מערת אליהו היא מערה בצלע הר הכרמל בחיפה. שבה, לפי המסורת העממית, הסתתר אליהו הנביא בברחו מפני אחאב מלך ישראל, בימי נדודיו בהר הכרמל. על פי המחקר הארכיאולוגי, המערה שימשה בעת העתיקה כמקום פולחן מצרי בתקופה הרומית[1]. מערת אליהו קדושה ליהודים, לנוצרים, למוסלמים ולדרוזים ומהווה אתר ביקור מקובל. בייחוד רבים המבקרים מבין תושבי חיפה, טבריה וצפת בחודש אב, ביום ראשון שאחרי שבת נחמו.[2] יהודים נהגו לתלות פרוכות על הקיר הדרומי,[3] שבו קיים שקע, בדומה למיקום ארון הקודש.[4][5] בקירות המערה נוהגים להטמין פתקאות. מחוץ למערה נוהגים להדליק נרות ולהתפלל לשלום חולים, לזיווגים ולפרי בטן, כמקובל במקומות קדושים.
 | |
| הכניסה למערה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מיקום | חיפה, ישראל |
| קואורדינטות | 32°49′47″N 34°58′04″E |
|
(למפת חיפה רגילה)   מערת אליהו | |
תיאור המקום
המערה נמצאת בין שכונת בת גלים לסטלה מאריס. ניתן להגיע אליה משדרות ההגנה ומרחוב אלנבי, בשביל נוח שכולל מדרגות. המערה חצובה בסלע, בדמות חדר גדול עם גומחה לכיוון דרום. מידות המערה: 14.40 מטר אורך, המחולק כיום לשני חלקים: החלק האחד לתפילת גברים וחלקו השני לתפילת נשים. רוחב המערה 8 מטרים וגובהה 5 מטרים. חדר גדול חצוב בקיר המערבי - אורכו 3.60 מטר, רוחבו 2.80 מטר וגובהו 2.30 מטר.
הערבים קוראים למקום בשם "אלח'צ'ר" (קרי: אל־ח'דר) זהו כינויו של אליהו הנביא ופירושו בערבית: ירוק, כי "אליהו חי וירוק תמיד במסורת העממית". עד 1948 הייתה המערה הקדש מוסלמי־סוּפִי, שאפשרו גם לבני דתות אחרות להתפלל בה.
הנוצרים הערבים קוראים לו בשם מאר אליאס ולהר הכרמל "ג'בל מאר אליאס" – הר הקדוש אליהו.
הנוצרים האירופיים קוראים למערת אליהו "מדרש הנביאים" (School of the Prophets). המקור לכך היא ההנחה כי המערה הגדולה שימשה כבית המדרש לתלמידיו של אליהו הנביא כאשר ברח מאחאב מלך ישראל. בראשית המאה ה-17 ניסו נזירים כרמליתיים, באישור השלטונות העות'מאנים, להתיישב באזור המערה. בשנת 1631 נשלח לארץ האב פרוספר, ראש מנזר הכרמליתים בחלב, סוריה כדי לטפל בשיבת הכרמליתים לכרמל. הוא קיבל התר מהאמיר טורבאי, שליט ההר באותה העת, להתבסס בראש ההר ובמערת אליהו, והפך אותה למקום פולחן נוצרי. בשנת 1635 הוא גורש מהמקום על ידי המוסלמים.[6] וכך, בשל התנגדות המוסלמים המקומיים התיישבו הנזירים במעלה ההר,[7] וקידשו מערה המצויה כיום בשטח מנזר סטלה מאריס אחת לשנה, ב-14 ביוני - יומו של אלישע, עורכים נזירי המסדר הכרמליתי מיסה במערת אליהו.[8] בשנת 1954, בעקבות הכנסת ארון קודש למערה, פרץ סכסוך כאשר הגיעו הנזירים לערוך את המיסה,[9] ורק כעבור כשלושה שבועות נמצא פתרון שאפשר את עריכתה.[10] גם שנה לאחר מכן נדרשה התערבות של נציגי משרד הדתות כדי לאפשר את עריכת המיסה.[11]
קדושתה ליהודים
לפי אמונה עממית, השהות במערת אליהו יכולה לרפא "חולי רוח". נהגו להביא למערה אנשים שנחשדו כחולי רוח ממקומות רחוקים, ולהשאירם במערה ימים אחדים בתקווה שה"שטן" יצא מהם והם יוכלו להתרפא בזכות אליהו הנביא. הביקור במערה כונה בשם "הזיארה של חיפה".[5]
הנביא מלאכי מנבא כי אליהו הנביא יבוא לפני "יום ה' הגדול והנורא", נהוג לפרש כי אליהו יכריז על הגעת אחרית הימים ובוא המשיח.[12]
