מנחם נחום קפלן

הרב מנחם נחום קפלן מהורודנה (תקע"ב, 1811 – ח' בחשוון תר"ם, 1879, נודע בכינוי רבי נחומ'קה מהורודנה) התפרסם כצדיק וגבאי צדקה. לא כיהן במשרות רבניות. היה רבו המובהק של החפץ חיים.

המונח "נחום קפלן" מפנה לכאן. לערך העוסק במגיד מוורשה, ראו נחום מגיד.

יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.

הרב מנחם נחום קפלן

לידה	1811 תקע"ב בייסוגולה, ליטא
פטירה	25 באוקטובר 1879 (בגיל 68 בערך) ח' בחשוון תר"ם גרודנו, האימפריה הרוסית
השכלה	ישיבת מיר (בלארוס)
מקום פעילות	נסוויז', קובנה, בייסוגולה (או בייסגולה), הורדנה
תקופת הפעילות	? – 25 באוקטובר 1879
השתייכות	רבני ליטא, רבני רוסיה
תחומי עיסוק	ש"ס, הלכה, חסד וצדקה
רבותיו	רבי אברהם טיקטינסקי (ראש ישיבת מיר), רבי ישראל הלר (המשגיח במיר)
תלמידיו	החפץ חיים
תפקידים נוספים	גבאי צדקה, שמש בית המדרש 'חברת ש"ס' בהורודנה

תולדות חייו

נולד בעיירה בייסוגלה^[1] הסמוכה לעיר שאולאי (שאוולי) בצפון ליטא לעוזיאל ומיידה. אביו עוזיאל התפרנס בדוחק רב מהיותו פועל פשוט במשרפת יי"ש, ולא יכול היה לשכור מלמד לילדו הפיקח. בהיותו ילד סייע בפרנסת המשפחה באספו ביערות יחד עם אחיותיו עצים ופקועות שדה והביאם לשוק למכירה. בגלל רצונו העז ללמוד תורה ברח לבית המדרש בבייסגולה, אך שב לביתו לאחר שלעגו לידיעתו הדלה ולמנהגיו הכפריים.

הרב קרפל אטלס (תקמ"ג-תרכ"ו) מחשובי קהילת שאוולי (אבי אביו של הרב המפורסם מאיר אטלס שהיה רבה של שאוולי) הציע לו לבוא ללמוד בבית מדרשו עם בניו העילויים ר' מאיר^[2] ור' בנימין ביינוש^[3], והוא יממנו^[4]. ומנחם נחום הצעיר קיבל את ההצעה בשמחה רבה. תחת הדרכתם של בני הרב קרפל אטלס גדל בתורה ורכש ידע מכובד ביותר בתלמוד ומפרשיו. הוא ניחן בקול ערב ולאחר פטירת אביו הצטרף למקהלה של חזן ונדד עימה בין העיירות. במהלך זמן זה נעשה מקורבם של המגיד מלוקניק ושל הרב אברהם כהנא. לאחר זמן נסע ללמוד בישיבת מיר שבה כבר ביקר בנדודיו עם המקהלה.

לאחר מספר שנות לימוד התחתן עם איטה, בת ר' יוסף אליעזר הכהן מנסוויז' שבמחוז מינסק המיוחס למשפחת עלי הכהן. לאחר נישואיו למד תורה, ובנוסף עסק במעשי צדקה וחסד ואמר:

כל העוסק בתורה בלבד ואינו שת לבו לכאב האדם שסביבו, גם לימוד התורה אין בידו. חייב האדם לרדת לעמק הבכא של ייסורי העניים ומשם להתעלות לעולם האצילות של תורת ה'. רק מי שעושה כך יודע טעמה של תורה שהיא תורת חיים ותורת האדם.

