Loading AI tools
רב פולני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב מאיר דן רפאל פְּלוֹצְקִי (תרכ"ו, 1866 – ו' בניסן ה'תרפ"ח, 1928) היה מרבני יהדות פולין בתחילת המאה ה-20, ממייסדי אגודת ישראל בפולין וחבר מועצת גדולי התורה, יושב ראש הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין ומראשי המתיבתא בוורשה, פעל לחשיפת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קודשים, מחבר הספר כלי חמדה על התורה וספרים נוספים.
 | |
| לידה |
1866 תרכ"ו  |
|---|---|
| פטירה |
27 במרץ 1928 (בגיל 62 בערך) ו' בניסן ה'תרפ"ח |
| תקופת הפעילות |
? – 27 במרץ 1928 |
| רבותיו |
ישראל יהושע מקוטנא, שמחה יאיר רוזנפלד |
  | |
נולד בשנת תרכ"ו (1866) לחיים יצחק ולגעלה פלוצקי, שהיו עניים ומחסידיו של רבי חנוך העניך מאלכסנדר. כשהיה בן שלוש שנים חלה והרופאים אמרו נואש מהצילו. הוריו עשו כל מאמץ להצילו וכשהגיעו אל הרבי מאלכסנדר הוא הבטיח להם שהילד יבריא ויהיה "רב גדול בישראל".[1] הילד אכן חי והיה ללמדן, עד כי אמו נזקקה למכירת מעט תכשיטיה, כדי לשכור לו מורים. בגיל תשע שלחו אותו הוריו לבית מדרשו של רבי חיים אלעזר וואקס בקאליש, בעל ה"נפש חיה" והוא הכיר בכישרונותיו והתמדתו של הילד. אחרי שנתיים שלחו רבי חיים אלעזר ללמוד אצל חותנו, רבי ישראל יהושע מקוטנא וגם במחיצתו למד כשנתיים. בחגיגת בר במצווה שלו דרש דרשה שהפליאה את כל שומעיה ורבי אברהם בורנשטיין האדמו"ר מסוכטשוב, בעל ה"אבני נזר" ביקש לשמוע את הדרשה בעצמו ולאחר מכן אמר: "אפשר אולי להתווכח על הדברים, אבל בניין יפה בנית וחבל להרוס אותו, כאשר ייתכן לקיימו. מאיר דן החל ללמוד בבית המדרש של האדמו"ר ושהה שם כשנתיים. על רבו זה אמר: "האיר עיני בדרך לימוד בתורה הקדושה והתחלתי לטעום אצלו נועם מתיקות תורתנו הקדושה.[2]
בתרמ"ב (1882) נשא את צירל ורושבסקי בעיר דווארט. הורי אשתו קנו עבורו ספרייה גדולה ופרנסו את הזוג במשך עשר שנים רצופות. היה מחשובי חסידי אדמו"רי גור: השפת אמת ובנו האמרי אמת.[3]
רב העיר דווארט התרשם מאד מכישוריו ולכן מינה אותו כמורה צדק ועוד בחייו קבע שלאחר פטירתו ישמש הרב מאיר דן כמחליפו. בשנת תרנ"א (1891) נפטר הרב והוא, בהיותו כבן 25 בלבד, החל לכהן כרבה של העיר ועסק רבות בענייני ציבור באמונה. באותה תקופה הגיעו פרנסי לודז' לשכנעו שישמש כרב בעירם, אך הוא דחה את בקשתם, לא מחמת שאין תורה בעיר, אלא משום שהמולת הכרך ומיני הגוונים של האוכלוסייה לא נראו לו והוא העדיף להמשיך ללמוד תורה ולשמש כפרנס ליהודי דווארט.[1]
ב-ה'תרס"ג (1903) הוציא לאור את ספרו הראשון "חמדת ישראל", וכעבור שלוש שנים ב-1906 יצא לאור חלקו הראשון של ספרו הגדול, בן חמישה חלקים - "כלי חמדה" שעסק בפירוש על התורה, לפי סדר פרשות השבוע ובו בירורי הלכה המתבקשים מהפסוקים.
בשנת ה'תר"ע, 1910, הוציא רבי מאיר דן את ספרו "שאלו שלום ירושלים" שעסק בחשיפת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קודשים שנתפרסם בשנת ה'תרס"ז על ידי שלמה פרידלנדר שטען כי מצא את כתב היד המקורי שלא התגלה מעולם. הזיוף זכה בהתחלה להסכמותיהם של כמה רבנים, אולם בהמשך נתגלתה התרמית, לא מעט בזכות פעילותו של הרב מאיר דן פלוצקי.[4][5]
כמו כן פרסם מאמרים, בעיתונות החרדית של אגודת ישראל, כנגד כתבים חדשים שזייפו מכתבים מהבעש"ט ותלמידיו הנמצאים ב-הגניזה החרסונית.
ב-1912 ביקר בארץ ישראל בשליחות כולל פולין, יחד עם ר' חיים יעקב נפתלי זילבֶּרבֶּרג מוורשה ור' שאול משה זילברמן מוֶוירשוב, כדי לעמוד מקרוב על בעיות שונות שהתעוררו בניהול ענייני הכולל בארץ ישראל.[6] לאחר חזרתו העלה על הכתב את חידושיו ומתוך מה שכתב בהקדמה, ניכר אופיו הצנוע: "גם הדל המסייע לבניין, בכלל הבונים ייחשב".[1]
ב-1918 אחרי 27 שנות רבנות בדווארט הוכתר כרב העיר אוסטרוב מזובייצק במקומו של רבי יוסף קאליש שהתמנה לאדמו"ר מאמשינוב. בשנת 1920 היה שותף לפרסום הירחון הרבני "דגל התורה" בעריכתו של רבי מנחם מנדל כשר ובהשתתפות רבי יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב, רבי מנחם זמבה ורבי יעקב מאיר בידרמן.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת ה'תרפ"א (1921), עמד בראש משלחת רבנים שנסעה לאנגליה, בלגיה וארצות הברית במטרה להקים סניפים מקומיים של אגודת ישראל, אשר יעמדו בזיקה עם הסניפים המרכזיים בפולין.[7]
בחזרתו לפולין המשיך לעסוק בענייני הציבור, לפסוק תשובות ולהכריע בסוגיות סבוכות בחיים הציבוריים של יהודי פולין. דרשה זו עשתה רושם רב על הנאספים ומסופר שכל הקהל קם על רגליו ובירך "שמע". דרשתו הודפסה בחלק החמישי של ספרו "כלי חמדה"[1].[8] באותה שנה התמנה ליושב ראש אגודת הרבנים בפולין. כשעלה רבי מאיר דן לנאום בישיבה של אגודת הרבנים אדר תרפ"ו הוא דיבר על הצורך לחיזוק הדת. הוא תיאר את המצב הדתי הנוכחי ברחוב העברי וטען ש"הגיעו מים עד נפש" ולכן יש להחיש לתקן בכל מה שאפשר, כמו: לייסד בכל עיר חברת "שומרי שבת", לחייב את העיתונות היהודית להשיב בבירור: "הלנו היא אם לצרינו", לאסור על נשים להשתתף בבחירות פומביות, או לטפל בענייני הכלל (עליהן לעסוק בחינוך בניהן), ללמוד מאשכנז שם הרבנים מלמדים את הבנות לפני חתונתן את הדינים הנוגעים להן, ועוד.[9]
באותה תקופה עסק בהתרת נשים עגונות מעגינותן. בעיה שהתעוררה בעקבות מלחמת העולם שזה עתה הסתיימה.
ב-1926 נסע פעם נוספת לארצות הברית על מנת לגייס כספים ל"המתיבתא" בוורשה. בשובו מהמסע עזב את עירו ועבר לוורשה במטרה לשמש כנשיא ה"מתיבתא", בחסותו העליונה של האדמו"ר מגור. בדיווח של "אגודה", מאותו זמן נמסר על חמש עשרה ישיבות ובהן כשלושת אלפים וארבע מאות תלמידי חכמים שהיו בנשיאותו של רבי מאיר דן.[10]
בסוף שנת תרפ"ז נפל למשכב עד לפטירתו בו' בניסן ה'תרפ"ח (1928), בהיותו בן כ-62. הוא נטמן בהלוויה בהשתתפות המונים בוורשה.[11] בין המספידים היה גם רבי מנחם זמבה שאמר: "אם נפטר אדמו"ר לבית עולמו ונשארים בנים - קמים לישראל אדמו"רים, אולם אם מסתלק גאון כמו רבי מאיר דן - כמה גאונים יקומו אחריו!".[1]
רבי מאיר דן, חלה בסרטן ונותח מספר פעמים והדבר לא הפריע לו להמשיך בחייו הציבוריים, עוד שנים ארוכות, עד לפטירתו.[1]
חרף עמדותיו הציוניות, הסתייג הרב פלוצקי משותפות עם התנועה הציונית משתי סיבות עיקריות: 1. הוא איננו יודע אם היא תצליח. 2. העבירות הכרוכות בפעילות הציונית הממוסדת כמו ערבוב בין גברים ונשים, ופרסום דברי ביזוי על רבנים.[14]
סבר כי אין חילוק מהותי בין מצוות בין אדם לחברו למצוות בין אדם למקום, ושני חלקים אלו שותפים גם במגמה האלוקית לתיקון העולם בשלום.[15]
הרב פלוצקי תמך בגיור קטנים שנולדו מנישואי תערובת, אף על פי שלא ישמרו מצוות, כי עצם הכניסה ליהדות היא זכות, ואולי צאצאיהם של קטינים אלו ישמרו מצוות ו"ברא מזכה אבא". והוא מעיד שכך נעשה באלפי מקרים על ידי רבנים באמריקה בה ביקר, והוא סבור שהם יזכו לשכר גדול על גיורים אלו.[16]
מאיר דן פלאצקי (1867-1928), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
