Loading AI tools
נישואים שהמעמד הפורמלי ניתן להם על ידי נציג רשות אזרחית ולא על ידי נציג מוסד דתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נישואים אזרחיים הם נישואים שהמעמד הפורמלי ניתן להם על ידי נציג רשות אזרחית ולא בידי נציג מוסד דתי.
מדינות רבות מגדירות את הנישואים כפי שהגדיר אותם בעבר הדין הבריטי "איחוד מרצון, ולכל החיים, של גבר אחד, עם אישה אחת, המוציא מכללו את כל האחרים".[1] בהגדרה זו מספר מרכיבים. ראשית, כאשר המדובר על "רצון", עולה בדעת התקשרות חוזית. אך המדינה אינה רואה את הנישואים כחוזה, אלא כמעמד אישי המקנה זכויות וחובות של אותם אזרחים כלפי המדינה, ואשר הכניסה אליו והיציאה ממנו שונים וחמורים מכריתת החוזה ומביטולו. שנית, הדין הבריטי מיוחס למיסוד מערכת זוגית שהיא מונוגמית, כלומר בן זוג אחד בכל פעם. זאת אף על פי שידועות מספר תרבויות שבהן נישואים הן מערכת זוגית גם של יותר משני בני זוג.
מאז תחילת המאה ה-21, ב-33 מדינות בעולם (נכון לנובמבר 2022) ישנה הכרה בנישואים גם בפני זוגות מאותו המין בשטחי המדינה, מה שידוע כנישואים חד-מיניים. במדינות אחרות מתקיימים מוסדות מקבילים, הנקראים בשמות שונים, שהמהווים הכרה של המדינה במעמד דומה או מקביל בתחומי המדינה לנישואים בין זוגות חד-מיניים ונישואים בין זוגות הטרוסקסואלים על אף שאין לו מעמד בין-לאומי, הידוע כ"איחוד אזרחי".
נכון לנובמבר 2022, כ-11 מדינות ברחבי העולם (לצד הרשות הפלסטינית המוגדרת כישות אוטונומית למחצה מאז 1994 אך לא כמדינה ריבונית) לא מתירות נישואים אזרחיים או כל סוג אחר של הכרה מלבד נישואים דתיים בקרב אזרחיהן או זרים בשטחן: ערב הסעודית, לוב, לבנון, תימן, איראן, סוריה, איחוד האמירויות הערביות, ירדן, מאוריטניה, קטר וישראל.
נישואים אזרחיים החלו להיות מוכרים במערב במהלך המאה ה-17, וכיום הם מוסד מקובל באופן אוניברסלי כמעט. כל מדינה מחזיקה מרשם אוכלוסין ובו נרשם גם המעמד האישי, ורוב המדינות רואות זאת כסמכותן לרשום זוג כנשוי, גם מבלי שביצע טקס דתי, אם עמד בתנאים הנדרשים על ידי המדינה.
.jpg)
מדינות מסוימות, כמדינת ישראל, מתנות רישום של זוג כנשוי, בכך שהנישואים ייערכו בטקס דתי מוכר או שהזוג יהיה מוכר כנשוי במדינה אחרת, כך שלמעשה אין אפשרות במדינה עצמה להירשם כזוג נשוי בצורה אזרחית ללא טקס דתי.
