Loading AI tools
קבוצת כדורסל אמריקנית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מינסוטה טימברוולבס (באנגלית: Minnesota Timberwolves) היא קבוצת כדורסל מהעיר מיניאפוליס שבמינסוטה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם טארגט סנטר.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1989 | ||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
| אולם ביתי | טארגט סנטר (19,006 מושבים) | ||
| מיקום | מיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית | ||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||
| אזור | האזור המערבי | ||
| בית | הבית הצפון-מערבי | ||
| בעלים | גלן טיילור | ||
| נשיא | גרסון רוסאס | ||
| מנכ"ל | סקוט ליידן | ||
| מאמן | כריס פינץ' | ||
| צבעי תלבושת | שחור, כחול, לבן, ירוק ואפור | ||
| תלבושת | |||
| מדי בית וחוץ של מינסוטה טימברוולבס | |||
| |||
| אתר הקבוצה | |||
  | |||
בין העונות 1997–2004 השתתפה הקבוצה בפלייאוף ה-NBA במשך 8 עונות רצופות, בהובלתו של השחקן קווין גארנט, אולם מאז העפילה לפלייאוף פעם אחת נוספת בלבד.
ליגת ה-NBA חזרה לעיר מיניאפוליס בשנת 1989, לראשונה מאז עזבה מיניאפוליס לייקרס לעיר לוס אנג'לס בשנת 1960. ב-22 באפריל 1987 העניקה הנהלת הליגה את אחד מארבעת זיכיונות ההרחבה (שלושת האחרים היו: אורלנדו מג'יק, שארלוט הורנטס, ומיאמי היט) לבעלים המקוריים של המועדון מארב וולפסון והארווי ראת'ר. בעבר היו שתי קבוצות כדורסל במינסוטה ששיחקו בליגת ה-ABA, מינסוטה מוזיקיס, בין השנים 1967–1968 ומינסוטה פייפרס, בשנים 1968–1969. המועדון ערך תחרות לבחירת שם לקבוצה החדשה, ובסופו של דבר צומצמה הרשימה לשני שמות "טימברוולבס" ו"פולאריס" בחודש דצמבר, 1986. המועדון ביקש אז את הכרעתם של 842 חברי מועצת העיר מינסוטה לבחירת השם. חברי המועצה בחרו את השם "טימברוולבס" ברוב של שני שלישים מהוחרים. הקבוצה נקראה בשם "מינסוטה טימברוולבס" באופן רשמי ב-23 בינואר 1987. השם הנבחר מתייחס לזאבי היער, שריכוזם במדינה זו הוא הגבוה ביותר מבין 48 המדינות הראשונות שהצטרפו לארצות הברית.
הטימברוולבס ערכו את הופעת הבכורה ב-3 בנובמבר 1989 בהפסד חוץ, 109-94, לסיאטל סופרסוניקס. חמישה ימים לאחר מכן ערכו הטימברוולבס את משחק הבית הראשון בתולדותיהם, באולם הסופרדום, משחק בו הפסידו 84–96, לשיקגו בולס. יומיים לאחר מכן, ב-10 בנובמבר, זכו הטימברוולבס בניצחון הראשון בתולדותיהם, כאשר גברו על הפילדלפיה 76' במשחק בית 118–125. הטימברוולבס בהובלתו של טוני קמפבל שקלע 23.2 נקודות בממוצע למשחק, סיימו את העונה הסדירה במאזן 22–60, כשהם מסיימים במקום ה-6 בבית הצפון-מערבי. כאשר עברו הטימברוולבס לשחק באולם המטרו דום, משכה קבוצת ההרחבה ממינסוטה יותר ממיליון אוהדים למשחקי הבית שלה,[1] כולל 49,551 שנכחו במשחק בית ומהווים את הכמות השלישית בגודלה בהיסטוריה של ה-NBA, וראו את הטימברוולבס מפסידים לדנוור נאגטס 99-88 במשחק האחרון של העונה.
בעונה שלאחר מכן, עברו הטימברוולבס לאולם הביתי הקבוע שלהם, הטארגט סנטר, הקבוצה השתפרה מעט, וסיימה את העונה הסדירה במאזן 29–53. אך, על אף שיפור זה פיטרה הקבוצה את מאמנה ביל מוסלמן. במקומו של מוסלמן מונה מאמנה לשעבר של הבוסטון סלטיקס, ג'ימי רוג'רס, ובהדרכתו סיימה הקבוצה את עונת 1991/1992 במאזן הגרוע בתולדותיה 15–67. בציפייה לשנות את מצבם שכרו הטימברוולבס את הג'נרל מנג'ר לשעבר של הדטרויט פיסטונס ג'ק מקולסקי לאותו התפקיד, אך גם עם בחירות סיבוב ראשון ראויות לציון ככריסטיאן לייטנר ואייזיאה ריידר, לא הצליחו הטימברוולבס לחקות את "הבחורים הרעים" של מקולסקי מתקופתו בדטרויט פיסטונס, כשהם מסיימים את שתי העונות הבאות במאזנים 19–63 ו 20–62 (בהתאמה). אחת מנקודות האור היחידות מאותה התקופה הייתה כאשר אולם הטארגט סנטר שימש למשחק האולסטאר של שנת 1994, בו זכה שחקן הטימברוולבס, אייזיאה ריידר בתחרות ההטבעות.
