מריופול

מריופל
**Маріуполь**
סמל מריופול סמל מריופול	דגל מריופול דגל מריופול
	פוטומונטז' של מריופול (עד ראשית 2022)
מדינה / טריטוריה	אוקראינה - דה יורה; הרפובליקה העממית של דונצק - דה פקטו
אובלסט	דונצק
ראש העיר	ואדים בויצ'נקו
שפה רשמית	אוקראינית
תאריך ייסוד	1778
על שם	אנדריי ז'דאנוב, מרים, אם ישו
שטח	244 קמ"ר
גובה	67 מטרים
דת	נצרות פרוטסטנטית,דת הפרבוסלבית,יהדות
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	425 681 (1.01.2022)
‑ צפיפות	2,004 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	47°07′50″N 37°33′50″E
אזור זמן	UTC UTC+2:00 בחורף, UTC+3:00 בקיץ
	mariupolrada.gov.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים מריופול

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
'אזור זמן: UTC+2:00 בחורף, UTC+3:00 בקיץ' אינו ערך חוקי
סוג לא תואם [ אוכלוסייה ]

עובדות מהירות מדינה / טריטוריה, אובלסט ...

סגירה

אין לבלבל ערך זה עם הערך "מריאמפולה".

מריופול (באוקראינית: Маріуполь; ברוסית: Мариуполь ביוונית: Μαριούπολη) היא עיר באוקראינה, אחת הערים המרכזיות במחוז דונצק והיא משמשת כמרכזו הבלתי רשמי של אזור צפון אגן ים אזוב (הים האזובי). אוכלוסיית העיר מנתה כ-480,000 תושבים בדצמבר 2021. זו אחת ממרכזי ייצור המכונות והמתכות החשובים באוקראינה ובה גם נמל ים גדול. זו אחת מעשר הערים הגדולות באוקראינה ונחשבת למרכז חשוב של תעשייה וכלכלה. העיר ניזוקה קשות במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה וכרגע נמצאת בתהליך של שיקום.

Remove ads

העיר נוסדה בשנת 1778 בשם פבלובסק (Павловск), בשפך נהר קלמיוס (Кальмиус) לים אזוב, במקום בו היה יישוב ארעי. על פי הוראתה של הקיסרית יקטרינה הגדולה, יושבו העיר והאזור בשנת 1779 על ידי היוונים, אשר הועברו מחצי האי קרים, ושמה של העיר הוסב למריופול.

לפני 1917

אנשים חיו במקומות האלה עוד בתקופה הנאוליתית: באתר של מריופול המודרנית היו יישובים רבים מהתקופה הנאוליתית והתקופת הנחושת.

מילונים אנציקלופדיים רוסיים טרום-מהפכניים (כגון המילון הגאוגרפי-סטטיסטי של האימפריה הרוסית ו-ESBE) מדברים על דעתם של ארכאולוגים כי העיר מימי הביניים אדמאחה הייתה יכולה להיות ממוקמת באתר מריופול. ככל הנראה בסוף המאה ה-16, ליד שפך נהר קלמיוס, ייסדו הקוזקים זפורוז'יה את עמדת השמירה דמאחה (קלמיוס). בשנת 1769, מבצר קלמיוס נשרף ונבזז במהלך פשיטה של הטטרים של קרים. בשנת 1776 נוסד היישוב הממלכתי קלמיוס.

העיר מריופול נוסדה בקיץ 1780 על ידי יוונים אורתודוקסים שיושבו מחדש מקרים בסמוך להתנחלות קלמיוס ולעמדת השמירה פבלווסק (נוסדה ב-1778 בשפך נהר קלצ'יק; כיום שטחו של מריופול). העיר נקראה לכבודה של מריה פיודורובנה, אשתו של הדוכס הגדול פאבל פטרוביץ' (הקיסר הרוסי לעתיד פאול הראשון).

נזק משמעותי נגרם למריופול במהלך מלחמת קרים של 1853-1856. הסחר הימי הופסק עקב פעולות איבה. באביב 1855 נכנסה הטייסת האנגלו-צרפתית לים אזוב. ב-24 במאי, בחסות ארטילריה ימית, הנחתה במריופול כוח נחיתה של האויב, שהרס מחסנים בנמל ושרף כמה בתים בעיר.

