מעוז צור

"מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי" הוא פיוט שנהוג לזמר בימי החנוכה, לאחר הדלקת הנרות. יש הנוהגים לשיר את הפיוט במלואו ויש הנוהגים לשיר רק את הבית הראשון או רק את הבית הראשון והחמישי. מקור הפיוט כנראה באשכנז בתקופת מסעי הצלב. הוא התקבל בכל קהילות ישראל מלבד יהודי תימן, שלא נהגו לאומרו והפיוט נעדר מכל סידורי התפילה שלהם. שמו של מחבר הפיוט רמוז באקרוסטיכון של חמשת הבתים הראשונים: "מרדכי"^[1].

מעוז צור
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי[א] / לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי / וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ / מִצָּר הַמְנַבֵּחַ[ב] אָז אֶגְמֹר / בְּשִׁיר מִזְמוֹר / חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ: רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי / בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי / בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה / הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה חֵיל פַּרְעֹה / וְכָל זַרְעוֹ / יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה: דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי / וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי / כִּי זָרִים עָבַדְתִּי וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי / כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי קֵץ בָּבֶל / זְרֻבָּבֶל / לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי: כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ / אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ / וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ / וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ רֹב בָּנָיו / וְקִנְיָנָיו / עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי / אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי / וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים / נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנֵי בִינָה / יְמֵי שְׁמוֹנָה / קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים: חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ[ג] / וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ / מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה / וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה דְּחֵה אַדְמוֹן / בְּצֵל צַלְמוֹן / הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

מקור הביטוי "מעוז צור ישועתי" בשירו של רבי שלמה אבן גבירול, "שחר קמתי להודות", והוא מבוסס על ספר תהילים, פרק ל"א, פסוק ג'. על פי לשון הכתוב בספר ישעיהו, פרק י"ד, פסוק כ"א, "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ", ביחס לפורענות שתבוא על ממלכת בבל. על פי לשון הכתוב בספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק י': "חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ".

תוכן הפיוט

הבית הפותח כתוב בלשון הווה ועתיד. הוא מכריז כי ה' הוא המחסה ("מעוז") של המחסה ("צור")^[2] של ישועת ישראל, ועתיד לכונן את בית המקדש שבו יקריבו זבחי תודה. ישועה זאת צפויה להתקיים במקביל לטבח באויבי ישראל, ה"מנבחים" עליו וחורצים לשונם כנגדו. אז, לדברי המשורר, תיגמר עבודת חנוכת המזבח. בית זה משמש כמעין כותרת לפיוט, והשורה האחרונה בו ("אז אגמור ... חנוכת המזבח") היא מעין פזמון^[3].

לאחר הבית הראשון, מייחד המשורר בית לתיאור כל גלות בהיסטוריה של עם ישראל וכיצד נושע בעבר מידי צריו פעם אחר פעם:

• מצרים (בית שני): שעבוד בני ישראל במצרים, כריעתם תחת עומס עבודות הפרך, נס יציאת מצרים, והטבעת חיל פרעה בקריעת ים סוף.
• אשור ובבל (בית שלישי): צרותיהם של בני ישראל לאחר הגעתם לארץ, גלות אשור של בני ממלכת ישראל, שגרמה לאובדן עשרת השבטים, גלות בבל של בני ממלכת יהודה, וסיומה בשיבת ציון במנהיגותו של זרובבל בן שאלתיאל.
• פרס (בית רביעי): כוונתו של המן האגגי לתלות את מרדכי איש ימיני על עץ, היפוך הגורל שגרם לגאוותו של המן להוביל לאובדנו, העלאת קרנו של מרדכי וביתו ברחבי הממלכה לצד מחיית שמו של המן, כאשר הוא וכל בניו נתלו על העץ שהכין למרדכי.
• יוון (בית חמישי): הממלכה הסלאוקית וניסיונה ליוון את האוכלוסייה בישראל בתקופת החשמונאים באמצעות גזירות אנטיוכוס, פריצת היוונים לבית המקדש וחילולו, נס פך השמן, וקביעת שמונת ימי חג החנוכה.
• רומי (בית שישי): בית זה, החותם את הפיוט, שונה מקודמיו ויש הטוענים כי הוא תוספת מאוחרת. הוא חוזר ללשון הווה ומתמקד בתקווה לגאולה עתידית מהמציאות העכשווית העגומה. רק בסופו מופיעים רמזים לזהותה של "האומה הרשעה" הנוכחית. נראה כי השם "אדמון" רומז לשלטון מלכות רומי ויורשותיה, מאחר שאֱדוֹם מסמל בספרות היהודית את רומא העתיקה. המשורר מתפלל לאלוהים שידחוף ("דחה") את אדמון לחושך וצלמוות ("בצל צלמון"). פירוש אחר לביטוי "אדמון בצל צלמון" הוא "בני אדום החוסים בצלם של צלמים". יש הסוברים כי "אדמון" המוזכר כאן הוא פרידריך ברברוסה ("אדום הזקן"), קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ממנהיגי מסע הצלב השלישי. אחרים טוענים כי "אדמון" אינו דמות או עם ספציפיים אלא כינוי לעולם הנוצרי, שאותו ייסדה רומא העתיקה כאשר התנצרה והפיצה את הנצרות ברחבי העולם. הבית נגמר בייחול להנהגת שבעת הרועים.

