Loading AI tools
פריט לבוש לראש מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כּוֹבַע (במלרע) הוא כיסוי ראש, המשמש פריט לבוש קיצי או חורפי לצורך מטרות שונות כגון:
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
הגנה מפני השמש או הקור, אמירה אופנתית, חלק ממדים, תחפושת, סמל לאומי[1] תרבותי, דתי ועוד.
חבישת כובעים בעלי צורות שונות העשויים מחומרים שונים המתאימים לסביבתם, התקיימה לאורך ההיסטוריה. כובעים נמצאו בחפירות ארכאולוגיות[2], ציורי קיר ואיורים בספרים עתיקים. בתרבויות מסוימות כובע בעל שוליים מסמל סמל גברי כגון בציבור החרדי ובקרב קהילת האמיש בארצות הברית.[חסר מקור] יש אף נוהגים לחבוש את הכובע בשעת תפילה או טקסים דתיים אחרים כסמל לכניעה ולכפיפות כלפי האל.[חסר מקור]
כובעים נעשים ממגוון רחב של חומרים: צמר, קנבס, פרווה, לבד, אריג, עור, קש, בדי כותנה, פשתן, בדים סינתטיים ועוד.
כובעים נוקשים נוצרים באמצעות שימוש בתבנית ובעבודת יד: ראשית, האריג מרוכך על ידי על ידי אדים ולאחר התייבשותו מעצבים אותו לצורה הרצויה. אם האריג עדיין קשה מעצבים אותו על כמה תבניות.[חסר מקור]
לכובעי לבד דרגות שונות של קושי, התלויות בכמות הלקה אשר נמרחת על הבד. ישנם כובעי צמר הניתנים לקיפול ועל ידי הכנסתם לקופסתם הם חוזרים לצורתם המקורית.
כיוון שחישוק[דרושה הבהרה] הכובע צריך להיות קשה, קיימים כובעים עם קופסאות מיוחדות ששומרות על צורת החישוק כשהם לא בשימוש – הן בדרך כלל בצורת גליל ועשויות מקרטון.
כובעי בד רכים תפורים לרוב משכבת בד אחת או יותר, בהנחת גזרה על הבד וחתיכת החלקים ותפירתם ביד או במכונה. לעיתים מחזקים את התפירה בריבוי תפרים, שמקשים את התיתורה[3].
יש כובעים שצורתם מעין קערית הפוכה, בראשם עיגול בד ומסביבו מעין טבעת, הם נפוצים בתרבויות רבות כשהם תפורים[4], רקומים וארוגים.[חסר מקור]
כובעים סרוגים ביד או במכונה, מאוד נפוצים. לתינוקות נוהגים לחבוש כובע סרוג[5], כדי להגן על ראשם ואוזניהם מקור. לחיילים סורגים כובעי גרב, בצבע ירוק-זית או כחול כהה. גם נשים וגם גברים חובשים כובעי צמר סרוגים לחימום הראש. הכובעים עשויים בשלל צורות ודוגמאות ומשמשים גם קישוט אופנתי.
במשך הדורות שינו את צורות הכובעים, ואת המשמעות הסמלית שלהם. לעיתים לשם הסתרת שיער [בעיקר בקרב נשים] ולעיתים נוצרו בצורה שתאפשר להבליט מקטעי שיער. ברוב הדורות שלפני המאה ה-20 היו צורות שונות[6][7] לכובעי הגברים ולכובעי הנשים. במאה ה-20 יש גם הרבה כובעים שמשמשים את כל המגדרים.
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעת העתיקה.
הפילאוס (אנ') היה כובע לֶבֶד מקורנן חסר־שוליים שהיה נהוג לחבוש בתקופת יוון העתיקה, באטרוריה, באיליריה, בפאנוניה ובאזורים הסובבים אותה, שאומץ מאוחר יותר גם ברומא העתיקה. במאה ה־5 לפנה"ס גרסת ארד החלה להופיע ביוון העתיקה והיא הפכה לקסדה צבאית פופולרית. ה"פילידיון" היווני וה"פילאולוס" הלטיני היו גרסאות קטנות יותר, בדומה לכיפה.
גם בכתבי יד נוצריים מוקדמים יותר ניתן למצוא את הפילאוס כשהוא חבוש על ראשי שלושת האמגושים, שהגיעו מהמזרח לבית לחם, כדי לסגוד לישו. הכובע נחבש בין היתר גם על ידי אריסטוקרטים ופקידים רמי דרג באירופה של ימי הביניים. עד המאה ה־12 הוא אומץ אפילו בקרב איכרים באנגליה, שחבשו אותו בניסיון לחקות את המעמדות הגבוהים. יש הסוברים כי מקורו של ה"פילס" (אנ') שחובשים כיום באלבניה ובקוסובו הוא בכובע הלֶבֶד שחבשו האיליריים הקדומים.