לאחר זמן מסוים החליט לנסוע ללמוד בישיבת וולוז'ין שבה כונה "המתמיד מז'מוט", אך לימודיו שם לא ארכו זמן רב כי הכבוד הרב שהעניקו לו ציער אותו, ועבר לקובנה כדי ללמוד שם בפרישות במשך מספר שנים. בפנקסי קהילת קובנה נכתב על אורח חייו שם, וכתוב שם שהיה לומד תורה במשך חודש-חודשיים בלי לדבר בעניין אחר. לאחר תקופה כזו היה מטפל בעניינים אישיים כמו לתת לתיקון בגדים שיש לתקנם ולדרוש בשלומם של בני משפחתו ומכריו. את כל הוצאותיו רשם בפנקס שיועד לכך ולאחר מכן היה שב ללמוד. וכן מובא בפנקסי הקהילה שמחודש אלול עד אחרי חגי חודש תשרי היה יוצא לעיירה קטנה כדי לעסוק בתורה ובעבודת ה', וזאת בגלל שבתקופה זו של בין הזמנים במוסדות התורה, היו ילדי תלמודי התורה בקובנה והסביבה באים לבית הכנסת הגדול בעיר ובמצב זה קשה להתרכז בלימוד התורה כפי שרצה ר' מנחם נחום. הוא היה עמל בלימוד התורה בלי לשוחח עם כל אדם שהוא בדברי חולין וממעט בשינה ואכילה. כשהתאספו בני העיירה בבית הכנסת שלה, ר' מנחם נחום, שהיה דרשן מחונן, דרש לפניהם בהתרגשות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה ועוררם לתשובה. בשמחת תורה היה רוקד בהתלהבות עם בני העיירה, תוך שהוא שר שירים מחורזים ביידיש, שירים שחיבר העוסקים בתורה ובמוסר, ברוב התלהבותו אף קפץ על השולחנות ורקד עליהם. ואומר ליהודי העיירה: ”'הללוהו בתוף ובמחול' - אני התוף המעורר אתכם, צאו במחול לכבוד התורה!” לאחר החגים חזר לקובנה, וכך היה עושה כל שנה במשך תקופת שהותו בעיר.

לאחר כמה שנים חזר לנסוויז' בגלל הפצרות בני משפחתו. ר' מנחם נחום החליט בשלב מסוים לבקר את אימו ויצא לעיירת הולדתו. אך במקביל אמו שהשתוקקה לראות את בנה יצאה לנסוויז' עם קבוצת קבצנים, והשניים לא נפגשו. עם זאת ר' מנחם נחום נשאר זמן מסוים בבייסוגולה כדי לעזור לעניים ולתקן תקנות לטובתם בסביבת הולדתו. הוא החליט להקדיש את חייו למעשי חסד ולא לקבל משרות רבנות. לשאלת רעייתו מדוע אינו רוצה להיות רב קהילה, השיב בענוותו כי אינו רוצה לרמות את אלו שאינם מכירים אותו וחושבים שהוא תלמיד חכם גדול.

בתקצ"ג חותנו ירד מנכסיו בגלל עלילה שהעלילו עליו ונאלץ לעזוב את נסוויז', ועקר להורודנה ואליו הצטרף חתנו עם משפחתו. בהורודנה שימש מו"ץ ורב בית הכנסת 'חברה ש"ס'^[5] ושם עסק בתורה לצד תלמידי חכמים גדולים נוספים. לאחר 3 שנים חלה מאוד והרופאים ציווהו להפסיק לעמול בתורה ולבצע תרגילי התעמלות. מסיבה זו קיבל ר' מנחם נחום את משרת שמש בית הכנסת ועסק בעבודות גופניות כדי לחזק את גופו כשהוא ממשיך ללמוד בעל פה בזמן ביצוע המלאכות האלה. כשהחלים החל להעביר שיעורים לבעלי-בתים וללומדים צעירים. בתרי"ט חלה בקדחת שלא אפשרה לו ללמוד תורה בספרים, אך המשיך לקיים את שיעוריו למרות המאמצים הרבים שהיו כרוכים בכך.

התרים בעבור הנזקקים, יהודים ונוכרים, גם בתנאים קשים ואף בקור עז ושלג כבד ובסערות וסופות לפי הצורך. תוך כדי איסוף הכספים שינן דפי גמרא ופרקי תהילים. בייחוד העניק מתן בסתר לתלמידי חכמים עניים. פרנס את משפחתו בדוחק, כשהוא מביא את אמו לביתו ודואג לכל מחסורה.