חשיבות רבה לעיר הייתה בניית מסילת הרכבת «אלנובקה - מריופול» בשנת 1882, אשר חיברה אותה עם דונבאס ומרכזים כלכליים אחרים של המדינה. פחם דונייצק החל להגיע לנמל מריופול, השוכן בשפך נהר קלמיוס. הגידול במחזור המטענים גרם לבניית נמל מסחרי חדש של מריופול, שבוצעה בשנים 1886-1889. הנמל החדש גרם להחייאת המסחר ולנהירת אוכלוסייה לעיר. בעיר נפתחו קונסוליות וסוכנויות קונסולריות של יוון, איטליה, אוסטריה-הונגריה, טורקיה, בלגיה, גרמניה ובריטניה.

מריופול הפכה למרכז תעשייתי בסוף המאה ה-19, כאשר נבנו כאן מפעלים מתכות של חברת הכרייה והמטלורגיה ניקופול-מריופול וחברת ההשגחה הרוסית, שייצרו יריעות פלדה, צינורות צינורות נפט, מסילות רכבת ומוצרים נוספים. בסוף המאה ה-19 פעלו במריופול, בנוסף למפעלים למתכות, מפעלים: הנדסה חקלאית, בית יציקה לברזל, 6 בתי חרושת, 27 מפעלי לבנים ואריחים, בית חרושת לפסטה ושתי טחנות קיטור.

בשנת 1878, תושב מריאופול, שאפובאלוב יצר בעיר להקת תיאטרון מקצועית, ובשנת 1887 נפתח בניין התיאטרון העירוני. לימים נוצרו מוסדות תרבות נוספים - בתי דפוס, הספרייה הציבורית של העיר, בתי קולנוע ועיתון העיר הראשון יצא לאור. בשנת 1892 יצא לאור אוסף הרצאות על מריופול "מריופול וסביבתה".

מלחמת אזרחים

ב-30 בדצמבר 1917 נכבשה מריופול על ידי יחידות של הצבא האדום בפיקודו של אנטונוב-אובסינקו. ב-1 במאי 1918 נכבשה העיר על ידי חיילים גרמנים ואוסטרו-הונגרים. בלילה שבין 23 ל-24 ביולי באותה שנה התרחש בעיר התקוממות נגד הנהלת הכיבוש עד הערב של אותו יום המרד דוכא. בנובמבר 1918, לאחר עזיבתם של כוחות גרמנים-אוסטריים, עבר מריופול לשליטת צבא הדון. בפברואר של השנה שלאחר מכן נחת בעיר כוח נחיתה של צבא המתנדבים, שנחלץ לעזרת הדון קוזאקים. ב-29 במרץ 1919 נכבשה מריופול על ידי החטיבה השלישית (מפקד החטיבה נ.י. מאכנו) ודיוויזיית הרובאים הסובייטית טרנס-דנייפר הראשונה (מפקד החטיבה נאצ'דיב דיבנקו). בסוף מאי פתחו חיילי ה-AFSR(כוח של הצבא הרוסי קייסרי בדרום רוסיה) במתקפת נגד וכבשו את אזור אזוב ומריופול, אך בדצמבר 1919 שוב נכבשה העיר על ידי הבולשביקים.

התקופה הסובייטית

במרץ 1920 נוצר במריופול המשט הצבאי האדום אזוב, שמפקדו הראשון היה מרקלוב. השייטת ביצעה מספר פעולות צבאיות מוצלחות בים אזוב נגד צי המשמר הלבן של ורנגל. לאחר מלחמת האזרחים הועברה השייטת הצבאית של אדום אזוב לסבסטופול ועל בסיסו החלה החייאה של צי הים השחור.

ב-1920 הולאמו מפעלי המתכות ניקופול-מריופול והפרובידנס הרוסית ואוחדו למפעל אחד, שב-1924 נקרא על שמו של איליץ'. בתחילת שנות ה-30, אתר הבנייה העיקרי בעיר היה המפעל המתכות אזובסטל.