באנגליה בימי הביניים התפתח מוסד ה"נישואים של המשפט המקובל", המקביל למוסד ה"ידועים בציבור" במשפט המודרני. מוסד זה היה יצירתו של המשפט המקובל אך הוא היה מוכר בשמות שונים ובצורות שונות בכל ארצות אירופה. זוגות אלו, שחיו יחדיו ללא כל טקס, דתי או אחר, נחשבו לנשואים לכל דבר ועניין. מוסד זה בוטל באנגליה עם חקיקתו של "חוק לורד הרדוויק" בשנת 1753. חוק זה דרש טקס רשמי כתנאי לתוקפם של נישואים, ורישומו של טקס זה. הטקס הוכר ונרשם רק אם נערך על ידי כנסייה מוכרת (הכנסייה האנגליקנית, כנסיית הקווייקרים והיהודים), וכל צורה אחרת של נישואים הוכרזה כבטלה. ילדים שנולדו לקשרים שלא ענו על "חוק הרדוויק" לא יכלו לרשת את רכוש הוריהם. החוק חל במערכת החוקים של אנגליה וווילס אך לא במערכת החוקים בסקוטלנד, ועד לשנת 1940 די היה שם שגבר ואישה יתחייבו זה בפני זו ובפני עדים, על מנת להינשא. עובדה זו הובילה לתעשייה של "נישואים מהירים" בעיירות בגבול סקוטלנד, ובמיוחד נודעה בכך העיירה גרטנה גרין.[2] בשנת 1863 הוסרה אף הדרישה כי הטקס ייערך בצורה דתית, ולרשם ניתנה סמכות לרשום את הנישואים אף ללא טקס דתי.[3]
כיום ניתן להינשא באנגליה בנישואים אזרחיים לחלוטין, ללא טקס דתי כלשהו, אצל "הרשם המשגיח" (superintendent registrar). נישואים אלו דורשים "תעודה" (Certificate), ולעיתים "רישיון" (Licence), המעידים כי הצדדים כשירים לנישואים. זמן קצוב לאחר הענקתם לנרשמים מראש במשרדי הרשם, נערך טקס קצר ובו חייבים להיות נוכחים הרשם, בני הזוג הנישאים ושני עדים. טקס זה נערך על פי טופס רשמי, ואינו כרוך בדרישות דתיות כלשהן.[2][4]
ברבות ממדינות אירופה היו מוסדות המקבילים ל"נישואי המשפט המקובל". ב-1566 פורסם הצו של ועידת טרנט (1562– 1563) שאסר על הקתולים כל צורה של נישואים שאינה כוללת טקס דתי המבוצע בפני כומר ושני עדים. על פי קטכיזם שהוציאה המועצה, הנישואים הם "איחודם הזוגי של איש ואישה, הנכרת בין שני אנשים הכשירים לכך, ומחייב אותם להישאר כזוג כל ימי חייהם".[5]
התאולוג ואיש הממשל הפרוטסטנטי מז'נבה, ז'אן קלווין, קבע בצו, כי על מנת שזוג ייחשב כנשוי חייב הוא ברישום על ידי המדינה, כמו גם בטקס בכנסייה.
בשנת 1792 במהלך המהפכה הצרפתית, טקס הנישואים הדתי בצרפת בוטל כליל והוחלף בטקס נשואים אזרחי. מבחינת המדינה הצרפתית הטקס האזרחי הפך לטקס המחייב, ואילו הטקס הדתי הפך לנספח ברשות, וניתן לקיימו רק לגבי זוגות שנישאו כבר בטקס אזרחי. מנהג זה הופץ ברחבי אירופה על ידי נפוליון, שהנהיג את קוד נפוליון בשטחים אותם כבש. הפרדת הדת מהמדינה בצרפת קיבלה חותם רשמי חוקי בשנת 1905.
בגרמניה הוחל החוק הצרפתי בשטחים שעליהם השתלט נפוליון וב"מדינות לוויין" של האימפריה הנפוליונית, שכללו מספר ממדינות גרמניה. עם נפילת נפוליון, החל להתבטל מנהג הנישואים האזרחיים, ובמשך תקופה מסוימת היו מדינות ממדינות גרמניה שבהן הייתה נהוגה צורה מסוימת של נישואים אזרחיים, ומדינות שבהן לא הייתה נהוגה. ב-1875, לאחר איחודה של גרמניה לקיסרות אחת, חוקק אוטו פון ביסמרק את "חוק הנישואים האזרחיים" (Zivilehe). מאז חקיקת החוק, הנישואים המוכרים בגרמניה הם הנישואים האזרחיים, והטקס הדתי הוא רשות, ומוכר רק אם נערך בין בני זוג שנישאו קודם לכן בנישואים אזרחיים.
