יד

ידיים הן הגפיים העליונות הנמשכות מהכתפיים ועד קצות האצבעות. גפיים המכונים ידיים נמצאות במספר בעלי חיים, כגון פרימטים, אך בדרך כלל משמשת המילה "ידיים" ככינוי לגפיים העליונים של האדם.

ערך זה עוסק באבר בגוף האדם. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו יד (פירושונים).

יד

שיוך	גפה חופשית עליונה
מיקום אנטומי	גפה חופשית עליונה
אספקה עורקית	עורק בית השחי
ניקוז ורידי	וריד בית השחי
תיאור ב	אנציקלופדיה של אוטו

ידיים של ילדים

הגפיים הקדמיים של בעלי ארבע רגליים משתתפים בהנעתם ממקום למקום, אך הידיים התפתחו להתמחויות אחרות על חשבון יכולת התנועה של האדם. עיקר תפקידן הוא בדיקה על ידי מישוש ותמרון של עצמים במרחב בעזרת אחיזה. הן משמשות להגשת מזון לפה, לטיפוח עצמי או הדדי, להפעלת כלים, כמכשיר תקשורת בין-אישית, לנשיאת חפצים וללחימה.

בבסיס היכולות המיוחדות של הידיים נמצאת האנטומיה שלהן, הכוללת עצמות רבות, מפרקים מורכבים לאורך היד, ומספר גדול של שרירים ויחידות תנועתיות, המצויים באמה ובכף היד, ומייצרים תנועות מגוונות ומדויקות. בנוסף לכך, החיבור של היד לכתף הוא בעל יכולת תנועה נרחבת שמאפשרת מרחב תמרון גדול לידיים. בקצה היד, מספר רב של מפרקים באצבעות ובכף היד מקנים אפשרויות רבות להנעת האצבעות והאגודל. יכולתו של האגודל לנוע בכיוון שונה מתנועת יתר האצבעות משפרת את האפשרות לאחוז בחפצים ולבצע עבודות עדינות כגון כתיבה. תכונה מיוחדת נוספת היא ריכוז הקולטנים התחושתיים בכפות הידיים ובאצבעות. קולטנים אלו ממוקמים שם בצפיפות גדולה יותר מכל מקום אחר בגוף, מלבד הלשון והשפתיים.

אנטומיה

יד

צידה הקדמי של היד הימנית

צידה האחורי של היד הימנית

עצמות היד

היד מחולקת למספר אזורים אנטומיים עיקריים: חגורת הכתף, זרוע, מרפק, אמה, שורש כף יד, כף יד ואצבעות^[1].

• חגורת הכתף מרכיבה את החיבור בין הגו והיד. עצמות חגורת הכתף, עצם השכם ועצם הבריח, מופרקות עם השלד הצירי, בין עצמן ועם עצם הזרוע, בדרך רופפת יחסית, אך כזו המאפשרת טווחי תנועה נרחבים בשלושה מישורי תנועה. מרבית מסת השריר בפלג הגוף העליון מעורבת בהנעתה.
• הזרוע נמצאת בין הכתף למרפק. היא מונעת על ידי חגורת הכתף ונשענת על עצם הזרוע כבסיסה הגרמי, שני מדוריה של הזרוע (הקדמי והאחורי) מכילים שרירים שעיקר תפקידם הוא הנעת המרפק.
• המרפק הוא המפרק שבין הזרוע לאמה. התנועות המתאפשרות במרפק, כיפוף ויישור וכן סיבוב כלפי מטה וכלפי מעלה של האמה ושל כף היד, יכולות להיות מתוארות בתמצית ככאלו המאפשרות הגשת עצמים לקרבת הפנים לשם בדיקתם (בראייה, בטעימה או בהרחה), לשם אכילתם וכדומה.
• האמה נמצאת בין המרפק לשורש כף היד. בבסיסה הגרמי שתי עצמות: הגומד והחישור. עצמות האמה יכולות לנוע זו מסביב לזו בזכות מפרקיהן ההדדיים ושרירי האמה המוקדשים לפעולה זו. יתר השרירים באמה אחראים על הנעת שורש כף היד ועל חלק גדול מתנועות האצבעות והאגודל.
• שורש כף היד נמצא בין האמה לכף היד והוא מכיל קבוצת מפרקים הפועלים בצורה מתואמת. באזור מצומצם זה שוכנות שמונה עצמות קטנות המופרקות זו עם זו, עם עצמות האמה ועם עצמות המסרק של כף היד. שורש כף היד מאפשר את הנעת כף היד בשני מישורי תנועה: כיפוף ויישור וכן הרחקה וקירוב.
• כף היד והאצבעות נמצאים בקצה היד. עצמותיהן הרבות הכוללות את חמש עצמות המסרק וארבעה-עשר הגלילים (שני גלילים באגודל ושלושה גלילים בכל אחת מהאצבעות האחרות) והמפרקים שביניהם מאפשרים מגוון גדול של מנחים שונים ותנועות, המשמשים לאחיזה בחפצים ולתמרונם. האצבעות אינן מכילות שרירים כלל, אך הן עשירות בחיבורים שונים של גידי שרירים רבים הנאחזים בחלקיהן השונים. מסת השריר העיקרית בכף היד נמצאת בבסיסי האגודל והזרת ומוקדשת לתנועתם המנוגדת (של האגודל במיוחד) המאפשרת אחיזה נוחה. החלקים הנרחבים ביותר בקליפת המוח התנועתית והתחושתית מחוברים לסיבי העצב המוציאים והמביאים של כף היד והאצבעות.

