לבנון (סרט)

לבנון הוא סרט ישראלי משנת 2009, בבימויו של שמוליק מעוז. הסרט מבוסס על חוויותיו האישיות של מעוז במהלך מלחמת לבנון הראשונה.

עובדות מהירות בימוי, הופק בידי ...

לבנון

כרזת הסרט בישראל
בימוי	שמוליק מעוז
הופק בידי	אורי סבג, עינת ביקל, אמיר גבע
תסריט	שמוליק מעוז
עריכה	אריק להב ליבוביץ
שחקנים ראשיים	יואב דונט זהר שטראוס מיכאל מושונוב אושרי כהן איתי טיראן ריימונד אמסלם
מוזיקה	Nicolas Becker
צילום	גיורא ביח
מדינה	ישראל, גרמניה, צרפת, לבנון
חברה מפיצה	Sony Pictures Classics
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2009
משך הקרנה	90 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה, סרט מלחמה
מקום התרחשות	לבנון
פרסים	פרס אריה הזהב 4 פרסי אופיר
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb

סגירה

הסרט מתרחש ביומה הראשון של המלחמה, ומתאר את ההתרחשויות מנקודת המבט של צוות טנק שנשלח לקרבות. כל הסרט, מלבד סצנת הפתיחה והסיום, מצולם מתוך הטנק.

בסרט מככבים בתפקידים הראשיים איתי טיראן, יואב דונט, אושרי כהן, מיכאל מושונוב וזהר שטראוס.

עלילה

הסרט נפתח ביום הראשון של מלחמת לבנון ומתמקד בצוות טנק ישראלי. כל הסרט מתרחש בתוך הטנק, ואילו את ההתרחשות מחוצה לו רואים דרך הפריסקופ של התותחן. הטנק מסופח לכוח צנחנים שאיתו הוא עושה את הדרך בלבנון. בעקבות טעות ניווט של מפקד הכוח הם נקלעים לשטח בשליטת קומנדו סורי. כדי לחלצם נשלחים שני לוחמים מהפלנגות הנוצריות, הסרט מסתיים כשהטנק עושה את דרכו בלחימה מחוץ לשטח שבשליטת הסורים ומגיע למקום מבטחים.

שחקנים

אסי (איתי טיראן): מפקד הטנק.
שמוליק (יואב דונט): תותחן הטנק.
הרצל (אושרי כהן): טען הטנק. לקראת שחרור מהשירות הסדיר.
יגאל יום-טוב (מיכאל מושונוב): נהג הטנק. בן יחיד.
ג'מיל (זהר שטראוס): מפקד כח הצנחנים אליו מתלווה הטנק.
אישה לבנונית (ריימונד אמסלם)
פלנגיסט (אשרף ברהום)
שבוי סורי (דודו טסה)
"קורנליה" (אריה צ'רנר): תפקיד קולי בלבד.

פסטיבלים ופרסים

הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה^[1] ונבחר להקרנה בפסטיבלים רבים נוספים, בהם ניו יורק, פסטיבל הסרטים בטורונטו וטלורייד. כמו כן, הוא היה מועמד לעשרה פרסי אופיר, וזכה בארבעה מהם: שחקן המשנה הטוב ביותר (זהר שטראוס), עיצוב אמנותי (אריאל רושקו), צילום (גיורא ביח) ופסקול (דוד ליס ואלכס קלוד). בדצמבר 2010 זכה הסרט בשני פרסים בטקס פרס האקדמיה האירופית לקולנוע - לצילום הטוב ביותר וסרט הביכורים הטוב ביותר, והיה מועמד בנוסף לעוד ארבעה פרסים (הבמאי, התסריט, העריכה והסרט הטובים ביותר).^[2]

ביקורות והצלחה מסחרית

סכם

פרספקטיבה

אורי קליין ציין:

ככל שהסרט בוטה יותר בתיאורו את זוועותיה של המלחמה ואת סבלה של האוכלוסייה שבקרבה המלחמה הזאת מתחוללת, כך בולטת יותר התחושה שהוא מתרפק על הזוועה כדי לתעד בראש וראשונה את סבלם של החיילים הישראלים שנאלצים להיות מעורבים בה. במילים אחרות, ב"לבנון" חודרים הצופים פעם נוספת ללב לבה של ההוויה הישראלית של לירות ולבכות, שאפיינה בדרגה זו או אחרת כמעט את כל סרטי המלחמה שהופקו כאן בשנים האחרונות. ... הסרט כולו סוגד לרעיון של החייל הישראלי כקורבן, והסגידה היא שהופכת את הצפייה בו לחוויה שגם כאשר היא מרשימה, היא מטרידה ומרתיעה.^[3]

יהודה סתיו כינה את הסרט "יצירה מטלטלת" וכתב:

עוצמתו הרבה של "לבנון" שואבת הן מרגעי המתח של החיילים הצעירים המנסים לשרוד את התופת והן מסגנונו הייחודי, האקספרסיוניסטי של הסרט: הוא מסופר מנקודת מבטו של שמוליק התותחן, המשותק מרוב אימה כשעליו לירות על מנת להרוג; הקרבות מבית לבית ניבטים אלינו מבעד לכוונת הטנק ואנו חווים את המראות, הקולות, הזיעה והדם מבעד להווייה המוקצנת של הגיבור.^[4]

מאיר שניצר כתב:

כמו "בופור" ו"ואלס עם באשיר", גם "לבנון" מנתק עצמו מההקשר הפוליטי של מלחמת לבנון. כאילו החיילים נקלעו סתם כך לטיול שנתי שנשתבשו מהלכיו. זוהי תפנית עקרונית העומדת בסתירה גמורה לדור הסרטים הקודם שעסק במלחמה הזו ("גמר גביע", "עונת הדובדבנים") והתאפיין דווקא בבחישה עודפת ברקע הפוליטי של הדברים. כלל לא בטוח כי מדובר בתפנית חיובית מהבחינה הערכית. מה שבטוח הוא ש"לבנון" לוקה בעודף אקספרסיביות - צילומי תקריב מעיקים, איפור כבד, פסקול טורדני, משחק תיאטרלי - המותירים את הצופים באולם כמו לאחר הרעשה ארטילרית.^[5]

על אף הזכייה בפרסים ושבחי המבקרים, הסרט לא זכה להצלחה מסחרית רבה בישראל. בשלושת החודשים לאחר צאתו בספטמבר 2009 נמכרו בעבורו כ-50,000 כרטיסים.^[6]

לקריאה נוספת

קובי ניב, מ"יורים ובוכים" ל"יחי המוות", בזרוע נטויה ובעין עצומה: הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון, תל אביב: עולם חדש הוצאה לאור, 2014, עמ' 131–181, מסת"ב 978-965-92049-6-0
פבלו אוטין, שיעורים בקולנוע - שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים, הוצאת אסיה, 2017, הפרק "לבנון / שיחה עם שמוליק מעוז", עמ' 194–220.
יובל בניזמן, ‏"״אנחנו היינו בים״: הביקורת המאשרת בסרטי מקרה לבנון הישראליים שאחרי מלחמת לבנון השנייה, תיאוריה וביקורת 41, קיץ 2013, עמ' 313–325