ניל פוסטמן

ניל פוסטמן (באנגלית: Neil Postman;‏ 8 במרץ 1931 – 5 באוקטובר 2003) היה מחשובי התאורטיקנים של תקשורת ההמונים, מבקר תרבות, מחנך וסופר.

ניל פוסטמן
Neil Postman

אין תמונה חופשית
לידה	8 במרץ 1931 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	5 באוקטובר 2003 (בגיל 72) ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים	טיצ'רס קולג' אוניברסיטת המדינה של ניו יורק בפרדוניה
מוסדות	אוניברסיטת ניו יורק בית ספר שטיינהרט לתרבות, חינוך ופיתוח אנושי
פרסים והוקרה	פרס אורוול (1986)

קורות חייו

פוסטמן נולד בברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית למשפחת מהגרים יהודית מפולין. סיים תואר שני בשנת 1955 ועשה דוקטורט בחינוך באוניברסיטת קולומביה בשנת 1958. החל ללמד באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1959. ייסד את מחלקת ה- media ecology בשנת 1971 בבית הספר לחינוך של Steinhardt. עמד בראש המחלקה לתרבות ותקשורת של אוניברסיטת ניו יורק עד שנת 2002^[1].

ניל פוסטמן כתב כ-20 ספרים ומעל מאתיים מאמרים בכתבי עת שונים. ספריו של פוסטמן שראו אור בעברית הם: טכנופולין, בידור עד מוות, קץ החינוך ואבדן הילדות.

נפטר בפלאשינג מסרטן הריאות בשנת 2003.

הגותו

הגותו החינוכית

פוסטמן השתייך בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים לקבוצה שדגלה בשינוי יסודי בחינוך. שינוי שיביא לכך שהסטודנטים יתעניינו בחומר הלימוד, יהנו ממנו ויחקרו אותו על ידי שאלת שאלות משמעותיות במקום להיות מוזנים בנתונים. שיטת הלימוד לא הייתה מתאימה לתקופה ולא איפשרה השתלבות התלמידים בתקשורת ההמונים. השינוי צריך היה לבוא על ידי המורים והתלמידים כדי שהתלמיד יהיה בסיום הלימודים גמיש, יצירתי וחדשני. המהפכה הרכה בחינוך, כך נקרא השינוי הזה, הייתה צריכה לחדש את מוסדות הלימוד ללא אלימות. משנת 1975 הציג פוסטמן דעה חדשה ובה בתקופה בה אין שינויים חברתיים בית הספר צריך להוביל לשינויים ואילו בתקופה בה מרובים השינויים החברתיים, בית הספר צריך להיות שמרן. בתקופתנו בית הספר צריך לאפשר מסגרת לימוד יציבה בניגוד לחינוך המנותץ המוצע על ידי הטלוויזיה ועל ידי אמצעי התקשורת האלקטרוניים. לדעתו של פוסטמן לא הייתה בכך פגיעה בגישתו הליברלית. ראה חשיבות רבה שהתלמידים יזכו להכשרה טובה באנגלית. ספריו ומחקריו עסקו בשינוי שעברה החברה עקב המדיה ובעיקר בתחום החינוך.

טכנולוגיה ותקשורת

פוסטמן נודע בעולם בשל ספריו הביקורתיים על הסגידה לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות ועל השיח הציבורי. לדעתו אנו חיים עכשיו בתקופה בה הטכנולוגיה שולטת בנו לעומת המצב בתקופות קודמות שאנו שלטנו בטכנולוגיה. פוסטמן ביקר את הטכנולוגיה בכלל וטכנולוגיית המידע בפרט. אותה טכנולוגיה שנראית כסיפור ההצלחה הגדול ביותר של החברה המערבית. לדוגמה, הסכסוך הישראלי ערבי לא יפתר על ידי תוספת מידע. אבל פוסטמן מבקר גם טכנולוגיות תקשורת קודמות כמו השפה, הכתב והדפוס ולא יכול היה להציע פתרון אלא תיאור השתשלות הדברים מנקודת מבטו המיוחדת. ניל פוסטמן פרסם עשרים ספרים ארבעה מהם ראו אור בעברית בהוצאת ספרית פועלים והם: "אבדן הילדות", "קץ החינוך", "בידור עד מוות" ו"טכנופולין".

"אבדן הילדות"

פוסטמן טען בספרו "אבדן הילדות", שהצפייה של ילדים בטלוויזיה מקצרת את גיל הילדות, בכך שהיא מצמצמת את מקור הסמכות של ההורים. הוא קרא לכך "קץ הילדות". גם אלווין טופלר כתב על התקצרות גיל הילדות אבל ראה במחשבים את הסיבה העיקרית לכך.^{[דרוש מקור][מפני ש...]} ההשוואה של טופלר היא לתחילת התקופה המכונה המהפכה התעשייתית. בתקופה זו של עיור ותיעוש מוגברים, ילדים רבים נשאו בעול הפרנסה ועבדו שעות רבות בבתי החרושת הגדולים שהוקמו זה מקרוב ודרשו כח אדם לא מיומן לעבודות שגרתיות ולא מקצועיות במיוחד. לפי ניל פוסטמן, הטלוויזיה מעודדת צופים לשעבוד מרצון. החלפת המלה הכתובה, שהייתה בעבר הטכנולוגיה הדומיננטית, בטלוויזיה, הביאה לרידוד השיח הציבורי ולשטחיות המחשבה בכך שהיא גורמת לכך שהם ממעטים בקריאה ובכתיבה. בטלוויזיה ראה פוסטמן מכשיר מסמם בדומה לגלולות הסומא בעולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי.