כבר בעת העתיקה שימש הכובע להגנת ראש הלוחם. הכובע היה לרוב עשוי מתכת ובצורת חרוט המסתיים בחוד. לפעמים הוא עוטר בנוצה או שיער. מלבד הבדלים בין קובעי החילות השונים, היו גם הבדלים בין קובעי היחידות השונות, כך שאפשר לזהותן בקלות בשעת קרב. לפעמים הוסיפו אוזניות להגנה על על הרקות והאוזניים[8].
כובעי הבאולר (מגבעת גברים), יוצרו לראשונה במנצ'סטר על יד שני אחים ב-1849, ונחשבו לשיא באופנת הגברים בלונדון[9]. האחים חשבו למכור אותם לעובדי חברת הרכבות הבריטית, שבאותה תקופה עבדו בבוליביה[10]. כשהסחורה הגיעה לבוליביה הסתבר שייצרו אותם במידות קטנות מדי לראשים הבריטיים. ניסו תחילה למכור אותם לגברים הבוליביים, וכשזה לא צלח הפיצו שמועות בין נשות המדינה שזהו הכובע הכי אופנתי באירופה וככה נמכרו הכובעים לנשות בוליביה ומאז זה הפך לכובע הלאומי של המדינה.
החוקרת נעמי לובריך מעריכה שמקורותיו הקדומים של הכובע הם באימפריה האשורית, ומשם נפוץ הכובע המחודד ברחבי המזרח הקדום. משפחות הסוחרים מבין יהודי אשכנז, ששמרו על קשרי מסחר עם המזרח דרך איטליה, החלו לייבא לאירופה פריטי לבוש שנמכרו לאריסטוקרטיה הנוצרית.[11]
במאה ה־12 נדמה היה כי אותו הכובע המחודד קונה אחיזה בכל רחבי אירופה, אך דווקא המפגש האלים בין המערב למזרח בזמן מסעי הצלב, הביא לירידת המוניטין שלו. במהלך הפוגרומים שביצעו הצליינים בקהילות יהודי גרמניה, החלו להופיע דימויים אנטי־יהודיים כאשר החלו לזהות את הכובע שחבשו היהודים עם היותם "רוצחי המשיח" ועם רגשי שנאה כלפיהם בשל "בוגדנותם". העובדה שמקורותיו של הכובע במזרח, סייעה אף היא לתעמולה האנטי־יהודית להציג את חובשי הכובע כאלמנט זר ומסוכן הנטוע בלב החברה הנוצרית. הסלידה של הנוצרים מחובשי הכובע, הכריעה בייחוסם של הכובעים לקהילות היהודיות.[11]
ב־1215 השתנו חיי היהודים ולבושם באופן דרמטי בעקבות החלטות ועידת לטראנו הרביעית, בה נקבע כי על היהודים והמוסלמים החיים במדינות נוצריות להתלבש בצורה המבדילה אותם ממי שאינם יהודים. ייתכן וזאת גם הסיבה לעובדה שעיצוב כובעיהם של אנשי הכנסייה שונה. הכובע בעל הקצה המחודד שהיה בשימוש בכנסייה עד אז, זכה לקצה מחודד נוסף.[11]
הראשונה לאמץ את הכובע המחודד כסממן יהודי הייתה העיר ברסלאו, בשנת 1266, המוכרת כיום כעיר ורוצלב שבמערב פולין. מחוקקי העיר קבעו שעל היהודים לענוד טלאי ו"לשוב ולחבוש את הכובע המחודד (Pileus Cornutus) המזוהה עם היהודים באזורים אלה, ושבחוצפתם הם חדלו לחבוש". ועידת וינה ב־1267, קבעה שבמדינות הגרמניות יתבטא השוני בכובע מיוחד, "הכובע היהודי", שהיה שטוח ועליו התנוסס מוט קטן עם כדור.[11]
הייתה זאת הדרך "לסמן" את יהודי האימפריה הרומית הקדושה מהרוב הנוצרי. על הופעת "כובע היהודים" והתפתחותו לאורך המאות אנחנו יודעים בעיקר מציורים, שחלק ניכר מהם הופיע בכתב יד. את אחד האיורים המוקדמים ביותר של אותו "כובע מחודד" ניתן למצוא ב"קודקס מאנסה" מהמאה ה־12, הנחשב לקובץ השירה הגרמנית החשוב ביותר של ימי הביניים. סוסקינד מטרימברג מאויר שם כש"כובע היהודים" לראשו.[11]
גם מאוחר יותר כמו במאה ה־15 ניתן למצוא איורים כמו בחיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים מ־1483.
