Remove ads
בית חרושת באנגליה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טחנת פשתן דיתרינגטון (באנגלית: Ditherington Flax Mill) היא טחנת פשתן, הממוקמת בדיתרינגטון (אנ'), פרבר של שרוסברי, אנגליה. הבניין הראשון בעולם שנבנה משלד מסגרות ברזל, ומוגדר כ"האב הקדמון של גורדי שחקים"[1], למרות גובהו בן חמש הקומות בלבד. חשיבותו הוכרה רשמית בשנות ה-50 של המאה ה-20[2], וכתוצאה מכך הפך לבניין רשום בדרגה I[3]. הוא ידוע גם כ"מלטינגס" (Maltings) משימוש מאוחר יותר.
הצד המזרחי של הטחנה הראשית, פונה לרחוב סנט מייקל. | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | בית חרושת |
שימוש | טחנת פשתן |
כתובת | דיתרינגטון, שרוסברי |
מיקום | שרוסברי |
מדינה | שרופשייר, אנגליה |
בעלים | אנגליה ההיסטורית |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | 1796–1797 (כשנה) |
תאריך פתיחה רשמי | 1797 |
אדריכל | צ'ארלס בייג' (אנ') |
קואורדינטות | 52°43′10.2″N 2°44′35.52″W |
האתר נמצא בשיקום והוא נמצא בידיה של אנגליה ההיסטורית עם גישה מוגבלת לציבור.
טחנת הפשתן תוכננה על ידי האדריכל צ'ארלס בייג' (אנ'). קונסטרוקציית השלד הנושא את מבנה הטחנה תוכנן ונבנה ממסגרות ברזל[4], בהשראת עבודתו של ויליאם סטרוט (אנ'). העמודים והקורות הצולבות נוצרו על ידי ויליאם הייזלדין (אנ') במפעל היציקה שלו בשרוסברי[5]. בניית הטחנה נמשכה מ-1796 עד 1797, בעלות (כולל הציוד) של 17,000 פאונד[6].
הטחנה נבנתה עבור ג'ון מרשל (אנ') מלידס, תומאס בניון ובנג'מין בניון. האדריכל, בייג', היה גם שותף למיזם[7]. שותפות זו פורקה בשנת 1804, והטחנה נקנתה על ידי ג'ון מרשל, ששילם לשותפיו את חלקם על בסיס שווי כולל של 64,000 פאונד. טחנת קסטלפילד (Castlefields Mill) נבנתה על ידי שותפות אחרת בקרבת מקום. שתי טחנות הפשתן הללו סיפקו את 'הייצור הראשי' של שרוסברי (לפי מדריך שנכתב בשנת 1851). הטחנה נסגרה ב-1886, ונמכרה, יחד עם חצר ההלבנה בהאנווד (אנ'), תמורת 3,000 פאונד. לאחר מכן הוסב הבניין ל-Maltings (מכאן שמו המקומי הנפוץ יותר), וכתוצאה מכך חלונות רבים נסגרו בלבנים[2].
עיצובו התגבר, למעשה, על חלק ניכר מהבעיה של נזקי שריפה מאווירה דליקה פוטנציאלית תמידית, עקב האוויר המכיל סיבים רבים, על ידי שימוש של עמודי וקורות ברזל יצוק בשילוב חומרים חסיני אש[8], מערכת שהתפתחה מאוחר יותר למסגרת הפלדה המודרנית. מה שאיפשר בניית גורדי שחקים.
המלטינגס (maltings) נסגרו ב-1987, עקב תחרות עם שיטות ייצור מודרניות, כשהמתחם נותר נטוש עד לרכישתו על ידי המורשת האנגלית בתמיכת מועצת רובע שרוסברי ואצ'אם (אנ') ו-Advantage West Midlands (אנ') ב-2005[9]. תוכניות הסבת האתר למשרדים וחנויות אושרו באוקטובר 2010[10]. לאחר פיצול המורשת האנגלית בשנת 2015, האחריות לתפקודים סטטוטוריים והגנה על האתר הועברה בירושה לאנגליה ההיסטורית עם אטרקציות המבקרים בניהול ארגון הצדקה המקומי Friends of the Flaxmill Maltings.
בעקבות עיכובים בשיקום על רקע המיתון הגדול, נפתח בנובמבר 2015 מרכז מבקרים חדש, הממומן בחלקו על ידי קרן הפיס למורשת לאומית (אנ') והקרן האירופית לפיתוח אזורי (אנ'), בבלוק המשרדים והאורוות לשעבר. שלב שני של עבודות השיקום החלו ביוני 2017, שכללו את הטחנה הראשית ואת הכבשן עם מענק נוסף של 7.9 מיליון ליש"ט בנוסף ל-12.1 מיליון ליש"ט הקודמים מקרן הפיס מורשת להסבה לאולם שימושים מעורבים[11]. שלב זה כרוך בשיקום החלונות הגדולים יותר מתקופת טחנת הפשתן כדי לשפר את התאורה הטבעית, אם כי החלונות הקטנים הקיימים מתקופת המלטינגס נשמרו אך עם החלפת המסגרות[12].
לצד טחנת הפשתן הראשית, רשומים מספר מבנים נוספים בקבוצה בשל ערכם האדריכלי וההיסטורי: בית השוליה (דרגה II*)[13]; בית הצביעה (דרגה II*)[14]; הפשתן בניין הלבשה או טחנת צלב (דרגה I)[15]; מחסן הפשתן (דרגה I)[16]; האורוות (דרגה II)[17]; כבשן המתת (דרגה II)[18] ובתי המלאכה והמשרדים (דרגה II)[19]. הטחנה והמבנים רשומים בפנקס מורשת בסיכון (אנ').
מרכז המבקרים, בגוש המשרדים והאורוות לשעבר, נפתח לקהל בשבתות מנובמבר עד מרץ וגם בימי שישי וראשון מאפריל עד אוקטובר עם גישה מוגבלת לאתר בהתחשב בעבודות השיקום הנוכחיות. סיורים מודרכים ללא תשלום בטחנה מועברים על ידי ידידי הפשתן מלטינגס בימי מורשת פתוחים (אנ') בתחילת עד אמצע ספטמבר.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.