Loading AI tools
פיוט המושר לאחר הדלקת נרות החנוכה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי" הוא פיוט שנהוג לזמר בימי החנוכה, לאחר הדלקת הנרות. יש הנוהגים לשיר את הפיוט במלואו ויש הנוהגים לשיר רק את הבית הראשון או רק את הבית הראשון והחמישי. מקור הפיוט כנראה באשכנז בתקופת מסעי הצלב. הוא התקבל בכל קהילות ישראל מלבד יהודי תימן, שלא נהגו לאומרו והפיוט נעדר מכל סידורי התפילה שלהם. שמו של מחבר הפיוט רמוז באקרוסטיכון של חמשת הבתים הראשונים: "מרדכי"[1].
מעוז צור |
---|
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי[א] / לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ |
|
הבית הפותח כתוב בלשון הווה ועתיד. הוא מכריז כי ה' הוא המחסה ("מעוז") של המחסה ("צור")[2] של ישועת ישראל, ועתיד לכונן את בית המקדש שבו יקריבו זבחי תודה. ישועה זאת צפויה להתקיים במקביל לטבח באויבי ישראל, ה"מנבחים" עליו וחורצים לשונם כנגדו. אז, לדברי המשורר, תיגמר עבודת חנוכת המזבח. בית זה משמש כמעין כותרת לפיוט, והשורה האחרונה בו ("אז אגמור ... חנוכת המזבח") היא מעין פזמון[3].
לאחר הבית הראשון, מייחד המשורר בית לתיאור כל גלות בהיסטוריה של עם ישראל וכיצד נושע בעבר מידי צריו פעם אחר פעם:
מבנה הבתים ('מחרוזות') בפיוט 'מעוז צור ישועתי' מיוחד, ומשקף צירוף של מסורות אשכנזיות וספרדיות. למשל: המשקל (6 הברות בטור) והחריזה הצולבת (א/ב א/ב -לדוגמה: ישועתי / לשבח / תפילתי / נזבח) הם לפי מסורת ספרדית, אך חריזת ההמשך (ב / ב / ג/ ג/ ב - מטבח / מנבח / אגמור / מזמור / מזבח) היא דווקא אשכנזית, ומעוצבת כנראה על פי ניגון ידוע. צירוף מסורות כזה אופייני לאשכנז (גרמניה) במחצית השנייה של המאה ה-12.
הפיוט נכתב כנראה בגרמניה בתקופת מסעות הצלב. ליאופולד צונץ סבר שזמן כתיבת הפיוט אינו מאוחר מאמצע המאה ה-13[4]. אברהם פרנקל מצא שני פיוטים הנראים מאוחרים ל"מעוז צור ישועתי" ומחקים אותו במבנה שלהם; אחד מהם נכתב בוורמייזא ב-1201, ראשית המאה ה-13. בשל כך טוען פרנקל כי יש להקדים את זמן חיבור הפיוט למחצית השנייה של המאה ה-12, ומדגיש כי אף צונץ לא קבע אלא גבול עליון למועד חיבורו[5]. בשל השפעת שירת ספרד הניכרת ב"מעוז צור ישועתי", לא סביר להקדים את כתיבתו מאמצע המאה ה-12, אז החל הסגנון הספרדי להיות רווח באשכנז[5].
שמו של המחבר – מרדכי – נרמז באקרוסטיכון שבראש חמשת הבתים הראשונים של הפיוט. זהותו של 'מרדכי' זה אינה ידועה, והוצעו מספר השערות בדבר זהותו:
המחרוזת השישית, המסיימת את הפיוט ומתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", מוכרת רק ממקורות מאוחרים, מסוף המאה ה-17. החוקרים דנו בשאלה האם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בה, או שהיא תוספת מאוחרת. גם היום נחלקים בזה החוקרים: יש סוברים שהיא חלק מקורי מהפיוט, והושמטה רק מפני הצנזורה הנוצרית או חשש ממנה[8], ויש סוברים שהיא תוספת מאוחרת מאחר שלא נמצאה עדיין בשום כתב יד או דפוס קדום[9].
ההשוואה שבין 'מעוז צור ישועתי' לבין שני שירי הזמר העתיקים שהושפעו ממנו, תומכת באפשרות שהמחרוזת האחרונה של מעוז צור ישועתי מקורית, כי גם מחרוזת זו השפיעה על שני שירי הזמר העתיקים בצורתה ובתוכנה. מעבר להוכחה זו, ללא המחרוזת האחרונה הרצף ההיסטורי שבפיוט קטוע (בניגוד למה שמקובל בפיוטי אשכנז) והפיוט חסר סיום של תפילה לגאולת העתיד[8].
בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה מסדר הדלקת נרות חנוכה שבסדורי תפילה רבים, בעיקר במהדורות שהודפסו בגרמניה ומערב אירופה[10], או לדעת החוקרים האחרים אף פעם לא נתקבל בקהילות אלה. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו.
