משפט בדלתיים סגורות

דיון בדלתיים סגורות הוא דיון המתנהל בבית משפט או בפני ועדת חקירה ללא נוכחות קהל.

המונח "בדלתיים סגורות" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו בדלתיים סגורות (פירושונים).

אחד מעקרונות המשפט קובע שעל הליך שיפוטי להיות פומבי, כדי שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה. בישראל מיושם עיקרון זה באמצעות סעיף 68(א) של חוק בתי המשפט. חרף עיקרון זה, בנסיבות מסוימות החוק מאפשר ניהול משפט, חלקו או כולו, ללא נוכחות קהל, ובלשון ציורית יותר – בדלתיים סגורות. הנסיבות בהן ינוהל דיון בדלתיים סגורות בישראל מפורטות בסעיף 68(ב) של חוק בתי המשפט וכוללות:

• שמירה על ביטחון המדינה;
• מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה;
• הגנה על המוסר;
• הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
• הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998;
• הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל;
• הגנה על סוד מסחרי.

תוכן הדיונים המתנהלים בדלתיים סגורות אסור לפרסום ללא אישור בית המשפט. אמצעי התקשורת מבקרים לעיתים קרובות החלטות בהן נסגרות דלתותיו של בית המשפט ובמיוחד כשמדובר בהחלטות גורפות, כמו ההחלטה לאסור פרסום מדיוני בתי משפט למשפחה.

גם כאשר המשפט נערך בדלתיים סגורות, פסק הדין הניתן בו מתפרסם (לעיתים תוך מחיקת פרטים מסוימים, כגון פרטים מזהים). נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, עמד על יתרונה של דרך זו, בעת דיון בתביעה שעניינה הטרדה מינית:

בבואנו לאזן את עקרונות המשפט הפומבי, ההגנה על העובדת, והמדיניות למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, ננסה למצוא פתרון שיפגע פחות מעט ככל האפשר בזכויות הללו. בכך טמון יתרון הפתרון של איסור פרסום בתקופת ניהול המשפט והיתר פרסום לאחר מתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי. בכך ניתנת הגנה לעובדת (וגם למואשם בהטרדה) נגד פרסום עובדות שאינן נכונות, וכן מושגת המטרה שהציבור ידע על פסקי-דין בנושא הטרדה מינית. על-פי השיטה המוצעת, הפגיעה בזכות הציבור לדעת מצטמצמת באופן זה מ"פגיעה" מוחלטת של חוסר ידיעה מוחלט לפגיעה יחסית של חוסר הידיעה בתקופת המשפט. פגיעה בציבור על ידי דחיית המידע על המשפט עד לפרסום פסק-הדין קטנה בהשוואה לנזק שייגרם למתלוננת על ידי הפרסום בעת המשפט. מניעת מידע על העדויות לפני מתן פסק-הדין תמנע את הדיווחים הסנסציוניים והבלתי מוכחים בכלי התקשורת, דיווחים שהציבור אינו לומד מהם דבר מהותי כלשהו. לעומת זאת, פרסום פסק-הדין הסופי יספק לציבור את מלוא המידע הדרוש כדי לחנך אותו ולהשפיע על התנהגותו. כמו כן, ההגנה המוענקת למתלוננת משמעותית ביותר, שכן הפגיעה הגדולה בה תתאפשר על ידי פרסום עדויות שאינן נכונות. דיווח בזמן המשפט "יאותת" לציבור שלא כדאי לאישה להגיש תובענה על הטרדה מינית, בשל ההשפלה הכרוכה בניהול המשפט, ואילו דיווח לאחר מתן פסק-הדין יראה לציבור שלא כדאי להטריד עובדת מינית.^[1]

הערות שוליים

1. דב"ע נו/3-293 פלונית נגד חברת אלמונית בע"מ ואלמוני, ניתן ב-14.10.1997