האגדה מספרת שעל הר הכרמל התגלה המלאך מיכאל לאליהו הנביא: "מיכאל השר הגדול של ישראל, גלה לאליהו הנביא על הר הכרמל (בארמית: טורא דכרמל) את הקץ והזמן של אחרית הימים. הסודות האלה מובאים במדרש אליהו הנביא".[13] הנוסע היהודי רבי בנימין מטודלה, שביקר בחיפה ובכרמל בשנת 1175, כתב: "ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים. ושם בהר מערת אליהו, עליו השלום. ועשו שם בני אדום הצלבנים במה וקראו לה שאן אליש (סנט לואיס)"[5]
בימי הביניים נהגו עולי רגל יהודים לבקר במערת אליהו. בשנת 1742 כתב אחד המבקרים: "וכשנכנסנו לשם (למערה) נחה עלינו רוח אלוהים וראינו בנפשנו הארה גדולה עד מאד... וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד יוצאים קלוחים של מים נובעים מארבע פינות המערה ורוחצת עצמה, ובזאת יודעים שטמא היה שם".[14] מבקר אחר סיפר על ביקור במערה בשנת 1835: "ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר התחלנו להתפלל אז התפילה הייתה נובעת בפה ועינינו זולגות דמעות אשר מעולם לא התפללתי כן, אז הבנתי כי אדמת קודש היא וגם כתבנו שמינו על הכותל".[15]
לפי דיווח מהמאה ה-19, התקיימה במערה הילולה בל"ג בעומר. בהילולה זו היו מגיעים הספרדים, עם מיעוט אשכנזי, ממרחק על מנת לשהות ולרקוד יומיים או שלושה.[16]
על קירות המערה יש חריטות של מנורת שבעת הקנים. כן נמצאה במערה כתובת עברית "יצחק בן כומה".
חפירות ארכאולוגיות
בשנות השישים של המאה העשרים תיעד אשר עובדיה 150 כתובות חרותות במערה, רובן המוחלט ביוונית. על פי מחקר מודרני, ראשית הכתובות הפולחניות מהאתר במאה הראשונה או השנייה לספירה, בהסתמך על הפלאוגרפיה של כתובות הקיר החקוקות בה (הגרפיטי) מתקופה זו[17]. בראשית שנות העשרים של המאה ה21 ביצעה רשות העתיקות פרויקט שימור באתר, במסגרתו התגלו חמש-עשרה כתובות חדשות ביוונית. בנוסף, במסגרת הפרויקט המערה נוקתה ושופצה [18].
גלריה
הכתובת "יצחק בן כומה"
מנורת שבעת הקנים
פנים המערה בשנת 1910
כיסא אליהו בכניסה למערה
עזרת הנשים במערה
מנורת שבעת קנים במערת אליהו הנביא
.jpg)
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל : חיפה, העמקים, הגליל, החרמון, הוצאת "תוּר" - ארץ ישראל, ירושלים, הוצאה - 1941, מהדורה שלישית - 1948.
- אלי שילר - בהשתתפות יוסי בן-ארצי, חיפה ואתריה, אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל, 37-39, מארס 1985, ירושלים
- שרה ומאיר אהרוני, אישים ומעשים בחיפה והסביבה 1993.
- אשר עובדיה, "כתובות במערת אליהו", קדמוניות, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, שנה ב חוברת 3 (7), תשכ"ט, 1969, עמ' 99–101
- Asher Ovadiah and Rosario Pierri, "Elijah's Cave on Mount Carmel and its Inscriptions", in: L.D. Chrupcala (ed.), Christ is Here! Studies in Biblical and Christian Archaeology in Memory of Michele Piccirillo, ofm, Milano 2012 pp. 29-76.
- Asher Ovadiah and Rosario Pierri, "Elijah's Cave on Mount Carmel and its Inscriptions", Liber Annuus, 62 (2012), pp. 203-282
קישורים חיצוניים
 |
ראו גם פורטל חיפה |
מערת אליהו (חיפה, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- תיאור המערה באתר העמותה לתיירות ונופש חיפה
- תיאור המערה באתר "מקראנט"
- אליהו מרקוביץ, מערת אליהו הנביא, הארץ, 14 ביולי 1954
מערת אליהו, יומני כרמל אוגוסט 1953 (התחלה 4:03)- יהודים מתפללים במערת אליהו בל"ג בעומר, 1954, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
