Loading AI tools
איש עסקים אמריקני שהיה יזם בתחום תובלה ופיתח את מיכל הספנות המודרני, המיכל (בעברית נקרא "מכולה") חולל מהפכה בתובלה ובסחר בינלאומי במחצית השני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלקולם פרסל מקלין (באנגלית: Malcolm Purcell McLean; 14 בנובמבר 1913 – 25 במאי 2001; לימים מוכר כמלקום מקלין) היה איש עסקים אמריקאי, שהיה יזם בתחום תובלה ופיתח את מיכל הספנות המודרני, המיכל (בעברית נקרא "מכולה") חולל מהפכה בתובלה ובסחר בינלאומי במחצית השנייה של המאה העשרים. מיכול התהליך התובלה הוביל להפחתה משמעותית בעלות הובלת המטענים בעזרת ביטול הצורך בטיפול חוזר ונשנה בחתיכות מטען בודדות, וכן הביא לשיפור האמינות, צמצום גנבת המטענים וקיצוץ בעלויות המלאי על ידי קיצור זמן האספקה.
.jpg) | |
| לידה |
14 בנובמבר 1913 קרוליינה הצפונית, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 במאי 2001 (בגיל 87) מנהטן, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1935 |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה הלאומי לממציאים (2008) |
  | |
נולד בשם מלקולם פרסל מקלין, במקסטון שבקרוליינה הצפונית, בשנת 1913[1], אם כי בהמשך חייו שינה את שמו למלקום[2].
בשנת 1935, כשסיים את בית הספר התיכון בווינסטון-סאלם משפחתו רכשה משאית משומשת[3].
באותה השנה הקים יחד עם האחים שלו, קלרה וג'ים, את חברת "מקלין הובלות"[1] שמושבה נקבע ברד ספרינגס בצפון קרוליינה ועסקה בהובלת חביות טבק ריקות, כשמלקולם היה אחד הנהגים[4].
הרעיון של הובלת משאיות באוניות יושם טרם מלחמת העולם השנייה. בשנת 1926 התחיל לפעול קו קבוע של רכבת הנוסעים היוקרתית מלונדון לפריז שהופעל על ידי חברות הרכבת הדרומית הבריטית ורכבת הצפון הצרפתית ונקרא "חץ הזהב" בשתי השפות (Golden Arrow/Fleche d'Or). להובלת מטען הנוסעים נעשה שימוש בארבעה מכולות. המכולות הללו הועמסו בלונדון או בפריז והובאו לנמלים, דובר או קאלה, על מכוניות שטוחות בבריטניה ו"CIWL Pullman Golden Arrow Fourgon of CIWL "בצרפת[5].
בתחילת שנות החמישים מלקום החליט לנסות להשתמש במכולות באופן מסחרי. ב-1952 הוא פיתח תוכניות לשאת משאיות של חברתו על אוניות לאורך החוף האטלנטי של ארצות הברית, מצפון קרוליינה לניו יורק[6]. עד מהרה התברר ש"ספינות נגררים ", כפי שכונו, לא יעילות לכך בגלל הבזבוז הגדול בשטח המטען הפוטנציאלי על הספינה, דבר שמכונה "אחסון שבור". התפיסה המקורית שונתה להעמסת המכולות בלבד, וללא שלדה, על הספינות, ומכאן השם "אוניית מכולות" או ספינת "קופסאות". באותה התקופה התקנות בארצות הברית לא איפשרו לחברת הובלות להחזיק קו שילוח.
מקלין לקח הלוואה בנקאית בסכום של 22 מיליון דולר ובינואר 1956 קנה שתי מיכליות T-2 מתקופת מלחמת העולם השנייה, אותן הסב לשאת מכולות מעל ומתחת הסיפון. הוא עצמו פיקח על בניית סיפוני מקלט מעץ, המכונים סיפוני מכאנו. זה היה נוהג נפוץ במלחמת העולם השנייה להובלת מטענים חריגים, כמו מטוסים. לקח מספר חודשים להתאים את הספינות, לתכנן מכולות להצבה מעל או מתחת לסיפוני הספינות ולעצב שלדת נגררים כדי לאפשר מכולות נשלפות.
