Loading AI tools
האפוס הלאומי החבשי הכתוב במקורו בגעז מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ" (בגעז: ክብረ ነገሥት, בעברית: "כבוד המלכים") הוא האפוס הלאומי החבשי הכתוב במקורו בגעז. האפוס מרחיב את אגדת שלמה המלך ומלכת שבא (היא מכּדה) ומשלב אגדות רבות על נושאים ודמויות מן המקרא, הספרים החיצוניים, הברית החדשה ומדרשי חז"ל. הספר בנוסח הכתוב הוא נוצרי מובהק, אבל לסיפור יש גם גרסאות יהודיות הרווחות בעל-פה בקרב ביתא ישראל.
הספר מחולק ל-117 פרקים קצרים הבנויים כסיפור מסגרת וסיפור פנימי:
בקולופון שבחתימת הספר מסופר שבמקור נכתב הספר בערבית ותורגם לגעז. טענה זו מקובלת בעיקרה על החוקרים, המשערים שהספר נערך בשנים 1314–1322, וכי קדמה לו טיוטה (שלמה או חלקית) שנכתבה ערבית, אם כי טקסט ערבי כזה לא נתגלה מעולם. קשה למצוא ראיות לטענה המוזכרת גם היא בקולופון, כי לנוסח הערבי קדם מקור בקופטית.
יש הטוענים שהספר קדום הרבה יותר והמייחסים אותו כבר למאה ה-7 או ה-8 לספירה; ובכלל מוסכם שחלק מחומריו קדומים. לעומת זאת, יש הטוענים כי הספר מאוחר אף יותר וכי לא נחתם בצורתו הנוכחית אלא במהלך המאה ה-16.
חלק מן הספר ידוע בתרגום לפורטוגזית שנעשה בתחילת המאה ה-17. בשנת 1905 פרסם המזרחן הגרמני קרל בצולד (Bezold) מהדורה שלמה של הספר בגעז עם תרגום גרמני, ומהדורה זו נחשבת הטובה ביותר עד ימינו. בעקבותיה פורסמו תרגומים ללשונות אירופיות רבות. בתחילת המאה ה-21 נדפס הספר לראשונה גם באתיופיה כשהוא מלווה בתרגום לאמהרית.
בשנת 2009 הופיע הספר בתרגום עברי מוער מאת רן הכהן, בשם "כבוד המלכים" (הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב), וזיכה את המתרגם בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.
מגמתו הראשונה של הספר היא להעניק לגיטימציה לשליטי אתיופיה בני השושלת הסולומונית ולכנסייה האורתודוקסית האתיופית - שני המוסדות ("הכתר והצלב") ששלטו יחד באתיופיה מימי המלך אזאנה במאה הרביעית עד נפילת הקיסר היילה סלאסי בשנת 1974.
מעבר לכך, ניתן לראות בספר גם ניסיון הסבר לאופיה המיוחד של הנצרות האתיופית, הכוללת אלמנטים יהודיים רבים. ייחוסם של מלכי אתיופיה - ובמשתמע, של האתיופים כולם ושל דתם - עוד לשלמה המלך ותקופתו מצדיק את ייחודה של הנצרות האתיופית, השונה מנצרויות אחרות בכך שבלב כל כנסייה מוצבת תיבה - "תאבות" - הנתפסת כהעתק של ארון הברית התנ"כי, נצרות המקיימת עד ימינו מנהגים יהודיים כגון מילת הגברים ביום השמיני, שמירת חלק מדיני הכשרות ומדיני הטומאה המקראיים, שמירה מסוימת של השבת ומנהגים יהודיים נוספים.
יחסו של האפוס ליהודים מורכב. מצד אחד, בולטת ההערצה לעם ישראל, המשמשת תשתית ליוקרתם של מלכי אתיופיה ובהרחבה - של האתיופים כולם, הנתפסים לפחות כצאצאי הפמליה של שלמה ועל כן כבני ישראל. מאידך, דווקא מן הקרבה הזה נובעות תחרות, התבדלות ואף איבה כלפי היהודים. כל אלה מתגלמות בחלקו האחרון של האפוס, המונה שורה ארוכה של פסוקי תנ"ך מלווים בפרשנות נוצרית, המסבירה כיצד התקיימו הפסוקים בתחנות מחייו של ישו. בפרקים אלה מתוארים היהודים, כנהוג במסורת הנוצרית, כעיוורים וכערלי לב מכיוון שלא הכירו במשיחיותו של ישו.
בפרקים האחרונים של האפוס מגיעה האיבה ליהודים לשיאה, כאשר - בסגנון של נבואה לעתיד - מתוארת המלחמה בין אתיופיה הנוצרית (בהנהגת המלך כלב) לבין ממלכת נג'ראן (היא חמיר היהודית, בתימן של ימינו) בראשית המאה השישית לספירה. ה"נבואה" - אשר ההיסטוריות שלה נשענת על זיהויו של המלך כלב ושל המקומות הגאוגרפיים הנזכרים בה, והעולה בקנה אחד עם תיאורים ערביים ויווניים של האירועים הידועים ממקורות אחרים - מתארת כיצד היהודים בנג'ראן יתגרו בנוצרים (הכוונה למעשי טבח שערכו היהודים בנוצרים בחצי האי ערב), ובעקבות זאת יצא מלך אקסום הנוצרית למלחמת חורמה נגד הממלכה היהודית בנג'ראן, יביס אותה (בסיועה של ביזנטיון) ויטבח בתושביה, כפי שאכן קרה בשנת 525 בקירוב.[1] תיאור האירועים האלה, המציבים את אתיופיה (לצד ביזנטיון) כמנהיגת העולם הנוצרי, חותם את האפוס.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