עצבוב

היד מעוצבבת באופן כמעט בלעדי על ידי העצבים השונים היוצאים ממקלעת הזרוע. עצבי היד נעים לאורכה ובדרכם יוצאים מהם סעיפים שונים המעצבבים את שרירי היד ואת הרכיבים התחושתיים שבעור. העצבים העיקריים של היד הם:

• עצב השריר והעור המעצבב את שרירי המדור הקדמי של הזרוע ואת העור הצידי של האמה
• עצב התווך המעצבב את מרבית השרירים הכופפים שבאמה ואת השרירים והעור בחלקה הצידי של כף היד
• עצב השחי המעצבב את השרירים הדלתא והעגול הקטן ואת עור חלקה הצידי של הזרוע
• עצב החישור המעצבב את השרירים הפושטים בזרוע ובאמה ואת העור בחלקה האחורי של היד (מהזרוע ועד לכף היד)
• עצב הגומד המעצבב חלק מהשרירים הכופפים באמה, את מרבית השרירים הקטנים בכף היד ואת העור התיכון של כף היד והאצבעות

כלי דם

אספקת הדם של היד מגיעה מהעורק התת-בריחי היוצא ישירות מקשת אב העורקים (ליד השמאלית) או לאחר מעבר קצר בגזע הזרוע והראש (truncus brachiocephalicus, ליד הימנית). לאחר מספר הסתעפויות משניות של העורק התת-בריחי משתנה שמו לעורק בית השחי והוא עובר דרך בית השחי, עמוק יותר משריר החזה הקטן ונכנס לזרוע, שם משתנה שמו לעורק הזרוע. העורק ממשיך לאורך הזרוע עד הגיעו לגומץ המרפק, שם הוא מתפצל לעורק החישור ולעורק הגומד. שני אלו נעים לאורך חלקה הקדמי של האמה, בצדדים המיוחסים להם על פי שמם (עורק החישור בצידה של עצם החישור ועורק הגומד בצידה של עצם הגומד). עם מעברם של העורקים דרך שורש כף היד, הם מתפצלים ומתאחדים מחדש תוך יצירתן של שתי קשתות עורקים בכף היד: קשת כף היד העמוקה המורכבת בעיקר מחלקו הסופי של עורק החישור והקשת הכפית השטחית המורכבת בעיקר מחלקו הסופי של עורק הגומד.

מכל אורכם של העורקים הראשיים של היד, מסתעפים עורקים משניים המספקים דם מחומצן לכל רקמות היד. עורק הזרוע ועורק החישור משמשים פעמים רבות כאתרים לבדיקת דופק.

איסוף הדם החוזר מן היד נעשה דרך מערכת ורידים עמוקים ושטחיים. הוורידים העמוקים נעים בצמוד לעורקי היד ואילו השטחיים קרובים יותר לעור. בין הוורידים השטחיים יצוין וריד המרפק התיכון, המשמש פעמים רבות להוצאת דם ורידי (לתרומת דם או לבדיקת דם). ורידי היד מתנקזים בסופו של דבר אל וריד בית השחי הצמוד לעורק בית השחי.