סירב לקבל תשלום בעבור שיעורי התורה שלו אפילו מעשירים. בשבתות דרש לפני קהל המתפלל כשדבריו נאמרים תמיד בנועם ובכל דרשותיו לימד זכות על עם ישראל. עשרים ילדים נפטרו לו במשך חייו וקיבל את ייסוריו באהבה כי ”די לנו שעשה הקב"ה חסד למחוק את חובותינו בעולם הזה שלא תיכרת נפשנו מארץ החיים לעולם הבא”.

הקהילה רצתה שיכהן כרב עירם אך הוא טען כי אינו ראוי לתפקיד כי רב צריך להיות ירא שמים ומדקדק במצוות והוא רוצה לשמש תלמידי חכמים אמתיים ולא שישמשו אותו. לגבי שעיסקו הרב באיסוף כספים לצדקה בא על חשבון קביעת עתים ללימוד התורה, השיב שהוא קובע עתים לתורה, אך כשלומד במסכת ברכות "מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבית, ר' חנינא אומר: משהעני נכנס לאכול פתו במלח", הוא חושב על העניים חסרי כל והוא חש צער רב עליהם. כך בכל ליל שבת הוא נוהג ללמוד משניות של מסכת שבת וכשמגיע למילים "פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני", הוא נזכר בעניים הרבים הנמצאים בחוץ ואין כל בעל בית הפושט ידו כדי לתת לעניים, לכן הוא מבטל את לימודו, ואוסף כספים בעבור העניים האלו, או בליל שבת אוסף חלות לאלו שלא קיבלו סיוע לפני שבת.

מסופר עליו שרבים נושעו לאחר שנתנו לו תרומות לצדקה והוא ברכם.

בגיל 68 חלה קשות ומפני שחש כי זו מחלתו האחרונה כתב צוואה. בצוואתו כתב שהוא מבקש להיקבר סמוך לקברם של אחד מעשירי הורודנה ובנו שנודעו כקמצנים וכונו עקב כך "קמצא ובר קמצא". לאחר פטירתם אנשי החברה קדישא רצו לקוברם קרוב לחומה אך בסופו של דבר הם נקברו ליד אנשים מכובדים רק מפני שר' מנחם נחום התחנן לפניהם לעשות זאת. כל יהודי קהילת הורודנה התאספו בבית המדרש להתפלל לרפואתו ובליל שבת פרשת לך לך בשנת תר"ם נפטר. כשפתחו את צוואתו גילו כי העשיר הזה ובנו היו נדיבים גדולים, נתנו מתן בסתר ובכל שבוע העבירו לר' מנחם נחום כספים כדי שיחלקם לעניים.

בחייו ולאחר מותו, היה רבי נחום לדמות מופת ואגדה, ומודל לשאיפה לדורות. עד הדור האחרון, ברבים מבתיהם של יהודי ליטא הייתה תלויה תמונתו של ר' נחומ'קה, לצד תמונותיהם של הגאון מווילנא ורבי יצחק אלחנן מקובנא. ביהדות הליטאית, היה מהיחידים שתולדות חייו ופועלו נחקקו בספר.

חתנו הרב גבריאל זאב מרגליות (נולד בכ"ז חשון ה'תר"ח, וילנא) היה אב"ד דוברובה (ליד מוהילב) ויאשינובקה, ובהמשך מו"ץ בגרודנא. בשנת ה'תרס"ז עבר לארצות הברית ושימש כרב הכולל בבוסטון,. משנת ה'תרע"ב שימש כרב קהילת "עדת ישראל" בניו יורק עד לפטירתו (י' אלול ה'תרצ"ה). חיבר מספר ספרים על התורה ובדרוש^[5].

תקופת חייו של הרב מנחם נחום קפלן על ציר הזמן
ציר הזמן

מעשי החסד של ר' מנחם נחום מהורודנה

רבים הם מעשי החסד של הצדיק מהורודנה שהתפרסמו ורבים לא פחות לא התפרסמו. הוא כיתת רגליו למען כל נזקק בתנאים הקשים ביותר, בכל שעות היממה, וגם על חשבון שעות השינה שלו ועל חשבון אכילתו. ואף גמל טובה גם עם מי שפגע בו.

