סטיקר

סטיקר (על־פי האקדמיה ללשון העברית: דִּבְקִית^[1]) הוא מדבקה אשר מציגה בדרך־כלל עמדות מסוימות, באה לפרסם עסק או עמותה כלשהם, או כשעשוע היתולי. הסטיקרים מחולקים בדרך־כלל במפגשים או בסניפים של הארגון אותו הסטיקר מייצג. גודלו של הסטיקר אינו עולה בדרך־כלל על גודלו של חצי עמוד A4 (לאורך) וצורתו היא לרוב מלבן או מעגל.

נהוג להדביק את הסטיקרים על השמשה האחורית של הרכב או מתחתיה, על דלת הבית או על דלתות וקירות במבנים ציבוריים.

בישראל הפכו הסטיקרים למצרך פופולרי בשנות התשעים. כך למשל, 1995 שבה הופץ הסטיקר "שלום, חבר" בעקבות רצח רבין בכ־750,000 עותקים. אף על פי שהחלה דעיכת הסטיקרים לאחר תכנית ההתנתקות, החל להיות שימוש חוזר בהם בהיקף נרחב על ידי מוחים נגד הממשלה ה-37.

הסטיקרים מאופיינים בסיסמאות קליטות או במשפטים קצרים הממצים בתוכם רעיון כלשהו. לרוב, הסטיקרים צבועים ומעוצבים בהתאם לתוכנם, בפוליטיקה למשל, הם צבועים בצבע של המפלגה (הליכוד והעבודה – כחול. מרצ ועלה ירוק – ירוק).

ריבוי הסטיקרים על גבי כלי רכב הביא את דויד גרוסמן לכתוב את השיר "שירת הסטיקר" שכל מילותיו לקוחות מסטיקרים. השיר מבוצע על ידי להקת הדג נחש ויצא ב-2004.

מדבקת "יזכור"

חלל מערכות ישראל הוא מי שנהרג במהלך שירותו בכוחות הביטחון של ישראל או של היישוב שקדם להקמתה, או כתוצאה מפעילותו זו. בהקשר זה, מדבקת "יזכור" היא פריט הנצחה סמלי, אשר נענד על דש הבגד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מדבקה זו מבטאת הזדהות עם זכר הנופלים ומהווה חלק ממנהגים ציבוריים ואישיים ביום זה.

גלריית תמונות

מדבקות "יזכור" עבור יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל:

מדבקת יזכור באשדוד
פוסטר בהשראת מדבקת ה"יזכור" באנדרטה לחללי מערכות ישראל בעיר נשר

Remove ads

מדבקות הנצחה במלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – הנצחת קורבנות טבח שבעה באוקטובר וחללי מלחמת חרבות ברזל

במלחמת חרבות ברזל הונצחו רבים מהנופלים והנרצחים באמצעות סטיקר מייצג עבור כל אחד ואחת מהם^[2]. מדבקות אלו, אשר עוצבו והופצו ביוזמות פרטיות, משפחתיות וקהילתיות, הפכו לסמל מרכזי של זיכרון לאומי ואישי במרחב הציבורי של ישראל. הן משקפות את תחושת השכול הלאומי והכאב הקולקטיבי, תוך שימוש בשפה ויזואלית נגישה וחזקה ^[3]^[4].

מדבקות הזיכרון כוללות לרוב את שמם של הנופלים או הנרצחים, תמונתם, תאריך נפילתם ולעיתים גם ציטוט אישי, משפט השראה או ביטוי המזוהה עמם. הן מופצות באלפי עותקים ומודבקות על רכבים, קירות, תחנות אוטובוס, עמודים ומקומות ציבוריים ברחבי הארץ, ולעיתים אף מחוצה לה ^[3].