הטימברוולבס המשיכו להשיג תוצאות לא טובות, דבר שהביא את בעלי הקבוצה להציע בשנת 1994 מעבר לעיר ניו אורלינס, הצעה שנדחתה בידי בעלי הקבוצות האחרים של הליגה. לבסוף, קנה גלן טיילור את המועדון ומינה את שחקן העבר של הבוסטון סלטיקס קווין מקהייל לתפקיד הג'נרל מנג'ר. הטיברוולבס סיימו את עונת 1994/1995 במאזן 21–61, והעתיד נראה עגום.
בדראפט 1995 בחרו הטימברוולבס במקום החמישי את קווין גארנט שהעדיף לוותר על לימודי הקולג' ולעבור ישירות לליגת ה-NBA. כמו כן, מינתה הנהלת המועדון את פליפ סונדרס כמאמן הראשי של הקבוצה. כריסטיאן לייטנר הועבר בטרייד יחד עם שון רוקס לאטלנטה הוקס תמורת אנדרו לאנג וספאד וב. כמו כן, בחירת הסיבוב הראשון, דונייל מרשל, הועבר בטרייד עונה קודם לכן לגולדן סטייט ווריורס תמורת טום גוגליוטה. טרייד זה אפשר להפוך את קווין גארנט לשחקן המרכזי בהתקפת הטימברוולבס. גארנט השיג 10.4 נקודות בממוצע למשחק בעונת הרוקי שלו והוולבס סיימו במקום החמישי בבית המערב-התיכון, במאזן 26–56.
בשנת 1996, הצטרף לוולבס כוכב נוסף דרך הדראפט, כאשר הם מעבירים את הזכויות בעבור ריי אלן למילווקי באקס ומקבלים בתמורה את הזכויות בעבור סטפון מרבורי, כבחירה הרביעית. התוספת של מרבורי יצרה אפקט חיובי על כל הקבוצה, כאשר קווין גארנט ותום גוגליוטה הפכו לשחקני הוולבס הראשונים הנבחרים למשחק האולסטאר. גוגליוטה וגארנט הובילו את הטימברוולבס בנקודות כאשר הקבוצה הגיעה לראשונה בהיסטוריה של המועדון למשחקי הפלייאוף, כאשר היא מסיימת את העונה הסדירה במאזן 40–42. אך, ההופעה בפלייאוף 1997 הייתה קצרה, כאשר הוולבס הודחו בסוויפ לאחר שלושה משחקים בידי היוסטון רוקטס. הוולבס שינו גם את סמל המועדון ומדי הקבוצה באותה העונה כשהם מוסיפים את הצבע השחור למדי המועדון, ומחליפים את סמל המועדון המקורי לזאב נוהם המיילל מעל שדה מלא עצים. כמו כן, בעונה זו החלו הוולבס לשחק על רצפת פרקט באולמם הביתי.
בשנת 1997 קווין גארנט וסטפון מרבורי ביססו את עצמם כשניים מהכוכבים הנוצצים העולים של ליגת ה-NBA. גארנט השיג 18.5 נקודות ו-9.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, בעוד מרבורי משיג 17.7 נקודות ומוסר 8.6 אסיסטים בממוצע למשחק. על אף שאיבדו את הקלע המוביל, טום גוגליוטה, לחצי עונה עקב פציעה, הצליחו הטיברוולבס להשיג מאזן חיובי 37–45 והעפילו לפלייאוף עונה שנייה ברציפות. לאחר שהפסידו במשחק הראשון בחוץ לסיאטל סופרסוניקס, הצליחו הוולבס לזכות בניצחון פלייאוף ראשון בתולדותיהם במשחק השני בסיאטל 98-93. כאשר הסדרה עברה למינסוטה, הצליחו הטימברוולבס לנצח גם במשחק השלישי בתוצאה 90–98. אך, הוולבס הפסידו במשחק הרביעי בבית, והסוניקס המשיכו ונצחו גם את המשחק החמישי והמכריע בסיאטל וזכו בסדרה.