הנוזל הלימפטי נאסף מהיד דרך מערכת נימים וצינורות הכוללת מספר ריכוזים של קשרירי לימפה ("בלוטות" לימפה), רובם באזור בית השחי.

• 
  עצבי היד
• 
  חתך לרוחב זרוע שמאל
• 
  כלי לימפה וקשרירים שטחיים ביד
• 
  מקלעת הזרוע (בצהוב) ועורק בית השחי (באדום) המשנה שמו לעורק הזרוע עם כניסתו לזרוע
• 
  עצבים וכלי דם בזרוע
• 
  עצבים וכלי דם באמה
• 
  קשתות העורקים בכף היד

שימושים

אחיזת כוח ואחיזה מדויקת
כיתוב תמונה ייצור כלי אבן - כף יד ימין אוחזת בצורה מדויקת במקבת (אבן) וכף יד שמאל משתמשת באחיזת כוח לקיבוע אבן צור.
מאמר היסוד של האנטומיסט הבריטי נייפיר היה הראשון לנתח את תפקוד אחיזות כפות הידיים והאנטומיה שלהן בדרך יסודית וכוללת. נייפיר הצליח להציג שתי אחיזות העומדות בבסיס אין ספור הדרכים לאחוז חפצים ולתמרנם בעזרת כפות הידיים: אחיזת כוח (power grip) ואחיזה מדויקת (precision grip). אחיזת כוח עושה שימוש בארבע האצבעות התיכונות, האוחזות בחפץ כנגד כף היד והרכסים השריריים שעליה. האגודל משמש באחיזה זו כמפעיל כוח עזר בקיבוע האצבעות מסביב לחפץ או בשמירת החפץ בתוך האחיזה. אחיזה מדויקת נעשית בין קצות האצבעות (בדרך כלל האצבעות הקרובות לאגודל) לקצה האגודל. מבחינה אנטומית נבדלות שתי האחיזות במנחי האגודל, האצבעות ושורש כף היד. בעת אחיזת כוח נמצא לרוב האגודל במנח קירוב (חלקו התיכון סמוך לאצבע המורה), האצבעות במנח קירוב וכיפוף ושורש כף היד בכפיפה גבית. אחיזה מדויקת מאופיינת במנח הרחקה של האגודל, בהרחקה וכיפוף של האצבעות ובמנח נייטרלי (אמצע המשרעת שבין כפיפה כפית לבין כפיפה גבית) של שורש כף היד. נייפיר מצא שתיאור שתי אחיזות אלו ושילובים אפשריים ביניהן, בין אם הן סטאטיות ובין אם הן דינמיות, מכסה כל אחיזה אפשרית בעזרת כפות הידיים ומייצג את מטרת האחיזה ולא את החפץ הנאחז. כך למשל אחיזה במכסה צנצנת לשם פתיחתה הראשונית תהה אחיזת כוח ואילו המשכה של הפעולה והברגת המכסה המשוחרר תעשה בעזרת אחיזה מדויקת.
Napier JR, The prehensile movements of the human hand. (1956)‎

אחיזת אגרוף של כף היד - שימוש בכל האצבעות

אחיזת פינצטה - שימוש של האצבע המורה והאגודל בלבד.

הפעלת כלים

מעת שהחלו אבותיו של האדם להלך על שתיים, התפנו ידיהם לשימושים נוספים. המיומנויות החדשות שנרכשו, בד בבד עם השינויים המותאמים במבנה הידיים, היו נדבך חשוב במעבר הממושך מפרימטים לא-אנושיים שמשתמשים בידיהם לתנועה ממקום למקום (על הקרקע או על עצים), לאדם הנבון על ידיו המתמחות בתמרונים מורכבים ועדינים של חפצים.

על אף שבעלי חיים שונים עשויים להשתמש בכלים, קיים הבדל משמעותי בינם לבין ההומינינים שהחלו להשתמש בכלי אבן, שכן את האחרונים יש לייצר וייצור כלים הוא תחילתו של עידן הטכנולוגיה. למעשה, ההומינין הראשון שסווג טקסונומית לסוג אדם היה זה שככל הנראה היה הראשון לייצר כלי אבן לפני כשניים וחצי מיליון שנים: ההומו הביליס^[2].

