ישראל שמואל קליהרי

רבי שמואל קליהרי (מופיע גם בשמו הפרטי המלא ישראל שמואל; שם משפחתו נכתב גם קליהארה, קליפארי, או קליפארה; נפטר בי"ג בשבט ה'ת', 6 בפברואר 1640) היה מרבני קרקוב במחצית הראשונה של המאה ה-17, מחבר ספרים, ומקובל. היה אמיד ובעל הון.

רבי ישראל שמואל קליהרי

לידה	1560 ה'ש"ך קרקוב, האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה	6 בפברואר 1640 (בגיל 80 בערך) י"ג בשבט ה'ת' קרקוב, האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי
מקום קבורה	קרקוב, פולין פולין
מדינה	האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי
מקום מגורים	קרקוב, לונטשיץ
תחומי עיסוק	הלכה, קבלה
בני דורו	רבי יואל סירקיש, רבי נתן נטע שפירא, רבי יום-טוב ליפמן הלר, רבי יהושע השיל (מגיני שלמה)
חיבוריו	ישמח ישראל
אב	שלמה קלהורה

ביוגרפיה

נולד בקרקוב כבן רביעי לשלמה קלהורה, אבי משפחת קלהורה. שנת הולדתו אינה ידועה, והיא משוערת לשנת ה'ש"ך (1560)^[1], עם הגירתו של אביו מספרד (אז ספרד ההבסבורגית) לפולין (אז האיחוד הפולני-ליטאי).

הפעיל בית מדרש בו לימד תורה. לדברי מאיר בלבן הוא היה רב בלונטשיץ, מקום בו ידוע שבנו רבי שלמה היה רב. מקור הדברים הוא מצאצאו הגביר שלמה זלמן פוזנר-לאנדסבערג מלובעראנץ – מחבר הספר "תואר פני שלמה", אך יש שמערערים על קביעה זו וטוענים כי מעולם לא שימש בתפקיד של רב או דיין^[2].

יש שציינו כי היה רופא, אך למעשה לא עסק בתחום זה, אלא הקדיש את חייו ללימוד תורה^[3].

נפטר בי"ג בשבט ה'ת' (על פי רישום פנקס החברא קדישא של קרקוב), ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב^[3].

שמו

העיר קרקוב בימי רבי ישראל שמואל קליהרי, במבט ממזרח (משמאל נראית השכונה קלפרז (אנ')). גאורג בראון (אנ'), מפנה המאה ה-17

שמו העיקרי היה שמואל, וכך חתם את שמו. גם בניו היו מזכירים כך את שמו בחתימותיהם. שמו הראשון, ישראל, עולה מתוך ספרו "ישמח ישראל", אף על פי ששמו נעלם משער הספר בחלק מהמהדורותיו. לדעת נכדיו ולדעת רבי יצחק לוין שמו אכן היה "שמואל", ואילו השם "ישראל" היה שם אחר שכנראה נוסף או הוחלף בהמשך, אולי כסגולה, בעקבות מחלה^[4]. בשם "ישראל שמואל" הוא מופיע כבר בהקדמתו לספרו "ישמח ישראל", קראקא שפ"ו, שהודפס בחייו (אף שבשער הספר נקרא רק בשם שמואל), ושוב בשער ספרו "ישמח ישראל" שהודפס בווינה בשנת ה'תרכ"ה, ובהסכמה מרבי אלעזר הורוויץ שניתנה לאותה המהדורה הוא מכונה "מוהר"ר ישראל רופא".

