Remove ads
מילטון רובנפלד (באנגלית: Milton Rubenfeld; 13 בספטמבר 1919 – 21 בפברואר 2004) היה טייס שטס עבור חיל האוויר המלכותי וצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר מכן הפך לאחד מחמשת הטייסים המייסדים של חיל האוויר הישראלי במלחמת ערב-ישראל ב-1948. הדעה הרווחת היא שרובנפלד, ארבעת הטייסים המתנדבים האחרים, והמח״לניקים האחרים השפיעו משמעותית על אותה מלחמה. במהלכה הוא נפצע וחזר לארצות הברית, והתיישב במדינת ניו יורק, שם התחתן והיה בעל עסק מקומי עם אשתו, ג'ודי. מאוחר יותר, הוא העביר את משפחתו לסרסוטה, פלורידה, שם הוא ואשתו היו בבעלותו עסק מצליח נוסף עד שפרש. הוא נפטר ב-2004. הוא היה אביו של השחקן/קומיקאי פול רובנס, שהיה ידוע ביצירת וגילום הדמות פי-ווי הרמן.
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחי תרגום מכונה שלא נערכו. | |
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1919 פיקסקיל, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בפברואר 2004 (בגיל 84) סרסוטה, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית, ישראל |
| השכלה | |
| צאצאים |
Abby Rubenfeld, פול רויבנס |
| השתייכות |
חיל האוויר המלכותי, חילות האוויר של צבא ארצות הברית, חיל האוויר הישראלי |
| דרגה |
flight officer |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
Eagle Scout | |
  | |
רובנפלד נולד בפיקסקיל, ניו יורק, הרביעי מבין שישה ילדים להורים יהודים אורתודוקסים, גוסי (יורמרק) ולואי רובנפלד.[1] רובנפלד היה חבר בצופי הנשר, סטודנט באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת ניו מקסיקו (שם גם צד נחשים),[2] ולימד אווירובטיקה.[3]
כשפרצה מלחמת העולם השנייה באירופה, הוא רצה לטוס במשימות קרב; עם זאת, ארצות הברית עדיין לא הייתה במלחמה.[2] רובנפלד החליט לטוס עם חיל האוויר המלכותי באנגליה, עם טייסת 420.[3] כאשר ארצות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה, חתם רובנפלד כטייס בצבא האמריקני.[2] הוא טס כטייס מעבורת של פיקוד התחבורה האווירית.[4]
Remove ads
בפברואר 1948 הקימה ה"הגנה" בארצות הברית סוכנות בראשות היימן שכטמן (לימים שמיר) בסיוע אל שווימר לגיוס יוצאי אוויר קרבי אמריקאים, גם צוות אוויר וגם צוות קרקע, ל"שירות האוויר" של ההגנה.[5] שמיר ידע על ניסיונו הקרבי של רובנפלד, ופנה אליו בתחילת 1948 ושאל אותו אם הוא רוצה לטוס בשירות מדינת ישראל החדשה. רובנפלד - "טייס לשעבר של ארצות הברית, כה שחרחר וקטן, כל כך שחצן, שנראה היה שהוא עושה פוזה אפילו בישיבה"[6] - הסכים.[3]
בתחילת 1948 הטיס רובנפלד מטוסי תובלה בכמה משימות לישראל וממנה, עד תחילת מאי, אז התייצב לצ'סקה בודייביצ'ה, בצ'כוסלובקיה, שם הוא ושאר הטייסים החלו להתאמן על המטוס Avia S-199, מטוס צ'כי המבוסס על מסרשמיט Bf 109 הגרמני.[3] לאחר הערכת תוצאות ההכשרה ההיא, התברר למדריכים הישראלים שרק אותם טייסים בעלי ניסיון קודם של טיסה קרבית - רובנפלד, מודי אלון, עזר ויצמן, לו לנארט ואדי כהן - מסוגלים לטפל ב-S-199, לפחות בהתחלה.[7] (רובנפלד ולנרט היו שני אזרחי ארצות הברית בקבוצה זו. חמשת הטייסים הללו סיימו את הקורס בצ'כוסלובקיה וב-20 במאי 1948 דווחו לבסיסם בבסיס עקרון, לימים בסיס תל נוף, בישראל.[3] נכון ל-14 במאי 1948 - יום העצמאות של ישראל - חמשת הטייסים הללו, יחד עם ארבעה מטוסי S-199, היוו את חיל האוויר הישראלי כולו.
