מקור חסידה
סוג של צמח ממשפחת הגרניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוג של צמח ממשפחת הגרניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מַקּוֹר-חֲסִידָה (שם מדעי: .Erodium L'Hér) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים במשפחת הגרניים[1][2]. הסוג כולל כ-121 מינים, מהם 18 גדלים בר בישראל[3]. מקור-חסידה נפוץ ברחבי העולם מאירואסיה ועד צ'אד באפריקה, בצפון אמריקה ובדרומה, ואף באוסטרליה. הסוג מתאפיין בתפוצה גאוגרפית רחבה, הכוללת מאזורי אקלים בעיקר ממוזגים וסובטרופיים באירואסיה ועד אזורים טרופיים, ויבשים בצפון ודרום אמריקה. בנוסף, הסוג התפשט גם לאזורים בעלי אקלים קר וארקטי, כמו אלסקה, גרינלנד ולפלנד.
מיני מקור-חסידה משתייכים לצמחים בעלי שחלה עילית, בעלי עטיף כפול, מפורדי עלי גביע ועלי כותרת ועלי גביע ומספר אברי הפרח שלו בכפולה של 5, כולל אבקנים ועמודי שחלה, והפרי בעל מקור. הפרי נפרד בהבשלתו ל-5 פרודות בעלות מקור. במרבית המינים בישראל המקור של הפרודה נושא זיפים פשוטים ואינו עשוי בצורת נוצה, ב-4 מינים מדבריים עשוי המקור כנוצה בעלת שערות משי רכות וצפופות, ואלה הם: מקור-חסידה שעיר, מקור-חסידה קירח, מקור-חסידה מעוצה ומקור-חסידה מלבין.
מיני מקור-חסידה דומים למיני הגרניון, אך יש להם כמה מאפיינים שמבדילים ביניהם: במקור-חסידה העורקים בטרף מסודרים בצורה מנוצה, בעוד שבגרניון העירוק דמוי כף יד. בשני הסוגים יש 10 אבקנים, אך בגרניון כל האבקנים פוריים ונושאי מאבקים, בעוד שבמקור-חסידה רק 5 מתוך 10 האבקנים נושאי מאבקים. בשני המינים מקור הפרודות בהבשלה הוא מפותל, אולם בגרניון הוא מפותל בצורת סליל של שעון, כלומר הוא נגלל כלפי מעלה, ואילו במקור חסידה הוא מפותל כבורג, כלומר מקור הפרודות מתפתל ונגלל.
שמו העברי והלועזי של הסוג ניתן לסוג זה בגלל הדמיון בין הפרי המוארך של הצמח למקור של חסידה. השם המדעי Erodium נגזר מהמילה היוונית "ερωδιός (Erodios)", שפירושה "חסידה".
השם "מקור החסידה" ניתן במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 428) משנת 1930 על פי השמות הלועזיים[4]. השם "מחט הרועים" אף הוא הומלץ באותו במילון בהערה 412 על פי השם הערבי והגרמני. לבסוף השם "מקור החסידה" אושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 348[5].השם הסופי הוא "מקור-חסידה", עם מקף וללא ה' הידיעה, בהתאם להחלטת האקדמיה ללשון מיום 12 באפריל 1965.
לעוף חסידה יש שם נרדף נוסף ביוונית: πελαργός (Pelargos), וממנו נגזר השם המדעי של הסוג פלרגון (Pelargonium).
לעיון נוסף אודות שם משפחת הגרניים, ראו בערך גרניים.
מקור-חסידה הוא צמח עשבוני חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים[2][6].
הלוואים קיימים. הפטוטרת ארוכה.
העלים מסורגים או נגדיים, פשוטים, משוננים, מאונים או מנוצים. אורך הטרף עולה על רוחבו, והוא בעל עירוק מנוצה, כלומר, מעורק מרכזי מסתעפים לאורכו עורקים צדדיים דקים (בשונה מגרניון שהעלים שלו בעלי עירוק דמוי כף יד, כלומר העורקים בגודל דומה מסתעפים מנקודה אחת אל האונות העיקריות של העלה)[7].