ייצור כלים ושימוש בהם תלויים באופן מוחלט ביכולת לתמרן אותם ולהניעם במרחב, ידיהם של ההומנינים הקדומים התפתחו והותאמו לכיוונים אלו בדיוק. השוואת מערכת השריר-שלד של כפות ידיים אנושיות לכפות ידיים של פרימטים אחרים מגלה מספר מאפיינים הייחודיים לאדם: עצמות האגודל ארוכות יותר ולעומתן עצמות האצבעות האחרות קצרות יותר כך שניתן להפגיש בין קצות האצבעות לקצה האגודל. כהשלמה ליכולת זו, הגלילים המרוחקים של האצבעות רחבים יותר ומהווים בסיס לכריות אצבעות גדולות. בחלק האחורי של בסיס עצם המסרק השלישית קיים זיז גרמי, שבשילוב עם מערכת רצועות, משפר את עמידות כף היד בפני מאמצים שיתרחשו בעת מהלומות עם כלי האחוז ביד.

בהשוואת המפרקים נמצא כי למפרק בין עצם המסרק של האגודל לעצם רבת הזוויות הגדולה צורת אוכף המאפשרת את תנועתו המנוגדת לאצבעות וכן תנועות של קירוב והרחקה. המפרקים המקבילים בין עצמות המסרק של יתר האצבעות לשורש כף היד והמפרקים בין עצמות המסרק לגלילים, בנויים כך, שאצבעות שתיים ושלוש מצד אחד ואצבעות ארבע וחמש מצד שני, יסתובבו אלו לכיוון אלו בעת כיפוף האצבעות או בעת פרישתן והרחקתן זו מזו, כך שנקל עליהן לפגוש את האגודל או לאחוז חפצים כדוריים גדולים, בהתאמה.

בנוסף להבדלים הגרמיים, ייחודיים לאדם השריר כופף האגודל הארוך המכופף בחוזקה את קצה האגודל ושרירי אגודל פנימיים (שרירים בתוך כף היד) המניעים אותו לכיוון קירוב וניגוד. שונות נוספת נמצאת בדרך חיבורם של שרירי כף יד ואצבעות שאינם ייחודיים לאדם, הללו מחוברים לעצמות כך שמומנט הכוח שלהם, באדם, גדול יותר.

עדויות לשינויים הדרגתיים במבנה כפות הידיים, מכאלו המותאמות לטיפוס על עצים או לסיוע בהליכה ועד למבנה הנוכחי, ניכרות בממצאים ארכאולוגיים של מאובני הומינינים. מאפייני כף היד האנושית מאפשרים שתי אחיזות בסיסיות שתוארו ב־1956 על ידי האנטומיסט הבריטי נייפיר (Napier) כ"אחיזת כוח" (power grip) וכ"אחיזה מדויקת" (precision grip)‏^[3]. הסברה המקובלת גורסת שאחיזות אלו ואחיזות המשלבות בין דיוק לכוח מקלות על אחיזת אבנים לשם ייצור כלי אבן ומאפשרות שימוש יעיל בכלי האבן^[4]. לפרטים בעלי התכונות האנטומיות המתאימות לרכישת מיומנויות אלו, נוצר יתרון מבחינת הישרדות בסביבה שנראה שמשאבי המזון הצמחיים שלה הצטמצמו ושכלי אבן איפשרו לצוד בה חיות, למצות מזון מנבלות ולהרחיק מתחרים ממקורות המזון^[5]. מכאן שתהליך הברירה הטבעית חיזק את התכונות המאפשרות בנייה ושימוש בכלים.

אנדוסקופ המשמש בניתוח זעיר-פולשני. מכשירי ניתוח זעיר-פולשני מתרגמים את תנועות הידיים והאצבעות של המנתח, לתנועות זעירות ומדויקות של קצוות המכשירים בתוך הגוף, במטרה לבצע הליכים ניתוחיים עדינים ולצפות בהם.

התקדמות מהירה בטכנולוגיה של האדם המודרני "עקפה" את קצב השינויים בגנוטיפ שלו. אותן ידיים שיצרו והשתמשו בכלי אבן משוכללים החלו מייצרות כלים ממתכות ומשתמשות בהם לפני כששת אלפים שנים, המהפכה התעשייתית על שלל המצאותיה החלה רק במאה השמונה עשרה. כלים שונים מתוכננים ומיוצרים על פי מבנה הידיים לביצוע משימות שונות בכל התחומים הפיזיים. התאמת הכלים לידיים מגיעה לשיאה עם יישום עקרונות הארגונומיה הפיזיולוגית, הלוקחת בחשבון את ממדי הגוף, מבנה סביבות עבודה, דרישות עבודה, סיכונים הנגרמים ממאמצים הפועלים על השרירים והשלד ועוד.