בשנת 1998, שנה לאחר החתמתו של קווין גארנט על חוזה חסר תקדים ל-6 שנים תמורת 126 מיליון דולר, נחשדו הטימברוולבס בבזבזנות חסרת אחריות לאחר שהליגה נכנסה לשביתה בת ארבעה חודשים שמחקה חלק ניכר מהעונה. כאשר הם סובלים מסכומי שכר גבוהים מדי לשחקניהם, נאלצו הוולבס לשחרר את כוכבם טום גוגליוטה, חלקית בשל רצונם לפנות מקום מתחת תקרת השכר כדי שיוכלו להחתים את סטפון מרבורי על חוזה ארוך טווח, וחלקית מכיוון שגוגליוטה לא רצה להמשיך לשחק יחד עם מרבורי. אך, צעד זה התברר כלא מוצלח מכיוון שמרבורי דרש להיות הכוכב הראשי של המועדון, ואילץ את הנהלת הטימברוולבס לבצע טרייד באמצע העונה מכיוון שסירב לחתום על הארכת חוזה. בטרייד אמצע העונה שכלל 3 קבוצות נשלח מרבורי לניו ג'רזי נטס והוולבס קיבלו בתמורה את טרל ברנדון מהמילווקי באקס ובחירת סיבוב ראשון בדראפט 1999 (שהתבררה כבחירה השישית). הוולבס העפילו אל הפלייאוף עונה שלישית ברציפות כשהם מסיימים במקום הרביעי במאזן 25-25. בפלייאוף נוצחו הוולבס בידי האלופה שבדרך, סן אנטוניו ספרס, בארבעה משחקים.
בשנת 1999, בחרו הטימברוולבס את וולי זרביאק כבחירה השישית בדראפט. בעונת הרוקי שלו זרביאק הציג יכולת יציבה וסיים שלישי ברשימת הקלעים של הוולבס כשהוא קולע 11.6 נקודות בממוצע למשחק. הקלע המוביל של העונה היה קווין גארנט, שקלע 22.9 נקודות וקלט 11.8 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. הטימברוולבס נהנו מעונה של 50 ניצחונות וסיימו במקום השלישי במערב במאזן 32–50, אך, בסיבוב הראשון של הפלייאוף שוב הודחו, הפעם על ידי הפורטלנד טרייל בלייזרס, בארבעה משחקים.
בקיץ שנת 2000, נהרג הפורוורד מליק סילי על ידי נהג שיכור. הנהג, שנהג בניגוד לכיוון התנועה בכביש מהיר, פגע בצורה קטלנית ברכב הלאנד רובר של סילי, שנהג עם כיוון התנועה. לזכרו של סילי הוציאה הנהלת הטיברולבס לגמלאות את מספר הגופייה של סילי (2) עם שמו על דגל, שנתלה מתקרת אולם הטארגט סנטר. הנהג השיכור הואשם בהריגה ונידון לארבע שנות מאסר. הוא נעצר בעבר, בשנת 1997 במדינת איווה, לאחר שנהג בשכרות ומאז המקרה נעצר עוד פעמיים באשמת נהיגה תחת השפעת סמים בשנים 2006 ו-2008.[2]
כמו כן, באותה עונה בוטל חוזהו של השחקן החופשי ג'ו סמית' לאחר שהנהלת הליגה פסקה כי הטימברוולבס הפרו תהליכים תקינים במהלך החתימה על החוזה. הנהלת הליגה ביטלה לטימברוולבס חמש בחירות דראפט של הסיבוב הראשון בין השנים 2001–2005. לאחר מכן הופחת העונש לשלוש בחירות דראפט של הסיבוב הראשון בשנים 2001, 2002 ו-2004. כמו כן, נקנס המועדון ב-3.5 מיליון דולר והג'נרל מנג'ר קווין מקהייל הושעה לשנה. סמית' חתם בסופו של דבר בדטרויט, ובשנת 2001 חתם שוב במינסוטה. למרות הבעיות הגיעו הוולבס למשחקי הפלייאוף שנה חמישית ברציפות, לאחר שסיימו את העונה הרגילה במאזן 35–47. בפלייאוף הודחו הטימברוולבס בסיבוב הראשון על ידי סן אנטוניו ספרס בארבעה משחקים.
עם הגעתם של שחקנים חדשים - גארי טרנט, לרון וודס, מוריס אוונס וחזרתו של ג'ו סמית', הוולבס התחילו את העונה בסערה כשהם מנצחים בששת המשחקים הראשונים של העונה ומציגים מאזן שיא לפתיחת העונה עם 30:10. בין ניצחונות הקבוצה נמצא גם ניצחון בן 53 נקודות הפרש על שיקגו בולס במהלך חודש נובמבר. הוולבס סיימו את העונה במאזן 32–50, העונה השנייה בהיסטוריה של המועדון עם 50 ניצחונות, שבשיאה הופיע קווין גארנט שוב במשחק האולסטאר ובפריצתו של זרביאק שנבחר לראשונה למשחק האולסטאר. שוב, הודחו הוולבס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, כשהם מפסידים בסוויפ של שלושה משחקים לדאלאס מאבריקס.
