Loading AI tools
רבי יצחק בן יעקב קנפנטון (ה'ק"כ, 1360 - א' בתמוז ה'רכ"ג, יוני 1463) היה מגדולי חכמי ספרד בדור שלפני הגירוש, היה ראש ישיבה, מקובל, רופא, מתמטיקאי, ואיש ציבור.
| לידה | 1360 |
|---|---|
| פטירה |
יוני 1463 (בגיל 103 בערך) פניאפייל, ספרד  |
| מדינה |
כתר קסטיליה |
| תקופת הפעילות |
?–1463 |
| תלמידיו |
יצחק די ליאון, יצחק קארו, יצחק אבוהב, שם טוב אבן שם טוב (השני) |
  | |
נולד בקסטיליה שבספרד בשנת ק"כ (1360) לאביו רבי יעקב שהיה מתלמידיו של רבי חסדאי קרשקש.
רבי יצחק קנפנטון עמד בראש ישיבה גדולה בסמורה שבצפון-מערב ספרד. תלמידיו היו מגדולי חכמי ספרד בדור של גירוש ספרד ובהם: רבי יצחק די ליאון, רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה), רבי יצחק קארו, רבי שמואל ולנסי, רבי שמעון מיימי הקדוש, רבי יוסף בן אברהם חיון, רבי שלמה טורטייל, רבי משה אל פרנגי, רבי שם טוב אבן שם טוב (השני), רבי יוסף עוזיאל, רבי משה חלגאווה, רבי משה אל ולנסי ששימשו בסוף ימיו, וייתכן שאף רבי יצחק עראמה.
רבי אליהו קפשאלי (1490 - 1555) מתאר את השפעתו הרבה בהעמדת תלמידים ובהרבצת תורה בתקופתו:
ויהי מן הגזרה ההיא והלאה רבו האנוסים בספרד... ומאז מתו רוב חכמי ספרד ונתבטלו הישיבות ושמם העולם ונשתכחה התורה כמעט. זאת ועוד אחרת, כי אף אחרי שחזרו ונתישבו רוב יושבי ספרד פנו אל החכמות החיצוניות וטבעו בטיט הי״ון... ולא שתו לבם רק להתכבד בין הגוים, וביניהם חצי מדבר יונית וחצי מדבר עברית, ויעזבו את התורה בקרן זווית... ולא היה א׳ מעיר ושנים ממשפחה אשר היו עוסקים בתלמוד.
ויקם ה' מושיע לישראל את האשל הגדול, עוז ומגדול, סיני ועוקר הרים, אמיץ לבו בגבורים, החכם הרב הגדול ר' יצחק קפנ"טון ז"ל והחזיר כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראל למעמדם, והחזיר עטרה ליושנה ולאיתנה, ועשה תלמידים הרבה ועשה סייג לתורה.
ומגדולי תלמידיו וידידיו היו ארבעה אשר מהם שתו כל העולם מים חיים וטובים והמה בכתובים. שם הראשון, עוקר הרים וטוחנן זה בזה, בוצינא קדישתא ופלפלא חריפא, הרב ר' יצחק אבואב ז"ל ... החכם ר' יצחק דליאון ... ר' יוסף חיון ז"ל, והנהר הרביעי הוא פרת שמימיו פורין ורבין החכם ר' שמעון מיימי ... ומן ארבעתם יצאה תורה בספרד ובפורטוגאל ובארץ המערב. לכל המקום אשר הלכו שם, הלכה ברכה לרגלם בגבורה ולולי הם כבר כלתה תורה.
— סדר אליהו זוטא
נפטר בזקנה מופלגת בשנת רכ"ג (1463) בגיל 103 בפניאפייל (אנ') שבספרד. רבי אברהם זכות מספר בספרו "ספר יוחסין השלם" שזכה לראותו כשהיה בן שש או שבע "ומי שרואה פניו כמקבל פני שכינה".[1]
הרב אברהם אבן מיגאש כותב בספרו "כבוד אלקים" (1585) כך:
והנה חכמים הגידו אנשי אמת שהרב רבי יצחק קנפנתון רב קשטיליא היו לו כמה תלמידים מובהקים מגדולי התלמידים, וכשהיתה ההלכה עמוקה היה מצוה להם שיעיינו היטב כפי כוחם, והיה אומר קודם בואם לפניו פלוני יאמר זה ולא יעבור מזה ופלוני זה ופלוני זה, וכל זה בשקול הדעת, ובבואם עם הספר לא יעברו פיו, ולא ישנו דבריו ולא יפול דבר אחד מכל דבריו ארצה, שמאחר שיודע דרך עיונם וטבעם [...] היה מגיע באומד דעתו מה שיש לאל ידם להגיע בעיונם ובשיקול דעתם.
