מיהאי קארואי

הרוזן מיהאי קַארוֹיִי (בהונגרית: Károlyi Mihály, בשמו המלא Nagykárolyi Károlyi Mihály Ádám György Miklós,‏ 4 במרץ 1875 - 20 במרץ 1955) היה מנהיגה של הונגריה בתקופת הביניים שבין הממלכה הדואלית של האימפריה האוסטרו-הונגרית לבין השלטון הקומוניסטי של בלה קון בעקבות הכרזת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בין מרץ 1919 לבין אוגוסט 1919. קארויי היה נשיאה הראשון של הרפובליקה ההונגרית בשנת 1919.

מיהאי קארואי
Károlyi Mihály

לידה	4 במרץ 1875 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	19 במרץ 1955 (בגיל 80) ואנס, צרפת
שם לידה	Károlyi Mihály Ádám György Miklós
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות קרפשי
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד
מפלגה	Independence and '48 Party (Károlyi), Party of Independence and '48, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	Katinka Andrássy (7 בנובמבר 1914–?)
ראש ממשלת הונגריה 31 באוקטובר 1918 – 11 בינואר 1919 (73 ימים) → שאנדור וֶקֶרלה דנס ברינקי ← חבר האסיפה הלאומית של הונגריה 17 בפברואר 1905 – 19 בפברואר 1906 (שנה) 23 ביוני 1910 – 25 בנובמבר 1914 (4 שנים) 8 ביולי 1914 – 16 בנובמבר 1918 (4 שנים) שגריר הונגריה בצרפת 1947–1949 (כשנתיים) → פאל אאואר זולטאן סאנטו ← שר האוצר ההונגרי 31 באוקטובר 1918 – 25 בנובמבר 1918 (26 ימים) → Sándor Popovics פאל סנדה ← שר החוץ של הונגריה 31 באוקטובר 1918 – 19 בינואר 1919 (81 ימים)
פרסים והוקרה
אזרחות כבוד של פץ' (1947)

מיהאי קארויי

רקע וקריירה מוקדמת

קארויי נולד למשפחת אצולה רמת יחס ועשירה בהונגריה. בתחילה לא התעניין בפוליטיקה, אך בשנת 1901 הצטרף ל"מפלגת החירות" ואחרי הבחירות הכלליות של שנת 1905 עבר ל"מפלגת העצמאות ושל שנת 1848" והפך לאחד ממנהיגיה. בשנת 1909 נבחר ליו"ר האגודה החקלאית ההונגרית הלאומית, ארגון שאיחד את האצולה הכפרית ההונגרית. בתחילה היה קארויי מתומכיו של הסדר החברתי הקיים בממלכה ההונגרית, אך ככל שהתקדמה דרכו בשדה הפוליטיקה, החל נוטה שמאלה.

בשנת 1910 נבחר קארויי לפרלמנט כחבר "מפלגת העצמאות ושל שנת 1848", שהייתה באופוזיציה. בהמשך עמד בראש אחד הפלגים של מפלגה זו. במהלך מלחמת העולם הראשונה תמך קארויי במלחמה בתחילה, אך במהלך הלחימה שינה את דעתו והפך לאחד ממבקריה הקולניים של המלחמה בהונגריה. ב-7 בנובמבר 1914 נישא לרוזנת קטינקה אנדראשי, בת למשפחה בעלת עוצמה ומעמד בפוליטיקה ההונגרית. לזוג נולדו שלושה ילדים במהלך חיי נישואיהם. נישואים אלה הקנו לו את חסותו של חותנו רב העוצמה, הרוזן אנדראשי, ואיפשרו לו חופש פעולה פוליטי רב יחסית.

בשנת 1916 פרש קארויי ממפלגתו על רקע אהדתו למדינות ההסכמה. על בסיס איחוד כמה פלגים ממנה הוא הקים מפלגה חדשה בשם "המפלגה המאוחדת של העצמאות ושנת 1848" שנודעה בפשטות כ"מפלגת קארויי" (1848 היא השנה בה מרד העם ההונגרי בבית הבסבורג, וקיבל חוקה ליברלית ומתקדמת, אשר בוטלה כאשר דוכא המרד בחוזק יד).

