ואלס עם באשיר

ואלס עם באשיר הוא סרט מונפש דוקו-דרמטי מלחמתי, בבימויו של ארי פולמן על מלחמת לבנון הראשונה. המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן שיתפו פעולה ליצירת האנימציה בסרט. הסרט הוגדר על ידי יוצריו כסרט תעודה מונפש אך יש גם הסבורים כי נכון יותר להגדירו כעלילתי, נוכח הסצנות הסוריאליסטיות שבו^[1].

ואלס עם באשיר

בימוי	ארי פולמן
הופק בידי	ארי פולמן סרג' ללו גרהרד מייקסנר יעל נחליאלי רומן פול
תסריט	ארי פולמן
עריכה	נילי פלר
מדבבים	ארי פולמן מיקי לאון אורי סיון רון בן ישי זהבה סולומון יחזקאל לזרוב
מוזיקה	מקס ריכטר
צילום	דיקלן קווין
מדינה	ישראל, גרמניה, צרפת, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	ברידג'יט פולמן כנופיית סרטים, Arte France Cinéma, Razor Film, Les Films d'ici, ITVS
חברה מפיצה	Sony Pictures Classics
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	13 במאי 2008 (פסטיבל קאן) 5 ביוני 2008 (ישראל)
משך הקרנה	90 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט תיעודי, סרט מלחמה
מקום התרחשות	ביירות
תקציב	1.3 מיליון דולר
הכנסות	11,125,849 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	waltzwithbashir
פרסים	שישה פרסי אופיר פרס איגוד הבמאים לסרט התיעודי פרס גלובוס הזהב לסרט הזר מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר פרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר
waltzwithbashir.com
דף הסרט ב־IMDb

הסרט זכה בפרסים רבים ובהם "גלובוס הזהב", "פרס סזאר", "פרס אופיר" והיה מועמד ל"פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר". ברובם המוחלט של הפרסים ברחבי העולם שהסרט זכה, מדובר היה בזכייה או במועמדות הראשונה בהיסטוריה של סרט ישראלי, של סרט מונפש ו/או סרט תיעודי.

שם הסרט

מקור השם בסצנה מתוך הסרט בה שמואל פרנקל, חייל צה"ל, חברו לפלוגה של פולמן, "רוקד" עם מאג בעת קרב בתוך העיר ביירות על רקע תמונת ענק של בשיר ג'ומאייל, המנהיג הנוצרי, שרציחתו הייתה בין הגורמים לטבח סברה ושתילה.

תקציר העלילה

ארי פולמן היה בשנת 1982 חייל חיל רגלים בן 19. בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא המספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה, בהם 26 כלבים מלאי זעם, רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב, תוך כדי שהם רומסים כל העומד בדרכם, עד אשר הם מגיעים למשרדו. הוא מסביר כי בזמן מלחמת לבנון היה תפקידו לירות בכלבים בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שאלו יעירו את התושבים בנביחותיהם, והכלבים בחלומות הם 26 הכלבים שהוא אישית הרג. לדבריו של החבר, תפקיד זה ניתן לו שכן מפקדיו זיהו קושי נפשי מיוחד להמית אנשים.

פולמן מופתע, שלעומת חברו, אינו זוכר דבר מאותה תקופה, אך מאוחר יותר באותו ערב מופיע בזכרונו חיזיון מליל הטבח בסברה ושתילה שאינו מצליח לקבוע אם קרה באמת. בזכרונו הוא וחבריו לשירות הצבאי חוזרים לרחובות העיר מרחצה בעירום בחוף הים של ביירות, לאור פצצות תאורה.

פולמן ממהר להפגש עם חבר אחר המוצג בסרט שעיסוקו מטפל, וזה ממליץ לו לשוחח עם אנשים אחרים שהיו איתו בביירות כדי להבין מה קרה שם. חברו מסביר לו כי לאור טיבו של הזיכרון האנושי, ייתכן שחיזיון זה אינו מבוסס מציאות. בהמשך הסרט, מסביר המטפל כי אף אם מדובר בהזיה, יש בה כדי להעיד על עולמו הפנימי והדברים המעסיקים אותו.

הסרט מלווה את פולמן בשיחותיו עם חברים, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי, ששהה בביירות באותה עת, כדי להזכר מחדש בחוויותיו במלחמה. חלק ניכר מהסרט עוסק למעשה בעדויות של חבריו, אשר מומחשות באמצעות אנימציה. בסופו של הסרט, פולמן נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים באותו לילה, ועם סיום הטבח ראה את הנשים והילדים שחזרו למחנה ממררים בבכי. הסרט מסתיים בקטע מצילומי טלוויזיה ששודרו לאחר הטבח ובו נראות נשים ממררות בבכי וגופות המוטלות במחנה.

