טבילת כלים

טבילת כלים היא חובה הלכתית על מנת לאפשר ליהודים לאכול ולשתות בכלים שעברו מבעלות של גוי לבעלות יהודי.

טבילת כלים
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר במדבר, פרק ל"א, פסוקים כ"א–כ"ג
משנה	מסכת עבודה זרה, פרק ה', משנה י"ב
תלמוד בבלי	מסכת עבודה זרה, דף ע"ה, עמוד ב'
תלמוד ירושלמי	מסכת עבודה זרה, פרק ה', הלכה ט"ו
משנה תורה	ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ז, הלכות ג'–ו'
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן ק"כ

מקווה כלים בשכונת בתי ראנד בירושלים

טבילת כלי במקווה טהרה

מקווה בהרודיון, שלהי תקופת בית המקדש השני. חצי המדריגה הצרה העליונה בצד שמאל שימשה ככל הנראה לטבילת כלים

טבילת כלים נעשית על פי רוב במקוואות קטנים מיוחדים ('מקווה כלים') הנמצאים בסמוך למקוואות טהרה, אך עקרונית יכולה להעשות בכל מקום מים הכשר לטבילה, כדוגמת אגמים, ימים, נהרות, מעיינות ובארות.

המקור בתורה

המקור להטבלת כלים הוא בספר במדבר, פרק ל"א, פסוקים כ"א–כ"ג:

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה. אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם

אלעזר הכהן ציווה את השבים ממלחמת מדין לטהר את הכלים שלקחו כשלל ממדין בטרם ישתמשו בהם. חז"ל פירשו ש"מי נדה" כאן הם מי מקווה שהנידה טובלת בהם.^[1] מכך שאת הכלים שנלקחו ממדין יש צורך לטבול במקוה, נלמד כל כלי המשמש לאכילה שהיה ברשותו של גוי ועבר לרשות יהודי חייב בטבילה (ואם צריך, גם להגעילם). דין טבילת כלים הוא רק בכלי שנכנס מרשות הגוי לרשות היהודי, אך אכילת אוכל (כשר) בכלים של גוי שאינם טבולים מותרת.

טעם לטבילת הכלים מובא בתלמוד הירושלמי^[2]: ”לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל”, ולא כפי שניתן לחשוב, שמטרת הטבילה היא לנקות את הכלי מחומרים לא כשרים שהגוי שם על הכלי, או מאוכל לא כשר שהגוי אכל בכלי.

לפי דעת רבנו תם ועוד ראשונים טבילת כלים היא חובה מהתורה, בהתאם לפסוק המובא לעיל, אולם בדעת הרמב"ם רבים סבורים שטבילת כלים מדברי חכמים והדרשה היא רק אסמכתא^[3]. גם הרמב״ן (במדבר לא-כג) כתב שנראה לו שטבילת כלים היא מדרבנן וז״ל: ״ולבי מהרהר עוד לומר שהטבילה הזאת מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו״.

סדר הטבילה

את הכלים מטבילים במקווה כשר. בשעת הטבלת הכלי יש לוודא שאין חציצה בין הכלי למים, כגון היד שמחזיקה את הכלי או מדבקות.

לפני הטבלת כלי אחד מברכים^[4]:

”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֶּלִי”. ובהטבלת מספר כלים מברך ...עַל טְבִילַת כֵּלִים^[5]. ואם הפך את הסדר יצא ידי חובה. ברכה זו היא ברכת המצוות. חלק מיהדות תימן טובלים ללא ברכה^[6].

כלים הצריכים גם הגעלה, יש להגעילם קודם הטבילה. ואם הטבילם קודם מותרים. ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילם בלי הברכה.^[7]

סוגי הכלים החייבים בטבילה

בתלמוד^[8] נלמדו מפסוקי התורה שני כללים בסיסים בטבילת כלים:

• כלי אכילה: דעת רבה בר אבוה^[9] שרק כלים המיועדים דווקא לצורכי אכילה, כגון צלחות, כוסות, סירים וסכו"ם. לגבי כלים שנועדו לצורך אחסון מאכלים ללא הגשת האוכל בהם במהלך סעודה, נחלקו האם הם חייבים בטבילה.

