יעקב הכהן

יעקב הכהן (9 בנובמבר 1872 – 8 במאי 1914) היה עיתונאי, סופר, משורר, מתרגם, מחנך ומוזיקאי יהודי-תוניסאי. מחלוצי העיתונות והספרות המודרנית בערבית יהודית בתוניסיה.

ערך זה עוסק בעיתונאי וסופר יהודי-תוניסאי. אם התכוונתם ליעקב הכהן גאון, ראש ישיבת סורא בבבל ומראשוני הגאונים, ראו יעקב הכהן מנהר פקוד. לעיתונאי תרבות ודובר ישראלי, ראו יעקב הכהן (איש תקשורת).

יעקב הכהן
Jacob Ha-Cohen

לידה	9 בנובמבר 1872 תוניס, תוניסיה
פטירה	8 במאי 1914 (בגיל 41)
מדינה	הבייליק של תוניסיה, תוניסיה הצרפתית
שפות היצירה	ערבית יהודית

קורות חיים

יעקב הכהן נולד בתוניס בשנת 1872. בילדותו למד בתלמוד תורה מסורתי, והחל מגיל 13 למד בבית ספר צרפתי בתוניס. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה צרפתית בתוניס החל להשתלם בהוראה. משנת 1891 גם החל לקחת חלק בעיתונות היהודית-תוניסאית הענפה בערבית יהודית.

את ראשית עבודתו העיתונאית החל עם ייסוד שבועון בשם "אלנצרה" ("הניצחון") שיצא לאור בעריכתו במשך שנתיים. כשנדרש לשלם פיקדון גדול לממשל הצרפתי לשם המשך פרסום העיתון, החליט לסגור את העיתון ולחבור לעמיתו, העיתונאי צמח הלוי, והשניים ייסדו יחדיו עיתון בשם "נאצר אלמחיירין". בהמשך נחקק חוק צרפתי שהציב מגבלות חמורות על פרסום עיתונים בתוניסיה וגרם להפסקת הוצאתו לאור גם של עיתון זה.

"אלציוניסם", ספרון בערבית יהודית על הציונות מאת ד"ר אלפרד ואלנסי ובתרגום יעקב הכהן. התפרסם בתוניסיה בשנת 1906. הכיתוב על הספרון מציין כי ההכנסות ממכירתו ילכו לנפגעי פוגרום קישינב

במקביל לעבודתו העיתונאית היה למחנך לצרפתית בבית הספר של כל ישראל חברים בתוניס (1892-1897). בשנת 1896 נשא לאישה את תיריז אלחורי, בתו של סוחר אמיד בשם שאול אלחורי. בשנתיים לאחר מכן הוא עבד בעסקי המסחר של חותנו, וכן השלים תעודה גבוהה בהנהלת חשבונות ובלימודי ערבית. בשנת 1898 שב לעבודתו כמורה בבית הספר של כי"ח, ולמשך שלוש שנים עבד גם כמתרגם עבור זרועות הממשל הצרפתים.

בשנת 1904 בוטל החוק הצרפתי שמגביל פרסום עיתונים, ובעקבות כך ייסד שבועון גדול בערבית יהודית בשם "אלשמס", ממנו הופיעו 41 גיליונות. אחר כך סגר את השבועון כדי להקים במקומו עיתון יומי בשם אלצבאח, שיצא לאור בעריכתו ב-10 השנים הבאות, עד פטירתו של הכהן בשנת 1914. אלצבאח נודע כאחד העיתונים היהודים-תוניסאים החשובים ביותר בערבית יהודית, היה העיתון הפופולרי ביותר בזמנו, והמשיך לצאת לאור כ-15 שנה נוספים לאחר פטירתו של הכהן. כמו העורך עצמו, העיתון גילה אהדה לציונות ופרסם מאמרים רבים כדי לגייס תרומות עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. העיתון מנה בין 4 ל-16 עמודים, ופורסמו בו כתבות על יהדות העולם, ענייני השעה של יהודי תוניסיה, כתבי ספרות ושירה, אקטואליה מצרפת ומהעולם ועוד.

בנוסף לאלצבאח, הכהן הוציא לאור בשנת 1910 כתב עת סאטירי קצר-ימים בשם "כ'ללט-מללט" וכן שימש כעורך של כתב עת קטן בצרפתית על יהדות תוניסיה בשם Le Judaïsme Tunisien. מעל דפי עיתוניו הוא פרסם מאמרים על ענייני השעה שהעסיקו את יהדות תוניסיה, כמו גם סיפורים בהמשכים. סיפור אחד שלו, "אלנסר אלאחמר" ("הנשר האדום"), שיצא לאור כספר בשלושה כרכים, זכה לפופולריות גדולה בקרב יהודי תוניס. בין חיבוריו ותרגומיו האחרים נמנים "נאזלת דרייפוס" (העוסק בפרשת דרייפוס), "צומת פסח ואלסוכה" (ריב/ויכוח פסח וסוכות), "מלזומת לילת אלג'לטה" (שיר ליל הטעות), "קצצת יוסף" (מעשיית יוסף), "קצצת שמשון" (מעשיית שמשון), "הצעירה הצנועה", "הרי החושך", "להבות התאווה" ועוד. הוא תרגם מצרפתית גם את היצירה הידועה שלושת המוסקטרים.^[1] בנוסף חיבר פואמות, בהן "אהבת שמשון ודלילה" ו"מכירת יוסף". רוב חיבוריו פורסמו תחילה בהמשכים כפיליטונים בעיתוניו, ולאחר מכן הוצאו לאור כספרים. הכהן אהד את הציונות, ובין היתר תרגם מצרפתית לערבית יהודית את הספרון "אלציוניסם" מאת ד"ר אלפרד ואלנסי, אחד ממנהיגיה של הציונות בתוניסיה.