מבנה הפיוט

מבנה הבתים ('מחרוזות') בפיוט 'מעוז צור ישועתי' מיוחד, ומשקף צירוף של מסורות אשכנזיות וספרדיות. למשל: המשקל (6 הברות בטור) והחריזה הצולבת (א/ב א/ב -לדוגמה: ישועתי / לשבח / תפילתי / נזבח) הם לפי מסורת ספרדית, אך חריזת ההמשך (ב / ב / ג/ ג/ ב - מטבח / מנבח / אגמור / מזמור / מזבח) היא דווקא אשכנזית, ומעוצבת כנראה על פי ניגון ידוע. צירוף מסורות כזה אופייני לאשכנז (גרמניה) במחצית השנייה של המאה ה-12.

חיבור הפיוט וזהות מחברו

הפיוט נכתב כנראה בגרמניה בתקופת מסעות הצלב. ליאופולד צונץ סבר שזמן כתיבת הפיוט אינו מאוחר מאמצע המאה ה-13^[4]. אברהם פרנקל מצא שני פיוטים הנראים מאוחרים ל"מעוז צור ישועתי" ומחקים אותו במבנה שלהם; אחד מהם נכתב בוורמייזא ב-1201, ראשית המאה ה-13. בשל כך טוען פרנקל כי יש להקדים את זמן חיבור הפיוט למחצית השנייה של המאה ה-12, ומדגיש כי אף צונץ לא קבע אלא גבול עליון למועד חיבורו^[5]. בשל השפעת שירת ספרד הניכרת ב"מעוז צור ישועתי", לא סביר להקדים את כתיבתו מאמצע המאה ה-12, אז החל הסגנון הספרדי להיות רווח באשכנז^[5].

שמו של המחבר – מרדכי – נרמז באקרוסטיכון שבראש חמשת הבתים הראשונים של הפיוט. זהותו של 'מרדכי' זה אינה ידועה, והוצעו מספר השערות בדבר זהותו:

1. רבי מרדכי בן הלל מנירנברג ('המרדכי'), פוסק הלכה בגרמניה במאה ה-13, שבסוף ימיו נרצח בפרעות רינדפלייש. מלבד מעוז צור ידועה קינה אחת בלבד שחיבר^[6]. אולם, לאור השערתו של פרנקל שיש להקדים את מעוז צור, תקופת חייו של רבי מרדכי בן הלל מאוחרת לזמן המשוער בו חובר 'מעוז צור'.
2. מרדכי בן יצחק - פייטן אשכנזי, לא ידוע עליו דבר מלבד היותו מחבר הזמר לשבת 'מה יפית'. יש דמיון מסוים בין צורת החריזה של 'מעוז צור' ושל 'מה יפית', אך יש גם הבדלים, בייחוד במרקם הלשוני של השירים^[7].

הבית האחרון

המחרוזת השישית, המסיימת את הפיוט ומתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", מוכרת רק ממקורות מאוחרים, מסוף המאה ה-17. החוקרים דנו בשאלה האם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בה, או שהיא תוספת מאוחרת. גם היום נחלקים בזה החוקרים: יש סוברים שהיא חלק מקורי מהפיוט, והושמטה רק מפני הצנזורה הנוצרית או חשש ממנה^[8], ויש סוברים שהיא תוספת מאוחרת מאחר שלא נמצאה עדיין בשום כתב יד או דפוס קדום^[9].