לרוב, לכובעים שני חלקים עיקריים:
לכובעים שונים יש חלקים נוספים, כגון סרטים סביב כיפת הכובע, מצחייה במקום תיתורה, חוט הנקשר מתחת לסנטר ומחזיק את הכובע, או יריעת בד מאחור להגנת העור מהשמש, במקום מריחת קרם הגנה.
| שם הכובע | תמונה | המגזר/מקצוע/אדם/דמות המזוהה איתו/מטרה | צורה |
|---|---|---|---|
| כובע גרב |  |
לוחמי מלחמת העצמאות ואנשי-הפלמ"ח, זמרי ראפ והיפ הופ | כובע צמר |
| כובע היטלמאכר |
|
חיילי צה"ל בראשית הקמתו | כובע מצחיה בצבע חאקי בעל יריעת בד בעורף |
| כובע חרוט |  |
ליצנים וגמדי גינה ויער | חרוט חסר בסיס. לעיתים קרובות מקושט באופנים שונים. |
| טורבן |  |
ערבים, פרסים, הודים וסיקים | רצועת בד ארוכה הנכרכת סביב הראש |
| כובע טמבל | _-_A_VIETNAMESE_YOUNGSTER_WITH_MAGEN_DAVID_ADOM_"TEMBEL"_HAT_AT_BEN_GURION_AIRPORT.jpg) |
ישראלים עד סוף שנות ה-70 וה-80, חיילים במדי עבודה | כובע בד קמור. |
| כומתה/ ברט |  |
חיילים ופועלים צרפתים | כובע חסר תיתורה, המונח על הראש ונוטה לאחד הצדדים |
| קסקט |  |
אנשי מעמד הפועלים, חסידים מסוימים | עגול ורך, ללא שולים ועם תיתוֹרָה קטנה ונוקשה מלפנים. מיוצרים מטוויד, צמר, כותנה או עור |
| כתר |  |
מלכים | רצועה בצורת מעגל העשויה ממתכת (בדרך כלל זהב) מקושטת (בדרך כלל באבני חן) |
| מצחייה |  |
ילדים, תיירים, ספורטאים | כובע עם הגנה נגד השמש בצורת גג מעל המצח |
| מצנפת שינה |  |
גמדים | כובע חרוט מבד השמוט אל העורף. בעבר נועד לשינה. |
| סומבררו |  |
מקסיקנים ותושבי אמריקה הלטינית | כובע גבוה בעל שוליים רחבים מאוד להגנה מהשמש |
| כובע שלוש פינות |  |
כובע אזרחי וצבאי שהיה בשימוש נרחב במאה ה-18 באירופה ובאמריקה. | שוליו הרחבים קופלו והודקו בסיכה כך שקיבל צורת משולש. |
| תרבוש (fes/فاس) | טורקים, ערביי צפון אפריקה | דומה בצורתו לגליל הולך וצר (חרוט קטום). בעיקר בצבע אדום | |
| כובע ים |  |
שחיינים | יריעת גומי צמודה. |
[דרושה הבהרה]
| שם הכובע | תמונה | המגזר/מקצוע/אדם/דמות המזוהה איתו | צורה |
|---|---|---|---|
| בורסלינו פדורה הומבורג |
 |
פופולרי כיום כפריט אופנתי וכן בציבורים החרדי ליטאי, החרדי ספרדי וחב"ד שם הוא מכונה קנייטש | מגבעת לבד ובה כפל (בחלקה העליון) עם שיקועים משני צדדיו |
| כובע באולר |  |
אנשי מעמד הביניים בבריטניה ואנשי הסיטי של לונדון, עירוניים ופורעי-חוק במערב הישן של אמריקה, נשים בבוליביה | מגבעת שחורה קשיחה, כיפתה כחצי-כדור |
| מגבעת צילינדר |  |
ג'נטלמנים מהמעמד הגבוה, דיפלומטים, קוסמים | גליל בעל שוליים |
| שטריימל ספודיק קולפיק |
  |
יהודים חרדים חסידיים יוצאי מזרח אירופה ותושבי אזורי הקיפאון[דרושה הבהרה] | עשוי מזנבות שועלים או צובל (דָלָק), ובמרכזו קטיפה |
| גאלרו |  |
אנשי כמורה | בעל כיפה נמוכה ותיתורה רחבה |
| כובע פנמה |  |
מטיילים ונופשים באזורים חמים לפעילות ימית וחופית, חקלאים ואספנים | עשוי קש ובעל תיתורת |
ערך מורחב – כובעןכובען הוא אדם היוצר כובעים או פרטי לבוש אחרים המשמשים לכיסוי הראש.
עם המודעות הגוברת למיחזור בדים, אנשים יוצרים כובעים מכל מיני בגדים ישנים, מכלי מיטה, מפות ישנות[12]. חלק מהכובעים גם מקבלים צורות מקוריות[13].
כובעים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
