חריקת שיניים
הפרעה המתבטאת בשחיקה מוגברת של השיניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרעה המתבטאת בשחיקה מוגברת של השיניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חריקת שיניים (באנגלית: Bruxism) היא שחיקה מוגברת של השיניים או סגירה מוגברת של הלסת.[1] חריקת שיניים היא פעילות פאראפונקציונלית. כלומר, פעולה של אחד מחלקי הגוף באופן שונה מייעודו (לדוגמה, כסיסת ציפורניים או נשיכת שפתיים). חריקת שיניים היא בעיה ידועה, שכיחות בעיה זו נעה מ-8% עד 31% בקרב האוכלוסייה הכללית.[2] חריקת שיניים עשויה לגרום לתופעות מזעריות ולכן בדרך כלל קשה לשים לב לכך. אולם, לעיתים ישנן תופעות שעלולות ליצור חוסר נוחות כגון: רגישות יתר בשיניים, כאבים בשרירי הלעיסה וכאבי ראש. בנוסף, מצב זה עשוי לגרום לאיבוד חומר השן ואף לנזקים או לשברים בשיניים.[3]
 | |
| שיניים של אדם חורק שיניים. ניתן לראות פגיעה בשיניים הקדמיות כתוצאה ממגע מוגבר ביניהן | |
| תחום |
רפואת שיניים  |
|---|---|
| תסמינים |
dental attrition |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D002012 |
| סיווגים | |
| ICD-11 |
7A83 |
  | |
מסווגים את חריקת השיניים לשני סוגים מרכזיים: חריקת שיניים שמתרחשת במהלך השינה וחריקת שיניים שמתרחשת כאשר האדם ער. בשני המקרים הנזק לשיניים דומה, אך בחריקת שיניים המתרחשת בשינה הכאבים נוטים להופיע לאחר התעוררות משינה ולכאוב פחות במשך היום. לעומת זאת, בחריקת שיניים המתרחשת כאשר האדם ער, הכאבים עשויים להופיע בפתאומיות במהלך היום ולהתחזק בהמשך היום. הסיבות לחריקת שיניים אינן לגמרי מובנות, אך עשויות לנבוע ממספר גורמים[4][5] כאשר נהוג לייחס סיבות שונות לשני הסוגים. בנוסף לכך, נשים סובלות מחריקת שיניים בזמן ערות יותר מגברים. לעומת זאת, חריקת שיניים בשינה נפוצה במידה שווה בשני המינים.[5] ישנם מספר סוגי טיפול פיזיותרפיה היעילים בחלק מין המקרים.[6]
המונח הלועזי של חריקת שיניים, Bruxism, נגזר מהמילה היוונית brúkein) βρύκειν) שמשמעותה "לנגוס/לחרוק שיניים". אין הגדרה מקובלת לחריקת שיניים, אולם חלק מציעים הגדרות כמו:[7]
השוואת מאפיינים של שני הסוגים של חריקת שיניים.[10][5][2]
| חריקת שיניים בשינה | חריקת שיניים בזמן הערות | |
|---|---|---|
| התרחשות | בזמן השינה | בזמן הערות |
| תחושת כאב | חמורה לאחר התעוררות משינה, משתפרת במשך היום | מחמירה במשך היום, עשויה כלל לא להופיע לאחר ההתעוררות משינה |
| רעש | קיים לעיתים קרובות | קיים לעיתים רחוקות |
| פעילות | שחיקה והידוק | בדרך כלל הידוק, לפעמים גם הידוק ושחיקה |
| קשר ללחץ | לא ברור, מעט ראיות מוכיחות קשר | קשר חזק יותר אך לא הכרחי |
| שכיחות באוכלוסייה הכללית | 9.7%–15.9% | 22.1%–31% |
| התפלגות בין המינים | השכיחות שווה בין שני המינים | יותר נשים חורקות שיניים |
| תורשה | ישנן עדויות | לא ברור |
חריקת שיניים עשויה להיות מסווגת גם לחריקת שיניים ראשונית, מצב שבו חריקת השיניים אינה קשורה למצב רפואי אחר, או חריקת שיניים שניונית שבה היא קשורה למצב רפואי אחר.[10] חריקת שיניים שניונית כוללת מניעים יאטרוגנים, כלומר - תופעות שליליות הנובעות מהמטפל, לדוגמה תופעות לוואי של תרופות מרשם. מקור אחר מסווג את חריקת השיניים לשלוש קבוצות: גורמים מרכזיים או פתו-פזיולוגיים - הקשורים לפעילות המוח, גורמים פסיכולוגיים - כמו לחצים או חרדות, וגורמים היקפיים - כמו הפרעה לסגר השיניים.[5]