עד סוף שנות ה-30, העיר מריופול גדלה ושונתה בצורה משמעותית. אם בשנת 1925 חיו בה קצת יותר מ-50 אלף איש, אז עד שנת 1941 גדלה האוכלוסייה ל-241.1 אלף איש. מבנים רבי קומות חדשים הופיעו באזורי המפעלים, ובניית דיור בודד הפכה לנפוצה. ב-1925 החלו לנסוע האוטובוסים הראשונים בין מרכז העיר לאזורים מרוחקים - הנמל והמפעל הקרוי על שמו. איליץ'. ב-1933 הושק קו החשמלית הראשון שחיבר את העיר עם המפעל, ואחר כך עם הנמל. הרחובות היו מוארים ומוריקים. פארקים חדשים הופיעו בכפרי מפעלים ובנמל.

בשנת 1937 נערכו מעצרים המוניים של רומנים יוונים במריופול, כמו גם בטגנרוג.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה הסובייטית-גרמנית ב-22 ביוני 1941, בנו מפעלי העיר מחדש את הייצור לצורכי החזית. מתכות אילייצ'בסק ייצרו פלדת שריון עבור טנקי T-34, סירות טורפדו ומטוסי תקיפה IL-2. במפעל מבני מתכת יוצרו גשרי פונטון, כובעי משוריין לקני מקלעים, פלטפורמות משוריינות לפילבוקס וקיפודים נגד טנקים. מפעל אזובסטל ייצר מארזים לפצצות אוויר ולחביות מרגמה גדודיות.

ב-8 באוקטובר 1941 כבשו את העיר ללא קרב יחידות של דיוויזיית הפאנצר ה-13 של ה-SS הגרמנית "Leibstandarte SS Adolf Hitler" בפיקודו של שטורמבאנפיהרר קורט מאייר, יחד עם דיוויזיית הפאנצר ה-13. יש מידע שבתחילת דצמבר 1941, אדולף היטלר יכול היה לבקר במריופול לפגישה עם מנהיגי הצבא קלייסט ודיטריך, לבלות את הלילה בביתו לשעבר של הסוחר חראג'ייב. מאז מאי 1942, הלגיון הימי הקרואטי, שנלחם כחלק מה-Kriegsmarine, היה מבוסס בעיר. בסוף ספטמבר 1942 היה המפקד אנטה פאבליץ' במריופול כדי לתגמל את מלחי הלגיון.

הכיבוש הגרמני של העיר נמשך עד 10 בספטמבר 1943, אז שוחררה העיר במהלך מבצע המתקפה של דונבאס. הכובשים ביצעו הוצאות להורג המוניות של האוכלוסייה; אז ב-20-21 באוקטובר 1941 בוצעה הוצאה המונית להורג של יהודים באזור אגרובזה, נורו גם צוענים, חיילי הצבא האדום פצועים וכו'; מספר ההרוגים הכולל במהלך הכיבוש, על פי ועדת המדינה היוצאת דופן, היה כ-60 אלף איש.

אחרי המלחמה

לאחר תום המלחמה שוקמה תעשיית העיר, ענקי מתכות הוקמו מהחורבות: המפעלים על שמם. איליץ' ואזובסטאל, נמל ימי ומפעלים אחרים. עד סוף 1950, כל 48 מפעלי התעשייה לא רק הגיעו לרמת הייצור שלפני המלחמה, אלא גם עלו ממנה ב-30%.

מ-22 באוקטובר 1948 עד 13 בינואר 1989 העיר נקראה ז'דאנוב (Жданов) לכבוד המפלגה הסובייטית ועל־שם המדינאי אנדריי ז'דאנוב, אשר נולד בה.

בשנת 1953 הוקמה בז'דנוב מינהלת מחוז אזוב של חברת הספנות של הים השחור, אשר ב-1967 הפכה לחברת הספנות של אזוב. ספינותיו ביקרו בכ-400 נמלים ביותר מ-70 מדינות. בהקשר להתרחבות הבנייה התעשייתית והדיור נוצרו בעיר ארגוני בנייה רבי עוצמה.

באפריל 1958 אוחד המפעל לגלגול צינורות קויבישב עם המפעל הקרוי על שמו. איליץ'. במקביל, מבניית המכונות וחלק מחנויות המתכות של מפעל איליץ', נוצר מפעל הנדסה כבדה, שהפך כעבור כמה שנים לאחד המפעלים הגדולים בתעשייה - איגוד הייצור של ז'דנובטיאז'מאש, לימים - אזובמש. מפעלים בתעשיות הקלות והמזון המשיכו להתפתח. בנמל נבנו רציפים חדשים ושטחים שלמים.