ההשוואה שבין 'מעוז צור ישועתי' לבין שני שירי הזמר העתיקים שהושפעו ממנו, תומכת באפשרות שהמחרוזת האחרונה של מעוז צור ישועתי מקורית, כי גם מחרוזת זו השפיעה על שני שירי הזמר העתיקים בצורתה ובתוכנה. מעבר להוכחה זו, ללא המחרוזת האחרונה הרצף ההיסטורי שבפיוט קטוע (בניגוד למה שמקובל בפיוטי אשכנז) והפיוט חסר סיום של תפילה לגאולת העתיד^[8].

בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה מסדר הדלקת נרות חנוכה שבסדורי תפילה רבים, בעיקר במהדורות שהודפסו בגרמניה ומערב אירופה^[10], או לדעת החוקרים האחרים אף פעם לא נתקבל בקהילות אלה. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו.

מאחר שברוב הדפוסים הקדומים נעדרה מחרוזת המתייחסת למלכות אדום ולגלות האחרונה, הוסיפו מחברים רבים מחרוזות שנועדו להשלים את החסר. הרב יחיאל מיכל אפשטיין הביא בספר "קיצור שני לוחות הברית" של הרב ישעיה הלוי הורוביץ אשר ערך אותו, כמה נוסחאות לבית העוסק בגלויות אדום וישמעאל שאינן מוזכרות בחמשת הבתים הראשונים. מלבד "חשוף זרוע קדש" הוא מביא שלוש גרסאות נוספות בשם רבי משה איסרליש (הרמ"א), רבי ירמיה אב"ד וירצבורג ורבי שמואל הלוי (מחבר הספר "נחלת שבעה"), שחתמו את שמם באקרוסטיכון בראש מילות או שורות הבית^[11]. גם רבי יאיר חיים בכרך חיבר בית נוסף לפיוט. הבית שסימנו "חזק" התקבל בתפוצות ישראל כחלק בלתי נפרד מהפיוט. הבית שמיוחס לרמ"א התקבל בקרב כמה קהילות^[12][13][14].

לחן

נהוג לחשוב שהלחן המוכר ביותר למזמור הוא לחן גרמני מהמאה ה-16, ומזכיר מאוד בסגנונו שירים פרוטסטנטיים (כוראלים) מאותה תקופה^[15]; לא זו בלבד, אלא שכל אחד מקטעי המנגינה מופיע גם במזמורים פרוטסטנטיים או שירים חילוניים מגרמניה שלאחר הרפורמציה.^{[דרוש מקור]} מחקרים מאוחרים יותר גורסים שהלחן מוקדם יותר ומקורו בבוהמיה, וייתכן שהגיע מלחנים יהודיים מארץ זו, שמרטין לותר קיבץ ועיבד^[16].

תווי המזמור כפי שהושר בבית הכנסת האשכנזי בוונציה. מופיע בתוך אחת ה-Parafrasi Poetici, קנטטות איטלקיות מתחילת המאה ה-18 על טקסטים מתהלים מאת בנדטו מרצ'לו. התווים, שלא כנהוג, מימין לשמאל.

לחן שני (ראו משמאל) מופיע אצל בנדטו מרצ'לו, שתיעד אותו בקהילת יהודי ונציה בראשית המאה ה-18. לאורך השנים נמצאו מוזיקאים ומוזיקולוגים שהלינו על השימוש בלחן ממקור נוצרי, והיו מהם שהציעו חלופות. בתחילת שנות ה-40 הציע יהויכין סטוצ'בסקי לשוב ללחן שתועד אצל מרצ'לו, ופרסם עיבודים עבורו^[17][18]. בשנת 1955 פרסם החזן לייב גלַנץ לחן על בסיס הנוסח המסורתי של מנגינת הברכות על הדלקת הנרות^[19][20]. למזמור חוברו לחנים נוספים^[21][22].

לחן ל"מעוז צור" לפי אברהם צבי אידלסון

מקורו של לחן נוסף, איטי יותר, הוא אצל חסידות ברסלב. ניגון זה זכה למספר עיבודים מודרניים ביניהם של הלב והמעיין עם אביתר בנאי^[23] אשר תפוצתו התרחבה אל מעבר למעגל חסידי ברסלב^[24]. לחן נוסף שייך לחסידות לעלוב^[25].