כבר כנער צעיר בבייסגולה עסק בגמילות חסדים כשהזדמן לו. פעם אחת הגיע הנער מנחם נחום לשוק עם עצים למכירה. אישה זקנה ראתה אותו עם העצים וביקשה ממנו צרור עצים כדי להסיק את התנור בעבור נכדה שהוא חולה מאוד ונשקפת סכנה לחייו. נכמרו רחמיו של מנחם נחום על הזקנה ונכדה והעניק לה את שתי חבילות העצים ואת מעט הכסף שהיה בכיסו. אחיותיו שאלוהו: "הלא עדיין לא אכלת היום וכיצד מסרת פרוטותיך האחרונות?"^[6] הוא ענה: "הן אני עלם צעיר ויש בכוחי לסבול רעב, ואילו זקנה זו חלשה ואומללה, הסבל קשה עליה. אנא אל תספרו בבית מאומה...". לאחר מכן מנחם נחום חזר ליער לאסוף עצים ופקועות. למרות בקשתו, האחיות כן סיפרו לאמם את המקרה, והיא דווקא שמחה שבנה כה טוב לב, ופרסה לו פרוסת לחם נוספת בארוחת הערב על מעשה זה.

בבוקרו של יום בבוא יהודי הורודנה לתפילת שחרית מצאו את ר' מנחם נחום כשהוא קופץ על השלג. שאלו אותו למעשהו, והוא השיב: "הלא ידעתם שהמלמדים הבאים בבוקר ללמד תורה לילדי ישראל עניים הם ודלים, נעליהם קרועות, וחושש אני פן יחלו מחמת השלג. לכן אני סולל להם מסילה בשלג שלא ישקעו רגליהם".

בלילה חורפי אחד, יהודי מקהילת הורודנה ראה מרחוק אדם הולך עם חבילת עצים. בסקרנותו עקב אחר האיש וזיהה את ר' מנחם נחום שנכנס בשקט לבית מסוים, הניח שם את החבילה ויצא מיד. לשאלתו, ענה ר' מנחם נחום כי בבית גר תלמיד חכם עני שאין לו כסף לקנות עצים להסקה ומאוד קר לו. ר' מנחם נחום ביקש מהשואל לא לספר את מה שראה. ואכן אותו יהודי לא אמר דבר עד פטירת ר' מנחם נחום.

באחד הלילות עני מרוד שבגדיו קרועים הקיש על דלת ביתו של ר' מנחם נחום. ר מנחם נחום אירחו בשמחה והזמינו לישון אצלו. לפני הנץ החמה העני לבש את מעילו של ר' מנחם נחום שקיבלו מ'חברת ש"ס' האחראית על בית המדרש שבו התפלל ולמד ומסיבה זו נקרא 'בית המדרש חברת ש"ס', והלך לביתו. כשבא ר' מנחם נחום לבית המדרש ללא מעילו, הופתעו מאוד האנשים. אחד מהלומדים אמר שהוא ראה את המעיל על אחד העניים. רצתה חבורת הלומדים לרדוף אחר העני ולהשיב לר' מנחם נחום את מעילו. עצר אותם ר' מנחם נחום ושאלם האם המעיל במידה המתאימה לעני. ענו שהמעיל תואם בדיוק את מידתו של אותו עני. ואז אמר להם ר' מנחם נחום: "אם כן הניחוהו! כי זה איש עני ואביון, חלש, והוא עלול להצטנן בקור. השם יתברך יזמין לי מעיל אחר...".

יום אחד כשר' מנחם נחום הלך עם תרמיל הצדקה, ראה יהודי הבוכה מאוד. לשאלתו ענה היהודי שכפרי נוכרי אלים מטבעו נתן לו 40 רובלים כדי שישלחם לבנו של הכפרי המשרת בצבא, והכסף נגנב ממנו בלי שירגיש. ר' מנחם נחום אמר שהוא מוכן להלוות לו את הסכום אך שיקבע הוא את זמן הפירעון. היהודי השיב שהוא ישלם את החוב במשך 4 שנים. ר' מנחם נחום הסכים ונתן לו 40 רובלים. לאחר זמן לא רב תפסה המשטרה באזור חבורת כייסים ובין השלל שלהם היה גם כספו של אותו יהודי. היהודי הלווה מיהר לר' מנחם נחום והחזיר ההלוואה. אמר על מקרה זה ר' מנחם נחום: "בהתחלה חשבתי: 'מה עשיתי שנתתי לו את הכסף, הלא כלל הוא 'עניי עירך קודמין'?' אך משראיתי שהיהודי נתון בצרה כזו (עקב החשש הכבד מהגוי האכזרי) אמרתי: 'אין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים!' עכשיו שמח אני שקיימתי מצוות פדיון שבויים ואקיים גם מאמר חז"ל 'עניי עירך קודמין'...".