נראה היה כי עונת 2002/2003 תהווה עונת שיא עבור המועדון, כאשר קווין גארנט הציג עונת שיא, כשהוא מגיע למקום השני בבחירת ה-MVP של העונה, כשהוא משיג 23 נקודות ו-13.4 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, וכאשר הטימברוולבס מסיימים במקום השלישי במערב במאזן של 31–51. כתוצאה מכך, זכו הוולבס ביתרון ביתיות בפלייאוף לראשונה בהיסטוריה של המועדון מול אלופת שלוש השנים האחרונות לוס אנג'לס לייקרס. לאחר שהתפוצצו במשחק הראשון בבית, היה לטימברוולבס הזדמנות לעלות ליתרון 1–3 במשחק הרביעי שהתקיים בלוס אנג'לס, כשהם מחזיקים ביתרון עמוק בתוך הרבע הרביעי. אך, הלייקרס התעשתו והצליחו לחזור ולנצח במשחק וזכו בסדרה כולה בשישה משחקים. הטימברוולבס סיימו שוב את דרכם בסיבוב הראשון של הפלייאוף עונה שביעית ברציפות.
בשנת 2003 ביצעו הטימברוולבס שני מהלכים גדולים במהלך הפגרה, כשהם מעבירים בטרייד את ג'ו סמית' ואת הגארד הפצוע טרל ברנדון בעסקה מרובת שחקנים וקיבלו בתמורה את ארווין ג'ונסון, סם קאסל ולטרל ספריוול.
במהלך עונת 2003/2004, הפכו הטימברוולבס לקבוצה אותה יש לנצח באזור המערב. את העונה הסדירה סיימו הוולבס במקום הראשון בדרוג לפלייאוף במאזן 24–58, וגברו על דנוור נאגטס וסקרמנטו קינגס בשני הסיבובים הראשונים בדרך לגמר המערב. קווין גארנט העפיל לראש טבלת הקלעים עם סיומה של הסדרה מול סקרמנטו קינגס במשחק השביעי והמכריע, אחד הרגעים המכוננים בהיסטוריית הפלייאוף של המועדון. אך, לרוע המזל, ריצת הפלייאוף של הטימברוולבס הסתיימה בגמר הפלייאוף של האזור המערבי, לאחר שנוצחו בידי המועדון הקודם ששיחק בעיר, לוס אנג'לס לייקרס. עקב פציעה בירך שיחק סם קאסל חלקית בלבד בסדרה מול הלייקרס. קווין גארנט זכה בפעם הראשונה בקריירה בתואר ה-MVP לאחר שסיים את הפלאוף עם 24.2 נקודות, 13.9 כדורים חוזרים, ו-5 אסיסטים בממוצע למשחק.
בעונת 2004/2005, שמרו הוולבס על סגל השחקנים מהעונה הקודמת. הקבוצה הוטרדה עקב מחלוקות בחוזיהם של לטרל ספריוול, סם קאסל, וטרוי הדסון. המאמן פליפ סונדרס הוחלף באמצע העונה ביידי הג'נרל מנג'ר קווין מקהייל, שלקח על עצמו את תפקיד המאמן הראשי. הטימברוולבס סיימו את העונה במאזן 38–44, והחמיצו את הפלייאוף לראשונה מזה שמונה שנים. הוולבס החמיצו את הפלייאוף במשחק אחד בלבד לממפיס גריזליס.
במהלך הפגרה שלפני עונת 2005/2006 החלו קווין מקהייל והטימברוולבס בחיפוש אחר מאמן ראשי חדש. לאחר סדרת ראיונות ארוכה של עוזרי מאמנים מקבוצות שונות וכמה מאמני עבר. ב-17 ביוני 2005, נפל הפור על עוזר המאמן של הסיאטל סופרסוניקס, דוויין קייסי, כמאמן הראשי של הקבוצה. זאת הייתה הפעם הראשונה של קייסי בתפקיד המאמן הראשי. קייסי הפך למאמן השביעי בהיסטוריה של הטימברוולבס.
בדראפט 2005, בחרו הטימברוולבס את רשאד מקנטס, קלע מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, כבחירה ה-14 בסיבוב הראשון של הדראפט. הוולבס בחרו גם את הגארד ברייסי רייט מאוניברסיטת אינדיאנה כבחירה ה-47.
במהלך הפגרה, הועבר סם קאסל בטרייד ובחירת סיבוב ראשון מוגנת בדראפט ללוס אנג'לס קליפרס תמורת מארקו יאריץ' וליונל צ'אלמרס. כמו כן, החתימו הוולבס את השחקן החופשי ניקולוז צכיטישווילי.
ב-26 בינואר 2006 העבירו הוולבס את וולי זרביאק, הסנר דוויין ג'ונס, ומייקל אולווקנדי, ובחירת סיבוב ראשון עתידית לבוסטון סלטיקס. בתמורה קיבלו הוולבס את ריקי דייוויס, הסנטר מארק בלונט, הפורווד ג'סטין ריד, הגארד מרכוס בנקס ושתי בחירות עתידיות בסיבוב שני. בטרייד נוסף באותו היום העבירו הוולבס את צכיטישווילי לפיניקס סאנס תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט 2006. הטימברוולבס סיימו את העונה במאזן 33–49 והחמיצו את הפלייאוף עונה שנייה ברציפות.