חיבוריו

ישמח ישראל

ספרו המפורסם הוא ישמח ישראל (או ישמח ישראל בעושיו) – חיבור קצר על ארבעת חלקי שולחן ערוך, הכולל פסקי דינים ומנהגים. הספר מסודר לפי חלקי השולחן ערוך, כשבכל אחד מהם חלוקת ערכים בסדר אלפביתי (כך לדוגמה בחלק אורח חיים החיבור מתחיל בערכים "אברי האדם", "אבל" ו"אוכל"; ובחלק יורה דעה הוא מתחיל בערך "אותו ואת בנו" ומסיים ב"תקנות הקהל"). כל ערך מכיל מידע קצר, בעיקר מתוך דברי השולחן ערוך, שאותו ראה המחבר לנכון לציון. לדוגמה, בערך "אתרוג" כתב המחבר ”כל יום ז' אסור לטלטלו. סי' תרסה”. הספר מכונה גם "שולחן ערוך הקטן" מחמת סגנונו זה.

את הספר הוא סיים לכתוב בקיץ של שנת ה'שפ"ד, והדפיסו בקרקוב ה'שפ"ו. הספר הודפס במהדורות נוספות לאחר מכן^[5]:

• המבורג ה'תמ"ו.
• עם פירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן הכהן חתן רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם"), ובו מקורות וציונים, וכן הרחבה מספרי האחרונים בהם רבי יואל סירקיש (ה"ב"ח"), חותנו רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, ועוד ספרי שו"ת, וכן הוספות מספר הזוהר וכתבי האר"י:
  • אמסטרדם ה'תנ"ג – "חקי דרך", על חלק יורה דעה.
  • ברלין ה'תנ"ט-ה'ת"ס – "חקי חיים" ו"חקי דעת", על חלק אורח חיים ויורה דעה
  • דיהרנפורט תס"א – "חקי משפט", על חלק חושן משפט.

מהדורה זו הודפסה ללא אזכור שם המחבר ועירו.

• סדילקוב, ה'תקצ"ד–ה'תקצ"ה – עם הפירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן על כל ארבעת חלקיו. גם במהדורה זו לא הוזכר שם המחבר ועירו, ואף הוסב שם החיבור ל"מגלה עמוקות", ובכך נוצרה הטעיה כאילו החיבור הוא מרבי נתן נטע שפירא, מה שהביא לקידום מכירות של הספר. לפי רבי חיים נתן דמביצר ההטעיה הייתה מכוונת למטרה זו^[א].
• קאליס ^{[דרושה הבהרה]} ה'תקס"ט–ה'תק"ע – עם הפירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן על כל ארבעת חלקיו.
• וינה ה'תרכ"ה – עם הפירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן על כל ארבעת חלקיו, ועם הפירוש "עוללות צבי" לרבי מרדכי צבי פרידלנדר אב"ד ירגנדורף – על חלק יורה דעה.

שם החיבור, כפי שציין המחבר בהקדמה לספר, הוא על שם הפסוק "ישמח ישראל בעושיו"^[7].

הספר זכה להסכמות רבות, מהן מרבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, רבי שלמה היילפרין (אביו של רבי יחיאל היילפרין), רבי מאיר הלוי הורוביץ, ועוד.

חיבורים נוספים

חיבר ספרים נוספים, אך אלו לא הודפסו מעולם:

• חיבור על התלמוד הבבלי ומפרשיו – בחלוקה לפי חלקי השולחן-ערוך ("צרור החיים", "אֹרחֹת משפט", "עץ הדעת", "מגן עזרך")
• מגלה עמוקות – על התורה ותרי"ג מצוות
• אור ישראל – על אגדות חז"ל
• בית יי – על אגדות חז"ל מוקשות, ועל מדרשים קשים
• כרם שלמה – על פרקי אבות
• סולם השמים – על תפילה ותפילת הדרך, על דרך הקבלה.

קיימת תשובה המיוחסת אליו, אשר נכתבה בין השנים ה'ש"ס-ה'שע"ח, ומיועדת עבור רבי משולם פייבוש מקראקא בן ישראל שמואל (רבו של רבי יואל סירקיש, ה"ב"ח"), ודנה על גט וחליצה שנעשו בהמבורג באופן מרושל ומפוקפק^[8].