באחד מאיסוף כספי הצדקה בא לביתו של עו"ד יהודי הרחוק מחיים דתיים. כשראה את ר' מנחם נחום צרח עליו: "מי זאת ביקש מידך לחזר על הפתחים יום ולילה, לא אתן לך מאומה!" הצטער מאוד ר' מנחם נחום על דבריו והתנהגותו של עורך-הדין, אך לא ענה דבר והלך משם. לאחר זמן לא רב עורך הדין נתפס עובר על חוקי הממשלה ונידון למאסר של שנתיים וכל מאמצי אשתו לשחררו בעזרת עורכי הדין הטובים ביותר, לא צלחו. עקב כל המאמצים הכושלים האישה אבדה את רכושה ולא היה כל מזון לתת לילדיה. כשר' מנחם נחום שמע על כך הוא מיהר לביתה ושאל כמה כסף צריך לשבוע כדי לקיים את משפחתה, והוא העניק לה כל שבוע את הסכום שנקבה, 25 רובלים, כל תקופת מאסר בעלה, אפילו שהוא עצמו מצבו היה דחוק. כשחזר עורך הדין לביתו התפלא לראות שמצב משפחתו נשאר כמקודם, וכששמע שר' מנחם נחום שהוא גרשו מביתו בגסות, תמך בבני ביתו, הוא מיהר אליו ובבכי ביקש מחילה. ר' מנחם נחום כמובן שסלח, ומאז שב עורך הדין לחיים יהודיים ותרם ביד נדיבה לכל דבר שבצדקה.

כשהיה כבר מבוגר מאוד היה חלש עקב מאמציו הרבים כל השנים, אך התאמץ בכל יכולתו להמשיך במעשי חסד. באחד הלילות שבו התרים לנזקקים, תקפה אותו חולשה גדולה והוא התמוטט. עגלון שהיה בקרבת מקום שמע אנחות ומיהר למקום ומצא את ר' מנחם נחום שרוע על הארץ. הוא הרים את ר' מנחם נחום לעגלה ומיהר להביאו לביתו. באמצע הדרך ביקש ר' מנחם נחום לרדת כי הוטב לו והוא צריך להמשיך לאסוף כסף בעבור הנזקקים. התפלא העגלון ושאלו: "להיכן ילך מר בשעה מאוחרת כזו, הלא ברחובות חושך מצרים ורבנו אינו מרגיש בטוב?" השיב ר' מנחם נחום בשאלה: "אמור לי, אילו היה אחד מזמין אותך עכשיו לנסוע עמו ליער, האם היית מהסס ונמנע מלנסוע לשם?" ענה העגלון שזו פרנסתו והוא חייב לפרנס אישה וחמישה ילדים. אז הגיב ר' מנחם נחום: "לך ממתינים רק חמש נפשות, ולי ממתינים מאות עניים נצרכים, כיצד אוכל להרשות לעצמי לעלות על מטתי ולישון?!"

הסופרת הפולנייה המפורסמת אליזה אורז'שקו (או אורז'שקובה) הקדישה לדמותו את הסיפור "הב פרחים". בסיפור היא מתארת אישה ענייה ואלמנה שכדי לפרנס את בנה חיים היא מוכרת בגדים ישנים. כשגדל כבר לא השתכרה מספיק כדי לפרנסו, ובאה אל ר' מנחם נחום שישגיח עליו ויטפל בו כי כבר לא יכולה. ר' מנחם נחום גידלו וחינכו כשהוא מכניסו לתלמוד תורה, אך גם מלמדו בעצמו ומספר לו סיפורים מהמקורות היהודיים. בסיפור היא כותבת שר' מנחם נחום מספר לחיימק'ה על המלאך סנדלפון שיוצר עטרה לקב"ה מתפילותיהם של ישראל.