בדראפט 2006, בחרו הוולבס את מי שיהפוך להיות רוקי השנה, ברנדון רוי, כבחירה השישית, את קרייג סמית' במקום ה-36, בובי ג'ונס במקום ה-37 ואת הסנטר לוקאס מאברוקפאלידיס כבחירה ה-57. הטימברוולבס העבירו בטרייד את ברנדון רוי לפורטלנד טריילבלייזרס תמורת רנדי פוי ופיצוי כספי. הוולבס העבירו גם את בובי ג'ונס בטרייד לפילדלפיה 76' תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט 2007 ותמורה כספית.
ב-23 בינואר, פיטר קווין מקהייל, הג'נרל מנג'ר של הטימברוולבס, את המאמן הראשי דוויין קייסי והחליפו ברנדי ויטמן. מקהייל הסביר במסיבת עיתונאים, כי הייתה זו חוסר ההמשכיות מצידו של קייסי שהביאה לפיטוריו. מאזנו של קייסי בזמן שהותו במינסוטה היה 53–69. את עונת 2006/2007 סיימו הוולבס במאזן 32–50, שאיפשר להם להחזיק בבחירת סיבוב ראשון בדראפט 2007.
ב-31 ביולי 2007 עשו הטימברוולבס עסקת טרייד, בה העבירו את קווין גארנט לבוסטון סלטיקס תמורת אל ג'פרסון, ת'יאו ראטליף, ג'רלד גרין, סבסטיאן טלפייר, ראיין גומס, שתי בחירות סיבוב ראשון ופיצוי כספי. טרייד זה היה השילוב הגדול ביותר ששולם בעבור שחקן בודד בהיסטוריה של ה-NBA. גארנט והסלטיקס המשיכו וזכו באליפות לעונת 2007/2008 בשישה משחקים מול הלוס אנג'לס לייקרס.
באותו הקיץ העבירו הטימברוולבס בטרייד את מייק ג'יימס וג'סטין ריד ליוסטון רוקטס תמורת ג'וואן הווארד.[3] בחודש אוקטובר אותה שנה ניפו הוולבס את האוורד, לאחר שהגיעו להסכמה על קניית החוזה בשווי 10 מיליון דולר מתוך חוזה שהוערך ב-14.25 מיליון דולר, אותם התחייבו הוולבס לשלם. הוולבס העבירו בטרייד גם את ריקי דייוויס ומארק בלונט למיאמי היט תמורת אנטואן ווקר, מייקל דוליאק, ויין סימיאן ובחירת סיבוב ראשון מובטחת בדראפט 2008.
בדראפט 2007 בחרו הטימברוולבס את קורי ברואר, כריס ריצ'רד מאלופת ה-NCAA בשנתיים שקדמו לכן, אוניברסיטת פלורידה
את משחקי הקדם עונה החלה מינסוטה בשני משחקים שהתקיימו בלונדון ובאיסטנבול, כחלק ממסע משחקים שנערך ביבשת אירופה. ב-10 באוקטובר הפסידו הוולבס לקווין גארנט ובוסטון סלטיקס המתחדשת 81–92. את העונה החלו הוולבס עם חמישה הפסדים רצופים, שהסתיימו בניצחון על סקרמנטו קינגס. בצורת הניצחונות של תחילת העונה הביאה לחרושת שמועות לגבי מעמדו של המאמן רנדי ויטמן. הקבוצה הצעירה בליגה החלה מתרגלת למצבה החדש לאחר עזיבתו של קווין גארנט לבוסטון, ובינתיים שיחקה ללא הכישרון המתפתח רנדי פוי, במחצית הראשונה של העונה. הגארדים סבסטיאן טלפייר ומארקו יאריץ' חילקו את תפקיד הרכז הפותח בהיעדרו של פוי. הטימברוולבס סיימו את העונה במאזן 22–60. רק בקומץ מועט של משחקים במהלך העונה הראו הוולבס ניצוצות של פוטנציאל מנצחים בכמה משחקים צמודים עם יריבות המדורגות גבוה מהם.
בדראפט 2008 בחרו הטימברוולבס את או. ג'יי. מאיו מאוניברסיטת דרום קליפורניה כבחירה השלישית. כאשר הסתיים הדראפט העבירו הטימברוולבס את מאיו, אנטואן ווקר, גרג באקנר ומארקו יאריץ' לממפיס גריזליס תמורת הבחירה החמישית קווין לאב, מייק מילר, ג'ייסון קולינס ובראיין קרדינל, במהלך אותו כינה ג'ים סטאק "עסקה לה לא יכולנו לסרב".
בשנת 2008, בחגיגות ה-20 למועדון, חשפה הקבוצה סמל ומדים חדשים. העיצוב החדש הופיע לראשונה במשחק טרום העונה נגד שיקגו בולס שנערך ביונייטד סנטר ב-14 באוקטובר 2008.