מפלגת קארויי בתחילת דרכה הייתה מעין גחמה פוליטית. לא הייתה לה תמיכה המונית או ארגון כלל ארצי, והיו לה רק 20 חברים בפרלמנט, רובם בעלי מחויבות קטנה למפלגה. קארויי דרש שלום עם מדינות ההסכמה, ניתוק הקשרים עם אוסטריה, וזכות הצבעה לכל, כולל נשים ומיעוטים אתניים (בהונגריה ניתנה זכות ההצבעה רק ל-5.8% מן הגברים וזאת לפי מוצא והכנסה, בעוד שבאוסטריה ניתנה זכות הצבעה לכלל הגברים בשנת 1907). דרישתו כי לכל יוצא צבא תינתן זכות ההצבעה מיד הכעיסה את ראש הממשלה אישטוואן טיסה. במקביל ניהל קארויי מגעים חשאיים עם נציגים בריטים וצרפתים בשווייץ. בשנת 1918 הכריז קארויי ברבים על תמיכתו בתוכנית "ארבע עשרה הנקודות" שהעלה נשיא ארצות הברית וודרו וילסון בקונגרס בינואר. תוכנית זו כללה שתי נקודות המתייחסות באופן ישיר אל הונגריה: מתן אוטונומיה לשאר העמים בקיסרות, ונסיגת צבאות הונגריה מרומניה, מסרביה וממונטנגרו. בין ה-28 באוקטובר ל-31 באוקטובר הוביל קארויי את מהפכת החרציות כנגד קרל הראשון, קיסר אוסטריה, ב-1 בנובמבר מונה על ידי הקיסר לראש ממשלת הונגריה.

מנהיג הרפובליקה

לאחר קריסתה הצבאית והמדינית של האימפריה האוסטרו הונגרית בנובמבר 1918 מצא עצמו קארויי כמנהיגה של האומה. המוניטין שיצאו לו כמתנגד התקיף ביותר למלחמה גרמו לכך שהוא יהיה הדמות אליה פנה ההמון לאחר סיומה. כן האמינו ההמונים כי קשריו של קארויי במערב יסייעו לו להשיג תנאים טובים להונגריה במשא ומתן על עתידה הטריטוריאלי והמדיני. ב-3 בנובמבר נחתמה שביתת הנשק בין הונגריה ומדינות ההסכמה, וימים ספורים לאחר מכן, בלחץ ההמונים בווינה ובבודפשט ויתר אחרון שליטי הבסבורג, קרל הראשון, קיסר אוסטריה, על כיסאו.

ב-16 בנובמבר 1918 הכריז קארויי על הקמתה של הרפובליקה העממית (הדמוקרטית) ההונגרית. קארויי שלט באמצעות "מועצה לאומית" בה היו חברים אלמנטים מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטים ומן המפלגה הרדיקלית הקטנה. בה בעת קמו ברחביה של הונגריה "מועצות מהפכניות" בדומה לאלו שקמו ברוסיה ב-1917 והביאו בסופו של דבר למהפכה. מצב זה נתן לקארויי אחריות רבה, שלא הייתה מלווה בסמכות.

מטרתם של קארויי, ושל שר הלאומים שלו אוסקר יאסי הייתה ליצור "שווייץ הונגרית", באמצעות פניה למיעוטים הלא מדיארים בגבולות הונגריה להישאר כחלק מן הרפובליקה החדשה. מאמץ זה נכשל לחלוטין. לאחר שנים של דיכוי דרישותיהם הלאומיות על ידי ההונגרים, העדיפו המיעוטים בהונגריה להצטרף למדינותיהם החדשות או הסמוכות - יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה ורומניה.

תנאי שביתת הנשק היוו בעיה נוספת שלא היה בכוחה של הממשלה החדשה להתגבר עליה. באוקטובר 1918 חתמה הממשלה האוסטרו הונגרית על שביתת נשק בעיר פדובה באיטליה. מכיוון שהונגריה הייתה עתה עצמאית, רבים בקבינט טענו כי עליה לחתום על הסכמי שביתת נשק חדשים. קארויי נאלץ, בניגוד לשיפוטו, להסכים לדרישה זו, ובנובמבר חתמה הונגריה על הסכם חדש בבלגרד, עם מפקד כוחות מדינות ההסכמה בבלקנים, הגנרל לואי פראנשה ד'אספרה. תנאים אלו היו גרועים בהרבה מתנאי ההסכם הקודם. עובדה זו הביאה לביקורת קשה על קארויי, אשר ממנו ציפו להשיג תנאים טובים יותר.