ב-26 באפריל 1956, עם 100 נכבדים מוזמנים, אחד המיכליות שהוסבו, ה-SS Ideal-X (שכונה באופן לא רשמי "SS Maxton" על שם עיר הולדתו של מלקום), הועמס והפליג מהנמל ניוארק-המסוף הימי אליזבת שבניו ג'רזי לנמל יוסטון שבטקסס, עם חמישים ושמונה טנדרים נגררים כל אחד בגובה 11 מטרים[7] נקראו לימים מכולות, יחד עם מטען קבוע של מטען נוזלי. כשאידיאל איקס עזב את הנמל, נשאל פרדי פילדס, בכיר באיגוד הסוורים הבינלאומי, מה דעתו על ספינת המכולות החדשה שהותקנה. פילדס ענה, "הייתי רוצה להטביע את הבן זונה הזה."[8]. מלקום טס ליוסטון כדי להיות בסמוך כאשר הספינה עגנה בבטחה[4].
בשנת 1956, רוב המטענים הועמסו ונפרקו בעבודת יד על ידי סוורים (סטיבדורים, כפי שכונו אז). העמסת הספינה עלתה אז 5.86 דולר לטון באותה תקופה, כשבאמצעות מכולות, זה התחיל לעלות רק 16 סנט לטון העמסה: חסכון של פי 36. מיכול הקטין מאוד גם את זמן העמסת ופריקת הספינות. מלקום ידע כי" ספינה מרוויחה כסף רק כשהיא בים ", וביסס את עסקיו על העובדה הזו[9].
באפריל 1957 החלה אוניית המכולות הראשונה "עיר השער" התחילה לבצע קו קבוע בין ניו יורק, פלורידה וטקסס. במהלך קיץ 1958 מקלין תעשיות, עדיין בשם Pan-Atlantic Steam Corporation, חנכה את שירות המכולות בין ארצות הברית לסן חואן שבפוארטו ריקו עם הספינה פיירלנד. השם של החברה שונה רשמית ל- Sea-Land Service, Inc. באפריל 1960. העסק של מלקום נהיה רווחי כבר ב-1961 והוא המשיך להוסיף מסלולים ולקנות אוניות גדולות יותר.
באוגוסט 1963, כדי לטפל בעבורת המכולות המתגברת, פתח מלקום מקלין מתקן העמסה חדש בנמל ניוארק-המסוף הימי אליזבת שעמד על 101 acre (0.41 קילומטרים רבועים). התפתחות שוק המכולות הייתה איטית עד סוף שנות ה-60. בנמלים רבים עדיין לא היו מנופים להעלאת מכולות לספינות ומחוצה לה, בגלל המסורת העתיקה של הפעלת נמלי משא. כמו כן, איגודי עובדים התנגדו בכל הכוח לרעיון שעתיד היה לבטל את פרנסת אותם העובדים.
באפריל 1966 החלה Sea-Land בשירות בין ניו יורק לרוטרדם, ברמן וגרנגמוט (סקוטלנד).
בשנה שלאחר מכן (1967) החברה הוזמנה על ידי ממשלת ארצות הברית להתחיל בשירות מכולות לדרום וייטנאם. השירות לווייטנאם הביא 40% מהכנסות החברה בשנים 1968/69[10].
בסוף 1968 נחנך שירות המכולות המסחריות מהמזרח הרחוק לארצות הברית. שירות זה הורחב להונג קונג וטאיוואן בשנת 1969 ולסינגפור, תאילנד והפיליפינים בשנת 1971.
