Loading AI tools
אמן ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב פּינְס (Pins; 17 בינואר 1917 – 4 בדצמבר 2005) היה צייר ואמן חיתוך עץ ישראלי יליד גרמניה. נוסף לאמנותו היה פינס אספן נלהב של אמנות יפנית. על יצירתו זכה בפרס ירושלים לאמנות בשנת 1962.
 | |
| יעקב פינס (1979) | |
| לידה |
17 בינואר 1917 הקסטר, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
4 בדצמבר 2005 (בגיל 88) ירושלים, ישראל |
| שם לידה | יעקב אוטו פינס |
| לאום | ישראלי |
| מקום לימודים |
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים |
| תחום יצירה | ציור, הדפס |
| פרסים והוקרה |
פרס ירושלים (1962) |
  | |
יעקב אוטו פינס נולד בעיר הקסטר(אנ') שבגרמניה. על אף שמשפחתו הייתה דתית, נשלח פינס לבית ספר חילוני. בנוסף, קיבל חינוך יהודי ממורה פרטי. בנעוריו התעניין באמנות והחל לצייר, על אף התנגדות משפחתו.[1]
ב-1936, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל בגפו. הוריו, שלא הצליחו לקבל אישורי הגירה, נשלחו לגטו ריגה ונספו שם. בארץ ישראל הצטרף פינס ל"שיבולת", קבוצת חלוצים יוצאי גרמניה שפעלה בין השנים 1941-1938. בשנת 1939 חלה בפוליו. לאחר פירוק הקבוצה התגורר פינס בשדה ורבורג.
בשנת 1941 החל ללמוד בבית הספר הפרטי של יעקב שטיינהרט בירושלים בעזרת מלגה שקיבל מן המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית. בירושלים התקרב פינס אל קבוצה של אמנים יוצאי גרמניה, שהיוו את המרכז האמנותי באותה עת בירושלים.[2]
בשנת 1942 יצר לראשונה הדפסים בטכניקה של חיתוך לינולאום. יצירתו המוקדמת מאופיינת בהשפעת יצירתו של שטיינהרט. בנוסף, ניכרת גם השפעתו של וינסנט ואן גוך.[3] במחצית שנות הארבעים החל פינס לפתח סגנון עצמאי, שהתבטא בשימוש בלוחות עץ גדולים, בנטייה לשימוש בקומפוזיציות אקספרסיביות ובשילוב שבין חיתוך עץ ותחריט עץ.[4]
ב-1945 החל להתעניין באמנות יפנית ובמיוחד בהדפסים יפניים ואף החל לאסוף הדפסים אלו. במהלך שנות החמישים הלכה והתחזקה השפעת אמנות זו על יצירתו. הדבר התבטא בשילוב צבע בהדפסיו, תוך שימוש בלוחות נפרדים לכל צבע וצבע, בתמצות של המוטיב המרכזי, בשימוש בחללים ריקים בקומפוזיציה ולעיתים ביצירת קומפוזיציות נועזות בפורמטים בלתי שגרתיים.[5]
במהלך שנות החמישים זכה פינס להצלחה בינלאומית. תערוכה מיצירותיו הוצגה בשנת 1954 בסמית'סוניאן שבארצות הברית והדפסיו נרכשו לאוספי מוזיאונים גדולים כגון המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק והמוזיאון הבריטי.[6] בתחילת שנות החמישים לימד במכון אבני ובשנת 1956 החל ללמד ב"בצלאל החדש" בירושלים, שם לימד רישום והדפס עד 1977.
מרבית הדפסיו של פינס נוצרו במספר מצומצם יחסית של העתקים, מרביתם על נייר יפני. בראיון משנת 1971 הסביר פינס כי המהדורות הקטנות של הדפסיו נבעו ממחסור בנייר יפני ומהעובדה כי הוא הדפיס את העותקים בהדפסה ידנית (בדרך כלל באמצעות כף עץ) ולא במכבש דפוס.[7] בשנת 1979 הוא עשה הדפס "תרנגול לבן".
בנוסף להדפסיו יצר איורים לספרו של היינריך פון קלייסט - "מיכאל קולהאס" (1953) ולספרו של עמוס עוז "עד מוות" (1971). החל מסוף שנות השבעים הרבה ליצור ציורים בצבעי שמן, המאופיינים בשימוש במשטחי צבע גדולים.
בשנת 1999 היה פינס אחד משני האמנים החיים היחידים שיצירותיהם נכללו בתערוכה הגדולה The Apocalypse and the shape of things to come שנערכה על ידי המוזיאון הבריטי בלונדון לרגל שנת המילניום הממשמשת ובאה; תערוכה אשר סקרה את ייצוג נושא האפוקליפסה באמנות מימי הביניים ועד ימינו. בתערוכה הוצגו חיתוך העץ "מחול המוות" (1945) ושני חיתוכי עץ מסדרת "האפוקליפסה" (1946) שיצר פינס על רקע סיום מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה.
פינס נפטר בשנת 2005 בירושלים ונקבר במעלה החמישה. בעיר הולדתו הקסטר שבגרמניה הוקם מוזיאון לזכרו, אליו הועבר עיזבונו האמנותי. לוחות ההדפס של פינס שמורים בסדנת ההדפס ירושלים. את אוסף האמנות המרשים של מזרח אסיה, בדגש על אמנות יפנית של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, כמו גם את ספרייתו העשירה בנושא זה, תרם פינס למוזיאון ישראל. המוזיאון מחלק מדי שנתיים לזכרו את פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי לאמן הממשיך את מורשתו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