הדמויות הראשיות וצוות השחקנים

איור מתוך הסרט

• ארי פולמן בתפקיד עצמו. יוצר סרטים ישראלי אשר סיים לאחרונה את שירותו במילואים. כעשרים שנה לפני כן, השתתף כחייל צה"ל במלחמת לבנון הראשונה במהלך שנת 1982.
• מיקי לאון בתפקיד בועז ריין-בוסקילה. השתתף בצעירותו כחייל צה"ל במלחמת לבנון הראשונה וסובל כתוצאה מחוויה זו מסיוטים חוזרים ונשנים.
• אורי סיון בתפקיד עצמו. חבר ותיק של ארי פולמן ויוצר סרטים ישראלי, אשר היה שותף בעברו בהפקתם של שני סרטים לצד פולמן.
• יחזקאל לזרוב בתפקיד כרמי כנען. בצעירותו, השתתף כחייל צה"ל במלחמת לבנון והיה חברו של פולמן. חי כיום בהולנד. כרמי בחר לשרת שירות קרבי מטעמים של הוכחת גבריות, אך מעיד על עצמו ש"אחרי המלחמה לא יכולתי להיות שום דבר", בתגובה להערתו של חברו פולמן שהוא ובני שכבתו ציפו ממנו לעשות חיל בתחומי המדע והטכנולוגיה.
• רוני דייג בתפקיד עצמו. בצעירותו, השתתף כחייל צה"ל במלחמת לבנון בתור טען של טנק מרכבה. עובד כיום כמהנדס מזון. בעדותו בסרט, מתואר כי במקום להשיב אש, נכנס יחד עם צוותו להלם וברח. אף שהגדוד שליווה אותו נטש אותו, רוני חש תחושות אשם כאילו הוא נטש את חבריו, כשלא התנהג כמצופה מדמות החייל האידיאלי.
• שמואל פרנקל בתפקיד עצמו. בצעירותו, השתתף כחייל צה"ל במלחמת לבנון. במהלך המלחמה שימש כמפקד של יחידת חיל רגלים. בעזרת דמותו של פרנקל, מבין פולמן כי מוחו הדחיק ומחק את העובדה שפלוגתו נתקלה בנער נושא RPG אותו נאלצו להמית. בהמשך, פרנקל מוצג בתוך סצנה במסגרתה נתקל הכח באש מפתיעה מגגות בניינים בביירות על קו החוף. פרנקל, שלכאורה תפקד והשיב אש, מוצג בסרט כמי שנכנס "לסוג של טרנס", כדברי פולמן, ובטירופו חטף את נשקו של חברו וסימן שהוא מעוניין לרקוד ואלס בין הכדורים שלהם, כשמאחוריו מתנשאת תמונתו של באשיר.
• זהבה סולומון בתפקיד עצמה. עובדת סוציאלית וחוקרת ישראלית אשר מתמחה בתחום הפסיכוטראומה. זהבה מספקת ניתוח מקצועי לחלק מהאירועים בסרט, וממשיגה אותם. כך, למשל, זהבה מסבירה כי היתקלותו של פולמן בילד ה-RPG נשתכחה ממנו, משום שהמוח השתמש במנגנון הגנה המכונה "מצב דיסוציאטיבי", וממחישה את המנגנון באמצעות מטופל אחר שלה, שהיה צלם באותה המלחמה, ובשלב מסוים חדל המנגנון מלהגן עליו וזה איבד את עשתונותיו.
• רון בן ישי בתפקיד עצמו. עיתונאי ישראלי אשר היה הראשון לדווח על טבח סברה ושתילה.
• דרור חרזי בתפקיד עצמו. בצעירותו, השתתף כחייל צה"ל במלחמת לבנון. במהלך המלחמה פיקד על טנק, אשר הוצב מחוץ למחנה הפליטים שתילה.

הפקה

יצירת הסרט נמשכה ארבע שנים והופקה בשיתוף-פעולה ישראלי-גרמני-צרפתי.

הסרט יוצא דופן בהיותו סרט תיעודי בטכניקת ההנפשה. הסרט משלב מוזיקת רוק משנות ה-80, גרפיקה וסצנות סוריאליסטיות יחד עם איור הדומה לקומיקס. רובו של הסרט עשוי בטכניקת ההנפשה הנקראת Cutout (מגזרות נייר), בתוכנת פלאש^[2][3].

בפברואר 2009 יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, רומן גרפי המבוסס על הסרט^[4].

