקה של הפרט לרמת התעסוקה של הוריו: ככל שההורים היו בעלי עיסוק הדורש רמת מיומנות גבוהה, כך גם לילדיהם קיים סיכוי הוגן, לעסוק במשלח יד הדורש רמת מיומנות גבוהה יותר[21].
ישראל נחשבת חריגה במדד עקומת גטסבי הגדולה, שכן על אף אי־השוויון הגבוה המאפיין אותה, רמת הניידות החברתית בה גבוהה מהצפוי (אך עדיין נמוכה מאוד). מחקר של ה־OECD טוען שבמדדים מסוימים של ניידות חברתית, ישראל נמצאת מעל הממוצע למדינות ה־OECD. כך לדוגמה, הסיכוי שבן לעובדי "צווארון כחול" בישראל יתקבל למשרת "צווארון לבן", או בתחום מותנה "המלצות אישיות", גבוה מהממוצע[22].
"מחיר למשתכן" וניידות חברתית
"מחיר למשתכן" היא תוכנית הדגל הממשלתית בשוק הדיור בישראל, שהובלה בידי שר האוצר לשעבר, משה כחלון. מטרת התוכנית היא לדאוג לדירה למחוסרי הדיור בישראל ("זכאים"), בדגש על זוגות צעירים ומשפחות צעירות, שטרם הצליחו לרכוש או לשכור כזו[23]. התוכנית ספגה ביקורת בהקשר של מספר נושאים, ובהם העדפת "בן המקום", היוצרת אפליה פסולה. "בן המקום" הוא מי שהתגורר ב־3 השנים האחרונות, או ב־4 מתוך 10 השנים האחרונות, בתחום השיפוט של הרשות בה ייבנה הפרויקט. לדוגמה זוג שבמשך כל חייהם גדלו בפריפריה, נישאו וצברו הון עצמי מצומצם. אם ירצו לעבור לאחת מערי מטרופולין תל אביב, הסיכויים שלהם לעשות זאת, ללא סיוע מההורים או מהממשלה, נמוכים, שכן אינם בני המקום. לעומתם, לזוג, שגדל במרכז ישראל ובעל אותו הון מצומצם, יש סיכוי גבוה יותר לזכות בהגרלה. המשמעות היא צמצום בניידות החברתית, משום שהתוכנית מונעת מאנשים מסוימים, עקב מאפיינים גאוגרפיים, לשפר את מעמדם הכלכלי־חברתי[24]. בתחילת שנת 2021 הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית נגד משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל, 5 שנים לאחר שהחל שיווק דירות במסגרת התוכנית. הבקשה הוגשה על רקע סעיף "העדפת בן מקום". לטענת התביעה, הסעיף מנוגד לחוק האוסר אפליה על רקע מקום מגורים ומונע ניידות חברתית, משום שהוא מקשה על זוגות וזכאים מהפריפריה לשפר את רווחתם האישית ולרכוש דירה באזורי הביקוש באחת מהערים באזור תל אביב[25].
קישורים חיצוניים
- ניידות חברתית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נידות חברתית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