ב-8 בדצמבר 2008, לאחר הפסד ב-23 נקודות הפרש ללוס אנג'לס קליפרס, שהביא את הוולבס למאזן 4–15, פיטרו טימברוולבס את המאמן רנדי ויטמן ומקהייל תפס את מקומו. כמו כן, ויתר מקהייל על חובותיו כסגן נשיא המועדון לפעולות הכדורסל. לא היה זה ברור אם עתידו של מקהייל תלוי בהצלחתה ובהתקדמותה של הקבוצה אותה הרכיב ובנה בשנים האחרונות.
שאלות אלה נראה היה כי קיבלו תשובה כאשר הטימברוולבס השתפרו והשיגו מאזן של 4–10 במהלך חודש ינואר, שהביא למקהייל את תואר מאמן החודש. אך, ב-8 בפברואר 2009 קרע כוכב הקבוצה אל ג'פרסון את הרצועה הצולבת הקדמית בברכו הימנית במשחק מול הניו אורלינס הורנטס, פציעה שהשביתה אותו למשך שארית העונה. עד לפציעה הציג ג'פרסון את העונה הטובה בקריירה שלו עד אז, כשהוא קולע 23 נקודות, קוטף 11 כדורים חוזרים, ומבצע 2 חסימות בממוצע למשחק. ללא ג'פרסון וקורי ברואר (שסבל גם הוא מפציעה שסיימה עבורו את העונה), נעצרו הוולבס, וסיימו את העונה במאזן 24–58.
ב-17 ביוני 2009, נשיא פעולות הכדורסל החדש של המועדון, דייוויד קאהן, הודיע כי מקהייל לא יחזור לתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה. קאהן לא נתן הסבר מפורט לפיטוריו של מקהייל, כשהוא רק מציין "זאת הולכת להיות תקופת מעבר". מצידו, טען מקהייל, כי הוא היה מעוניין לחזור לתפקיד אך לא הוצע לו כל חוזה. מאוחר יותר, בחודש אוגוסט, הודיעו הטימברוולבס על החתמתו של קורט רמביס, אז עוזר המאמן בלוס אנג'לס לייקרס, על חוזה ל-4 שנים תמורת 8 מיליון דולר, כמאמן הראשי החדש של הטימברוולבס. בעונתו הראשונה של רמביס, הדרדרו הוולבס למאזן למאזן השני הגרוע ביותר בליגה, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 15–67, כשרק לניו ג'רזי נטס יש מאזן גרוע יותר - 12–70.
ב-12 ביולי 2010 קיבלו הטימברוולבס בטרייד את מייקל ביזלי ממיאמי היט, הבחירה השנייה בדראפט 2008.[4] ב-12 בנובמבר 2010, במשחק שלא שודר בטלוויזיה המקומית, השיג קווין לאב שיא מועדון חדש, כאשר קלע 31 נקודות והוריד 31 כדורים חוזרים, מאזן של לפחות 30-30 הראשון מזה 28 שנים בליגת ה-NBA.[5]
מאוחר יותר נבחר לאב למשחק האולסטאר של עונת 2010/2011, הבחירה הראשונה מהטימברוולבס מאז קווין גארנט בשנת 2007. ב-8 בפברואר 2011, במשחק מול היוסטון רוקטס, שבר קווין לאב את שיאו של קווין גארנט כאשר השיג 37 משחקים רצופים במאזן של דאבל-דאבל (נקודות-כדורים חוזרים). ב-8 במרץ 2011 השיג לאב את משחקו ה-52 ברציפות עם מאזן של דאבל-דאבל, כשהוא עובר את מוזס מלון כשחקן עם המספר הרצוף הגבוה ביותר של משחקי דאבל-דאבל מאז המיזוג בין ליגת ה-NBA לליגת ה-ABA, בניצחון על האינדיאנה פייסרס. בסופו של דבר נקטע רצף הדאבל-דאבל לאחר 53 משחקים והגיע לסיומו ב-13 במרץ במשחק בו השיג לאב 6 נקודות ו-12 כדורים חוזרים בהפסד הוולבס 77–100 לגולדן סטייט ווריורס. באוקטובר 2011 דורג לאב במקום ה-16 בקרב שחקני ה-NBA הפעילים בידי ערוץ ESPN.