בשנים אלו צמחו שכונות רבי קומות חדשות, נבנו בתי ספר חדשים, מרכזי ילדים, מוסדות רפואה, בתי חולים, חנויות ומוסדות הסעדה.

בעיר פעלו שני מוסדות חינוך גבוהים, 8 בתי ספר טכניים, 14 בתי ספר מקצועיים, 66 בתי ספר תיכוניים, 5 בתי ספר לנוער עובד ומתכתבים, 8 בתי ספר למוזיקה לילדים, 16 בתי ספר לספורט לילדים, בית ספר לאמנות לילדים, תחנה לצעירים. טכנאים, משט של מלחים צעירים, שלושה בתים אזוריים של חלוצים ותלמידי בית ספר, בית עירוני של חלוצים, שנכנס לפעולה ב-1987. רשת המוסדות לגיל הרך כללה 167 גני ילדים ומשפחתונים.

מוסדות תרבות, חינוך גופני וספורט המשיכו להתפתח. בשנת 1959 שוחזרה פעילותו של תיאטרון הדרמה הרוסי בעיר, ובשנת 1960 עיטר מבנה תיאטרון חדש ויפה את מרכז העיר. נפתחו בית ספר למוזיקה ואולם תצוגה על שם קוינדז'י, הספרייה העירונית על שם קורולנקו קיבלה מקום חדש, נבנו כמה ארמונות תרבות וספורט, אצטדיונים ובריכות.

עם התפתחות כלכלת העיר גדל גם מספר תושביה: 1958 - 280.3 אלף איש; 1970 - 436 אלף איש; 1989 - 540.3 אלף איש.

מפעלי העיר סיפקו למדינה יריעות וצינורות פלדה, מסילות רכבת ומבני מתכת, קרונות טנקים וקרונות גונדולה, ממירים, מנופי גג ופורטלים, מטפים, רדיאטורים לכלי רכב כבדים, מכונות כביסה, כלי זכוכית קריסטל, תפירה, גרביים ו מוצרי ממתקים, רשתות דיג ודגים משומרים ומוצרים רבים אחרים.

עד סוף שנות ה-80 היו בז'דנוב 44 מפעלי תעשייה, 44 ארגוני בנייה ו-10 ארגוני תחבורה.

פרסטרויקה, שהחלה באמצע שנות ה-80 בברית המועצות, הובילה לשינויים כלכליים ופוליטיים בז'דנוב. ב-13 בינואר 1989, לבקשת תושביה, הוחזרה העיר לשמה ההיסטורי - מריופול.

מריופול היא עיר תעשייתית חשובה (בייחוד בשל תעשייה כבדה מפותחת: ייצור מתכות, מכונות, כימיה וכדומה), עיר נמל על ים אזוב, מרכז תרבות (2 מוסדות להשכלה גבוהה, תיאטרון וכדומה) וספורט (כדורגל, כדורסל - ראו אזובמאש מריופול, ועוד).

מאז 2014 ניטשו בתחומי העיר מאבקי שליטה בין צבא אוקראינה וכוחות בדלנים פרו-רוסיים. באפריל 2014 עקב המשבר הפוליטי במדינה הייתה העיר תחת שליטת כוחות בדלנים שהכריזו על עצמאות מחוז דונצק והחלפתו ב"הרפובליקה העממית של דונצק". ב-13 ביוני כוחות צבא אוקראינה השתלטו על העיר והעיר הפכה למרכז המחוזי של מחוז דונצק. ב-24 בינואר 2015 ספגה העיר מתקפת טרור גדולה במיוחד כאשר בוצע ירי ארטילרי מהשטחים הנשלטים על ידי הבדלנים הפרו-רוסיים ושום גורם לא לקח אחריות על מתקפה זו. בתקיפה נפגע בניין מגורים כש-30 איש נהרגו, 93 איש נפצעו ומתוכם 75 אושפזו. במתקפה נהרסו עשרות מבני מגורים, בתי ספר, חנויות, גני ילדים ושני שווקים במרכז המסחרי של העיר.