במהלך חייו עבד על הרכבת מילון צרפתי-עברי, אך לא הספיק לפרסמו והוא נותר בכתב יד. בנוסף נותרו בכתבי יד שני ספרי לימוד שהחל לחבר, האחד ספר לימוד של עברית והשני ספר לימוד של דקדוק ערבית.

כותרת העמוד הראשי של העיתון היומי אלצבאח ("הבוקר")

נוסף לשאר פעילויותיו, היה חובב של מוזיקה ושירה. הוא ניגן על כינור, פרט על פסנתר, והיה ידידם של מוזיקאים ידועים בתוניס כגון "פללו הגדול" (זמר החצר של הביי של תוניסיה), ניסים ג'אוי, אשר מזרחי (משורר, מלחין, חזן, פייטן וזמר יהודי מירושלים) ומרידך סלאמה. יחד נהגו להתאסף וליצור מוזיקה. הכהן חיבר מספר יצירות מוזיקליות, בהן "צומת אלמאלוף ואלמצרי", "ערדוני ז'וג' צבאיה" (פגשוני שתי נערות), "מא אחלה לממת אלאבנאת" (מה נעימה היא אספת עלמות), "זהרת אלפלך ובנת אלמלך", "אלמוגאהדה פי סביל אלחב" ועוד.

בשנת 1913 לקה במחלה קשה, שמנעה ממנו לעסוק בעריכת עיתונו אלצבאח במשך חמישה חודשים. ב-25 בדצמבר 1913 חזר להוציא לאור את העיתון, ופרסם בו מאמר תודה לקוראים הרבים ששלחו מכתבים ושאלו לבריאותו:

לקוראים היקרים. למי אודה ומי אזכיר מבין כותבי המכתבים וגלויות הדואר שקיבלנום מכל עיר ומידידינו וממנויינו, ידידי 'אלצבאח' וקוראיו. (...) אחי הקוראים! הנני עדיין חלוש מבחינה גופנית ואין ביכולתי לשוב לעבודה באופן מלא, אך בהסכמת הרופא הותר לי לקום ממיטתי שעות ספורות ביום. (...) השלכתי יהבי באל והחלטתי להתחיל בעבודה אף על פי חולשתי ולקיון בריאותי.^[2]

הכהן המשיך להוציא לאור את העיתון באופן רציף במשך שלושה וחצי חודשים נוספים. היה נראה שמצבו משתפר, אך ביום הראשון לאחר פסח, ב-19 באפריל 1914 נפטר בביתו, בגיל 42 בלבד. על פי דניאל חג'אג', אבל רב אחז ברבים מבני העיר שהכירוהו - יהודים, מוסלמים וצרפתים. בעיתונים רבים בתוניסיה פורסמו הספדים לזכרו. אחד ההספדים הראשונים פורסם בעיתון היהודי "אל-פג'ר", בעריכתו של יעקב שמלה, למרות שעד אותה עת שררה תחרות גדולה בינו לבין עיתונו של הכהן:

האיר הבוקר בזעקות, על ידידנו מנהל 'אלצבאח'! המנוח היה מפורסם כבעל עט מהולל, סופר מהיר, משורר צח לשון, אלא שהמנוח היה דבק בדרכו אשר אילצה את עיתוננו להתנגד למאמריו. אך הפוליטיקה לא מחתה את ידידותנו השוכנת בתוך לבנו ואשר לא תמחה לעד ממחשבותינו.^[3]

כמה עיתונאים מידידיו של הכהן המשיכו במשימה של הוצאה לאור של העיתון היומי אלצבאח שהקים, והעיתון יצא לאור באופן יומי עוד למעלה מ-15 שנה, בעריכתם של דניאל חג'אג' ושמעון כהן, עד לסגירתו באוקטובר 1940 על ידי משטר וישי.

על מפעליו התרבותיים השונים זכה לאות הכבוד "נישאן איפתיכ'אר" מהממשל התוניסאי בשנת 1906.^[1]

ספריו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• רשימת הפרסומים של יעקב הכהן, בקטלוג הספרייה הלאומית

לקריאה נוספת

• יוסף טובי וצביה טובי, הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה 1950-1850, אורות יהדות המגרב, 2000.
• יוסף שטרית, מודרניות לאומית עברית מול מודרניות צרפתית: ההשכלה העברית בצפון-אפריקה בסוף המאה הי"ט, מקדם ומים, ג', תש"ן, עמ' 11-76.
• חיים סעדון (עורך), תוניסיה, בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי, תשס"ה.
• מיכל שרף, ‏דניאל חג'אג' וחיבורו על תולדות הספרות הערבית-יהודית בתוניסיה, 1939-1862, פעמים 30, עמ' 53-54.
• אברהם אלמליח, 'העיתונות והספרות העממית היהודית בתוניסיה: הסופר-העיתונאי יעקב כהן, עיתוניו וספריו', מחברת ד' (תשי"ד), עמ' 23-24.

קישורים חיצוניים

• ערך על העיתון אלצבאח בוויקיפדיה האנגלית. (באנגלית)
• Mohsen Hamli. "al-Ṣabāḥ (Tunis)." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
• יעקב כהן (1872-1914), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. אברהם אלמליח, 'העיתונות והספרות העממית היהודית בתוניסיה: הסופר-העיתונאי יעקב כהן, עיתוניו וספריו', מחברת ד' (תשי"ד), עמ' 23-24.
2. יוסף טובי וצביה טובי, הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה 1950-1850, אורות יהדות המגרב, 2000, עמ' 271.
3. יוסף טובי וצביה טובי, הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה 1950-1850, אורות יהדות המגרב, 2000, עמ' 273.