כדי להשיג צמצום זמן בעבודה ושירותי המזח, מלקום עקב אחרי החברה של רוי פרוהוף והכיר בחשיבות ליצירת תקנים. מאמציו להגביר את היעילות הביאו לעיצובי מכולות סטנדרטיות עליהם הגן עם פטנט[11]. בהמשך העמיד את הפטנטים שלו לארגון הבינלאומי לתקינה על ידי הנפקת חוזה שימוש ללא תמלוגים.
בסוף שנות השישים היו לחברה Sea-Land 27,000 מכולות שיוצרו על ידי פרוהוף, 36 אוניות מכולות וגישה למעל 30 ערי נמל.
ככל שהתבררו היתרונות למערכת המכולות של מקלין, המתחרים הסתגלו במהירות. הם בנו אוניות גדולות יותר, מנופים גדולים יותר ומכולות מתוחכמות יותר. Sea-Land הייתה זקוקה למזומנים כדי להישאר תחרותיים. מקלין פנה לחברת הטבק של ריינולדס, חברה שהכיר מימי חברת ההובלות שלו כשהמשאיות שלו הובילו סיגריות של ריינולדס ברחבי ארצות הברית. בינואר 1969 הסכימו ריינולדס לרכוש את Sea Land תמורת 530 מיליון דולר במזומן ובמלאי. מקלין אישית הרוויח מן העסקה 160 מיליון דולר[12] וקיבל מושב בדירקטוריון החברה. לצורך ביצוע הרכישה, הקימו ריינולדס חברת החזקות בשם R.J. Reynolds Industries, Inc, והיא זו שרכשה רשמית את Sea-Land במאי 1969. באותה שנה הזמינה Sea-Land חמש ספינות המכולות הגדולות והמהירות בעולם - ספינות מסוג SL-7.
תחת ריינולדס הרווחים של Sea-Land היו לא קבועים. בסוף 1974 הכניס ריינולדס יותר ממיליארד דולר לSea-Land, בנה מסופי ענק בניו ג'רזי והונג קונג והוסיף לצי ספינות המכולות שלה.
ההוצאה הגדולה ביותר של Sea-Land הייתה דלק, ולכן בשנת 1970 רכשה RJR את חברת השמן האמריקאית העצמאית, הידועה יותר בשם "אמינויל", תמורת 56 מיליון דולר. RJR הכניס מיליונים לחיפושי נפט, בניסיון להפוך את אמינויל גדול מספיק כדי להתמודד בשוק חיפושי הנפט העולמיים.
בשנת 1974 הייתה RJ Reynolds תעשיות השנה הטובה ביותר שלה. הרווחים של Sea-Land גדלו כמעט פי 10 ל-145 מיליון דולר. הרווחים של אמינויל זינקו ל-86.3 מיליון דולר. חברת דן אנד ברדסטריט, חברת הדירוג הפיננסי, הגדירה את RJR לאחת מחמש החברות המנוהלות הטובות ביותר שלה באמריקה. אך בשנת 1975, הרווחים של Sea-Land צנחו בצורה חדה, יחד עם הרווחים של אמינויל. מלקום מקלין ויתר על מושב מועצת המנהלים של ריינולדס בשנת 1977 וניתק קשרים עם החברה.
ביוני 1984, RJ Reynolds Industries, Inc. שחררה את חברת Sea-Land לבעלי המניות, כחברה עצמאית בבעלות ציבורית, עם מסחר במניות בבורסה של ניו יורק. באותה השנהSea-Land השיגה את ההכנסות והרווחים הגבוהים ביותר בהיסטוריה של 28 שנה.
בספטמבר 1986, Sea-Land Corporation התמזגה עם CSA Acquisition Corp., חברה בת של CSX Corporation . המניה הרגילה של חברת Sea-Land Corporation הוחלפה ב-28 דולר למניה, במזומן.
השירותים הבינלאומיים של Sea-Land נמכרו למיירסק בשנת 1999, והחברה המשולבת נקראה בשם Maersk Sealand, שבשנת 2006 התפרסמה בפשטות כ-Maersk Line.
