Loading AI tools
מצנחני היישוב, חלוץ, חבר קיבוץ יגור ושליח ציוני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה (ליובה) גוקובסקי (יהודה אחישר) (1914 - 29 ביולי 1954) היה מצנחני היישוב, חלוץ, חבר קיבוץ יגור ושליח ציוני.
ליובה נולד בעיירה יֶעדֶעניץ שבבסרביה להורים משכילים ציוניים הוא למד בבית ספר עברי וגם בגימנסיה אך הפסיק לימודיו בגיל 15 ועבר לעבוד בבנק כדי לעזור למשפחתו שהייתה במצוקה כלכלית. כבר מנעוריו היה פעיל בתנועת "החלוץ דרור" והיה מראשי תנועת הנוער החלוצי בבסרביה. ובשנת 1933 ארגן את הועידה הראשונה של תנועת " החלוץ דרור" בצרנוביץ שברומניה.
בשנת 1934 בגיל 19 עלה ליובה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ יגור. מיגור נשלח לנקודות כיבוש עבודה עברית : עבד ברכבת, נמל תל אביב פלוגה ומושבה. כשחזר ליגור עבד ליובה בענף הצאן כרועה צאן.
בפלוגת מגדיאל התקשר ליובה עם רות, חברתו ורעייתו לחיים בעתיד.
בשנת 1938 יצאו ליובה ורות לשליחות ברומניה, במטרה ליצור קשר מחדש עם יהדות רומניה, כאן התבלט ליובה כאיש ארגון ומחתרת. בשנת 1940 חזרו ליובה ורות מהשליחות ברומניה לארץ ובשנת 1941 נולד בנם בכורם מרדכי.
עם התארגנות צנחני היישוב היה ליובה בין 37 צנחני היישוב שהתנדבו לצנוח באירופה הכבושה, ובין אלה שעברו את כל תהליכי המיון והאימונים. בלילה שבין 30 בספטמבר ובין 1 באוקטובר 1943 יצאו ליובה וחברו הטוב אריה פיכמן מקיבוץ בית אורן לטיסה שאמורה הייתה להצניח אותם בנקודה במרחק 60 קילומטרים מבוקרשט. משימתם הייתה לעזור ליהודי רומניה להימלט מידי הנאצים ולעלות לארץ ישראל ולסייע בהברחת טייסים אנגלים ואמריקאים שנשבו בידי הנאצים לאחר שמטוסיהם הופלו מעל לעיר פלוישטי ברומניה.
עקב טעות בניווט של הטייס הבריטי, מטוסם הצניח אותם בסמוך לבוקרשט. ליובה משך במיתרי המצנח ככל יכולתו, אך לבסוף נחת על גג של בית בפרוורי בוקרשט, ותוך כדי נחיתה נשברה רגלו השמאלית. מהגג התגלגל לתוך עגלה מלאת קלחי תירס שעמדה בחצר החווה, ושם נשאר תקוע עד שהקיפו אותו החיילים הרומנים; בינתיים הוא לעס את הצופן ואת הוראותיו ובלע אותם. גם גורלו של פיכמן לא שפר בהרבה, הוא נלכד על ידי הז'נדרמריה הכפרית. ליובה ופיכמן היו לבושים במדי צבא בריטיים, לא היו מזוינים והציגו את עצמם בשמות "יוסף חנני" ו"גדעון יעקבסון", מבלי לגלות לשוביהם שהם יודעים רומנית. ליובה אושפז בבית החולים הצבאי על יד העיר בראשוב, ולאחר מכן הועבר בשנת 1944 למחנה שבויים בטימשול -דה- סוס, שם באמצעות יצירת קשר עם אחות מצוות בית החולים, יצר קשר עם הוועד הציוני המחתרתי של רומניה.
השניים נחקרו, אך לא עונו, והם רמזו לחוקריהם, רמז שהועבר ליון אנטונסקו, שעתידהּ של רומניה תלוי ביחס שיינתן ליהודיה. הידיעה על לכידת הצנחנים הגיעה לשגריר הגרמני וממנו להרמן גרינג. הגסטפו נכנס לעניין ודרש את הסגרתם לידיו, אך אנטונסקו סירב. הלחצים הגרמניים נמשכו ולבסוף הסכימו הרומנים לשלוח ביום 9 באוקטובר 1943 את ליובה המכונה "יוסף חנני", בליווי קצינים רומנים, לחקירת נרקוזה (סם אמת) בגרמניה. אחרי שהוחזר "יוסף חנני" לרומניה התברר מדו"ח החקירה שהוא לא חידש שום דבר וענה לחוקריו בשפה הגרמנית. שני השבויים נפגשו מחדש (לאחר כמה שבועות בבתי חולים) במחנה השבויים ושוחררו משביים, יחד עם יתר שבויי בעלות הברית, בימים 2 ו-3 בספטמבר 1944.
במהלך פעילותו בשבי סייע ליובה במילוטם של טייסים בריטים ואמריקאים, ואף סייע בהברחת יהודים מרומניה.
זמן לא רב אחר כך, שב ליובה לפעילות ציונית אקטיבית, כשיצא בשנת 1946 למחנות המעצר בקפריסין וארגן את בריחת היהודים דרך מנהרות ממחנות המעצר בקפריסין.
בהמשך מילא ליובה תפקידים שונים בקיבוץ, היה מזכיר הקיבוץ, מרכז ועדת החינוך ורועה צאן.
עם סיום סמינר העבודה שבו השתתפו ליובה ופיכמן, גויס ליובה לעבודה בשליחות מפלגת מפ"ם, תחילה הוטל עליו לרכז את מחלקת הארגון של המפלגה, אחר כך הוא עבר לתל אביב ושימש מזכיר סיעת " אחדות העבודה" במפ"ם.
בתאריך 12/06/1947 הוענק לליובה בטקס שנערך במלון המלך דוד אות האימפריה הבריטית על ידי הנציב העליון הבריטי, בגין פעילותו לשחרור טייסים בריטיים במהלך מלחמת העולם השנייה.
ב-29 ביולי 1954, בעצרת זיכרון לצנחנים שלא שבו, שנערכה בקיבוץ מעגן, נפל לתוך הקהל אווירון קל, במה שנודע כאסון מעגן, ובין 17 ההרוגים היו גם ליובה וחברו אריה פיכמן.
בשנת 1955 יצא ספרו האוטוביוגרפי בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר יצא תחת שם העט יהודה אחישר.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