השימוש בכלים מקיף אומנויות ומיומנויות רבות. הכלים מאפשרים לאחוז, לעבד, לחתוך, להניע בכוח רב או בעדינות ובמדויק חומרים שונים ולהשתמש בהם למטרות שונות, מהן מרכזיות לתרבות האנושית כגון כתיבה ואמנות ומהן מרכזיות לטכנולוגיה כגון בנייה, חקלאות, לחימה ורפואה.

נקודת מפנה נוספת בשימוש בכלים היא המצאת המנוע בתקופה שקדמה למהפכה התעשייתית. הצורך בכוח אנושי ובפעולות ידניות החל פוחת, את מקומו של את החפירה לוקחים הדחפור והמחפר ואת מקומה של החרב לוקחת מכונת הירייה. מכונות המחליפות את פעולות הידיים מצוידות במחשבים ומבצעות ביעילות כל פעולה פיזית. המשוכללות בהן הן זרועות רובוטיות המתוכננות בדמות גפיים עליונות אנושיות. אף על פי שעדיין לא נבנתה זרוע רובוטית המחקה ביעילות ובשלמות את פעולת היד האנושית, נראה שלא ירחק היום וידיהם של לפחות חלק מבני האדם יפסיקו להפעיל כלים ויתמקדו בהפעלת מכונות דרך ממשקי משתמש שונים בעזרת הידיים או בלעדיהן. זאת בדומה לאומנות הכתיבה הידנית המפנה את מקומה בחלקים מהעולם לכתיבה בעזרת מקלדת ומעבד תמלילים ובעתיד למעבדי תמלילים המופעלים בעזרת טכנולוגיית זיהוי דיבור או אחרת.

תקשורת בלתי מילולית

שושנה והזקנים – ארטמיזיה ג'נטילסקי – 1610

יצירת קשר באמצעות הידיים

תנועות הידיים משמשות כאמצעי חשוב בתקשורת בין-אישית. הן יכולות להעביר מסרים בעצמן או להצטרף למחוות גוף ופנים. האפשרויות להפעלתן בתקשורת נעות ממחוות רחבות המשתמשות במלוא טווחי המפרקים הגדולים של היד, לדוגמה נפנוף לשלום ממרחק רב, ועד מחוות המשתמשות במפרקי אצבע אחת בלבד, לדוגמה סימון "לא" בעזרת האצבע המורה. בנוסף לסימונים חזותיים, מועברים מסרים בעזרת קולות שמפיקות הידיים, כגון מחיאת כפיים או אצבע צרידה ובעזרת מגע מכוון, כגון ליטוף אוהב או אצבע מאשימה הנתחבת בבית חזהו של הנמען. ידיים יכולות להעביר מסרים פשוטים וגם מסרים מורכבים כדי שפה שלמה.

מחוות תקשורתיות בעזרת הידיים משמשות בכל תחומי החיים: ברכות וקללות ביומיום, רמיזות והבעות חיבה ואהבה בין שותפים למערכות יחסים רומנטיות או בין המבקשים ליצור מערכות יחסים כאלו, לחיצות ידיים וקידות מסוגננות באירועים רשמיים, הצדעות בצבא, מחיאות כפיים במופעים תרבותיים ועוד.

שפת סימנים משמשת בעיקר חירשים וכבדי-שמיעה והיא הביטוי המורכב ביותר של תקשורת בעזרת הידיים. רכיביה מבוטאים בעזרת צורת כף-היד, תנועת כף-היד ומיקום כף-היד ביחס לגוף ומושלמים על ידי קצב התנועה והבעות הפנים. שפת סימנים היא שפה טבעית בעלת אוצר מילים עשיר ומערכת דקדוק משלה וניתן להביע בעזרתה רעיונות מופשטים ומורכבים.