לימים נסוג פוסטמן מחלק מטענותיו על "קץ הילדות" וטען שהילדות היא שונה מבעבר, אך עדיין נשארת ילדות.

חשיבות הקריאה והכתיבה

התרבות המבוססת על ידיעת הקריאה והכתיבה מאופיינת לדעת פוסטמן בשליטה עצמית, דחיית סיפוק, כושר חשיבה מושגי ורציף, המשכיות - עבר ועתיד, הגיון וסדר היררכי. המילה המודפסת הביאה עימה את היווצרות ההגיון, המדע, החינוך, הטכנולוגיה וה-Civilite. ניל פוסטמן מצר על כך שהדיון בטלוויזיה הוא דיון רדוד וזאת גם כאשר הנושא חשוב כמו בחירות לנשיאות, לא מתקיים דיון ממשי בין המועמדים. הדרך שהטלוויזיה מציגה נושא היא דרך של סיפור. נושא בחדשות מוצג כסיפור לרוב בן שלושים עד מאה ושמונים שניות ובממוצע פחות מדקה. הכול מוצג כמו תוכנית בידור. הדרך להצגה רצינית ומעמיקה היא על ידי הרצאה מול המצלמות וזו איננה הדרך של הטלוויזיה. לטענת ניל פוסטמן, זהו עידן הסיפור, עידן עסקי הבידור והשעשועים. הטלוויזיה מתקשה להציג עבר ועתיד והיא מדיום המרוכז בהווה. הטלוויזיה מבטאת את עיקר התוכן בעזרת דימויים חזותיים ולא באמצעות השפה.

רשימת ספרים שכתב או השתתף בכתיבתם

• Building a Bridge to the Eigthteenth Century: How the Past Can Improve Our Future, Knopf, 1999.
• The End of Education: Redefining the Value of School, Knopf, 1995.
• Technopoly: The Surrender of Culture to Technology, Knopf, 1992.
• How to Watch TV News, Penguin Books, 1992.
• Conscientious Objections: Stirring Up Trouble about Language, Technology, and Education, Knopf, 1988.
• Amusing Ourselves to Death: Public Discourse in the Age of Show Business, Viking, 1985.
• The Disappearance of Childhood, Delacorte, 1982.
• Teaching as a Conserving Activity, Delacorte, 1979.
• Crazy Talk, Stupid Talk: How We Defeat Ourselves by the Way We Talk and What to Do About It, Delacorte1976.
• The Politics of Reading: Point-Counterpoint, International Reading Association, 1973.
• The School Book: For People Who Want to Know What All the Hollering Is About, Delacorte, 1973.
• The Soft Revolution: A Student Handbook for Turning Schools Around, Delacorte, 1971.
• Language in America: A Report on Our Deteriorating Semantic Environment, Pegasus, 1969.
• Teaching as a Subversive Activity, Delacorte, 1969.
• Linguistics: A Revolution in Teaching, Delacorte, 1966.
• Language and Reality, Holt, 1966.
• Exploring Your Language, Holt, 1966.
• The Languages of Discovery, Holt, 1965.
• Language and Systems, Holt, 1965.
• The Uses of Language, Holt, 1965.
• Discovering Your Language, Holt, 1963.
• Television and the Teaching of English, Appleton-Century-Crofts, 1961.

• המחנך כמשכך כאבים, בתוך תכלת 40, קיץ התש"ע (2010)

לקריאה נוספת

• Biography - Postman, Neil 1931-2003, Sketch by David Versical, Contemporary Authors,2004, Publisher: Thomson Gale

קישורים חיצוניים

• ניל פוסטמן, חשיבה ביקורתית בעידן האלקטרוניקה, בשדה חמד גיליון ז, תשנ"ו מתורגם מתוך "חינוך החשיבה" עלון מס 6, מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה
• מנשה בן מאיר, אינפוטיינמנט, באתר עמל נט
• ד"ר אוה ברגר, שבילים, כבישים ואוטוסטרדות: המטאפורות של עידן המידע, הספרייה הווירטואלית של מטח
• ניל פוסטמן, דף מידע באנגלית, ארגון ניל פוסטמן
• ניל פוסטמן, אוסף מאמרים ברשת באנגלית
• ניל פוסטמן, כתיבה ברשת באנגלית
• * ג'יימס דויט, ניל פוסטמן, מבקר חברתי ומחנך, אוניברסיטת ניו יורק.
• ניל פוסטמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ניל פוסטמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניל פוסטמן (1931-2003), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. ענת באלינט, מת ניל פוסטמן, מחשובי התיאורטיקנים של התקשורת, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2003