Loading AI tools
חיבור סאטירי אנטי-חסידי שנכתב על ידי יוסף פרל בשנת 1819 כרומן מכתבים פארודי בין חסידים, והפך לסמל במאבקי תנועת ההשכלה היהודית בתנועת החסידות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגלה טמירין הוא חיבור סאטירי אנטי-חסידי שנכתב על ידי יוסף פרל בשנת 1819 כרומן מכתבים פארודי בין חסידים, והפך לסמל במאבקי תנועת ההשכלה היהודית בתנועת החסידות.
אחרי שכתב את ספרו "על מהות כת החסידים, על פי ספריהם שלהם עצמם" בשפה הגרמנית, שבו מתח פרל ביקורת חריפה על תנועת החסידות בהסתמך על בקיאותו בחיבורי ראשוני החסידות הראשונים, ואותו ייעד לקהל משכיל וגרמני, חיבר פרל את מגלה טמירין בלשון הקודש שיועדה ליהודים. השם מגלה טמירין רומז לשמו של פרל, כפי שרשם בחידות בסוף לוח שנה שפרסם, לגבי הצוללנים שולי הפנינים (משמעות שם משפחתו) והמילה טמירין היא גימטריא י' פרל.
הספר נכתב בצורה של רומן מכתבים (רומן אֶפּיסטוֹלָרי) בתכתובת של 151 איגרות בדויות ששלחו חסידים שהעיקרי שבהם הוא גבאו של אדמו"ר שגם את שמו בדה. האיגרות ברובן עוסקות ב"בוך" (יידיש: ספר חולין, בניגוד לספר קודש) מסתורי שנכתב כנגד החסידות ונשלח לשלטונות, ובעקבותיו התגברו הגזירות והרדיפות על החסידים. הגבאי מבקש ממכותביו לעשות כל שביכולתם לנסות להשיג את הבוך, לראות מה כתוב בו, ולגלות מתוך ההקדמה מיהו המחברו. בדרך אגב, הוא מספר כיצד הבוך משפיע על מתנגדי החסידות המתלוצצים על החסידים, ומביא דוגמאות מפורטות לכך. ככל הנראה מתכוון פרל ב"בוך" לחיבור הגרמני שחיבר הוא עצמו קודם לכן, אך נראה שגם ספר זה עצמו יכול להיות הבוך האמור, והקורא מתחיל לגלות זאת עם התקדמותו בקריאת התכתובת.
פרל העלים את שמו וחתם על החיבור בשם "עובדיה בן פתחיה", בדמותו של חסיד שקיבץ את האיגרות והוסיף הקדמה מפורטת עם ציטוטים מכמה ספרי חסידות, ובהם שבחי הבעש"ט וכתבי ר' נחמן מברסלב. הגבאי הכותב את הספר מקבל פתקה שאם שם אותה בכיס ימין הופך רואה ואינו נראה ואם שם אותו בכיס של בגד הציצית יוכל לעוף בעננים ממקום למקום, וכיס שמאל לא מסייע לו בדבר[1], וכך הוא יוצא למשימתו לראות את מעשיהם היומיומיים של ה"צדיקים" - מנהיגי החצרות החסידיות. בשלב מסוים הוא מגלה את שם כותב האיגרת יוסל פראדעלס.
חלק מכלי הסאטירה של פרל הם כלים לשוניים: הוא חיקה את העברית המשובשת והמעורבת של החסידים בכישרון רב. הסאטירה והלגלוג היו כל כך שנונים עד שבתחילה לא הבינו חסידי גליציה שהספר שלפניהם הוא זיוף סאטירי, והחלו מפיצים אותו ביניהם,[דרוש מקור] ורק אחר כך עמדו על התרמית והחלו רודפים את עותקי הספר ושורפים אותם.
