Loading AI tools
מצעדים, הפגנות או כינוסים לציון המאבק לזכויות קהילת הטרנסג'נדרים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדי שנה מתקיימים ברחבי העולם מצעדים, הפגנות או כינוסים לציון המאבק לזכויות קהילת הטרנסג'נדרים, שלרוב מתקיימים לאורך תקופת מצעדי הגאווה של קהילות הלהט"ב בארצות השונות. אירועים אלה מאורגנים לעיתים קרובות על ידי קהילות טרנס כדי לבנות קהילה, להיאבק על זכויות אדם וליצור נראות.
.jpg)
.jpg)
מצעד הטרנס "אקזיס-טרנס-אינטר" (ExisTransInter) הוקם בשנת 1997 ומאז 2002 נערך מדי שנה בפריז. מאז 2007 הצעדה כוללת גם מסרים ודרישות גם לזכויות אינטרסקס. עד שנת 2019 שמו היה "אקזיס-טרנס". השם המלא של המצעד הוא "אקזיס-טרנס, מצעד הטרנסים והאינטרסקסואלים ותומכיהם" (Existrans, la marche des personnes trans et intersexes et de celles qui les soutiennent).[1][2][3]
"מצעד הטרנס בסן פרנסיסקו" (San Francisco Trans March) הוא כינוס וצעדת מחאה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, המתקיים מדי שנה בליל שישי של שבוע הגאווה, בסוף השבוע האחרון של יוני. המצעד הוא אירוע כולל של טרנסג'נדרים וחסרי מגדר, ברוח דומה לזו של מצעדי הגאווה הראשיים ומצעדי הדייקיות. הוא אחד מאירועי הטרנסג'נדרים השנתיים הגדולים בעולם, וככל הנראה היה האירוע הטרנסג'נדרי הגדול ביותר מאז הקמתו ביוני 2004. מטרת האירוע היא להגביר את הנראות, האקטיביזם והקבלה של כל האנשים מכל רחבי הקשת המגדרית.
האירוע הפך לאירוע הגאווה הלהט"בי הרביעי בגודלו בסן פרנסיסקו, לצד אירועים גדולים נוספים כדוגמת האירוע "גאווה בסן פרנסיסקו" (SF Pride), הכולל פסטיבל ביום שבת, ומצעד ופסטיבל ביום ראשון; "מצעד הדייקיות" בסן פרנסיסקו המתקיים בשבת אחר הצהריים, והצעדה עצמה מתחילה בערב; ו"שבת ורודה" (אנ'), מסיבת רחוב לילית המתקיימת בערב שבת במחוז קסטרו ומנוהלת על ידי הארגון "אחיות העונג הנצחי" (אנ'). בדומה לשאר האירועים הגדולים, המצעד לא גובה דמי השתתפות אלא מבקש תרומות.
כל מארגני "גאווה בסן פרנסיסקו" והאירועים האחרים הגדולים יותר השתתפו בתמיכה באירוע מראשיתו, מבחינה כספית, חומרית וטכנית. בשנים האחרונות האירוע מתחיל בפארק מישן דולורס (שמשמש גם כאזור הבמה וההופעות של מצעד הדייקיות) ומסתיים בטנדרלוין, בסמוך למקום מהומות קפיטריית קומפטון.[4][5]
במרץ 2004, הודעת אימייל אנונימית הופצה באופן נרחב לקהילות הפעילים והטרנסג'נדרים באזור מפרץ סן פרנסיסקו. ההודעה הופצה בסמוך למשפט הראשון על רצח האישה הטרנסית גוון אראוחו באיסט ביי, ובה יצאה קריאה לקיום צעדת טרנס שתהיה "האירוע הטרנסג'נדרי הגדול מסוגו". רצח אראוחו בידי ארבעה גברים והשלכת גופתה הגבירו את המודעות לאלימות נגד להט"ב ובפרט כלפי נשים טרנסיות וגברים טרנסים. החקירה והערעורים של אראוחו נמשכו למעלה משנתיים. כמה מצעדות הטרנס הראשונות הסתיימו בעצרת הכוללת מזבח טרנסג'נדרי לזכרה ולזכר טרנסג'נדרים רבים אחרים שנהרגו. בשנת 2004 נכחו במצעד בכ-2,000 איש; בשנה שלאחר מכן הוכפלה הכמות ונכחו בו 4,000 איש.
