Loading AI tools
צלם ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נינו (חנניה) הרמן (נולד ב-4 בפברואר 1952) הוא צלם אמנותי ישראלי.
לידה |
4 בפברואר 1952 (בן 72) תל אביב-יפו, ישראל |
---|---|
תחום יצירה | צילום אמנותי |
www | |
הרמן נולד ב-1952 בתל אביב לגבי (גבריאל) הרמן, ממקימי קיבוץ עין גב, יועץ טכני וממציא פטנטים; שירת שנים רבות כראש מדור תכנון ופיתוח בחיל האספקה של צה"ל. אמו, לורה, נולדה בברלין והייתה ציירת.[1] בתום מלחמת העולם השנייה הוריו נפגשו באמסטרדם ועלו לישראל. נינו הרמן הוא נכד לד"ר יהודה הוגו הרמן (1940-1887), יליד אוסטריה-הונגריה, שהיה מראשי ארגון בר כוכבא, עורכם של העיתונים "Selbstwehr" ו"יידישה רונדשאו".[2]
בגיל שנתיים לקה בשיתוק ילדים (פוליו) שהותיר אותו מוגבל. גדל מגיל ארבע ברמת גן. לו אחות.
בהיותו בן שבע עשרה החל הרמן לעבוד כעוזר צלם בסטודיו של אפרים קדרון בתל אביב (1969–1971). ועבד כצלם עיתונות עצמאי, כצלם של "עולם הקולנוע" לצד כתב הבידור ג. עיטור (1971–1973).
צלם לשכת העיתונות הממשלתית בתל אביב (1973–1974). הרמן יסד יחד עם הצלמים שעיה סגל ושמואל רחמני את סוכנות הצילום "24+" שסיפקה צילומים לעיתון "מעריב" (1974–1977), ב"מעריב" עבד כצלם חדשות ומגזין, בין השאר לצידם של יעקב ארז, יגאל לב, משה דור ולוי יצחק הירושלמי ואחר-כך כצלם המערכת של העיתון בירושלים. ייסד ביחד עם הצלם אלי הרשקוביץ את סוכנות הצילום הירושלמית "זום 77" - שעבדה בשירות "ידיעות אחרונות", Associated Press ו"טיים מגזין" (1977 – 1979).
הרמן חזר לצלם בלע"מ ועבד עם משרד ראש הממשלה (1979–1986). במסגרתה תיעד את הסכם השלום בין ישראל למצרים. ליווה את ראשי הממשלה בגין, שמיר ופרס בישראל ומחוצה לה; המשיך ללוות את פרס גם כשר חוץ ושר אוצר. תצלומיו הופיעו בפרסומים, ספרים ותערוכות קבוצתיות רבות שנלקחו מאוסף התצלומים הלאומי של לע"מ ומהארכיון של עיתון מעריב.
בשנים (1987–1998) היה עורך צילומים בדסק החדשות של העיתון מעריב ובעקבות פציעה שעבר פרש מהעיתון. בשנת 2000 נהרג בנו יאיר צלם צבאי בתאונת דרכים והרמן הפסיק לצלם.
בשנת 2009 חזר לצילום, ומאז הוא עוסק בצילום אמנותי ומתעד אנשים.
עוסק גם בצילומי טבע. העבודות האחרונות מהסדרה "מבעד לחלון" שעלו ב"דימויי יומי" חודש באוגוסט 2015 באתר "ערב רב" מתכתבות עם ציור. בעבודותיו הוא אינו עושה כל שימוש מניפולטיבי בפוטושופ.
הרמן היה יועץ אמנותי בחברת סט הפקות לסרטיו של הבמאי זוכה פרסי האמי דני סיטון (2000–2012).
בעל טור "עדשת רוח" בnrg מעריב (2011-2010), כותב ומצלם ב"זווית רחבה" (2013-2011), בלוג צילום באתר "במחשבה שנייה". משנת 2009 מנהל את בלוג הצילומים האישי שלו "מרחבי הלב". ביולי 2022 פורסמו כמה מיצירותיו במגזין "גרנטה".[3]
במרץ 2023 נבחר סרטו "טרסות - רסן הפשטות" להצגה בפסטיבל "אפוס 14" - תערוכה בעקבות משוררים, כאחד מבין עשרה סרטים נבחרים.[4] ב-2024 נכלל סרטו "הר הרוח" בפסטיבל "אפוס 15".[5] באפריל 2023 יצא לאור ספרו "הר הרוח" המשלב כתיבה וצילום.[6]
חבר בגלריה השיתופית "מקום לאמנות" בקרית המלאכה, בדרום תל אביב, וכן חבר בהוצאת ספרים כהל קואופרטיב.
רונית צור, אוצרת התערוכה "תל אביב - ברלין במעבר": ”בעשרות צילומי סצינות מתוך חיי יום ולילה של עוברי אורח וקבוצות אתניות שונות הוא כמו ממפה את דרום העיר תל אביב. יכולתו להיות נוכח יחד עם רגישותו וכבודו לפרט מאפשרים לו ליצור מעין מסמך תיעודי, אותנטי ואמין. מצלמתו קולטת מעמדים של דיוני מדרכות, אווירה של עיר שהחיים פועמים ברחובותיה, בבתי הקפה שלה, בם מתקיים מיזוג גלויות באופן הטבעי ביותר.”
ג'ניפר בנאדי בלוך, מתוך קטלוג עלמא, תערוכת "לא שם פרטי": ”בעבודותיו מתקיימת איכות המעלה את האדם, וזו אינה אידיאליזציה סתמית, אלא הצעה אמיתית להבנה אחרת של האנושיות.”
משנת 1979 נשוי לתחיה הרמן,[7] אשת חינוך ובוגרת החוג לאמנות באוניברסיטה העברית והם מרצים יחד על עבודותיו. מתגוררים ביישוב הקהילתי נטף שבהרי יהודה, שהם היו ממקימיו בחורף 1981. יש להם שלושה בנים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.