ברבות ממדינות ארצות הברית ניתן להתחתן בנישואים אזרחיים. נישואים אלו הם טקס שנערך על ידי סמכות אזרחית מקומית, כראש העיר, נבחר ציבור אחר או שופט. טקסים אלו יכולים לכלול התייחסות אל האל אך לרוב אינם כוללים התייחסות לדת מסוימת. רבים מהטקסים נערכים באולם העירייה או בבית המשפט המקומי. במסגרת זו, גם איש דת, כגון רב, כומר או קאדי, מוסמך מטעם המדינה לערוך נישואים, וכך ניתן לאחד את הטקס הדתי עם הטקס האזרחי.
במדינות רבות כגון צרפת, ספרד, גרמניה, טורקיה, ארגנטינה ורוסיה, ישנה חובה להתחתן בטקס אזרחי, ורק לאחר מכן, החפץ בכך, מורשה לערוך טקס דתי, שמשמעותו היא הכרה דתית בלבד בנישואים, שכן הכרת המדינה ניתנת ללא תלות בטקס הדתי.
בישראל, מוכרים הנישואים רק אם נערכו בטקס דתי או במדינה אחרת המכירה בתוקפם, והמדינה אינה מוסמכת ליצור את המעמד החוקי, אלא להכיר בו ולרשמו במרשם האוכלוסין.
מאז שנת 2001 ונכון לנובמבר 2022, ב-33 מדינות העולם החוק מאפשר רשמית לקיים נישואים אזרחיים בין בני זוג מאותו המין בשטחי המדינות ובכך, מעניק זכויות שוות לזוגות חד-מיניים כמו לזוגות הטרוסקסואלים נשואים.
מספר מדינות, ביניהן ישראל (ראו דיון מפורט בערכים: בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, נישואים של זוגות מאותו המין בישראל), ארובה, והאנטילים ההולנדיים מכירות בנישואים בין בני אותו המין שנערכו ונרשמו כדין במדינה אחרת, אף על פי כן הן אינן מתירות נישואים מסוג זה בתוך גבולות מדינותיהן.
בחלק ממדינות העולם, ובכמה ממדינות ארצות הברית, מוכר מעמד, שהוכר לראשונה בדנמרק ב-1989 הנקרא "איחוד אזרחי" (Civil Union) או "שותפות רשומה" (Registered Partnership) המקנה זכויות וחובות זהות או דומות למוסד הנישואים, לבני זוג מאותו המין המתקשרים בקשר זה, אך מבלי לקרוא למוסד זה "נישואים".
התפתחויות אלו עוררו תגובת נגד, במיוחד בארצות הברית. ברוב מוחלט של מדינות ארצות הברית קיימים הסדרים חקיקתיים השוללים הכרה בנישואים בין בני אותו המין שנערכו מחוץ למדינה. חקיקה זו נקראת (DOMA – Defence of Marriage Act). בניו ג'רזי סירב בית המשפט, אף ללא חקיקת DOMA, להכיר בנישואים של בני אותו המין. במדינה זו קיים חוק המכיר ב"שותפות ביתית" המעניקה זכויות דומות לנישואים, אך בית המשפט קבע כי הענקת מעמד של "נישואים" הוא עניין למחוקק הפנימי לענות בו.[6] יוזמות חקיקה בסנאט של ארצות הברית שניסו להביא לחקיקת DOMA פדרלית, כשלו.
ערכים מורחבים – נישואים בישראל, נישואים של זוגות מאותו המין בישראלבישראל אין אפשרות לערוך נישואים אזרחיים המוכרים על ידי המדינה. נישואים שנערכו במדינת ישראל מוכרים על ידי הרשויות רק אם נערכו על ידי פקיד אשר הוסמך על ידי הרשות הדתית שאליה משתייכים בני הזוג (יהודים, נוצרים המשתייכים לאחד מזרמי הנצרות המוכרים, מוסלמים, דרוזים, ועוד).