משפחתו

• בנו משה – רוקח ואיש עסקים. עסקיו הסתעפו עד לגרמניה ואיטליה. הרחיב את רובע היהודים בקז'ימייז'. אף הוא היה ממנהיגי הקהילה בקרקוב, ותקופה מסוימת אף עמד בראשות הקהילה. נפטר בי"ד בתמוז שפ"ב.
  • בנו דוד – רוקח כאביו, אך הורשה למכור תרופות ליהודים בלבד. נפטר בשנת 1655.
    • בנו מתתיהו קלהורה – המשיך את המסורת המשפחתית של מקצוע הרוקחות, הוצא להורג בפיוטרקוב בי"ד בכסלו תכ"ד במוות אכזרי לאחר שהואשם בביזוי האמונה הנוצרית.
• בנו רבי שלמה – אב"ד לונטשיץ. חתן רבי יהודה רופא מפוזנן. בימיו, בז' באדר ה'שפ"ד, אירעה עלילה על יהודי לונטשיץ, בגינה נשרפו ונהרגו מיהודי העיר. בעקבות כך הוא חיבר סליחה. המאורע הביא לעזיבתו את לונטשיץ, וככל הנראה היגר לפוזנן על מנת להתגורר בסמוך לחותנו, וממנו השתלשלה משפחת קלהורה בפוזנן.

תבנית:עץ משפחת קלהורה

קישורים חיצוניים

• רבי יצחק לוין, "ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 28–34, באתר אוצר החכמה
• הרב חיים דביר, 'שולחן ערוך "ישמח ישראל"', בתוך: ישורון, כרך י"ז, ירושלים תשס"ו, עמ' תת"ד–תתכ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

ספרו

• ישמח ישראל בעושיו, קרקוב שפ"ו, באתר אוצר החכמה
• ישמח ישראל, המבורג תמ"ו, באתר הספרייה הלאומית
• ישמח ישראל – אורח חיים, קאליס ת"ס, באתר היברובוקס
• ישמח ישראל – חקי חיים, ברלין ת"ס, באתר היברובוקס
• ישמח ישראל – חקי דעת, ברלין ת"ס, באתר היברובוקס
• ישמח ישראל, עם פירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן, סדילקוב תקצ"ה, באתר אוצר החכמה
• ישמח ישראל – חוקי חיים, עם פירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן, סדילקוב תקצ"ה, באתר היברובוקס
• ישמח ישראל – חוקי דעת, עם פירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן, סדילקוב תקצ"ה, באתר היברובוקס
• ישמח ישראל, עם פירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן, וינה תרכ"ה, באתר אוצר החכמה

ביאורים והרחבות

1. יצוין כי המחבר כתב חיבור אחר בשם "מגלה עמוקות", על התורה ותרי"ג מצוות; דבר שיש בו כדי לסנגר קצת על מדפיסי סדילקוב^[6].

הערות שוליים

1. יצחק לוין, "ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 29, באתר אוצר החכמה.
2. רבי חיים נתן דמביצר, מכתבי בִּקֹרת, מכתב ד', 100551. ראו גם אצל רבי יצחק לוין, "ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 30, באתר אוצר החכמה.
3. רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי, חלק א', קרקוב תרמ"ח, דף כ"ה, עמוד א', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
4. רבי יצחק לוין, "ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 28–34, באתר אוצר החכמה; דוד אברהם מנדלבוים, "פתח דבר", בתוך: כתבי הקדוש, בני ברק תש"נ, עמ' כ"ד, באתר אוצר החכמה.
5. ראו פינחס יעקב הכהן, אוצר הבאורים והפירושים, פרק ט', פריט 62, לונדון תשי"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), לפירוט המהדורות.
6. הרב אליעזר כ"צמאן, "בעל מגלה עמוקות", בתוך: ישורון, י"ג, ירושלים תשס"ג, עמ' תרפ"ד, הע' 27, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
7. ספר תהילים, פרק קמ"ט, פסוק ב'.
8. רבי יצחק לוין, "ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 31, באתר אוצר החכמה.