התפרחות דמויות סוכך בעלות עוקץ ניכר וחפים.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, נכונים או מעט בלתי נכונים (עלי הכותרת אינם שווים זה לזה באורכם)[6]. עלי העטיף והאבקנים עולים ישר ממצעית הפרח. איברי הפרח בכפולה של 5. עלי הגביע אינם נושרים לאחר הפריחה ואילו עלי הכותרת נושרים לאחר הפריחה.
הגביע בעל 5 עלים שווים ומפורדים (ניתן לתלוש את העלים אחד אחד) ומשתייר.
הכותרת בעלת 5 עלי כותרת מפורדים וערוכים בסירוגין לצופנים והם נושרים לאחר הפריחה.
האבקנים נושאי מאבקים 5 (בשונה מגרניון שלו 10 אבקנים נושאי מאבקים), ועוד 5 אבקנים עקרים שאינם נושאים מאבקים.
השחלה עילית, בת 5 עלי שחלה מאוחים לעמוד (ציר) מרכזי ויוצרים עמוד מרכזי בהמשכה של מצעית הפרח. עמודי השחלה 5, מופרדים פחות או יותר; הצלקות חוטיות או כדוריות.
הפרי הוא מפרדת בעלת מקור שאורכו גדול מגוף הפרי ובעל גביע משתייר. הפרי נפרד בהבשלתו ל-5 פרודות בעלות מקור שניתקות מהעמוד המרכזי, שהוא המשכה של מצעית הפרח. הפרודה היא יחידת התפוצה.
הפרודות אינן נפתחות והן בעלות אחד או שני זרעים ולכל אחת מהפרודות מקור ארוך משלה. מקור הפרודות מפותל וגלול בדמות בורג (בשונה מגרניון שמקור הפרודות שלו נגלל כלפי מעלה בהבשלה בצורת סליל של שעון). חלקו התחתון של המקור הארוך מתפתל בהתייבשו וחלקו העליון בעל שערות משי רכות וצפופות הערוכות כעין הנוצה (מנוצה) או בעל זיפים ארוכים, בודדים והדוקים.
בראש הפרודה יש 2 גומות, אחת בכל צד של בסיס המקור (לפעמים הגומות חסרות) ומתחת כל אחת עוברים לרוחבה חריצים או קמטים שמספרם לא עולה על שלוש (לפעמים הפרודה מחוסרת חריצים).
מקור-חסידה ארוך (Erodium ciconium) - צמח חד-שנתי בעל "מקור" ארוך המעניק לו את שמו. גדל על הכרמל, ברמות מנשה, לאורך מישור החוף וכן בערוצי נחלים ועל קרקעות חוליות בצפון הנגב ובמדבר יהודה, פורח בחודשים מרץ עד מאי ופרחיו גדולים ותכולים.[8]
מקור-חסידה גדול (Erodium gruinum) מתייחד בפרחיו הגדולים בעלי הגוון התכול, המייחדים אותו ממינים אחרים של מקור-חסידה שצבעם, כאמור, על פי רוב ורוד. הצמח חד שנתי, גובהו בסביבות 20 ס"מ, והוא לרוב שרוע על הקרקע. גודל הפרחים הוא כ-20–24 מ"מ והם משנים את כיוון פריחתם במשך היום אל עבר השמש. הצמח פורח בחודשים פברואר - אפריל. הפרי דמוי המקור גדול מאוד ביחס למינים האחרים, כ-11 ס"מ אורכו. מקור-חסידה גדול נפוץ ברחבי החבל הים תיכוני בשדות פתוחים ובמקומות עזובים.
מקור-חסידה גזור (Erodium cicutarium) - ראו ערך מורחב - ניתן לזהות מין זה בעליו הגזורים (שסועים עד לעורק הראשי בעלה) והמחולקים לאונות רבות וצרות. המין נפוץ מאוד בחבל הים תיכוני, בצידי דרכים ומקומות עזובים. פורח בחודשים פברואר עד מאי.