"ואלס עם באשיר" ו-"9.99$", שיצא אף הוא ב-2008, הם הסרטים הישראליים המונפשים הראשונים באורך מלא שיצאו לאקרנים מאז "בעל החלומות" של אלינה ויורם גרוס מ-1962.^{[דרוש מקור]}

פרסים

ביולי 2008 הועמד הסרט לזכייה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר^[1], תוך מחלוקת בתעשיית הקולנוע על הכללתו בקטגוריה. זאת על רקע הגדרתו המקובלת כסרט תיעודי מונפש. אחת הטענות שהועלתה אז הייתה הסברה שסרט תיעודי באנימציה אינו זכאי להתמודד בקטגוריית פרס אוסקר לסרט הזר (אף על פי שאין שום מניעה בתקנון האקדמיה האמריקאית לבחירת סרט כזה כמועמד). לבסוף, זכה הסרט בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר ובנוסף לקטגוריה זאת, זכה "ואלס עם באשיר" בפרסי אופיר לשנת 2008 גם בקטגוריות הבמאי, התסריט, העריכה, עיצוב הפסקול והעיצוב האומנותי.

ברובם המוחלט של הפרסים ברחבי העולם שהסרט זכה, מדובר היה בזכייה או במועמדות הראשונה בהיסטוריה של סרט ישראלי, של סרט מונפש ו/או סרט תיעודי.

ברחבי העולם, זכה הסרט בפרס הסרט הזר הטוב ביותר בתחרות הסרטים העצמאיים הבריטית, בגרנד פרייז בפסטיבל הסרטים בטוקיו, בפרס "מגדל הזהב" בפסטיבל הסרטים בסרביה ובפרס הסרט התיעודי של השנה מטעם איגוד הקולנוע התיעודי הבינלאומי. הסרט נבחר לסרט הטוב ביותר לשנת 2008 על ידי איגוד מבקרי הקולנוע בלוס אנג'לס, כשהוא גובר על סרטים מובילים כמו "נער החידות ממומביי", "מילק" ו"וול-E". הוא הוגדר כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר לאותה שנה על ידי המגזינים המובילים בארצות הברית ועל ידי מספר איגודי מבקרים. כמו כן, זכה הסרט בפרס הלחן הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע באירופה.

בינואר 2009 זכה הסרט בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2008^[5] ובאותו החודש הוכרז הסרט כאחד מחמשת המועמדים הסופיים לזכייה בפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר. בטקס האוסקר ה-81, אשר התקיים ב-22 בפברואר 2009, הפסיד הסרט את הפרס לטובת הסרט היפני "פרידות". "ואלס עם באשיר" היה לסרט האנימציה הראשון שקיבל מועמדות לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, כמו גם מועמדות וזכייה באותה הקטגוריה בפרס גלובוס הזהב. כמו כן, זהו הסרט התיעודי הראשון בהיסטוריה שקיבל מועמדות וזכה בפרס גלובוס הזהב, שכן אין פרס לסרט תיעודי בגלובוס הזהב^[6].

בפברואר 2009, זכה הסרט בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר מטעם איגוד הבמאים האמריקאי ובטקס נפרד, מטעם איגוד התסריטאים האמריקאי, זכה באותה קטגוריה. נוסף על כך, היה זה הסרט הישראלי הראשון אשר זכה בפרס סזאר, כאשר זכה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. כמו כן זכה ארי פולמן בפרס איגוד הבמאים האמריקני בקטגוריית בימוי סרט דוקומנטרי.

ביקורות

בישראל התקבלה התייחסותו של הסרט לנושא סברה ושתילה בתגובות מעורבות, אך כמעט כל המבקרים שיבחו את חדשנותו של פורמט הסרט ואת עיצובו. שמוליק דובדבני שיבח את הסרט וטען שהוא מנסה לעסוק בצורה חזיתית בשאלת האשמה הישראלית, שסרטים ישראליים משנות השמונים, כמו "שתי אצבעות מצידון", לא העזו לגעת בה^[7]. מאידך, כינה מאיר שניצר את הסרט "חמקמק", וטען שכמו סרטים רבים העוסקים בלחימה בלבנון, הוא מציג רק את דמות "הקורבן הצה"לי"^[8]. במישור הפוליטי נטענו טענות כנגד המשמעויות האידאולוגיות המובעות בסרט. ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו אמר בראיון כי זהו סרט עשוי טוב, אולם "הסרט הוא נגד מדינת ישראל... (והוא) מניח אחריות על כתפינו שיתוף פעולה עם טבח במחנה הפליטים בעזה, דבר שהוא שקר".^{[דרוש מקור]} לדבריו, הסרט זכה בפרסים רבים בעולם גם בשל עמדה אנטי ישראלית זו.

העיתונאי חגי סגל כתב כי "מדובר בעוד סרט שמאלני על מלחמת וייטנאם שהותאם לטופוגרפיה ולביוגרפיה של המזרח התיכון [...] חוט העלילה נכרך בכישרון סביב צווארה של ישראל", תוך התעלמות ממעשי הטרור כנגד ישראל לפני ובמהלך המלחמה^[9].