העיר עברה שיקום בצל המלחמה. בדצמבר 2021 אושרה בעיר תוכנית פיתוח, שנכתבה בהשראת יעד הנופש בטומי שליד חוף הים השחור בגאורגיה. מטרת התוכנית — שיעדה היה 2030 — היא להפוך את מריופול ליעד תיירות.

העיר הותקפה על ידי רוסיה במהלך קרב מריופול (2022), ועשרות אלפים מתושביה נהרגו או ברחו מערבה לשאר שטחי אוקראינה ולמדינות השכנות. בחודש אפריל 2022, עברה העיר להיות תחת שליטתה של הרפובליקה העממית של דונצק ובתאריך 20 במאי 2022, נכנעו הלוחמים האוקראינים האחרונים בעיר ונלקחו לשבי.^[1]

היישר לאחר הכיבוש הרוסי, החלו השלטונות החדשים בפעולות שיקום בקנה מידה גדול של העיר, בתוכן בניית עשרות מבני מגורים חדשים, בית חולים ובתי ספר^[2]. על פי המקורות הרוסיים, חיים כרגע בעיר כשלוש מאות אלף תושבים.

הקהילה היהודית ותקופת השואה

יהודים התגוררו בעיר מאמצע המאה ה-19. בשנים הבאות נפתחו בעיר חמישה בתי כנסת^[3] המבנה של אחד מהם, בית הכנסת הכוראלי (אנ'), שנחרב בעת מלחמת העולם השנייה ובתקופה הסובייטית שלאחר המלחמה, שרד בחורבנו עד שנות ה-90 של המאה ה-20, אז קרס הגג תחת שלג כבד. שרידי המבנה הועברו לרשות הקהילה היהודית ובשנת 2022 נבחנה במועצת העיר האפשרות להכריז עליו כאתר מורשת.^[4]

ב-20–22 באוקטובר 1905 בוצע פוגרום ביהודי העיר. 21 יהודים נרצחו בפוגרום ובתים וחנויות רבים נבזזו.

במלחמת העולם הראשונה אירחה העיר גולים יהודים רבים, בין היתר השתכנה בה גם ישיבת פוניבז' בראשות רבי יצחק יעקב רבינוביץ.^[5] מ-1916 ועד 1922 כיהן כרב העיר, הרב יצחק קוסובסקי.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הפכה העיר למרכז תעשייתי ויהודים רבים הועסקו במוסדות שלטוניים ובתעשייה. בעיר פעל בית ספר ביידיש. ב-1939 מנו היהודים בעיר 10,444 נפש, כ-5% מאוכלוסיית העיר. ב-8 באוקטובר 1941 כבשו הגרמנים את העיר ותוך פחות מחודש רצחו, ביחד עם משתפי פעולה אוקראינים, את רוב יהודי העיר בשני מבצעי רצח בבורות ירי.^[6]

הוצאה להורג בוצעה על ידי זונדרקומנדו 10A, שהייתה חלק מ-Einsatzgruppe D. המנהיג היה אובר-שטורמבאנפיהרר היינץ זֶטצן (בגרמנית:Heinz Seetzen) ^[7]

העיר שוחררה על ידי הצבא האדום ב-10 בספטמבר 1943 (יום זה נחוג כיום בעיר). בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של מריופול(אנ').^[8]

בעשורים הראשונים של המאה ה-21 פעילה קהילה יהודית קטנה במריופול.

בית הכנסת הכוראלי במריופול. 1900 (אנ')
אחד מבתי הכנסת הגדולים במריופול. 1900
האנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של מריופול (אנ')
גטו מריופול
בית הקברות מריופול (אנ')

Remove ads

הרכב אתני

ב-2002, 48.7% מאוכלוסיית העיר היו אוקראינים, 44.4% רוסים, ו-4.3% יוונים. סקר מ-2017 הראה שאחוז האוכלוסייה האוקראינית בעיר גדל לכדי 59% מהתושבים, ואחוז הרוסים ירד ל-33%.^[9]

בעיר נמצאת האוכלוסייה הגדולה ביותר באוקראינה של יוונים פונטים, כאשר נכון ל-2002 היו בעיר עצמה 21,900 יוונים פונטים, ו-31,400 נוספים באזורים הכפריים סביב העיר, ובסך הכל האוכלוסייה הפונטית באזור מהווה כ-60% מזו שבכל אוקראינה.