בשנת 2008, דונה רוז, שהתפטרה מהקמפיין לזכויות האדם של ארגון הלהט"ב הלאומי לאחר שהארגון תמך בגרסה של חוק אי-אפליה בתעסוקה שלא כללה התייחסות לזהות מגדרית, הייתה אחת הדוברות שהשתתפו במצעד. נושא המצעד של 2008 היה "צועדים עבור חוק אי-אפליה בתעסוקה הכולל התייחסות מגדרית והסרת האבחנה 'הפרעת זהות מגדרית' כמחלת נפש". הפעילה אריאנה דייוויס אמרה בפני הקהל, "הרפואה לועגת לנו והתקשורת מזלזלת בנו... אין לי הפרעה נפשית – נכון?". היא הפצירה בקהל "לדרוש להסיר את האבחנה "הפרעת זהות מגדרית" (GID) מהמדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM)". המפגינים הביעו התנגדות גם לקבוצת העבודה הנוכחית שמונתה על ידי האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה עבור תיקון חלקי המגדר והמיניות של ה-DSM, מכיוון שהיא כללה בין היתר את קנת' צוקר, "הידוע בטיפולי ההתאמה-המגדרית שלו בילדים", וריי בלנשרד, שהגה את תאוריית האוטוגינפיליה (אנ'), "הטוענת שחלק מהאנשים עוברים מהפך כי הם מתגרים מלבוש נשי". מספר המשתתפים בצעדה, שהתפתח מבחינת המגוון, נאמד בכ-10,000.
בשנת 2009 ועדת התיאום, שמנתה אז עשרה אנשים, בחרה לוותר על שכונת ההומואים הקסטרו ובמקום זאת תצעד בעיקר דרך מחוז מישן הלטיני. הם ציינו כמה סיבות: קודם כול, טרנסג'נדרים רבים גרים בשכונה זו, ואינם יכולים להרשות לעצמם את קסטרו היקרה יותר; מארגן האירוע Fresh White ציין את הצורך להגביר את הנראות של הטרנסג'נדרים בגלל ה"כמות האדירה של האלימות" נגד טרנסג'נדרים בשכונה; לסיום, באזור היו גם הרבה תושבים שהצביעו בעד הצעה 8, החקיקה בקליפורניה ששינתה את חוקת המדינה כך שזכויות הנישואים יוגבלו לזוגות הטרוסקסואלים בינאריים בלבד. המארגנים העריכו שישתתפו כ-10,000 איש באירוע, שיעלה להערכתם כ-10,000 דולר, שרובם גויסו באמצעות חסויות וגיוס כספים. ססיליה צ'ונג (אנ'), אישה טרנסג'נדרית ויושבת ראש נציבות זכויות האדם בסן פרנסיסקו, הייתה הדוברת המרכזית במצעד.
בשנת 2015, ריאן קסטה היה המוזיקאי המרכזי וקואליציית TAJA (טרנסג'נדרים אקטיביסטים למען צדק ואחריות – Trans Activists for Justice and Accountability) היו הדוברים המרכזיים במצעד. גם השחקנית לברן קוקס דיברה בקצרה. על פי ההערכות, בין 10,000 ל-20,000 איש צעדו מפארק מישן דולורס עד יונייטד ניישנס פלאזה. המרכז העירוני הואר בצבעי דגל הגאווה הטרנסג'נדרית.
בשנת 2016 הצועדים הביעו כעס על פוליטיקאים מקומיים שניסו לנאום באירוע.[4][6][7][8] בסיום המצעד הוצג שלט רחוב חדש, ושמו של בניין 100 ברחוב טיילור שונה ל"דרך קפיטריית ג'ין קומפטון" לזכר מהומות קפיטריית קומפטון.[9]
בשנת 2017, המצעד הסתיים בהודעה כי אזור טורק וטיילור בטנדרלוין יועד על ידי עיריית סן פרנסיסקו כמחוז תרבות טרנסג'נדרי.[10]
בשנת 2019, לונדון בריד, ראשת עיריית סן פרנסיסקו, ערכה מסיבת עיתונאים עם המשרד ליוזמות טרנסג'נדריות, לפני המצעד. בריד הצהירה ש-28 ביוני 2019 – יום מצעד הטרנס באותה שנה והיום לציון 50 שנה למהומות סטונוול – כ"יום מצעד הטרנס", והכריזה על תוכנית דיור לתושבים טרנסים.[11]
"מצעד הטרנס בטורונטו" (Toronto Trans March) הוקם בשנת 2009 על ידי קארה מתיסון[12] ומתרחש בדרך כלל ביום שישי של שבוע הגאווה בטורונטו. קהילת הטרנס בטורונטו ראתה את ההתנגדות ארוכת השנים לרעיון של צעדת טרנס, ובשנת 2009 קארה מתיסון החליטה להקים אותה בעצמה. בשנת 2009 ניסו להגביל את מצעד הטרנס החדש שהוקם זה עתה בין מדרכות רחוב צ'רץ' עד רחוב ולסלי. במקום זאת המשתתפים יצאו לרחובות ועברו את המחסומים ברחוב ולסלי. מאז 2009, מארגני מצעד הגאווה בטורונטו ניסו להפריע באופן עקבי למצעד הטרנס, ולעיתים קרובות ניסו להגביל אותו לחלק זעיר של רחוב צ'רץ', בעוד מצעד הדייקיות בטורונטו ומצעד הגאווה בטורונטו צועדים לאורך רחוב יונג.