ספר

ב-2009 יצא רומן גרפי המבוסס על הסרט, גם הוא בשם "ואלס עם באשיר", בהוצאת כנרת זמורה ביתן^[10].

לקריאה נוספת

• קובי ניב, "אכלו לי, שתו לי, טבחו לי", בזרוע נטויה ובעין עצומה: הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון, תל אביב: עולם חדש הוצאה לאור, 2014, עמ' 73–129, מסת"ב 978-965-92049-6-0
• אורי סוויד, "מצליבה לתרדמת: כאב ופנטסיה בסרט ואלס עם באשיר", סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, (קיץ 2009), עמ' 66–74
• צחי כהן, לְמה דומה קולנוע? קריאות תרבותיות בקולנוע בן־זמננו, הוצאת כרמל, 2021, הפרק "'ואלס עם באשיר' - למה זה מצויר?", עמ' 41–43.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ואלס עם באשיר

• אתר האינטרנט הרשמי של ואלס עם באשיר
• "ואלס עם באשיר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ואלס עם באשיר", באתר נטפליקס
• "ואלס עם באשיר", באתר AllMovie (באנגלית)
• "ואלס עם באשיר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "ואלס עם באשיר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "ואלס עם באשיר", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "ואלס עם באשיר", באתר Metacritic (באנגלית)
• "ואלס עם באשיר", באתר אידיבי
• "ואלס עם באשיר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "ואלס עם באשיר", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• WaltzWithBashir.com - אתר האינטרנט של הסרט
• "ואלס עם באשיר" באתר "קרן הקולנוע הישראלי"
• נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, האנימציה מאחורי "ואלס עם באשיר", באתר הארץ, 12 ביוני 2008
• יעל שוב, כשהאמת משקרת, באתר Time Out תל אביב, 12 ביוני 2008
• עין הדג | ואלס עם באשיר, באתר עין הדג
• דבורית שרגל, ואלס עם באשיר - החומרים מהם עשויים החיים, בבלוג "לחיות את חייה"
• רעיה מורג, הגיבור נתקע בגילוי, באתר הארץ, 26 ביוני 2008
  • תגובה למורג: רנה ליטוין, צופה יחיד הוא הרבה מאוד, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
• מרב יודילוביץ', "ואלס עם באשיר" מועמד לגלובוס הזהב, באתר ynet, 11 בדצמבר 2008
• מרב יודילוביץ' ודרור עמיר, "ואלס עם באשיר" זכה בגלובוס הזהב, באתר ynet, 12 בינואר 2009
• קובי בן-שמחון, ואלס עם באשיר מעורר את הטראומות הרדומות, באתר הארץ, 6 בפברואר 2009
• שולמית אלמוג, משפט קולנועי, באתר nrg‏, 11 בפברואר 2009
• נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, ואלס עם באשיר: עכשיו הספר, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009
• נחיק נבות, נוצרים את זכרו של באשיר ג'ומייל, באתר הארץ, 20 בפברואר 2009
• יצחק לאור, דור שלם דורש תשלום, באתר הארץ, 27 בפברואר 2009
• אילן אבישר, ‏רוקד סולו בבוץ הלבנוני, תכלת 35, אביב התשס"ט 2009
• דפנה ארד, ריקוד לאור ירח - דוד פולונסקי פיצח את סוד מעיין הנעורים, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
• אבנר שביט‏, זה אחד הסרטים הישראלים החשובים אי פעם. היום אין סיכוי שהיו מפיקים אותו, באתר וואלה, 11 ביוני 2018
• יפתח אשכנזי, ‏על מי אנחנו מדברים, כשאנחנו מדברים על PTSD: על סימולקרה, טראומה ואחריות בואלס עם באשיר, סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, 4 (קיץ 2010), עמ' 63 - 69
• גתית הולצמן, גלעד צוקרמן, ‏הם יורים גם בסוסים: עיון השוואתי ב'ואלס עם באשיר' וב'גבעת חלפון אינה עונה', סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, סתיו 2013
• אוהד לנדסמן, "ואלס עם באשיר", תקריב: כתב עת לקולנוע דוקומנטרי, גיליון 1
• שמוליק דובדבני, ‏"כל עוד אתה מצייר ולא מצלם, זה בסדר" : סוגיות של אתיקה ואחריות בסרט ואלס עם באשיר, מכאן י"ג, אוקטובר 2013, עמ' 50–67
• אמיר בוגן, המהפכה של "ואלס עם באשיר": פתאום כולם עושים קולנוע תיעודי באנימציה, באתר ynet, 27 בדצמבר 2022
• יובל בניזמן, ‏"״אנחנו היינו בים״: הביקורת המאשרת בסרטי מקרה לבנון הישראליים שאחרי מלחמת לבנון השנייה, תיאוריה וביקורת 41, קיץ 2013, עמ' 313–325