שפות

לפי מפקד האוכלוסין של 2001, שפת האם של 89.64% מתושבי העיר היא רוסית, ושל 9.92% היא אוקראינית.^[10]

הסקר הנ"ל מ-2017 הראה ש־92% מדברים רוסית בביתם, 4% רוסית ואקראינית במידה שווה, ורק אחוז אחד מדברים אוקראינית בביתם.

Remove ads

מיקום גאוגרפי

הגובה מעל פני הים הוא 67 מטר. מריופול ממוקמת בדרום חבל דונייצק, בחוף הצפוני של ים אזוב, בשפך הנהרות קלמיוס וקאלצ'יק. העיר משתרעת על שטח של 166.0 קמ"ר (עם פרברים הכפופים למועצה העירונית - 244.0 קמ"ר). השטח בבנייה הוא 106.0 קמ"ר, שטחים ירוקים הם 80.6 קמ"ר. קרקעות העיר הן ברובן צ'רנוזמים סולונציים, עם כמות משמעותית של מי תהום תת-קרקעיים, מה שמוביל לרוב למפולות.

אקלים

האקלים המקומי יבשתי ממוזג עם קיץ חם ארוך (בצורת תכופה ורוחות יבשות) וחורפים מתונים עם מעט שלג (יש הפשרות וערפלים). לאזור יש משאבים תרמיים גדולים עם דומיננטיות של ימי שמש בהירים בעונה החמה (משך השמש ממאי עד ספטמבר הוא 1544 שעות). כמות המשקעים השנתית היא 420 מ"מ בשנה. התנאים האגרו-אקלימיים מאפשרים לגדל יבולים אוהבי חום עם עונת גידול ארוכה (חמניות, מלונים, ענבים ואפרסקים) בפרברי מריופול. עם זאת, אין מספיק משאבי מים באזור, ולכן בריכות ומאגרים שונים משמשים לצורכי האוכלוסייה והתעשייה.

כיוון הרוח הוא בעיקר מזרחית בחורף ודרום מזרחית בקיץ.

מריופול ממוקם במרכז אזור הפנאי אזוב של מחוז דונייצק. הודות לתופעות משב הרוח, חוף אזוב מקבל אטרקטיביות מיוחדת - שפע של שמש, סילוק מהים של מסות ענק של אוויר נקי, רווי באוזון, מלחים מינרליים ומיקרו-אלמנטים (נתרן כלורי, יוד, ברום וכו'.). בריזה תורמת להיווצרות אוורור טבעי של החוף ומפחיתה בחדות את תחושת החום. מריופול הוא מקום פופולרי לחופשות קיץ על חוף הים.

יש חשיבות למשך תקופת הבילוי, שבמריופול מתחילה באמצע מאי ומסתיימת בעשרת הימים השניים של ספטמבר, כאשר טמפרטורת האוויר היומית הממוצעת עולה על 15 מעלות צלזיוס (ביולי-אוגוסט היא מגיעה ל-23-26 מעלות צלזיוס) . הפרש טמפרטורות יום-לילה בקיץ הוא כ-10 מעלות צלזיוס. תקופה זו תואמת את עונת השחייה, כאשר המים בים מתחממים עד 18-23 מעלות צלזיוס, וביוני-אוגוסט בחלק מהימים - עד 26-29 מעלות צלזיוס.

הכפור מתחיל באוקטובר ומסתיים באפריל. טמפרטורת האוויר הממוצעת בינואר היא 2.5 מעלות צלזיוס, ביולי - + 24.0 מעלות צלזיוס.

טמפרטורת האוויר המרבית המוחלטת היא +38.0 מעלות צלזיוס (אוגוסט 2017), המינימום המוחלט הוא -27.2 מעלות צלזיוס (ינואר 2006).

מידע נוסף שנה, דצמבר ...

