כתב את הסדרה "הילדים בשכונת חיים", שהופקה בטלוויזיה החינוכית הישראלית, הוא הרצה בחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בר-אילן, ממייסדי המגמה לתיאטרון קהילתי באוניברסיטת תל אביב ומייסד תיאטרון גבעתיים.
מנחה, מדריך ומספר בפרויקט "תקרא תצליח" לעידוד הקריאה בבתי ספר בכל רחבי הארץ. מייסד ומנחה קורס למורים " המורה המספר, משרד החינוך. ייעץ והנחה סיפורי קהילות ישראל מארצות ערב ואיראן – למשרד לאזרחים וותיקים.
יוזם ומקים בשיתוף המועצה לשימור אתרים אתר לאומי למורשת המעברות – בהקמה.
לקראת הקמת אתר המעברות הלאומי מתקיימים אירועי "סיפורי מעברות" בכל רחבי הארץ, בהשתתפות בעלי זיקה למעברות.
אלפי נולד בבצרה שבעיראק. בשנת 1950 בהיותו בן ארבע, עלה לישראל עם סבתו. את הוריו וחלק מאחיו ואחיותיו פגש רק לאחר כשנה, כשעלו גם הם מעיראק לישראל. בשנים הראשונות בישראל התגוררה המשפחה במעברה, תקופה שהשפיעה רבות על אלפי וניכרת עד היום בכתיבתו הספרותית. הספר שעסק בנושא וזכה להדים רבים סביבו הוא הספר שכתב אלפי עם אריה (לובה) אליאב: "משני עברי המעברה – דיאלוג אינטימי על זהות ישראלית" (הוצאת מעריב)[1]. בשנת 2019 הוציא לאור את הספר "מעברה" (עיצוב: אמיר כהן, הוצאת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל)[2].
גיורא גודיק
תיאטרון החאן ואחרים
שחקן: בסרטים ישראליים
טלוויזיה בריטית, B.C.B, V.T.I ועוד.
בטלוויזיה הישראלית.
בסרטים בישראל ומחוצה לה.
תיאטרון קהילתי
משנת 1972, מייסד ומנהל את התנועה לתיאטרון קהילתי בישראל. מייסד העמותה הישראלית לתיאטרון קהילתי "קהל". מנהל, יוזם, מביים, כותב, מייסד תיאטרונים קהילתיים בכל רחבי הארץ (שכונת התקווה, רמת-עמידר, רמת השקמה, פרדס כץ, יפו, ת"א ויישובים רבים אחרים)[3][4].
מקים קורסים במסלולים אקדמיים בתחומי האמנויות הקהילתיות (אוניברסיטה עברית ירושלים, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, קורסים באוניברסיטת חיפה, קורס לבמאים קהילתיים קלמניה).
מארגן ומשתתף בכנסים וסמינרים ארציים ובינלאומיים בתחומי היצירה והחברה.
הוראה
משנת 2015 עד היום- מרצה, במכללה האקדמית "גליל מערבי"
משנת 2017- קורס "המורה המספר", משרד החינוך.
משנת 2013- מנחה סדנה- על הסיפור כמחזה קהילתי, מכללה אקדמית גליל מערבי
משנת 2004- מנחה, מדריך ומספר פרויקט "תקרא תצליח" לעידוד הקריאה בבתי ספר בכל רחבי הארץ.
משנת 1995- מנהל, מנחה ומרצה קורסים למספרי סיפורים בבית הסופר תל אביב וברחבי הארץ.
1999-2000- מרצה באוניברסיטת ת"א, בחוג לתיאטרון "הסיפור הקהילתי הדרמה הקהילתית".
1997- מרצה בקורס מספרי סיפורים - האוניברסיטה הפתוחה.
1995-6- מרצה באוניברסיטת ת"א, בחוג לתיאטרון "המחזה הקהילתי" (כיום בדרגה הגבוהה ביותר בחוג. דרגה ג' כמומחה בתחום התמחותו).
1995- מעביר הופעות וסדנאות למספרי סיפורים בסינגפור.
1995- מעביר הופעות וסדנאות למספרי סיפורים בבנגקוק.
1995- עורך ומנהל קורס ל"מספרי סיפורים" קהל - אגודת הסופרים.
1990 - 1993- מנהל קורס הסבה לאמנים עולים באוניברסיטת בר-אילן, עבור הסוכנות היהודית
1990 - 1992- מתכנן קורס למנהיגות באמצעות הדרמה, באוניברסיטת בר-אילן, לימודי המשך
1991- מנהל ומנחה סדנאות לדרמה בסקוטלנד בשיתוף אוניברסיטת "גלאזגו".
1989 - 1994- מתכנן ומנהל הקורס למרכזי תיאטרון קהילתי באוניברסיטת בר-אילן בית הספר לעבודה סוציאלית, לימודי המשך.
1988- משתתף בסיור מפגשים והרצאות בארצות הברית מטעם שגרירות ארצות הברית בישראל.
1987- משתתף בסיור הרצאות ומפגשים בצרפת מטעם המכון הצרפתי.
1986- משתתף בסיור הרצאות ומפגשים בבריטניה, מטעם המועצה הבריטית.
1985- מרצה באוניברסיטת חיפה "הקורס למינהל תרבות, תיאטרון קהילתי".
1984/5- מרכז הקורס לבמאים לתיאטרון קהילתי בקלמניה (משרד החינוך, אגף הנוער).
משנת 1979- מרצה באוניברסיטת תל אביב, בחוג לתיאטרון, המגמה לתיאטרון חברתי.
1976 - 1978- מרצה באוניברסיטת בר-אילן, עוזר לראש החוג לתיאטרון בהוראת משחק, בימוי, הצדדים הוויזואליים של תיאטרון, תיאטרון קהילתי.