ב-21 בפברואר 2011 הועברו קורי ברואר וקוסטה קופוס בטרייד לניו יורק ניקס והדנוור נאגטס, בהתאמה, תמורת אנתוני רנדולף ואדי קרי מהניקס (ובנוסף 3 מיליון דולר במזומן מהניקס, ובחירת סיבוב שני בדראפט 2015 מהנאגטס), כחלק מעסקה גדולה יותר ששלחה את כרמלו אנתוני מדנוור לניו יורק.[6]
מצד שני, עם הפסד 102–121 ליוסטון רוקטס, ירדו הטימברוולבס למאזן 17–65, וסיימו אחרונים באזור המערב עונה שנייה ברציפות. כמו כן, היה זה המאזן הגרוע בליגה לעונה זו. במהלך הפגרה, הצליחו הוולבס להחתים סוף סוף את הבחירה החמישית בדראפט 2009, ריקי רוביו הספרדי. בדראפט 2011, עם הבחירה השנייה, בחרו הוולבס את דריק ויליאמס מאוניברסיטת אריזונה. הוולבס העבירו אז את הגארד ג'וני פלין ואת הזכויות על דונטאס מוטיונאס (הבחירה ה-20) ליוסטון רוקטס תמורת הסנטר בראד מילר, זכויות הדראפט על ניקולה מירוטיץ' (הבחירה ה-23), צ'נדלר פארסונס (הבחירה ה-38) ובחירת סיבוב ראשון עתידית. הוולבס העבירו את הזכויות על מירוטיץ' לשיקגו בולס תמורת הזכויות על נוריס קול (הבחירה ה-28) ומלקולם לי (הבחירה ה-43). לאחר מכן, מכרו הוולבס חזרה את הזכויות על פארסונס לרוקטס. הוולבס ביצעו טרייד על נוריס קול למיאמי היט תמורת זכויות הדראפט על בויאן בוגדנוביץ' (הבחירה ה-31 בדראפט), בחירת סיבוב שני עתידית ופיצוי כספי. מאוחר יותר הועבר בוגדנוביץ' לניו ג'רזי נטס תמורת בחירת סיבוב שני עתידית ופיצוי כספי.
ב-12 ביולי 2011 פוטר קורט רמביס מתפקיד המאמן הראשי, לאחר שהשיג מאזן של 32–132 בשתי העונות בהן אימן את הקבוצה. ב-13 בספטמבר 2011, הודיעה הנהלת הטימברוולבס על העסקתו של ריק אדלמן כמאמן הראשי החדש של הקבוצה.[7]
באוגוסט 2014 העבירו הטימברוולבס את לאב בטרייד משולש לקליבלנד קאבלירס, בתמורה לאנדרו ויגינס, אנתוני בנט ות'דאוס יאנג. כמו כן, באותו הקיץ צירפה הקבוצה את זאק לאבין עם הבחירה ה-13 של דראפט 2014. ב-2015 קיבלו הטימברוולבס את בחירת הדראפט הראשונה, ובחרו בקארל-אנתוני טאונס, שזכה באותה שנה בתחרות הכישרונות ובפרס רוקי העונה. השלישייה הצעירה של ויגינס, לאבין וטאונס, בשילוב עם קווין גארנט וריקי רוביו סיימה את עונת 2015/2016 במאזן שלילי של 29 ניצחונות מול 53 הפסדים.
לפני תחילת עונת 2016/2017 הודיע קווין גארנט, שנחשב לסמל של מינסוטה, על פרישה מכדורסל מקצועי לאחר שחזר לקבוצה ב-2015. בעונה זו שוב אכזבה הקבוצה כשלא העפילה לפלייאוף. בערב דראפט 2017 ביצעה הקבוצה טרייד גדול עם שיקגו בולס, במסגרתו העבירה לשורותיה את כוכב שיקגו ג'ימי באטלר והבחירה מספר 16, עבור הבחירה מספר 7 (לאורי מארקנן), זאק לאבין וכריס דאן. בהמשך הקיץ מינסוטה צירפה את דריק רוז, טאג' גיבסון, ג'ף טיג וג'מאל קרופורד. הטימברוולבס סיימו את העונה עם מאזן חיובי של 47–35, והבטיחו את המקום השמיני במערב, לאחר שניצחו במשחק האחרון של העונה הסדירה. בפלייאוף הפסידו הטימברוולבס כבר בסיבוב הראשון, ליוסטון רוקטס.
בקיץ 2018 עברו לקבוצה בטרייד רוברט קובינגטון ודאריו שאריץ', במקומו של ג'ימי באטלר אשר ביקש לעזוב. באותו הקיץ פוטר טום ת'יבודו מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה עוזרו ראיין סונדרס. את אותה עונה סיימה מינסוטה במקום ה-11 במערב, ולא העפילה לפלייאוף. בדראפט 2019 בחרה מינסוטה את ג'רט קולבר, ובהמשך העונה צירפה לשורותיה את דיאנג'לו ראסל, שחקנה הצעיר של גולדן סטייט ווריורס, שהגיע תמורת ויגינס. את העונה סיימה מינסוטה שוב מחוץ לפלייאוף, והיא זכתה בבחירה הראשונה של דראפט 2020, בה השתמשה כדי לבחור את אנתוני אדוארדס מאונירסיטת ג'ורג'יה.
עונת 2020/2021 הייתה מאכזבת מאד, כאשר מינסוטה סיימה אותה במקום ה-13 במאזן שלילי של 49:23.
את עונת 2021/2022 סיימה מינסוטה במקום השביעי במערב. בשלב הראשון של הפלייאוף הפסידה 4:2 לממפיס גריזליס של ג'ה מוראנט.
את עונת 2022/2023 סיימה הקבוצה במקום השמיני ובסיבוב הראשון של הפלייאוף שיחקה מול דנבר נאגטס, האלופה שבדרך, שניצחה את הסדרה בסוויפ.
