איזידור אשהיים

איזידור אַשהיים (14 באוקטובר 1891 – 19 במאי 1968) היה אמן ישראלי יליד גרמניה, מורה לציור וממנהלי האקדמיה לאמנות בצלאל. היה מורם של כמה מהחשובים באמני ישראל, והניח יסודות למסורת ציור ששימשה מקור השראה לציירים ישראלים בדורות הבאים^[1].

איזידור אשהיים

איזידור אשהיים בתצלום מאת אלפרד ברנהיים
לידה	14 באוקטובר 1891 מרגונין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	19 במאי 1968 (בגיל 76) ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
פרסים והוקרה	פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול

קבוצת אמנים ב"קפה טעמון" בשנות הארבעים; מימין לשמאל: מירון סימה, לודוויג יהודה וולפרט, איזידור אשהיים, יעקב פינס, יוסי שטרן ומרדכי ארדון

איזידור אשהיים, דיוקן עצמי 1960 (שמן על בד)

ביוגרפיה

אשהיים נולד ב-1891 בעיירה מרגונין (Margonin) שבפרובינציית פוזן, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית (כיום בפולין), וגדל בעיר ברסלאו. בין השנים 1919–1923 למד באקדמיה לאמנות בברסלאו (Staatliche Akademie für Kunst und Kunstgewerbe Breslau) והיה תלמידם של אוטו מילר (Mueller) ופרידריק פאוטש (Fryderyk Pautsch). מ-1925 היה חבר באגודת אמנים בשלזיה. הוא הרבה ליצור ברוח האקספרסיוניזם הגרמני והציג את עבודותיו בגלריות בברסלאו ובברלין.

עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נאסר עליו לצייר ולהציג את עבודתו, והוא החל לעבוד כמורה בבית ספר יהודי. ב-1940 הצליח להימלט בעור שיניו ועלה לארץ ישראל בהעפלה בלתי-לגלית, נתפס בידי הבריטים ונכלא במחנה המעצר בעתלית למשך שבעה חודשים. ב-1945 החל לעבוד כמורה לרישום בבצלאל, וב-1946 נשא לאישה את מרגוט לנגה, אף היא אמנית ילידת גרמניה ובוגרת האקדמיה לאמנות בברסלאו. בני הזוג התגוררו בירושלים, ומרגוט סייעה לכלכלת המשפחה בעבודה בחנות פרחים ברחוב המלך ג'ורג'.

ב-1960 מונה אשהיים כמנהל בצלאל, תפקיד שמילא עד 1961. הוא המשיך ללמד במוסד עד 1964, והיה מורם של רבים ובולטים באמני ישראל. הוא נפטר ב-1968 ונקבר בהר המנוחות.

עבודתו

מרבית יצירותיו המוקדמות של אשהיים נשארו בגרמניה ואבדו. המסורת האקספרסיוניסטית שהביא עמו מגרמניה לארץ ישראל דגלה בשימוש בטבע כהשראה וכנקודת מוצא להבעה רגשית של האמן, ומנקודת מוצא זו ביקש להמריא כדי למזג את האוניברסלי עם התרבות המקומית הישראלית של אמצע המאה ה-20. בישראל השתייך ל"אסכולה הירושלמית", וסגנונו, שכונה "אקספרסיוניזם מתון", או לירי, התאפיין ב"הבעתיות ללא עיוות". עבודותיו עסקו במקרים רבים בנשים הוזות או אפופות סוד, וכן בנופים שצוירו בהשראת התבוננותו בטבע, אולם בדגש על רגש והבעה. בציוריו יצר אווירה באמצעות צבעוניות קודרת, שלא הייתה אופיינית לאור הארץ-ישראלי.

תערוכות ופרסים

תערוכות יחיד

• 1955 – רישומים, ביתן האמנים בירושלים
• 1957 – הדפסי אבן, מוזיאון תל אביב
• 1966 – רישומים והדפסים, מוזיאון ישראל
• 1968 – תערוכה בשרלוטנבורג, ברלין

תערוכות קבוצתיות נבחרות

• 1956 – ביאנקו-נרו, לוגאנו.
• 1958-1956 – הביאנלה של ונציה.
• 1958 – הקונסוליה הבריטית בלונדון.
• 1959 – ביאנלה לגרפיקה, ליובליאנה, יוגוסלביה.
• 1960 – ביאנלה לגרפיקה, טוקיו.
• 1964 – עיריית ברלין, שנברג: ציור שלזי.
• 1966 – אגודת חובבי אמנות, קאסל, גרמניה.

תערוכה זוגית

• 2007-2008 – מוזיאון פתח תקווה לאמנות, יחד עם מרגוט אשהיים

פרסים

• 1933 – פרס רום
• 1952 – פרס דיזנגוף, על רישום המים "עכו"^[2]
• 1955 – פרס ירושלים לאמנות^[3]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איזידור אשהיים בוויקישיתוף

• איזידור אשהיים, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• מידע לאספנים אודות איזידור אשהיים, באתר עסקי אמנות
• "מרגוט ואיזידור אשהיים - זוג ציירים": תערוכה חדשה במוזיאון פתח תקווה לאמנות, באתר טקסטורה
• מרגוט ואיזידור אשהיים זוג ציירים, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
• ל. מג'רו-מינץ, אשהיים חוגג יובלו, דבר, 2 בדצמבר 1966
• יוסי שטרן, המורה שלי, מעריב, 2 בדצמבר 1966
• רחל אנגל, אשהיים הצעיר ואשהיים בעל-היובל: יצירתו הגרפית במוזיאון ישראל, מעריב, 9 בדצמבר 1966
• נפטר הצייר הנודע איזידור אשהיים, מעריב, 20 במאי 1968
• הצייר אשהיים – למנוחות, דבר, 21 במאי 1968
• ל. מג'רו-מינץ, איזידור אשהיים, המורה והחבר (ליום השלושים), דבר, 21 ביוני 1968
• ל. מג'רו-מינץ, איזידור אשהיים (עם תערוכת-הזכרון), דבר, 2 במאי 1969
• נעמי בנצור, נר אהבה – לאשהיים, מעריב, 2 במאי 1969
• בצלאל, עבודותיו של איזידור אשהיים בבצלאל קטלוג(הקישור אינו פעיל), בצלאל קטלוג
• רשימת מפות שצייר בקטלוג הספרייה הלאומית, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור
• איזידור אשהיים, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. רשימת האדריכלים הבולטים, שפעלו בארץ ישראל, בתקופת העלייה החמישית, כולל סיכום קורות החיים המקצועיים של כל אחד מהם, מתוך חומר עזר בקורס לתולדות האמנות, מאת אליעזר פרנקל
2. "פרס דיזנגוף" לציירים ופסל, על המשמר, 21 בדצמבר 1952.
3. חולקו פרסי הרב קוק ואיינשטיין, דבר, 18 ביולי 1955.