1974 - 1976- מרצה באוניברסיטה העברית, החוג לתולדות התיאטרון.
1970 - 1971- מנהל סטודיו לשחקנים בתיאטרון הקאמרי.
רדיו
משנת 1996 עד היום- עורך, כותב ומגיש תוכניות רדיו, רשת ב' - קול ישראל
1994-1995- מגיש תוכניות באנגלית ב-C.B.B
משנת 1993- עורך ומנחה "מרתון מספרי סיפורים" רשת ב', קול ישראל.
1991 - 1993- עורך ומגיש התוכנית "שישי חופשי", רשת ב', קול ישראל.
1991 - 1993- עורך ומגיש תוכנית יומית בת שעתיים "לוקחים חופשה עם יוסי אלפי", רשת ב', קול ישראל.
1991- עורך ומגיש תוכנית שבועית "כמעט שבת", רשת ב', קול ישראל.
1990- כותב, עורך ומגיש התוכנית "דרך המילים, שעה אישית עם יוסי אלפי", רשת ב', קול ישראל.
1990- עורך, מראיין ומגיש תוכניות רדיו במסגרת "מעורב ים תיכוני", רשת א', קול ישראל.
1989- כותב עורך ומגיש התוכנית "סוף שבוע", רשת א', קול ישראל.
1985- כותב, עורך ומגיש התוכנית השבועית "שישי בשש, שעה אישית עם יוסי אלפי", רשת ב'.
1984-1985- בעל טור שבועי ברדיו רשת ב' "לשים את השוליים באמצע", רשת ב', קול ישראל.
1968 - 1984- משתתף בתוכניות רדיו שונות ובתסכיתים בקול ישראל וגל"צ.
1966 – 1970- שחקן בטלוויזיה הבריטית (ITV ו-BBC). ושחקן בטלוויזיה הישראלית.
נשוי לסו, שעלתה לישראל מאנגליה בשנת 1970, ואביהם של השחקנית שרי אלפי, הקומיקאי והשחקן גורי אלפי-אהרון, והטייס ויזם ההיי-טק בן אלפי. סבה של השחקנית אמה אלפי-אהרוני וכן של שלוש אחיותיה (בנותיו של גורי).
במהלך קריירת המשחק החל אלפי לפתח את קריירת הכתיבה שלו וכתב מאז ועד היום עשרות ספרים, שירים, מחזות ותסריטים. בשנת 1997 כתב אלפי אופרה מיוחדת למספר סיפורים ולתזמורת הקרויה "חלום ציוני". הפרימיירה של היצירה הוצגה בפסטיבל ישראל, ועד היום ממשיך יוסי להופיע במסגרת היצירה המיוחדת שכתב.
כדרך להגביר את מעורבות הקהילה בחייה, ייסד יוסי וניהל, החל משנת 1972, את התנועה לתיאטרון קהילתי בישראל. הוא ייסד תיאטראות קהילתיים בשכונות הבאות: שכונת התקווה, רמת עמידר, רמת השקמה, פרדס כץ[5], יפו, וביישובים נוספים. כמו כן, יזם והקים קורסים במסלולים אקדמיים בתחומי האמנויות הקהילתיות. אלפי אף ביים בתיאטרון המימסדי, בין השאר הפקות גדולות כ-"המלך ואני" ועוד.
החל משנות ה-80, השתלב יוסי בתוכניות הרדיו של קול ישראל, הוא כתב, ערך והגיש תוכניות רדיו רבות, ביניהן "שישי בשש, שעה אישית עם יוסי אלפי" (רשת ב'), "סוף שבוע" (רשת א'), "מעורב ים תיכוני" (רשת א'), "דרך המילים, שעה אישית עם יוסי אלפי" (רשת ב'), "כמעט שבת" (רשת ב'), "לוקחים חופשה עם יוסי אלפי" (רשת ב') ועוד תוכניות רבות ומגוונות. תוכנית הדגל שלו הייתה התוכנית "סיפורי לילה" ברשת ב' בה פגש את המאזינים מדי לילה וסיפר להם סיפורים.
בשנת 2003 שיחק ב"שתיקת הצופרים" (דרמה טלוויזיונית), ערך והגיש את "סיפורים על הדרך" בערוץ 2 בשנת 2005. בנוסף, החל משנת 1995 הוא מפיק, עורך ומשתתף בסדרת תוכניות מספרי סיפורים בערוץ 2.
מאז שנות ה-80 מופיע יוסי אלפי בכל רחבי הארץ כמנחה ומספר סיפורים. יזם וייסד את "פסטיבל מספרי סיפורים" הפועל מזה כשלושה עשורים בניהולו האמנותי. הפסטיבל מצולם והפאנלים בו מוקרנים בשידורי ערוצי הטלוויזיה.
עובדות מהירות אם הרגע הזה לא היה ...
אם הרגע הזה לא היה
השנה היא 1949 ואני בן שלוש. הרגע הזה, שאמי מסרה אותי לסבתי בדרך לארץ ישראל. אמי נשארה שם - בעיראק, בבצרה. אבי נשאר אתה, כמובן, כי הוא היה לוחם במחתרת הציונית. והרגע המסוים הזה, שבו סבתי עולה לטנדר, ומתיישבת עלי, כדי שלא יראו שאני קטן... אני מבין שהיא מתפטרת ממני, שהיא משליכה אותי. בין מסירה להשלכה יש עניין של עיתוי, מהירות ומטרה. אני לא מבין איפה הכוח הזה של אמה להגיד "קחי את הילד". השאלה היא אם הרגע הזה לא היה - אם הייתי היום אני, יוסי...
— יוסי אלפי בשיחה באולפן קונטנטו, בתוכנית 'יוצאים לאור', מאי 2015