קיומו של חיל האוויר הישראלי הזעיר נשמר בסוד מפני הכוחות הערביים שנכנסו לישראל בעקבות הכרזת העצמאות. מנהיגי ישראל ידעו שבפעם הראשונה שהודיעו על קיומם של ארבעת המטוסים שלהם, המטרות שלהם צריכות להיות קריטיות. תוכנית התקיפה הראשונית הייתה לתקוף טייסת של ספיטפייר מצריים ודקוטות C-47 באל עריש, בסיס בחוף הצפוני של סיני.[8] הוראה זו שונה "ברגע האחרון" בשל הסכנה הגוברת להתקפה קרקעית ישירה על תל אביב. ארבעת הלוחמים קיבלו פקודה להפציץ ולהפגיז את טור השריון המצרי שהתקדם לתל אביב.[6]
מכיוון שהיו חמישה טייסים ורק ארבעה מטוסים, רובנפלד נשאר מאחור למשימה הראשונה ב-29 במאי 1948. טייס אחד אבד במשימה ההיא: אדי כהן הדרום אפריקאי. סיבת נפילתו לא ברורה; לא ידוע אם הוא הופל או שהיה לו קשיים טכניים.[8]
גם במשימה ההיא, התותחים של לנרט ושל ויצמן נתקעו שניהם.[9] למעשה, היו פגמים רבים בתכנון ובביצועים של ה-Avia S-199, כולל פגם שגרם לתותחי הכיסוי לא מסונכרנים עם המדחף, מה שגרם לנזק כדור למדחף, שקבוצת הטייסים הראשונה לא חוותה.[7] ל-S-199 הייתה גם נטייה לקרקע לולאה, מה שעשה המטוס של מודי אלון עם הנחיתה, מה שהפך אותו לבלתי ניתן להטסה לזמן מה.[8] מאוחר יותר אמר ויצמן כי הבעיה העיקרית ב-S-199 היא "הלחץ על הטייס. כל כך הרבה השתבש עם המטוס, זה היה מורט עצבים פשוט לטפס לתוך אחד."[7]
דעתו של רובנפלד על מטוס ה-Avia S-199, שהובעה בראיון כמעט חמישים שנה מאוחר יותר: "זה לא היה מטוס נחמד במיוחד".[3]
עם זאת, המשימה הראשונה ב-29/5/1948 לא הייתה כישלון. מפקד כוחות היבשה המצריים היה כנראה מזועזע מהמפגש הבלתי צפוי עם לוחמים ישראלים: הוא הורה לחייליו לשמור על עמדתם וייעץ לקהיר שאינו מתקדם לכיוון תל אביב. "זה היה קרוב כמו שהמצרים יבואו אי פעם לתל אביב. בפשיטה אחת, חיל האוויר אולי שינה את מהלך המלחמה."[9]
לגבי מילטון מסתובב סיפור כי חייו ניצלו בזכות גפילטע פיש. מטוסו נפגע מעל הים, סמוך לחוף בית ינאי. הוא נאלץ לנטוש והגיע פצוע לחוף. חקלאי האזור, שלא ידעו על קיומו של חיל האוויר הישראלי, החלו לירות בו. מילטון לא ידע עברית והחקלאים לא ידעו אנגלית. בשארית כוחותיו זעק "גפילטע פיש" וכך ניצלו חייו.
Remove ads
לפעולותיהם של רובנפלד ושל ארבעת הטייסים הראשוניים האחרים הייתה השפעה עמוקה על ניהול המלחמה. האויב ככל הנראה הופתע כל כך מנוכחותו של חיל האוויר הקטן, עד שהם עצרו את התקדמותם לכיוון תל אביב, ישראל, מה שקנה זמן לשאר כוחות ישראל (שהיו להם קבוצה גדולה של לוחמים זרים, או מח"לניקים) להפוך מאורגן טוב יותר.
כמו כן, לשליחותו של מילט רובנפלד הייתה תועלת מיידית למושבניקים של כפר ויתקין, ישראל. הם הצליחו להציל ולהעלות את הרובים מהלוחם שהופל של רובנפלד, שבו השתמשו להגנתם.[3] ובהקשר לכך מסתובב סיפור, כי חייו של מילטון ניצלו בזכות גפילטע פיש. מטוסו נפגע מעל הים, סמוך לחוף בית ינאי. הוא נאלץ לנטוש והגיע פצוע לחוף. חקלאי האזור, שלא ידעו על קיומו של חיל האוויר הישראלי, החלו לירות בו. מילטון לא ידע עברית והחקלאים לא ידעו אנגלית. בשארית כוחותיו זעק "גפילטע פיש" וכך ניצלו חייו.
רובנפלד חזר לארצות הברית זמן קצר לאחר משימה זו, כדי לקבל המשך טיפול רפואי.[3] הוא התחתן כעבור כמה שנים; לו ולאשתו, ג'ודי (רוזן), היו שלושה ילדים, ומשפחתו גרה תחילה ב-Oneonta, ניו יורק, ולאחר מכן בסרסוטה, פלורידה. ארבעים שנה לאחר שליחותו, מילט וג'ודי לוהקו כ"דמויות אווירה" (תוספות) בסרטו של בנם פול רובנס מ-1988, Big Top Pee-wee.
מילט רובנפלד נפטר בסרסוטה ב-21 בפברואר 2004, בגיל 84.
Remove ads
מילטון רובנפלד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads