Remove ads
סרט ישראלי משנת 2013 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לצוד פילים הוא סרט קולנוע ישראלי מסוגת הקומדיה של התסריטאי והבמאי רשף לוי, שיצא להקרנה בבתי הקולנוע ב-4 ביולי 2013.
בימוי | רשף לוי |
---|---|
הופק בידי | אהוד בלייברג, משה אדרי, לאון אדרי |
תסריט | רשף ורגב לוי |
עריכה | יצחק צחייק |
שחקנים ראשיים | ששון גבאי, מוני מושונוב, פטריק סטיוארט, גיל בלנק |
מוזיקה | גלעד בן עמרם, גיל תורן (עיצוב פסקול) |
צילום | ירון שרף |
מדינה | ישראל |
חברה מפיצה | סרטי יונייטד קינג |
הקרנת בכורה | 4 ביולי 2013 |
משך הקרנה | 107 דקות |
שפת הסרט | עברית, אנגלית |
סוגה | סרט קומדיית פשע |
מקום התרחשות | ירושלים |
תקציב | 7,775,086 ש"ח[1] |
הכנסות | 4,916,528 ש"ח בהקרנות[2] |
דף הסרט ב־IMDb | |
הסרט, שעלילתו מתרחשת בירושלים, עוסק בתוכנית של יונתן וסבו לשדוד בנק לשם פתרון בעיותיהם הכספיות.
יונתן (גיל בלנק) בן ה-12 סובל מגמגום קל ומהתעללות של חבריו ללימודים. דניאל (צביקה הדר), אביו של יונתן, היה אחראי אבטחה בסניף בנק, ונפטר לפתע במהלך משמרתו כאשר יונתן לצדו. הבנק סירב לשלם למשפחה פיצויים או להפעיל את חברת הביטוח בגלל ה"אותיות הקטנות" בחוזה. האם, דורית (יעל אבקסיס), שנותרה שרויה בעוני, נענית לחיזוריו של מנהל סניף הבנק, דדי עטיה (משה איבגי), שנתן לה תמיכה כלכלית, ואת יונתן היא משאירה בהשגחתו של אליהו (ששון גבאי), סבו מצד אביו. עקב סכסוך בין הסב לבין דניאל בנו, עצם קיומו של הסב נודע ליונתן רק אחרי מות אביו. בצעירותו היה הסב לוחם בלח"י, ובמסגרת זו שדד בנקים כדי לממן את פעילות הארגון. הסב שוהה בבית אבות יחד עם חברו מימי הלח"י ניק (מוני מושונוב), ועם אשתו רודה (רינה שיינפלד), השרויה בתרדמת. מייקל (פטריק סטיוארט), אחיה של רודה, הוא לורד אנגלי חסר כול, המנסה ללא הצלחה להתפרנס למחייתו כשחקן. דורית מודיעה לו טלפונית על מצבה של רודה, והוא מגיע ארצה ומצטרף לבית האבות.
ביוזמתו ועל פי תכנונו של יונתן, שלמד מאביו את נוהלי האבטחה בבנק, חבורת הזקנים (אליהו, ניק ומייקל) יוצאת איתו לשדוד את סניף הבנק כדי לנקום את מות האב ולהשיג כסף שיממן את משפחתו של יונתן ולימודיו בבית ספר למחוננים, את הטיפולים בסבתו, ניתוח עיניים לניק כדי לשפר את ראייתו החלשה, ומתן אמצעים ללורד לממן את פעילותו כשחקן. ניסיון שוד ראשון משתבש, לאחר שניק בהתרגשותו שיבש כליל את התוכנית. אליהו חוזר לשוד נוסף, המוכתר בהצלחה.
שחקן | תפקיד |
---|---|
גיל בלנק | יונתן, "ילד מתבגר, מחונן ביותר אך נטול יכולות חברתיות "[3] |
ששון גבאי | אליהו, סבא של יונתן. דמותו מבוססת על אביו של רשף לוי. |
מוני מושונוב | ניק, חברו של אליהו, "קשיש נרגן בבית אבות ירושלמי, שמתגעגע לימים שבהם היה ברור לו מי זה מי, מי הטוב ומי הרע, מי הגבר ומי האישה, מה מותר ומה אסור, ולא העולם המבלבל והמבולבל שלתוכו הוא הזדקן, בו כל החוקים השתנו".[4] |
פטריק סטיוארט | מייקל, הלורד האנגלי, "שחקן תיאטרון בריטי כושל שגם תואר האצולה נלקח ממנו והוא נותר חסר כל, מספק אמירה אצילית, מלאת הומור וחן, על ההבדלים הדקים שבין העולם האמיתי לזה שעל הבמה ועל השילוב ביניהם"[3] |
יעל אבקסיס | דורית, אמו של יונתן, "אמא ואישה שאיבדה כמעט הכול, הנלחמת על קיומה העצמאי"[3] |
רותם זיסמן כהן | סיגי, עובדת סיעודית בבית האבות. |
צביקה הדר | דניאל, אביו של יונתן אשר מת בתחילת הסרט. |
משה איבגי | דדי עטיה,"מנהל בנק תחמן, אך משתוקק לאהבה"[3] |
תיקי דיין | מנהלת בית אבות "חנפנית"[3] |
רינה שיינפלד | רודה, סבתו של יונתן השרויה בקומה. |
לתפקידי הדיירים בבית האבות לוהקו אחדים מוותיקי הקולנוע הישראלי, ובהם שושיק שני, צבי שיסל, אלכס פלג ועזרא דגן.[5]
בתחילת תהליך ההפקה, תפקידו של פטריק סטיוארט יועד לשחקן הבריטי וחבר קבוצת מונטי פייתון, ג'ון קליז[6]. לפני תחילת ההפקה הודיע קליז להפקה שלא יוכל להשתתף בסרט עקב אירוע לב שעבר. רשף לוי פנה לפטריק סטיוארט, וכשהאחרון הסכים להשתתף בסרט, התסריט עבר עריכה על מנת להתאים את הדמות לסטיוארט[7].
הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע ירושלים 2013.[8]
רשף לוי סיפר כי דמותו של אליהו מבוססת על דמותו של אביו, שנקרא גם הוא אליהו.
דעות מבקרי הקולנוע חלוקות ביחס לאיכותו של הסרט.
הסרט ספג ביקורת שלילית מרוב המבקרים הבולטים:
מבקרים אחדים העניקו לסרט ביקורת חיובית, וחלקם אף מתלהבת:
כאמור, מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין יצא בביקורת שלילית על הסרט.
בצעד יוצא דופן רשף לוי יצא בהתקפה על קליין בעמוד הפייסבוק שלו, והאשים את קליין בכתיבה אלימה ובנטייה רבת שנים "לקטול" כל סרט ישראלי מרגש או מצחיק.[14] על צעד זה של לוי נמתחה ביקורת בעולם העיתונות.[15]
פרופ' ענר פרמינגר הצטרף ליוצר רשף לוי, נגד ביקורתו של קליין, והאשים אף הוא את קליין באלימות. אחרי שציטט את דברי קליין, ובהם: "הסרט אינו מצליח לעורר אפילו מידה מועטה של הזדהות", טען שהמבקר הוא יומרני, והזכיר את כינויו "האזרח קליין", כתב:
מן הצד השני, ד"ר בני בן-דוד צידד בקליין, ודחה את התנגדותו של פרמינגר לביקורת.[17]
עיקר הביקורת על המבקרים, מצד רבים מהמגיבים הייתה שבעוד הקהל יוצא מגדרו כשהוא צוחק ובוכה חליפות, המבקרים, חמוצי הפנים, מסרבים להצטרף ל"רמה הנמוכה" הסונטת בכל דבר כולל ובמיוחד הכבוד לנשים, להורים, לזקנים, לילדים ולמשפחה, שכולם בסכנת הכחדה, יחד עם ההיסטוריה המפוארת, הציונות, עולם העסקים הנכסף, והאמת המוכחשת על הבדלי המעמדות בישראל.
הסרט הוא קומדיית פשע, שבמרכזה שוד בנק, אך הוא נוגע בנושאים נוספים. מבקר הקולנוע אורי קליין ציין שבסרט "חבוי הניסיון לעסוק בנושאים כגון יתמות ואובדן, אשמה וכעס, זיקנה, קשייה ואכזבותיה ואף ביקורת אקטואלית בנוגע לאטימות הממסד הכלכלי לנוכח מצוקת הפרט".[9]
נושא מרכזי בסרט הוא היחסים בין בני המשפחה:
פרופ' ענר פרמינגר העיר על כך: "במרכז הקומדיה "לצוד פילים" יחסי הורים ילדים על פני שלושה דורות במשפחה מסובכת, שמגלמת בתוכה חלק ניכר מפיצולי הזהויות והישויות של החברה הישראלית".[18]
חלק ניכר מהסרט מתרחש בבית אבות בירושלים. חייהם של דיירי בית האבות מתאפיינים בעליבות רבה. חלק מהדיירים שרויים בתרדמת, ולאחרים הבידור העיקרי הוא צפייה במטפלת הסיעודית, תוך השמעת הערות וולגריות על מיניותה. עם זאת, חרף מגבלותיהם יוצאים שלושה מדיירי בית האבות לשוד בנק, ומצליחים בו.
לדברי מבקר הקולנוע יאיר רוה, הזקנה באה לידי ביטוי בהומור של הסרט, "הומור שכיום אפשר לשים רק בפיהם של קשישים, כאלה שכבר לא ממש שולטים על מה שיוצא להם מהפה ולא מעודכנים בעדכוני התוכנה האחרונים של הפוליטיקלי קורקט, ולהגיד את כל מה שהיה פעם נורמטיבי לחלוטין והיום מסמר אוזניים מרוב חוסר רגישות".[4]
דמותן של הנשים בסרט רחוקה מלהיות מחמיאה, הן מוצגות כתלויות בגברים, עלובות, ומשת"פיות עם הממסד הגברי. דורית, מיד לאחר שהתאלמנה, ממהרת להיפטר מבנה ולהעבירו לאחריות חמיהּ, והיא נענית לחיזוריו, ובעיקר לכספו, של מנהל הבנק. סיגי, עובדת סיעוד בבית האבות, המתלבשת ומתנהגת בבוטות מינית מוחצנת ומפתה, היא מושא הערותיהם הוולגריות של הזקנים, המתגוררים שם. היא גם מוצגת כמי שלכאורה אינה מודעת כלל למעמדה הנמוך ("לא הבנתי כלום"), אך מתברר שהיא מנצלת את גירוי הגברים, על מנת ללמד את בנה היחיד אנגלית. שתי האמהות בסרט אינן מהוות השראה לבניהן. כל דבריה של דורית הן התנצלויות, וסיגי מדברת אל בנה בפקודות קצרות ובגסות. האהבה מוצגת בעיקר מצד הגברים, לבן ולנכד, וכן אהבה חוזרת לאב ולסב, ואף לדוד.
אישה שלישית היא רודה, השרויה בתרדמת, ורוקדת עם בעלה האוהב האוחז בה בעל כרחה והיא "תלויה בו" תרתי משמע. דמויות נשיות נוספות הן המזכירות והפקידות בבנק, אשר עומדות דום או מבצעות את פקודות מנהל הבנק והפקידים הבכירים, או מודיעות בשמם הודעות לקהל.
רוח המחאה החברתית, שהתקיימה בישראל טרם הפקת הסרט ובמהלך הפקתו, ניכרת בסרט. לדברי מבקר הקולנוע מרט פרחומובסקי, "בלב 'לצוד פילים' עומד חוסר הנחת הכלכלי-חברתי בישראל בשנים האחרונות".[19]
הסרט מציג את הבנק כגוף חמדן ונצלן, המקפח את שאיריו של דניאל, שנפטר בעת עבודתו בבנק (ובמידה מסוימת - עקב עבודתו), ומונע מהם פיצויים בנימוק שכך כתוב ב"אותיות הקטנות". במנהל סניף הבנק, דדי עטיה, מתקיים מאמרו של הלל הזקן, "על דאטפת אטפוך", ובסוף הסרט הוא מאבד את משרתו ללא פיצויים, אף זאת עקב "האותיות הקטנות". בהצגה זו מתעלם הסרט מזכויות המוקנות לעובדים במסגרת חוקי מדינת ישראל, כגון קצבת תלויים הניתנת לשאירים של נפגע עבודה או פנסיית שאירים הניתנת כחלק מהביטוח הפנסיוני שחובה לבטח בו כל עובד, ומציג את שאיריו של דניאל כחסרי כל.
בעיה חברתית נוספת מוצגת דרך ניק, שראייתו נפגמת אך מחוסר תקציב לא ניתן לטפל בפתרון הבעיה.
שתי בעיות אלה הן מניע עיקרי לשוד הבנק, המוצג בסרט לא כפשע הנובע מתאוות בצע, אלא כדרך פרטית להגשמת צדק חברתי.
במסגרת הסרט הקהל מצטרף באהדתו ל"נקמה" ב"רשעים" - הבנק נשדד, הזקנים מצליחים להראות לעולם ולנכד את כוחם, מנהל הבנק בא על עונשו, האישה הדפוקה וחסרת ההשכלה בסופו של דבר מתבררת כשומרת על כבודה, דואגת לבנה, וביודעין "מכניסה חיים" בדמיונם של קבוצת זקנים אשמאים, תוך כדי חיבה אמיתית ביניהם. המנקה העלובה היא זו המובילה את הלורד האנגלי לפתרון אופן השוד. הילדים המציקים והאלימים חוטפים. הפקידים הטפשים, ואנשי הביטחון הנוקשים נופלים בפח. הזקן המשוגע מתברר כאמיץ ומתוחכם המוכן למסור את נפשו. הנכד ואמו נפדים מגורלם המר, והכסף שהגיע לאב השומר - מושב ליורשים. הקהל מזדהה עם האנגלי ותלונותיו המתוחכמות על מזג האוויר הנפלא של ארצנו, בלי להפוך את זה ל"שנאת ישראל". והחשוב מכל - כמו בסרטים המצוירים של פעם: אף אחד לא באמת נפגע.[20]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.