• חומרים החייבים בטבילה: דעת רבי יוחנן שרק כלי מתכת חייבים בטבילה, דעת רב אשי שכלי זכוכית (ארקופל, קוראל, קורנינג, דורלקס, פיירקס נחשבים כלי זכוכית) דינם ככלי מתכות, וחייבים בטבילה,
• חומרים הפטורים מטבילה: כלים העשויים מעץ או חרס פטורים מטבילה.
• חומרים שבמחלוקת: לפי רוב הפוסקים גם כלי פלסטיק אינם חייבים בטבילה, אולם לגבי כלי חרסינה יש נוהגים להחמיר ולהטביל ללא ברכה.

במקרה בו הכלי עשוי מחומר שפטור מטבילה, אך מצופה בחומר החייב טבילה - הכריע התלמוד שיש לטובלו. הראשונים נחלקו האם מדובר בציפוי שלם בלבד, או אף בציפוי חלקי. השו"ע פסק שבציפוי פנימי יש לטובלו בברכה, אך לא חיצוני. ואילו הרמ"א סובר שכל עוד הכלי אינו מצופה במלואו, יש לטובלו בלא ברכה.

בספרות האחרונים

כלי חד-פעמי

כלים חד-פעמים העשויים ממתכת כמו תבניות אלומיניום, דעת הרב משה פיינשטיין^[10] שאינם צריכים טבילה אפילו אם השתמש בהם כמה פעמים. כמו כן התיר הרב בן ציון אבא שאול^[11] צנצנות ובקבוקי זכוכית חד-פעמיות אף שמשתמש בהם שימוש קבוע, כיון שעשייתם על ידי נכרי הייתה לשימוש חד-פעמי. והפיכתם לכלי ממש שנועד לשימוש מרובה נעשתה כבר על ידי ישראל^[12]. דעת הרב עובדיה יוסף^[13] להחמיר גם בכלים חד-פעמיים.

חברה בע"מ

כלי שיוצר על ידי חברה בע"מ, דעתו של הרב חיים פינחס שיינברג^[14] שאין לברך על הטבילה מאחר שחברה בע"מ היא ישות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה והחברה איננה גוי, ולכן הקונה ממנה פטור מטבילה. מאידך, דעת הרב שלמה זלמן אוירבך^[15] ועוד פוסקים^[16] שאף כלי שיוצר על ידי חברה בע"מ שרוב בעלי המניות אינם יהודים, טעון טבילה בברכה כאשר ישראל יקנה אותו. כיון שהחברה היא מבחינה הלכתית שותפות של האנשים שהם בעלי החברה.

כלים חשמליים

במטבח המודרני כלים רבים הבאים במגע עם האוכל הם כלים חשמליים, כגון קומקום ומצנם. כלים אלה עלולים להינזק במגע עם מים, והתעוררה השאלה האם חובה להכשירם. לדעת רבים חובה לטובלם במלואם. הרב משה פיינשטיין^[17] כתב, שיש להטביל את כל הכלי חוץ מהחלק החשמלי.

יש שחלקו ואמרו שכלים חשמליים המחוברים לחשמל פטורים מטבילה משום שמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה. ויש שכתבו שכלים מתוחכמים נחשבים כמכונה ולא ככלי.

הוצעו כמה פתרונות כיצד להימנע מטבילה, ועל כולם יש שערערו. פתרון שהוצע הוא לתת את הכלי במתנה לגוי, ואז לקחת ממנו חזרה בהשאלה, וכיון שהוא בבעלות גוי פטור מטבילה^[18]. אך יש שאמרו שכיון שנשאר זמן רב ביד הישראל נחשב לרכושו. פתרון אחר שהוצע הוא שטכנאי יהודי יפרק מעט את הכלי פירוק מקצועי וירכיבנו מחדש, וכך למעשה גמר עשיית הכלי נעשתה בידי יהודי, והכלי פטור מטבילה. אך יש שערערו על פתרון זה משום שכל עוד החלק בכלי המכיל את המאכל לא פורק אינו מועיל.

קישורים חיצוניים

• הערך "טבילת כלים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הלכות טבילת כלים באתר 'ישיבה'.
• הלכות טבילת כלים ב'שאל את הרב' - אתר כיפה.
• הלכות טבילת כלים באתר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
• מאמרים בנושא טבילת כלים, באתר ספריית אסיף
• טבילת כלים, באתר עולמות, ‏3 במאי 2020