השפעה והתייחסות תרבותית

במשך הדורות, נכתבו עוד שירים רבים, הן לחנוכה והן למועדים נוספים, המחקים את מעוז צור ישועתי ואת מבנהו, ונועדו לשירה באותו הניגון^[26].

מספר מלחינים חיברו יצירות המתייחסות לנושא "מעוז צור ישועתי". חנן שלזינגר חיבר פנטזיה על נושא השיר. אחריו חיבר יוסף קמינסקי בשנת 1942 את היצירה "עלייה" – שש וריאציות סימפוניות על נושא "מעוז צור ישועתי", המביעות את רעיון העלייה לארץ ישראל מארצות שונות (ביצוע הבכורה של היצירה, בנגינת התזמורת הארצישראלית, היה בינואר 1943). חנוך יעקבי חיבר פתיחה לתזמורת קאמרית על "מעוז צור ישועתי" (משך היצירה: 7 דקות; ביצוע הבכורה, בנגינת הרכב מתוך תזמורת קול ישראל, היה בירושלים בדצמבר 1948).

במלחמת ההתשה, חיברה נעמי שמר, בהשראת הפיוט, את השיר "שבחי מעוז". השיור בוצע לראשונה על-ידי להקת פיקוד דרום ב-1971. בשיר זה, יצרה שמר הקבלה בין הפיוט היהודי לבין המעוזים (המוצבים) של קו בר-לב שהותקפו במלחמה. את הרעיון לשיר היא קיבלה כאשר ביקרה בחנוכה באחד המעוזים, שבו הדליקו החיילים חנוכייה עשויה מתרמילי פגזים, כמתואר בסיפורו של קצין המילואים סרן מיכאל רכס, מפי בנו^[27].

בעקבות טבח שבעה באוקטובר בשמחת תורה ה'תשפ"ד (7 באוקטובר 2023) ומלחמת חרבות ברזל מספר אמנים ואנשי רוח חיברו בתים נוספים לשיר העוסקים בטבח ובמלחמה.

ביבליוגרפיה

• יהויכין סטוצ'בסקי, "מעוז צור ישועתי": (נסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו), דבר, 27 בנובמבר 1942
• ד"ר ליאו לוי, על גורל מנגינת "מעוז־צור", הד-המזרח, 15 בדצמבר 1944
• יום-טוב לוינסקי, "מעוז צור ישועתי" נגד פרידריך בארבארוסה, דבר, 16 בדצמבר 1949
• יום-טוב לוינסקי, "מעוז צור" בפי העם, דבר, 8 בדצמבר 1950
• לייב גלאנץ, על חטא שחטאנו ב"מעוז צור", דבר, 9 בדצמבר 1955
• יום טוב לוינסקי, מעוז צור ישועתי ומשוררו, "ספר המועדים: כרך ה׳", עמ' 180–182, באתר היברובוקס‏ (1961)
• ד"ר ל. לוי, לגלגולו של ניגון "מעוז צור", "ספר המועדים: כרך ה׳", עמ' 182–185, באתר היברובוקס‏ (1961)
• יוסף רוט רותם, מחשבות לחנוכה על מה עוז צור ישועתי, באתר בית ברל
• צופיה הירשפלד, שיר נקמה שצונזר: כך הפך מעוז צור להמנון חנוכה, באתר ynet, 20 בדצמבר 2011
• צופיה הירשפלד, חידת היגיון: מה פירוש המילים ב"מעוז צור"?, באתר ynet, 21 בדצמבר 2011
• אפרים חזן, מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי, באתר האקדמיה ללשון העברית נובמבר 2013
• ד"ר יואל רפל, "מעוז צור ישועתי" – מקורותיו ומשמעותו של הפיוט, 25 בנובמבר 2013
• חגי חיטרון, מה המקור של "מעוז צור", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2013
• ד"ר עמליה קדם, כך הפך מעוז צור מפיוט אשכנזי לשיר ישראלי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 12 בדצמבר 2017
• הידעתם? מעוז צור היה אנטישמי! כאן, 2018
• האקדמיה ללשון מסבירה את המילים של "מעוז צור", באתר כיפה, 25 דצמבר 2024