• 
  ילדים מצביעים בכיתה לקבלת רשות הדיבור מהמורה
• 
  הנשיא ניקסון מסמן ניצחון
• 
  סימני ידיים מוסכמים להכוונת מסוק בנחיתתו
• 
  תרגום לשפת סימנים בעת מופע שירה

קרב מגע

"ילדים מתאגרפים". פרסקו מההתרבות המינואית

מטבע הדברים, ניתן להשתמש בידיים ככלי נשק. הרכב השרירים, המתאים להפעלת כוח רב במהירות (שרירי הידיים עשירים בסיבים מהירים), אזורים גרמיים תת-עוריים וציפורניים, טווחי פעולה המרוחקים ממרכז הגוף ועצם היות הידיים המכשיר הראשון במעלה של הגוף להשפעה על הסביבה, הן תכונות ההופכות את הידיים לכאלה המתאימות לשימוש ככלי נשק. טכניקות ידיים יכולות להיות התקפיות או הגנתיות.

שיטות לחימה בעזרת הידיים, מהן ספורטיביות או בעלות אופי דתי הונצחו כבר לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנים. בשנות האלפיים, משתמשים בידיים אמני לחימה (למשל בקראטה שפירושו המילולי הוא למעשה 'יד ריקה'), ספורטאים ואנשים הקשורים למערכות ביטחון ואבטחה. היתרון בשימוש בידיים על פני כלי נשק הוא הימנעות מהצורך בנשיאת כלי הנשק או בהסלקתו, שחרור מהתלות בתפקודו התקין של כלי הנשק ומניעת הסיכון שבנפילת כלי הנשק לידי היריב.

ניצול אזורים גרמיים תת-עוריים בידיים כגון אלו שבקצות האצבעות, שבראשי עצמות המסרק (במנח של כף יד מאוגרפת), שבצד כף היד הגומדי (במנח כף יד פתוחה) או שבמרפק, מאפשר העברת תנע ללא ריכוך לגופו של היריב. התנע יכול להגיע מתנועת היד בלבד או מתנועת הגוף כולו. העברת תנועת הגוף כולו דרך המבנה הגרמי של הידיים מאפשרת שימוש בכוחם של חלק גדול מהשרירים בגוף, וריכוז מעבר התנע דרך שטח מגע קטן עלול לגרום נזק לרקמות רכות וקשות ביריב.

מעבר לכוח גס, משתמשים אמני לחימה בידיהם לביצוע טכניקות שונות שבכוחן לחנוק את היריב, לפגוע בשלמות מפרקיו או לפגוע בשלמות רקמותיו על ידי מעיכתן או תלישתן. עם הידיים אפשר לאחוז ביריב ולהגביל את תנועתו, להכניעו או לתמרן את תנועתו (למשל הפלת היריב).

• 
  אמן לחימה מדגים טכניקה ידנית לישום כוח מרוכז
• 
  אזורי תורפה בגוף מתוך מדריך צבאי אמריקאי לקרב מגע
• 
  איגרוף ספורטיבי

ראו גם

• אמבידקסטריות

לקריאה נוספת

• Moore KL, Clinically Oriented Anatomy, 3rd. Baltimore, Williams & Wilkins, 501-635, 1992. ISBN 068306133X

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יד
ציטוטים בוויקיציטוט: יד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זרוע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כפות ידיים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אצבעות

• יד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• זרוע, דף שער בספרייה הלאומית

• Napier JR, The prehensile movements of the human hand. The Journal of bone and joint surgery. British volume. 1956 Nov;38-B(4):902-13. PMID 13376678
• Plummer T, Flaked Stones and Old Bones: Biological and Cultural Evolution at the Dawn of Technology. American journal of physical anthropology. 2004;Suppl 39:118-64. PMID 15605391
• Marzke MW & Marzke RF, Evolution of the human hand: approaches to acquiring, analysing and interpreting the anatomical evidence. Journal of anatomy. 2000 Jul;197 ( Pt 1):121-40. PMID 10999274
• Young RW. Evolution of the human hand: the role of throwing and clubbing. Journal of anatomy. 2003 Jan;202(1):165-74. PMID 12587931

הערות שוליים

1. Moore, 1992. כל פרק האנטומיה בערך נשען על מקור זה.
2. ראו למשל במאמרו של Plummer מ־2004.
3. Napier, 1956. ראו הרחבה במסגרת או עיינו במאמר המופיע ברשימת המקורות (נדרשת הרשמה מוקדמת ללא תשלום).
4. לעומת זאת, יאנג הציע להתייחס לאחיזות כמותאמות להשלכת אבנים ולשימוש באלות ולמיומנויות אלו כגורמים המשפיעים על התפתחות כפות הידיים. Young, 2003.
5. Plummer, 2004