מקור: מזג אוויר ואקלים www.pogodaiklimat.ru. תאריך גישה: 23 באפריל 2022. אקלים של מוריופל
שנה	דצמבר	נובמבר	אוקטובר	ספטמבר	אוגוסט	יולי	יוני	מאי	אפריל	מרץ	פברואר	חודש
38,0	14,1	18,0	27,1	34,4	38,8	37,8	37,0	33,9	30,0	15,0	10,0	מקסימום מוחלט °C
13,2	1,0	5,9	13,6	20,9	26,9	27,5	24,5	19,8	13,1	0,2	−0,2	מקסימום ממוצע °C
9,7	−1,4	3,2	10,1	16,7	22,4	23	20,3	15,9	9,5	−2,6	−2,6	טמפרטורה ממוצעת °C
6,3	−3,6	0,8	6,8	12,4	17,6	18,3	15,9	11,8	6,2	−5,1	−4,9	מינימום ממוצע °C
−27,2	−24,5	−17	−8	−1,1	5,0	8,9	5,6	0,0	−7,3	−25	−27,2	מינימום מוחלט, °C
507	49	48	35	44	35	48	48	35	34	40	44	שיעור משקעים, מ"מ

סגירה

אקולוגיה

מריופול תופסת את אחד המקומות הראשונים באוקראינה מבחינת פליטת חומרים מזיקים ממפעלי תעשייה. המזהמים הסביבתיים הגדולים בעיר הם אזובסטל ו-MMK im. איליץ'", במיוחד מפעל הסינטר וחנות תנורי הפיצוץ. מיקומו האומלל של מפעל הברזל והפלדה אזובסטל (למעשה, קילומטרים ספורים ממרכז העיר) משחק תפקיד חשוב. המפעל נבנה בשנות ה-30 סמוך לשפך נחל קלמיוס, למעשה על חוף ים אזוב, מבלי לקחת בחשבון את "שושנת הרוחות". מכיוון שרוחות באזור זה נשלטות על ידי רוחות מזרחיות וצפון מזרחיות, חלק ניכר מפליטות המפעל המתכות מתרחש באזורים הצפופים ביותר של העיר. החלק העיקרי של זיהום משאבי המים באזור מריופול שייך כמובן למפעלי מתכות. נמל הים לא רחוק מאחור, עם שינוע מתמיד של מטענים כמו גופרית, זפת פחם, פחם וסוגים אחרים של מינרלים. כלי השיט הנכנסים למי הנמל לא תמיד עומדים בדרישות הסביבתיות של החוק. ההתקדמות המתמדת של רציפי הבנייה והמחסנים של הנמל הימי מובילה להיעלמותה ההדרגתית של פנינת העיר - חוף הים של הכפר "פשאני", שהיה פעם פופולרי מאוד בקרב אזרחי ואורחי העיר. הגופרית לא עברה עיבוד בנמל מריופול מאז 2007, וזפת הפחם נטען מחדש במספנה.^[11]

Remove ads

מועצת העיר מורכבת מ-76 חברים וממנה את הרשויות העירוניות המבצעות. תקציב העיר עומד על כ-170 מיליון דולר (2011). בעיר 4 אזורים: ז'ובטנבי (מרכז העיר), פרימורסקי (חוף הים), איליצ'ובסקי (צפון העיר), אורדז'וניקידזבסקי (הגדה השמאלית של קלמיוס).

ענפי כלכלה עיקריים תעשייה: כ-56 מפעלים - ייצור מתכות (תשלובת ע"ש איליץ', אזובסטאל), ייצור מכונות (אזובמאש, מנועים, ציוד חקלאי, אוניות), מזון ועוד; סך ערך הייצור התעשייתי - כ-7.4 מיליארד $ (2010). בינוי - תעשייתי ומגורים. מדע: 2 אוניברסיטאות (כ-20 אלף סטודנטים), כ-10 מכוני מחקר.

התעשייה המפותחת, אשר חלקה הוקם ללא התחשבות בכיוון הרוחות, מהווה נטל אקולוגי כבד על אוכלוסיית העיר ומרחבי הים הסמוכים.

תחבורה בינעירונית: נמל תעופה בינלאומי (מוסקבה, קייב, אתונה), רכבות (2 תחנות בתחומי העיר - תחנת מוצא מריופול ותחנה סרטנה; רכבות יומיות למוסקבה, קייב וחרקוב, בתדירות נמוכה יותר - ליעדים נוספים), רכבות חשמליות פרבריות, אוטובוסים.

תחבורה עירונית: כ-80 קווי אוטובוס, 12 קווי טרוליבוס, 11 קווי חשמלית, מוניות.