לקריאה נוספת

• יהויכין סטוצ'בסקי, '"מעוז צור ישועתי": (ניסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו)', בתוך: "במעגלי המוזיקה היהודית", תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 88–91. (נדפס במקור בעיתון "דבר" ב-1942 (ראו להלן), ואחר-כך ב"גננו", ב-1957 בערך.)
• יששכר יעקבסון, 'הפיוט "מעוז צור"', "בשדה חמ"ד" טו (תשל"ב), 151–154.
• אפרים חזן וישראל רוזנסון, 'עיוני מעוז צור', בתוך: ישראל רוזנסון והרב עזריה אריאל (עורכים), באורך נראה אור: קובץ מאמרים לחנוכה לזכרו של סגן דני כהן, ירושלים: משפחת כהן, תשס"ד, עמ' 379–400.
• פיוט ושמו מעוז צור למשורר רבי מרדכי, אפרים חזן
• דניאל ליפסון, '"מעוז צור" ממבט היסטורי', המעין מו [ב] (טבת תשס"ו), עמ' 29–34.
• חנוך אבנארי, 'נעימת "מעוז צור", חידושים בתולדותיה', תצליל ז (תשכ"ז), 125–128.
• אברהם פרנקל, "הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור", המעין, נד [ב] (טבת תשע"ד), עמ' 9–21.
• גבריאל וסרמן, "Liturgical poems of Ḥanukka from Europe" (חלק א באנגלית וחלק ב בעברית), 2016 (דוקטורט). על מעוז צור בעמ' 101–102 בחלק א, והפיוט עצמו עם פירוש ושינויי נוסחאות מופיע בעמודים 462–463 בחלק ב. (הספר בקטלוג ULI)

לחנים:

• י. סטוצ'בסקי (עורך), "מעוז צור ישועתי: נוסח ישן-חדש", תל אביב: פרנסוס, 1943. (התוכן: יצחק אדל, שני קולות; מרדכי סטרומינסקי [סתר], מקהלה מעורבת; מ. מהלר-קלקשטין (אבידום), פסנתר) (נדפס שוב בסדרת "ספריה מוזיקלית קטנה", 71, 1954.) (הלחן שתיעד בנדטו מרצ'לו)
• לייב גלאנץ, "מעוז צור ישועתי: שיר חנוכה", תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – המרכז לתרבות ('ספריה מוזיקלית קטנה', 74), תשט"ז 1955. (לקול ופסנתר)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מעז צור
טקסט בוויקיטקסט: מעוז צור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מעוז צור

• מילות השיר "מעוז צור" והאזנה לו, באתר זמרשת
• מילות השיר "מעוז צור (לחן מרצ'לו)" והאזנה לו, באתר זמרשת
• מידע על מעוז צור בקטלוג הספרייה הלאומית
• מעוז צור, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מעוז צור, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
• רשימת מאמרים על מעוז צור באתר רמב"י
• הפיוט מעוז צור ישועתי, באתר הפיוט והתפילה
• אלכסנדרה לוקש וניר כהן, הקשר בין "מעוז צור ישועתי" לחנוכה: מקרי בהחלט, באתר ynet, 28 בנובמבר 2021
• הקלטות של ביצוע "מעוז צור" בנוסחים שונים מאוספי הספרייה הלאומית
• "מעוז צור ישועתי". שיר חנוכה. כל ששת הבתים. הקלטה חדשה., סרטון בערוץ "Cantor Classics", באתר יוטיוב (אורך: 05:41)