מאחר שברוב הדפוסים הקדומים נעדרה מחרוזת המתייחסת למלכות אדום ולגלות האחרונה, הוסיפו מחברים רבים מחרוזות שנועדו להשלים את החסר. הרב יחיאל מיכל אפשטיין הביא בספר "קיצור שני לוחות הברית" של הרב ישעיה הלוי הורוביץ אשר ערך אותו, כמה נוסחאות לבית העוסק בגלויות אדום וישמעאל שאינן מוזכרות בחמשת הבתים הראשונים. מלבד "חשוף זרוע קדש" הוא מביא שלוש גרסאות נוספות בשם רבי משה איסרליש (הרמ"א), רבי ירמיה אב"ד וירצבורג ורבי שמואל הלוי (מחבר הספר "נחלת שבעה"), שחתמו את שמם באקרוסטיכון בראש מילות או שורות הבית[11]. גם רבי יאיר חיים בכרך חיבר בית נוסף לפיוט. הבית שסימנו "חזק" התקבל בתפוצות ישראל כחלק בלתי נפרד מהפיוט. הבית שמיוחס לרמ"א התקבל בקרב כמה קהילות[12][13][14].
נהוג לחשוב שהלחן המוכר ביותר למזמור הוא לחן גרמני מהמאה ה-16, ומזכיר מאוד בסגנונו שירים פרוטסטנטיים (כוראלים) מאותה תקופה[15]; לא זו בלבד, אלא שכל אחד מקטעי המנגינה מופיע גם במזמורים פרוטסטנטיים או שירים חילוניים מגרמניה שלאחר הרפורמציה.[דרוש מקור] מחקרים מאוחרים יותר גורסים שהלחן מוקדם יותר ומקורו בבוהמיה, וייתכן שהגיע מלחנים יהודיים מארץ זו, שמרטין לותר קיבץ ועיבד[16].
לחן שני (ראו משמאל) מופיע אצל בנדטו מרצ'לו, שתיעד אותו בקהילת יהודי ונציה בראשית המאה ה-18. לאורך השנים נמצאו מוזיקאים ומוזיקולוגים שהלינו על השימוש בלחן ממקור נוצרי, והיו מהם שהציעו חלופות. בתחילת שנות ה-40 הציע יהויכין סטוצ'בסקי לשוב ללחן שתועד אצל מרצ'לו, ופרסם עיבודים עבורו[17][18]. בשנת 1955 פרסם החזן לייב גלַנץ לחן על בסיס הנוסח המסורתי של מנגינת הברכות על הדלקת הנרות[19][20]. למזמור חוברו לחנים נוספים[21][22].
מקורו של לחן נוסף, איטי יותר, הוא אצל חסידות ברסלב. ניגון זה זכה למספר עיבודים מודרניים ביניהם של הלב והמעיין עם אביתר בנאי[23] אשר תפוצתו התרחבה אל מעבר למעגל חסידי ברסלב[24]. לחן נוסף שייך לחסידות לעלוב[25].
במשך הדורות, נכתבו עוד שירים רבים, הן לחנוכה והן למועדים נוספים, המחקים את מעוז צור ישועתי ואת מבנהו, ונועדו לשירה באותו הניגון[26].
מספר מלחינים חיברו יצירות המתייחסות לנושא "מעוז צור ישועתי". חנן שלזינגר חיבר פנטזיה על נושא השיר. אחריו חיבר יוסף קמינסקי בשנת 1942 את היצירה "עלייה" – שש וריאציות סימפוניות על נושא "מעוז צור ישועתי", המביעות את רעיון העלייה לארץ ישראל מארצות שונות (ביצוע הבכורה של היצירה, בנגינת התזמורת הארצישראלית, היה בינואר 1943). חנוך יעקבי חיבר פתיחה לתזמורת קאמרית על "מעוז צור ישועתי" (משך היצירה: 7 דקות; ביצוע הבכורה, בנגינת הרכב מתוך תזמורת קול ישראל, היה בירושלים בדצמבר 1948).
במלחמת ההתשה, חיברה נעמי שמר, בהשראת הפיוט, את השיר "שבחי מעוז". השיור בוצע לראשונה על-ידי להקת פיקוד דרום ב-1971. בשיר זה, יצרה שמר הקבלה בין הפיוט היהודי לבין המעוזים (המוצבים) של קו בר-לב שהותקפו במלחמה. את הרעיון לשיר היא קיבלה כאשר ביקרה בחנוכה באחד המעוזים, שבו הדליקו החיילים חנוכייה עשויה מתרמילי פגזים, כמתואר בסיפורו של קצין המילואים סרן מיכאל רכס, מפי בנו[27].
בעקבות טבח שבעה באוקטובר בשמחת תורה ה'תשפ"ד (7 באוקטובר 2023) ומלחמת חרבות ברזל מספר אמנים ואנשי רוח חיברו בתים נוספים לשיר העוסקים בטבח ובמלחמה.
לחנים:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.