את עונת 2023/2024 סיימו הוולבס במקום השלישי במערב עם מאזן של 56:26. בשלב הראשון של הפלייאוף גברה הקבוצה על 4:0 על פניקס סאנס, ובשלב השני פגשה את האלופה היוצאת, דנבר נאגטס. את שני המשחקים הראשונים, בדנבר, ניצחו הוולבס, כאשר במשחק השני הביסו את דנבר 106:80, אך את שני המשחקים בביתה הפסידה, כאשר בשני ביניהם (הרביעי בסדרה) הובסה בתוצאה 90:117, מה שהחזיר לדנבר את יתרון הביתיות. במשחק הראשון בסדרה קלע אנתוני אדוארדס 43 נקודות, שיא אישי בפלייאוף, ובמשחק הרביעי שיפר שיאו כשקלע 44 נקודות. במשחק החמישי ניצחה דנבר בביתה, ובשישי מינסוטה השוותה ל-3:3. במשחק השביעי הובילה דנבר בהפרש של 20 נקודות ונראה היה כי היא תעלה, שוב, לגמר אזור המערב, אך אדוארדס וחבריו הוכיחו אופי של ווינרים וזכו בניצחון, ועלו לגמר האזורי. בשלב הגמר פגשו הוולבס את דאלאס מבריקס.
הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:
| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | ||
| ביל מוזלמן | 1989–1991 | 164 | 51 | 113 | 31.1% | – | – | – | – |
| ג'ימי רוג'רס | 1991–1993 | 111 | 21 | 90 | 18.9% | – | – | – | – |
| סידני לואו | 1993–1994 | 135 | 33 | 102 | 24.4% | – | – | – | – |
| ביל בלייר | 1994–1995 | 102 | 27 | 75 | 26.5% | – | – | – | – |
| פליפ סונדרס | 1995–2005 | 737 | 411 | 326 | 55.8% | 47 | 17 | 30 | 36.2% |
| קווין מקהייל | 2005 | 31 | 19 | 12 | 61.3% | – | – | – | – |
| דוויין קייסי | 2005–2007 | 122 | 53 | 69 | 43.4% | – | – | – | – |
| רנדי ויטמן | 2007–2008 | 143 | 38 | 105 | 26.6% | – | – | – | – |
| קווין מקהייל (2) | 2008–2009 | 63 | 20 | 43 | 31.7% | – | – | – | – |
| קורט רמביס | 2009–2011 | 164 | 32 | 132 | 19.5% | – | – | – | – |
| ריק אדלמן | 2011–2014 | 230 | 97 | 133 | 42.2% | – | – | – | – |
| פליפ סונדרס (2) | 2014–2015 | 82 | 16 | 66 | 19.5% | – | – | – | – |
| סם מיטשל | 2015–2016 | 82 | 29 | 53 | 35.4% | – | – | – | – |
| טום ת'יבודו | 2016–2019 | 204 | 97 | 107 | 47.5% | 5 | 1 | 4 | 20.0% |
| ראיין סונדרס | 2019–2021 | 137 | 43 | 94 | 31.4% | – | – | – | – |
| כריס פינץ' | 2021–הווה | 287 | 160 | 127 | 55.7% | 27 | 12 | 15 | 44.4% |
| ג'נרל מנג'ר | תקופה |
|---|---|
| בילי מקיני | 1988–1990 |
| ג'ים ברואר | 1990–1992 |
| ג'ק מקלוסקי | 1992–1995 |
| קווין מקהייל | 1995–2008 |
| ג'ים סטאק | 2008–2009 |
| דייוויד קאהן | 2009–2013 |
| פליפ סונדרס | 2013–2015 |
| מילט ניוטון | 2015–2016 |
| טום ת'יבודו | 2016–2019 |
| סקוט ליידן | 2019 |
| גרסון רוסאס | 2019–2021 |
| סצ'ין גופטה | 2021–2022 |
| טים קונלי | 2022–הווה |
נקודות: 60, קארל-אנתוני טאונס מול סן אנטוניו ספרס, 14 במרץ 2022.
ריבאונדים: 31, קווין לאב מול ניו יורק ניקס, 12 בנובמבר 2010.
אסיסטים: 19, ריקי רוביו מול וושינגטון ויזארדס, 13 במרץ 2017.
חטיפות: 8, טיירון קורבין (1990), טרל ברנדון (2000) וריקי רוביו (פעמיים).
חסימות: 9, רנדי ברואר (1990) וראשו נסטרוביץ' (2003).
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
|
|
שחקנים במשחק האולסטאר
מאמנים במשחק האולסטאר |
| מספר | שחקן | עמדה | שנים בקבוצה | שנת הפרשה |
|---|---|---|---|---|
| 2 | מליק סילי | סמול פורוורד | 1999–2000 | 2000 |
מינסוטה טימברוולבס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא
עודכן בתאריך: 31 באוקטובר 2024 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אתר האינטרנט הרשמי של מינסוטה טימברוולבס (באנגלית)
מינסוטה טימברוולבס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