ממשלו של קארויי הפך למוקד של מתיחות בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהייתה הגדולה במפלגות, ובין אנשי קארויי. הסוציאל-דמוקרטים החלו לכפות את דעתם. בדעת קארויי היה להעביר את האחוזות הגדולות במדינה לידי החקלאים המחזיקים בהן. הוא החל במתן דוגמה אישית כשחילק את אחוזות משפחתו הנרחבות לחקלאים. אך הייתה זו חלוקת האדמות היחידה שהתבצעה בפועל. היו אלה הסוציאל-דמוקרטים דווקא אשר טרפדו את המהלך, מן הסיבה שחלוקת האדמות ליושביהן מקדמת את הקפיטליזם. בטעות חמורה נוספת הורה קארויי על פירוק כוחותיה המזוינים של הונגריה. מהלך אומלל זה הביא לכך שבמהלך כל החורף של 1918 - 1919, פרצו הרומנים, היוגוסלבים, והצ'כים את קווי שביתת הנשק, במטרה להשיג לעצמם עוד נחלות, ולשפר את מצבם לקראת הדיונים על עתיד האזור.

בנוסף לכל אלו, היה עדיין המצור הכלכלי על הונגריה בעיצומו, כל עוד לא נחתם הסכם שלום. הונגריה סבלה ממחסור במזון, ומוות מתת תזונה הפך לחיזיון נפוץ. פליטים מטרנסילבניה ומגליציה סתמו את הדרכים. אספקת הפחם מגרמניה נותקה עם יצירת החיץ בין שתי הארצות בדמותה של המדינה החדשה - צ'כוסלובקיה. הונגריה הייתה תלויה בפחם הגרמני לקיומה. בחורף הקשה שהגיע, היו רבים ללא מקורות חימום נאותים, ורשת הרכבות הושבתה. כתוצאה מכך שבתה אף התעשייה, ורבים מצאו עצמם ללא עבודה. ממשלתו חסרת הניסיון והכושלת של קארויי התמודדה עם המצב באמצעות הדפסת כסף, ויצרה בנוסף לכל גם אינפלציה דוהרת.

נראה כי קארויי היה ליברל שמאלי בעל כוונות טובות, אך בלתי יעיל, והאיש הלא נכון בתפקיד נשיא הונגריה בתקופה זו. בני זמנו, והביוגרפים שלו מתארים אותו כחלש, שטחי, בלתי מעשי ונתון להשפעה, אשר רק שמו, מוצאו, וקשרי הנישואין שלו הביאו אותו למעמדו הרם.

ב-20 במרץ 1919 הציג הקולונל הצרפתי וי דרישה המורה לכוחות הונגריה לסגת משטחים נרחבים בממלכה. ההנחה הייתה כי מכתב וי מייצג את גבולותיה העתידיים של הונגריה. הסוציאל-דמוקרטים איחדו את מפלגתם עם מפלגתו הקומוניסטית של בלה קון, עיתונאי לשעבר אשר חזר מן השבי ברוסיה כשהוא נתון להשפעת אירועי המהפכה הרוסית, וקרא להקמת משטר קומוניסטי אף בהונגריה. אנשי המפלגה המאוחדת הכריזו על התפטרותו של קארויי. קארויי נאלץ להתפטר, ויצא לגלות בצרפת, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה לבריטניה. קארויי מעולם לא שב להונגריה. בגלות כתב את זיכרונותיו, אשר יצאו לאור בשנת 1925 תחת השם "נגד כל העולם". כרך נוסף בשם "זיכרונות: אמונה ללא אשליות" יצא לאור בשנת 1954.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיהאי קארואי בוויקישיתוף

• מיהאי קארואי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מיהאי קארואי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)