בשנת 2012, מארגני מצעד הגאווה בטורונטו ניסו להגביל את מצעד הטרנס מפארק נורמן ג'ואיסון במורד רחוב צ'רץ', שם הוקמו דוכני מכירות, והולכי רגל עדיין הסתובבו ברחוב. הצעדה "הרשמית" זכתה לתשומת לב מועטה יחסית והתרחשה בין הולכי רגל אדישים עד שהגיעה לבסוף לרחוב ווד. עם הגעתם לרחוב ווד, הצועדים שהיו מודעים לתוכניות חלופיות התפצלו וצעדו במורד רחוב יונג אל שדרת דונדאס.
בשנת 2013, מארגני מצעד הגאווה בטורונטו ניסו שוב להטעות את הצועדים, אך הפעם הפעילים גברו עליהם. מצעד הטרנס של טורונטו החל בפארק נורמן ג'ואיסון, והמשתתפים בו צעדו במורד רחוב יונג אל גני אלן ברחובות שרבורן וקרלטון. זו הייתה צעדת הטרנס המאוחדת הגדולה ביותר שהתרחשה בטורונטו עד כה. ההערכה היא כי בין 1,000 ל-2,000 אנשים צעדו במצעד הטרנס בטורונטו 2013.
במהלך ארגון מצעד הטרנס בטורונטו 2013, התרחש סכסוך בעקבות ההחלטה שהתקבלה במהלך אחת מפגישת הארגון לקבל את בקשת הוועדה המייעצת לנושאי להט"ב במשטרת טורונטו להשתתף בארגון מצעד הטרנס. רבים בקהילה התנגדו לתגבורת משטרתית בצעדה, מכיוון שהם הרגישו שהיא מתעלמת מהמציאות המתמשכת של אלימות משטרתית והטרדות נגד טרנסים בטורונטו. בסופו של דבר הוגש מכתב קהילתי לוועדה המייעצת לנושאי הלהט"ב, ולבסוף התגבורת לא השתתפה בארגון המצעד.
בשנת 2007 נערך לראשונה מצעד טרנס באזור מיניאפוליס-סיינט פול שבמיסיסיפי.
בפילדלפיה, מצעד הטרנס הראשון נערך בשנת 2010.[13]
בלונדון, מצעד הטרנס הראשון נערך ב-14 בספטמבר 2019.[14]
מצעד הטרנס הראשון אי פעם בחבל הבלקן התקיים בזאגרב, קרואטיה ב-30 במרץ 2019. במהלכו כ-300 איש צעדו ברחובות זאגרב וקראו להגנה טובה יותר על ילדים אינטרסקסים, ולסיום כללי לאפליה כלפי אנשי להט"ב. אורחים ממדינות רבות בעולם בהן סלובניה, סרביה, רומניה, גרמניה, הממלכה המאוחדת, שווייץ ובוסניה והרצגובינה הצטרפו למצעד אשר נוסד על ידי ארגוני הלהט"ב, "Trans Aid", "Trans Trans Network Balkan" ו-"Spektra".[15]
ב-22 במאי 2021 התקיים בקייב מצעד הטרנס הראשון באוקראינה עם כ-150 משתתפים שהיו מוגנים על ידי 400 שוטרים. במהלכו הייתה הפגנה נגדית ומספר מפגינים ניסו לתקוף את הצועדים, אך המשטרה מנעה זאת במהירות.[16]
|
עיינו גם בפורטל
פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים. |
אתר האינטרנט הרשמי של מצעד הטרנס בסן פרנסיסקוSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