— אברהם בן יצחק הלוי אבן מיגאש, כבוד אלקים, פרק עשרים ושנים, דף מח
שיטת לימודו של רבי יצחק קנפנטון מבוססת על שלושה עקרונות[2]:
העיקרון הראשון הוא שיש לפרש כל מלה וכל אות שבספר כדי שלא תישאר אפילו אחת שלא לצורך[3]. ולא הגמרא בלבד צריכה להתפרש באופן כזה, אלא אף דברי רבותינו הראשונים, ובייחוד רש"י והרמב"ן. עיקרון זה מבוסס על הנחת היסוד כי לשונם של הראשונים מדויקת ומדוקדקת. בלשון ההולכים בדרך זו רגילים משפטים דוגמת "יש לעיין מדוע האריך המחבר כ"כ, לא היה לו לומר אלא".
העיקרון השני נובע הוא באופן ישיר מהנחת היסוד של העיקרון הקודם: חובה לתאם תיאום מלא בין הלשון למובנה. כלומר כאשר מפרשים את לשון הגמרא ומפרשיה עלינו לבדוק כי לשונם "מורה" על פירוש זה ללא דוחק[4]. שכן קי"ל כי "אמורא צריך לפרש דבריו"[5].
העיקרון השלישי הוא כי ישנם לסוגיא שני צדדים בלבד, אחד הטוען טענה מסוימת ומגן עליה, והוא הנקרא "תרצן", ואחד המנסה לדחות את דברי חברו והוא הנקרא "מקשן". ומשום כך יש להקפיד שסברות שני הצדדים תישארנה אחידות לכל אורך פירוש הסוגיא, ובמקרה בו אין הסברא עקבית – יש להסביר מה גרם לשינוי הסברא. כמו כן, משום שהן המקשן והן התרצן היו חכמים שלמים, יש להבין את דבריהם באופן שהן סברת המקשן והן סברת התרצן יהיו שתיהן חזקות וישרות[6].
מלבד כללים אלו, שהנם הכללים לעסק בלשון, ישנם כללים נוספים לעסק בתוכן הדברים, חלק זה של שיטת העיון כונה "דרך החלוקה" או "פלפול":
בכל דין יש לבדוק האם לולי דברי הכתוב (בין בגמרא בין במפרשיה) היינו אומרים כמותו. אם היינו אומרים כך יש לשאול מה חידש הכתוב, ואם לא היינו אומרים כך יש לשאול מדוע לא נכתב כך[7]. ולאחר מכן יש לשאול מה יהיה הדין במקרה ההפוך ואחרי כן לבדוק מהם הדינים היוצאים[8].
לחלוקה שני פנים שהם אחד ביסודם. האחד הוא בדיקת כל הפירושים האפשריים לקטע מסוים ושלילתם עד ההגעה אל הפירוש האמיתי[9] (כך שהמושג "חלוקה" הפך לרוב לדומה למונח "אוקימתא")[10], והשני הוא בדיקת כל המקרים השונים הנוגעים לדין, מה תהיה ההלכה בהם ומדוע השמיטם התנא וכפי שכתב רבי יצחק קנפנטון:
"ובכל נושא או משפט ראה כמה הם החלוקות אשר מחלק אותו התנא וראה אם הם חלוקות הכרחיות ואם יש אחרות מלבד אותם הנזכרות, וחלק אתה כל החלוקות אשר בטבע משפט החלוקה אפשריים להיות באותו נושא, ועיין למה הניח התנא השאר ולא עשה אלא אלו, או מפני שהן מבוארות מעצמן, ר"ל הנשארים, או מפני שאין עתה מקום להזכירם."
— דרכי התלמוד סימן ג עמוד 34.
ספרו היחיד שהגיע לידנו הוא דרכי התלמוד[11] העוסק בכללים ללימוד סוגיות התלמוד באופן שיטתי ומסודר. כללים אלו יושמו בדרך הלימוד בישיבתו של רבי יעקב בירב בצפת במאה ה-15. מהדורה מבוארת של הספר על ידי הרב ישראל אריאל יצאה בשנת תשע"ט בהוצאת מכון המקדש. ובשנת תש"פ עם פירוש הגות לבי תבונות, על ידי דוד סקטון בהוצאת ספרים פלדהיים.
מסורות בתורת הקבלה נמסרות בשמו על ידי מקובלים מאוחרים, אך רעיונותיו הקבליים לא נשמרו בכתב.
- דוד אברהם, לקורותיו של ר' יצחק קנפנטון מגדולי חכמי ספרד במאה הט"ו, קריית ספר, כרך נא תשל"ו, עמ' 324–326
יצחק בן יעקב קנפנטון (1360-1463), דף שער בספרייה הלאומית- "יצחק קנפנטון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שלמה טולידאנו, כללי הגמרא לר' יצחק קנפנטון
- יעקב לוי, רבי יצחק קנפנטון סיכום ספרו "דרכי התלמוד", באתר "דעת"
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "יצחק קנפנטון", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 962, באתר היברובוקס
- דרכי התלמוד, ויניציאה שכ"ה, 1565, באתר היברובוקס
- דרכי התלמוד, ירושלים תשמ"א, 1981, באתר היברובוקס
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