שמועה משמו

הנהגה אחת מביא בשמו רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל החפץ חיים, שכפי הידוע בשחר ימיו חסה והתלונן בצילו והתחקה אחר עקבותיו הנסתרים, בספרו 'מחנה ישראל' (פרק לב סעיף ז) כותב וזו לשונו;

ושמעתי בשם הרב החסיד המפורסם בישראל לתהילה ולתפארת מהר"ר נחום זצ"ל מהוראדנא שיעץ לאחינו אנשי הצבא שיצעקו אז במאמרים המורים על אחדותו ית' כגון פסוק שמע ישראל וגו' או ה' הוא האלקים וכדומה ויש בזה תועלת רבה, אחד כי בזה יתעורר זכותן של ישראל שמקבלין עליהן עול מלכותו של הקב"ה בכל יום וינצלו מכמה מאורעות רעות על ידו... גם אפילו אם חס ושלום נגזר עליו שימות יהיה בזה תועלת גדולה לנשמתו כי קבל עליו מלכות שמים ברגע אחרון שבימי חייו ויצא נשמתו באחד.

לקריאה נוספת

• ישראל דוד מילר, תולדות מנחם, הוצאת "חנניה", ירושלים תש"י (מהדורה שלישית כשהראשונה יצאה בפיוטרקוב תרע"ג)
• שמואל קרויזר, רבי נחום הצדיק וחבריו: תולדותיו ומעשיו של רבי נחום קפלן מהורודנא... וכן תולדותיהם של כמה וכמה חסידים ואנשי מעשה..., בהוצאת מ' ספרא, ירושלים תשמ"ג (מהדורה שנייה כשהראשונה יצאה בהוצאת "מאורי ישראל" בירושלים תש"ל)
• יעקב קאהן (או כאהן), רבי נחומ’קה מהורודנא : ספור חייו ופעליו של הצדיק, אשר הפך לאגדה, (בהוצאת "הגיגים", ירושלים תשמ"ח)
• יהודה ליב הכהן מימון, שרי המאה, חלק ששי, פרק ג, ע' 48-19, מוסד הרב קוק: ירושלים תשנ"ט.
• רבי נחום מהורודנא, בהוצאת "ושננתם לבניך", ירושלים תשס"? (ספר מנוקד לילדים עם איורים של מוטי הלר; כרך 15 בסדרת "אור עולם")
• יעקב ישראל הופקוביץ וח' הירשמן, רבי נחום פון הורודנא ("אוֹר עוֹלָם" סעֶרְיעֶ), תשס"ה (2005; ספר לילדים עם איורים של מוטי הלר)

Shimon Finkelman & Yosef Dershowitz, The story of Reb Nachumʼke : the nineteenth century tzaddik--a legend in his time (ArtScroll youth series), Mesorah Publications, N.Y (Brooklyn) 1985

קישורים חיצוניים

• 'קפלן, ר' נחום ב"ר עוזיאל („ר' נחום מגרודנה”)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 86 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק).
• אהרן סורסקי, "קורות חיי הצדיק ר' נחומק'ה קפלן מהורודנא", "בית יעקב", גיליון 209, תמוז תשל"ז, עמ' 24–26
• רבי מנחם נחום קפלן מהרודנא - באתר MyTzadik
• נחום בן עזיאל (1811-1879), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. ביידיש: בייסעגאלע, בייסעגאלא או בייסאגאלע.
2. על שמו נקרא אחיינו, הרב מאיר אטלס הנ"ל. נפטר לפני חתונתו, אך כבר אז היה בקי בש"ס ופוסקים.
3. היה תלמיד חכם אמיד ונפטר בגיל 64.
4. אחים נוספים היו הרב יעקב שכמעט ולא דיבר דברי חולין ונפטר בן 85, והרב דוד (תקפ"ה-י"א בסיוון תרס"ח) שהיה אביו של הרב מאיר אטלס הנ"ל.
5. הראשון לשושלת בריסק, עמ' 272-4
6. אחיותיו הבינו את מתן העצים שהיה כי הנכד נמצא במצב של פיקוח נפש והקור יכול למהר את מותו, ללא סיכוי להצילו.