טקסי נישואים אזרחיים מאושרים רשמית על ידי הרשויות בישראל – אך ורק אם נערכו מחוץ לגבולות ישראל. עם זאת, בבג"ץ 2232/03 פלונית נ' ביה"ד האזורי ת"א-יפו ("הלכת בני נח") נקבע כי גירושין של בני זוג יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים יהיו נתונים לסמכותם של בתי הדין הרבניים. גם אם בני הזוג נישאו מחוץ לישראל בנישואים אזרחיים, רק בית הדין הרבני רשאי להתיר את נישואיהם.[7]
השאלה אם לאפשר נישואים אזרחיים במדינת ישראל נידונה רבות בשיח הציבורי. מצד אחד, נטען כי התרת נישואים אזרחיים בישראל תחלק את האוכלוסייה היהודית בישראל לשניים – אלו שיוכלו לשאת יהודים (דרך הרבנות) ואלו שלא יוכלו, ותגרום לפגיעה באחדות העם ובצביונה היהודי של המדינה. מנגד המצדדים בקיום נישואים אזרחיים בישראל טוענים שיש לאפשר לזוגות לנהל את טקס הנישואים הפרטי שלהם כרצונם ואין לכפות עליהם טקס שאינו מקובל עליהם. בנוסף, נטען כי נישואים אזרחיים נותנים מענה לזוגות שאינם יכולים להינשא בנישואים דתיים לדוגמה: פסולי חיתון, בני דתות שונות, חסרי מעמד דתי וזוגות חד מיניים. 20% מהזוגות היהודים-ישראלים שנישאו בשנת 2010, עשו זאת מחוץ לישראל.[8]
מספר סקרים שנערכו על ידי עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון בשנת 2016 הגיעו למסקנה במספר נוסחים לגבי נישואים אזרחים בישראל. רוב של כ-75% מהציבור בעד הנהגת גירושין אזרחיים לצד 69% שאינם מחזיקים באמון בבתי הדין הרבניים,[9] 71% מהיהודים בישראל, כולל רוב של 59% ממצביעי המפלגה הדתית, הבית היהודי, סברו כי "שליטת הרבנות הראשית ובתי הדין רבניים בנישואין ובגירושין מרחיקה יהודים מהיהדות" בעוד שמיעוט של 29% סברו שהיא מקרבת אותם, ו-84% מהציבור היהודי בישראל שסברו שלכל אזרח בישראל צריכה להיות "הזכות להקים משפחה בארץ עם מי שהוא בוחר בדרך שבה יבחר ועל-פי אמונתו".[10] סקר שערכה בשנת 2017 מצא כי 79% מהיהודים הישראלים תמכו בכך שיש להתיר לזוגות חד-מיניים להינשא או לערוך איחודים אזרחיים בישראל (עלייה של כ-18% משנת 2009),[11][12] וכ-68% מהציבור תמכו באפשרות של הכשרת נישואים אזרחיים לעולים מברית המועצות לשעבר.[13]
בשנת 2021 הוגשו שלוש הצעות חוק להתרת נישואים אזרחיים בנוסחים שונים. חברת הכנסת שרן השכל הגישה הצעה לאפשר לזוגות המבקשים להינשא בנישואים אזרחיים בשטחי השגרירויות הזרות לעשות כך. חבר הכנסת עודד פורר הציע לאפשר נישואים אזרחיים בגבולותיה של העיר אילת. ההצעה השלישית, אשר הוצגה על ידי חבר הכנסת בני גנץ, היא שזוגות שנאלצו לטוס מחוץ לישראל כדי להינשא יוכלו להירשם במסגרת "ברית זוגיות" במשרד המשפטים בישראל. עם זאת, בעקבות פיזורה של הכנסת ה-23, לא עברו. התקיימה הצבעה על ההצעות.[14]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
