Remove ads
במאי קולנוע ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יריב (מרדכי) מוֹזֵר (נולד ב-17 בפברואר 1978) הוא מפיק ובמאי קולנוע ישראלי.[1]
יריב מוזר, 2012 | |
לידה |
17 בפברואר 1978 (בן 46) תל אביב-יפו, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | מ-2003 |
מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
האתר הרשמי | |
פרופיל ב-IMDb | |
יריב מוזר נולד בעיר תל אביב-יפו וגדל בעיר הרצליה.[2] הוא בנם של חני וגיורא מוזר, שניהם גמלאי שירות הביטחון הכללי.[2] אביו גיורא, יליד העיר עפולה, הוא בנם של רות (אחותו של אלוף במיל' אורן שחור)[2] ואליהו מוזר, שהיה גם הוא בכיר בשב"כ. אמו חני, ילידת העיר באר שבע, היא בתם של גיזה ויהושע נשרי, שניהם ניצולי שואה שברחו במהלך מלחמת העולם השנייה. נשרי שימש בשנות ה-60 נספח כלכלי של ישראל ביפן והיה מניצוליו של צ'יאונה סוגיהארה, הקונסול היפני בליטא במלחמת העולם השנייה. יהושע נשרי פעל בשנת 1968 כדי להעניק לסוגיהרה תואר חסיד אומות העולם.[3]
בוגר תיכון אלון ברמת השרון במגמת תיאטרון.[2] בין מוריו בבית הספר היו אנשי התיאטרון לאה אברהם, דדי ברון, אורנה בן חורין, גדעון ירון, מושיק יוסיפוב, ורויטל איתן.
בצבא שרת כקצין חימוש בחיל התותחנים[2] וסיים את שירותו הסדיר כקצין חימוש גדוד "אייל" (403). לאחר שירותו במלחמת לבנון השנייה הועלה לדרגת רב-סרן במיל'.[2]
מוזר הוא בוגר בהצטיינות של החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.[4]
מוזר הוא הומוסקסואל[5].
מוזר ניהל את הפסטיבל הבינלאומי ה-10 לסרטי סטודנטים בתל אביב, בשנת 2004.[6] הפסטיבל אירח בישראל את: ריצ'רד גיר,[2][7] פטריס לקונט, קתרין ברייה, נביל עיוש, תומאס וינטרברג ואדם גרינברג.
בין השנים 2005–2007 שימש מפיק ראשי של חברת עלמה הפקות של המפיק אריק ברנשטיין.[4][7]
בין השנים 2007–2011 עמד בראש מגמת הפקה-יוזמת של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.[2]
מוזר הוא המקים והמנהל של חברת מוזר פילמס בע"מ שהוקמה בשנת 2006.[8] בשנת 2008 יצא סרטו התיעודי "המלחמה הראשונה שלי",[9] על ההתנסות האישית שלו במלחמת לבנון השנייה,[2] הסרט זכה באותה שנה בציון לשבח בפסטיבל דוקאביב.[10] בשנת 2009 ביים עבור רשות השידור את הסרט התיעודי "בדרך אחרת", שעקב אחר מסען של אחינועם ניני ומירה עווד לאירוויזיון במוסקבה[11] ובשנת 2012 ביים את הסרט התיעודי "גברים בלתי נראים" על הומוסקסואלים פלסטינים, שזכה באותה שנה בציון לשבח בפסטיבל דוקאביב[12] ובפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי של סן פרנסיסקו.[2]
בשנת 2010 נבחר לישראלי הראשון שהתקבל לתוכנית המפיקים האירופאית EAVE[13] וכן סיים הכשרה במשחק מול מצלמה במסגרת סדנת המשחק של רות דייכס.[14] כמו כן, שימש במאי אורח בתוכנית התחקירים "מבט שני" ברשות השידור[11] בשנים 2010 ו-2015. בשנת 2011 הפיק את הסרט התיעודי "ג'נט" של הבמאית רות ולק.[15]
סרטו העלילתי הראשון "שבלולים בגשם" עלה לאקרנים בשנת 2013, והיה לסרט הפותח של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה.[16] בנוסף השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל הסרטים העולמי במונטריאול[17] ופסטיבל הקולנוע הבינלאומי בשיקגו.[18] הסרט הופץ בארצות הברית, אנגליה, צרפת, גרמניה, פולין, הולנד ועוד. סרטיו "גברים בלתי נראים" ו"שבלולים בגשם" נבחרו על ידי מגזין GAY UK כחלק מעשרת סרטי הקולנוע הגאים הישראליים הטובים ביותר.[19]