השירותים המקומיים של Sea-Land לשעבר פועלים כיום כHorizon Lines, המהווים כ -36% מכלל משלוחי המכולות הימיות של ארצות הברית בין ארצות הברית היבשתית והשווקים של אלסקה, הוואי פוארטו ריקו, וגואם. החברה ממוקמת בשארלוט (קרוליינה הצפונית), קרוליינה הצפונית.
בשנת 1968 מלקום מקלין מימן פרויקט נדל"ן בוולנד, שבמיסיסיפי, שהפך לדיאמונדהד.
בשנת 1978 רכש מקלין את קווי ארצות הברית. שם הוא בנה צי של 4,400- TEU אוניות מכולות שהיו הצי הגדול ביותר באותה תקופה. הספינות, שפועלות בשירות סביב העולם, תוכננו בעקבות מחסור הנפט בשנות השבעים והיו חסכוניות בדלק אך איטיות, ולכן לא הותאמו היטב להתחרות בתקופה שלאחר מכן של נפט זול. USL פשטה את הרגל בשנת 1987. מקלין לקח באופן אישי מאוד את הביקורת שהופנתה נגדו לאחר התמוטטות USL ואובדן כתוצאה מכך של מקומות עבודה רבים הקשורים ל-USL ותלויים בהם.
בשנת 1982, מלקום מקלין הוצג ברשימת פורבס של 400 העשירים באמריקה עם שווי נטו של 400 מיליון דולר. עם זאת, כמה שנים לאחר מכן, לאחר שהמר על עליית מחירי הנפט שלא התממשה, הוא נאלץ להגיש בקשה לפשיטת רגל לפי פרק 11 בגין חוב של 1.3 מיליארד דולר.
בשנת 1991, בגיל 78, הקים מקלין את טריילר ברידג' בע"מ, הפועלת בין ארצות הברית (ג'קסונוויל, פלורידה), פוארטו ריקו והרפובליקה הדומיניקנית[13].
מלקום מקלין פיתח גם המצאות לא קשורות לימאות, כולל מתקן להרמת חולה מאלונקה למיטת בית חולים[1].
מלקום מקלין נפטר בביתו באיסט סייד במנהטן ב־25 במאי 2001, בגיל 87, מאי ספיקת לב[1]. מותו הניע את נורמן מינטה להוציא את ההצהרה הבאה:
במאמר מערכת זמן קצר לאחר מותו הצהיר בלטימור סון כי "הוא מדורג ליד רוברט פולטון כהמהפכן הגדול ביותר בתולדות הסחר הימי."[14] מגזין פורבס כינה את מקלין "אחד האנשים הבודדים ששינה את העולם."
בבוקר הלווייתו של מלקום מקלין, ספינות מכולות ברחבי העולם צפרו בצופריהן לכבודו.
פורצ'ן שם את מקלין להיכל התהילה העסקי שלו ב-1982. בשנת 1995, המורשת האמריקאית כינתה אותו כאחד מעשרת הממציאים המופלאים של ארבעים השנים האחרונות. בשנת 2000, הוא נבחר לאיש המאה על ידי היכל התהילה הימי הבינלאומי.
מלקום מקלין הוכנס להיכל התהילה העסקי של ארצות הברית בהישגים כצעיר בשנת 1982.
בשנת 2000 קיבל מקלין תואר כבוד מטעם האקדמיה האמריקאית לסחר ימי.
מלקום מקלין הוא האדם היחיד שהקים שלוש חברות שנרשמו אחר כך בבורסה של ניו יורק (ועוד שתי אחרות בנאסד"ק)[15][16].
טריילר ברידג' בע"מ, שהוא הקים בשנת 1992, מעניק מדי שנה את פרס מלקולם מקלין על רוח חדשנות. הפרס מוענק לסטודנט הבוגר המצטיין שנבחר על ידי פרופסורים באוניברסיטת ג'ורג' מייסון.
מלקום מקלין הוכנס בהיכל התהילה של צפון קרוליינה בשנת 2006[17].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