מַקּוֹר-חֲסִידָה חֶלְמִיתִי (Erodium malacoides) - ראו ערך מורחב. ניתן לזהות מין זה בעלין הפשוטים (בלתי גזורים) שדומים לעלי חלמית.
מקור-חסידה חלק (Erodium alnifolium) - צמח עשבוני חד-שנתי נדיר, נחשב כאפיזודי. הוא זוהה בפריחה בוודאות רק ב-2018. אורך הפרודה 4 מ״מ, אורך המקור 2 עד 3 ס״מ. קצה עלה הגביע מעוגל ובעל קבוצה של זיפים ארוכים. אורך הפרח עד 6 מ״מ. מדובר באוכלוסייה בת כמאה פרטים בגבעה חולית קטנה בשרון. גדל בקרקעות חוליות. פריחתו מסוף פברואר ועד תחילת מאי[9][7].
מקור-חסידה מפוצל (Erodium laciniatum) - צמח חד שנתי, והוא לרוב שרוע על הקרקע. שמו נובע מעליו המפוצלים לאונות גדולות. עם זאת ישנן קבוצות שבהן העלים שלמים כמעט. ניתן לזהותו בבירור לפי עלי לוואי גדולים המצויים בבסיסו של כל עלה, וכן עלי לוואי מצויים במפרקי הגבעול. פרחיו הסגולים פורחים בבוקר ונושרים בצהריים. מקור-חסידה מפוצל הוא המין הנפוץ ביותר בנגב ובמישור החוף.
מקור-חסידה מדברי (Erodium deserti) - המין חד שנתי, נמוך יחסית, כ- 5-9 ס"מ מעל האדמה. גבעוליו שרועים על הקרקע או גדלים באלכסון. מין זה מתאפיין בשערות בלוטיות הגורמות לחול להדבק אליו. הצמח מכוסה גם בשערות פשוטות; עליו גזורים. פרחיו בקוטר 6–10 מ"מ והוא פורח בחודשים ינואר - אמצע אפריל. בשל דמיון רב מאוד בינו, הגדל במדבר, לבין מקור-חסידה גזור הגדל בצפון ישראל, יש הרואים בהם שני תת-מינים של מין אחד.
מקור-חסידה מלבין (Erodium bryoniifolium) - גדל במקומות יבשים ביותר בנגב. שמו נובע מהגוון של עליו. פרחיו פורחים לשעות בודדות החל מהבוקר. לרוב הצמח חד שנתי, אולם ישנם מקרים של פרטים רב שנתיים, הדבר תלוי בשכיחות המשקעים באזור.
מקור-חסידה מעוצה (Erodium arborescens) - זהו מין דומה מאוד למקור-חסידה שעיר, אולם השוני נמצא בעליו השלמים וחסרי האונות. בנוסף עליו חסרי שערות. פורח מסוף פברואר ועד תחילת אפריל. גדל באזורי מדבר קיצוניים ובאזורי סלע גיר.
מקור-חסידה מצרי (Erodium malacoides (L.) L'Her) - צמח עשבוני מדברי חד-שנתי.
מקור-חסידה שעיר (Erodium hirtum) - פרחיו של מין זה גדלים קרוב לקרקע, עליו מחולקים לאונות עמוקות ולרוב הם מכוסים שערות צפופות. הפרחים בצבע לילך ומרכזם סגול כהה. הפרח פורח לאורך שעות האור. הוא נפוץ באזורי המדבר ובעיקר במדרונות. ניתן לראות את הקבוצות הגדלות בצפון מדבר יהודה אשר חסרות שערות על העלים כזן מיוחד.
מקור-חסידה תל אביבי (Erodium telavivense) זהו מין חד-שנתי אנדמי בארץ ישראל, הוא קרוב מאוד בתכונותיו למקור-חסידה גדול, אך נבדל ממנו בכיסוי של שערות בלוטיות על גביו. ניתן למצאו באזור מישור החוף.
מקור-חסידה תמים-עלים (Erodium subintegrifolium) - מין אנדמי של מקור-חסידה מפוצל הקיים רק במישור החוף, ונפוץ באזור של סלעי כורכר.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