בשנים 2014–2016 היה חבר הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים[20] וחבר הנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע.[21] במסגרת זו היה אחד מנציגי היוצרים בוועדת הכנסת שחוקקה את חוק תאגיד השידור הציבורי.[22]
בשנת 2016 הוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע ירושלים,[23] סרטו התיעודי, במשותף עם העורכת יעל פרלוב, "בן-גוריון, אפילוג", על השנים האחרונות בחייו של דוד בן-גוריון. בסרט נחשף לראשונה ראיון ארוך עם דוד בן-גוריון, בו הוא מתבטא בחופשיות על המדינה ועל חייו.[24][25] הסרט זכה בפרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע עבור הסרט התיעודי הארוך הטוב ביותר לשנת 2017[4][26] והופץ מסחרית בבתי הקולנוע.[27][28] הסרט הוקרן בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם[29] וזכה לשבחי הביקורת בעיתונים שונים, בהם הארץ,[30][31] הניו יורק טיימס,[32] לוס אנג'לס טיימס[33] והוליווד ריפורטר.[34]
החל משנת 2018 מלמד בבית הספר לקולנוע ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, קורס הפקה שנה ד.[35] בשנה זו שודר בערוץ כאן 11 סרטו התיעודי "לטעות זה אנושי",[36] העוסק במוות מרשלנות רפואית מנקודת מבטו של הצוות הרפואי.[37]
בשנת 2019 יצא סרטו "איזנקוט."[38] המתלווה אל רא"ל גדי איזנקוט בחודשים האחרונים שלו על מדים. מוזר קיבל גישה לתפקידו של הרמטכ"ל כפי שמתועד בסרט ששודר בכאן 11 והופק על ידי דובר צה"ל.[39]
בינואר 2021 יצא לאקרנים סרטו "הפנקס האדום" לציון מאה שנות ההסתדרות הכללית. הסרט סוקר את ההיסטוריה של הארגון - החל משנותיו הראשונות ותפקידי המפתח שמילא טרם הקמת המדינה, דרך תהליכי ההתנוונות והבירוקרטיזציה שעבר והובילו לשקיעתו, ועד לתהליכי ההתחדשות שעבר בעשור השני של המאה ה-21. במסגרת הסרט נחשפו לראשונה קטעי ארכיון רבים וסרטונים שהופקו על ידי ההסתדרות בשיתוף עם מכון לבון, ורואיינו חמישה ראשי הסתדרות לשעבר לצד היסטוריונים.[40]
מוזר הוא חבר האקדמיה האירופית לקולנוע,[41] חבר פורום היוצרים הדוקומנטריים וחבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
בשנת 2022 שודרה הסדרה הדוקומנטרית "אייכמן: הקלטות האבודות", שביים עבור תאגיד השידור הציבורי.
בשנת 2024 פרסם מוזר את "עוד נחזור לרקוד", סרט תיעודי העוסק בטבח במסיבת הטבע ליד רעים.[42]
שנה | שם הסרט | הערות |
---|---|---|
2006 | "המלחמה של גיורי" | בבימוים של דניאל סיון ועודד פרבר |
2006 | "חומוס קארי" | בבימוים של יוני ציגלר ונועם פנחס |
2007 | "הטוקבקיסטים" | בבימויו של צביקה בינדר |
2008 | "הבית ברחוב טבנקין" | בבימויו של ליביו כרמלי |
2008 | "לב מג'נין" | בבימוים של ליאור גלר ומרקוס וטר |
2008 | "מסדר עד סדר" | בבימויו של שרון לוי |
2008 | "מקסיקו" | בבימויה של אולגה סיטובוצקי |
2009 | "מופע החיים של גוטל בוטל" | בבימויו של דניאל סיון |
2009 | "רגע י-ם" | אוסף סרטים קצרים |
2009 | "הילדה שלי תחזור לשיר" | בבימויה של ציפי ביידר |
2011 | "ג'נט" | בבימויה של רות ולק |
2011 | "לא רחוק מהעץ" | בבימוים של אלון אלשיך וערן יחזקאל |
2012 | "הירושה" | בבימויה של היאם עבאס |
שנה | שם הסרט |
---|---|
2003 | "ואלס פסיפלורה" |
2008 | "המלחמה הראשונה שלי" |
2009 | "בדרך אחרת" |
2010 | "סיפורי מיטות" |
2012 | "גברים בלתי נראים" |
2013 | "שבלולים בגשם" |
2016 | "בן-גוריון, אפילוג" |
2018 | "לטעות זה אנושי" |
2019 | "איזנקוט" |
2020 | "בחסדי שמים" |
2021 | "הפנקס האדום" |
2024 | "עוד נחזור לרקוד" |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.