|
הנני שולח לך על ידי מוכ"ז במיוחד א' קווארט יין מחותם בחותם שלי, ותיכף ומיד תתן לפריידה לשתות ממנו, כי זה היין הוא מאותו יין שהסתכל בו רבינו הקדוש שיחי' ובוודאי [=היא] תהיה בריא מזה. לא יכולתי לאמר לרבינו לעשות פדיון עבור פריידה, מחמת שלא שלחת מעות על הפדיון, וידעת שעל פדיון צריך ליתן מעות, אך המזל היה ששלח איש אחד מלאכיטש על פדיון לרבינו הק', ורבינו הק' היה בעת הזאת בחדר התבודדות שלו, ולקחתי המעות פדיון עם הצעטיל ששלחו משם מיד השליח למסרם לרבינו שיחי', ולקחתי הצעטיל ששלחו והטמנתי אותו, ונתתי לרבינו הק' צעטיל אחר עם השם של פריידה ושם אמה עבור דמים מרובים, ושלא תפיל, ועשה רבינו פדיון, ויהיה עי"ז בוודאי הכל טוב, ולמע"הש לכתוב לי על ידי מוכ"ז מה היא עושה, כי אני ג"כ בעצבות מזה שהיא חולה. מנאי. עיקר שכחתי למען השם באם שיישאר מהיין, אזי תשלח אותו לי בחזרה, כי הוא דבר יקר מאד, ורק פעם אחד כאשר רבינו הק' היה בחדוה גדולה מאד, והיה לו ממני תענוג גדול, נתן לי במתנה ד' קווארט מזה היין שהסתכל בו, ומי יודע אם יהיה לי זה הזכייה כל ימי חיי. כ"ד הנ"ל. (פדיון הוא טקס בו הרבי - או הצדיק כפי שנקרא אז, במלעיל, מקבל צטיל כלומר פתק, ועליו שמות האנשים הזקוקים לברכתו. על הפתק מניחים את כסף "דמי הפדיון". מוכ"ז - מוסר כתב זה. הק' - הקדוש. שיחי' - שיחיה. השמטת האות ה"א במקרה זה נובעת מהאיסור לרשום את השם המפורש י"ה. למע"הש - למען השם. כ"ד - כה דברי.) |
| מגלה טמירין, איגרת פ"ח, "מן ר' זעליג לעטיטשיבער אל ר' זיינוויל ווערחיעווקיר" |
המשכילים הפיקו הנאה רבה מהספר, ואף כתבו לו חיקויים והמשכים; יצחק בר לוינזון כתב קונטרס בשם "מגלה סוד", שפרל ערך והדפיס אותו ב-1830 בשם "דברי צדיקים", כהמשך ל"מגלה טמירין". פרל עצמו כתב את "מגלה טמירין" גם ביידיש; החיבור נשמר בספרייתו ופורסם על ידי ישראל ויינלז ב-1937.
יש חוקרים הסבורים ש"מגלה טמירין" הוא הרומן העברי הראשון; אך מרבית החוקרים אוחזים בדעה שמכיוון שמדובר בחיבור סאטירי ובז'אנר אפיסטולרי (קובץ איגרות), אין התואר הזה מתאים לו, ויש לראות את הרומן העברי הראשון ב"אהבת ציון" לאברהם מאפו.
לספר חשיבות רבה, משום שבין קפלי הסאטירה והפרודיה יש תיעוד רב-ערך של עולם החסידות בתקופתו ובמקומו של פרל. כך גם הלשון העברית המיוחדת שבה השתמש, שנועדה להיות חיקוי והגחכה של העברית המשובשת של החסידים, התעצבה כלשון ציורית ועסיסית, רבת כוח-הבעה ומדויקת מאוד.
הספר נאסר על ידי החסידים ונידון לשרפה, דבר שגרם לו להיות יקר המציאות עד השנים האחרונות כאשר יצא לאור על ידי פרופ' יונתן מאיר במהדורה מוערת ומבוארת עם מבוא על גלגולי כתיבתו, בצירוף אחרית דבר מאת דן מירון על ידי מוסד ביאליק.
הפטרונית של חסידות פולין, אשת העסקים תמר'ל ברגסון, מצאה את עצמה נפגעת מאזכור מלעיג בתוך הספר: ”שדיברו פעם אחד מאשה תמר'ל אשת ר' בערקי מווארשי, ואמר אחד מהם שאינו יודע למה החסידים קורין אותה ע"פי פקודת החוזה מלובלין ר' תמר'ל, האיך שייך לקרות לאשה ר', והשיב לו האחר, הלא בזהר נאמר בפירוש שתמר היא דוכרא ונוקבא וידוע שתמר'ל הוא מן תמר, ובודאי ראה הלובלינער שבתמר'ל אשת ר' בערקי יש ניצוץ מן תמר, או אפשר גלגול תמר ועי"ז ציווה לקרות אותה ר' תמר'ל מחמת דדוכרא שיש בה.”[2]
ומשום כך ניסתה לדכא את הפצת הספר, והציעה שלושה זהובים תמורת כל עותק זמין. היא שרפה את כל אלה שרכשה.
)
מתן חרמוני, הסבתא-רבתא המופקרת של הספרות העברית, באתר הארץ, 24 ביולי 2014Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