הערות שוליים

1. המשך החתימה 'חזק' במחרוזת השישית מהווה ברכה שגרתית לפייטן.
2. המילה "צור" באתר ויקימילון
3. כך הדבר בפיוטים ספרדיים, שתבניתם השפיעה ושימשה דוגמה ל'מעוז צור'. לפי תבנית זו יש לפיוט בית פותח, שהשורה האחרונה בו מהווה פזמון, שנאמר לעיתים על ידי כל הציבור. שורה זו כוללת את ה'מוטו' של השיר (דוגמה: השורה 'עוקד והנעקד והמזבח' בפיוט העקדה 'עת שערי רצון'). אפשר, אם כי לא בטוח, שבפועל שימשה השורה "אז אגמור ... חנוכת המזבח" כפזמון חוזר. העובדה שהשורה מסתיימת במילים "חנוכת המזבח" מוכיחה שהפיוט 'מעוז צור' נכתב במקורו כזמר לחנוכה.
4. Leopold Zunz, Literaturgeschichte der Synagogalen Poesie, Hildesheim 1966 [1865], p. 580.
5. אברהם פרנקל, "הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור", המעין, נד [ב] (טבת תשע"ד), עמ' 16.
6. על זיהוי זה ראה מאמרו של יאיר בר-קול^{[דרושה הבהרה]}. בקינה היחידה המיוחסת בוודאות לר' מרדכי בר הלל חתום שמו בצורה שונה לגמרי מאשר ב'מעוז צור'.
7. ראה לעיל, במאמרו של אברהם פרנקל, עמ' 20–21.
8. אברהם פרנקל, הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור, המעין, טבת תשע"ד, עמ' 9–21
9. גבריאל וסרמן, "Liturgical poems of Ḥanukka from Europe", חלק א עמוד 102.
10. דניאל ליפסון, "מעוז צור" ממבט היסטורי, המעיין מו (ב), תשס"ו, עמ' 29-34
11. קיצור שני לוחות הברית, אמסטרדם תפ"א (1721), דף קד עמוד ב, באתר היברובוקס.
12. מאיר, יצחק בן אהרן אריה, גדולים צדיקים (עמ' לה), באתר hebrewbooks.org, ‏1932
13. אברהם יעקב קאפל לויפער, מכתב למשמרת (עמ' ז), באתר hebrewbooks.org, ‏2010
14. בית אחרון ל"מעוז צור ישועתי", באתר רב צעיר, מתוך רשימת התפוצה של הרב "מענה לשון", ‏17 בדצמבר 2009
15. אדוארד בירנבאום (אנ') פרסם ב-1899 את הדמיון בין לחן הפסוק הראשון של מעוז צור לכוראלים פרוסטנטיים מהמאה ה-16. אברהם צבי אידלסון פרסם ב-1933 הקבלות נוספות ללחנים נוצריים. ציון מקורות אלו מצויים במאמרו של חנוך אבנארי אשר צילום שלו מופיע בסוף פוסט זה
16. חנוך אבנארי, 'נעימת "מעוז צור", חידושים בתולדותיה', תצליל ז (תשכ"ז), 125–128; צילום המאמר נמצא אצל דוד אסף גלגולו של ניגון: מה למרטין לותר ול'מעוז צור' ב"עונג שבת" 29 בנובמבר 2013
17. יהויכין סטוצ'בסקי, "מעוז צור ישועתי": (נסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו), דבר, 27 בנובמבר 1942
18. י. סטוצ'בסקי (עורך), מעוז צור ישועתי: נוסח ישן-חדש, תל אביב: פרנסוס, 1943.
19. לייב גלאנץ, על חטא שחטאנו ב"מעוז צור", דבר, 9 בדצמבר 1955
20. לייב גלאנץ, מעוז צור ישועתי: שיר חנוכה, תל אביב: ספריה מוזיקלית קטנה (74), תשט"ז 1955
21. מ. ש. גשורי, מסביב מנגינת "מעוז צור", הצופה, 18 בדצמבר 1955
22. עקיבא צימרמן, קבעו שיר ורננים?, מקור ראשון, מוסף "שבת", 22 בדצמבר 2011, 22 בדצמבר 2011.
23. מעוז צור אביתר בנאי, נבדק ב-2023-07-23
24. קרני אלדד, ‏איך שרים "מעוז צור" ברעב, בעינויים, בלי משפחה?, בעיתון מקור ראשון, 23 בדצמבר 2019
25. הדלקה נר חנוכה אצל אדמו"ר מלעלוב זצ"ל, סרטון בערוץ "י.ד.א ה.פ", באתר יוטיוב (אורך: 18:26)
26. פרנקל, "הזמר על הצלת וורמייזא", עמ' 15; הנ"ל, "עוד על הזמר להצלת וורמייזא", המעין נד [ד] (תמוז תשע"ד), עמ' 81; זמר כזה נדפס למשל בידי רבי יאיר חיים בכרך בנספח לשו"ת חוות יאיר
27. נעמי שמר ושירה "שבחי מעוז", באתר האינטרנט של קיבוץ מעיין צבי