המונחון הבינלאומי להפרעות שינה (ICSD) מתאר שלוש רמות לחומרת חריקת השיניים בשינה:
כמו כן, המונחון הבינלאומי להפרעות שינה מתאר שלושה סוגים של חריקת שיניים בשינה על פי משך זמן ההפרעה:
רוב חורקי השיניים אינם מודעים לכך שהם עושים זאת, בין אם מפני שאינם שמים לב לכך, מפני שאינם חשים כאב או מפני שאינם יודעים לשייך את הכאב לכך שהם חורקים שיניים. התסמינים של חורקי השיניים בזמן השינה מופיעים בעיקר לאחר השינה. לעומת זאת, התסמינים של חורקי השיניים בזמן הערות נוטים להתגבר במשך היום.[12] חריקת שיניים עשויה לגרום למספר תסמינים כגון:
.png)
שרירי הלעיסה (שריר המלעס, שריר הצדע, שריר הכנפה הצידי ושריר הכנפה התיכון) הם שרירים זוגיים, היינו ממוקמים בשני צידי הפנים, אשר עובדים בצוותא על מנת להזיז את הלסת התחתונה בשתי נקודות החיבור שלה עם הגולגולת. חלק מהשרירים מבצעים פעולות הרמה, בעוד אחרים מזיזים את הלסת התחתונה לצדדים, פנימה והחוצה. הלעיסה היא פעולה מסובכת, המסוגלת להתבצע במודע או לא במודע. אצל אנשים שאינם חורקים שיניים, הלסת נמצא במצב מנוחה שבו השיניים אינן נוגעות זו בזו, למעט בזמן אכילה, דיבור ובליעה. ההערכה היא שהשיניים נוגעות זו בזו רק כ-20 דקות במשך היום, במיוחד בזמן הלעיסה והבליעה. בזמן השינה, שרירי הגוף הרצוניים משותקים ולכן, בדרך כלל, הלסת תהיה שמוטה.[17]
חלק מחריקת השיניים היא פעילות מחזורית שנעה בין נקישה כל עשירית השנייה ועד נקישה כל 30 שניות. חלק מחורקי השיניים נוקשים מבלי להזיז את הלסת לצדדים. לעיתים מיוחסת חריקת השיניים ככיווץ חוזר ולא מודע של שרירי הלעיסה, במיוחד של הסיבים הקדמיים של שריר הצדע (temporalis muscle), שריר המלעס (masseter muscle), ושרירי הכנפה הצידיים (lateral pterygoid muscle).
הגורמים לחריקת השיניים אינם ידועים. אולם, מקובל לייחס לתופעה מספר גורמים אפשריים.[4][5][18] חריקת שיניים היא פעילות פאראפונקציונלית, ישנם חילוקי דעות האם מדובר בהרגל נרכש שהאדם אינו שם לב אליו, או שמא מדובר בפעילות לא רצונית לחלוטין.
חריקת שיניים בזמן הערות מיוחסת בעיקר לתחושת לחץ כתוצאה מגורמים חיצוניים כמו משפחה ועבודה, בדרך כלל מתייחסים להפרעה זו כרצונית למחצה.[5] חלק מהחוקרים מייחסים חריקת שיניים אצל ילדים כתוצאה מכאבי אוזניים.[19] חריקת שיניים בזמן הערות מתבטאת בדרך כלל בהידוק השיניים[5] וחריקתן זו בזו,[4] ולעיתים מיוחסות לה פעולות רצוניות למחצה כמו נשיכת הלשון, כסיסת ציפורניים, לעיסת עטים ועפרונות וגם דחיפת השיניים הקדמיות על ידי הלשון.[4]
ישנן תיאוריות שחריקת שיניים נגרמת על ידי תקלות במוליכים העצביים ובמנגנון של מערכת העצבים המרכזית שגורם להפרעות שינה.[1] הפרעת שינה היא שינוי פתאומי בעומק שלב השינה, היא עלולה להיות מלווה בהגברת דופק הלב, שינויים בנשימה ופעילות שרירים כמו הזזת הרגליים.[5]המניעים לגורמים אלה עשויים להיות אפקטים פסיכולוגיים שנובעים משינה בנוכחות אור יום שפוגע בשינה ערבה.[1] מחקרים הראו כי חלק הארי של חריקת השיניים בזמן השינה (86%) מתרחשת בזמן המעבר בין שלבי השינה (NREM 3-4).[20] מחקר אחר הראה כי כאשר יוצרים גירוי עצבי בזמן הפרעות שינה אצל אנשים שידוע כי הם חורקי שיניים החלו מחזורי חריקות שיניים אצל אנשים אלה.[7] בנוסף, מחקרים אחרונים משערים כי שלבי חריקת השיניים עשויים להיות מלווים בזרימת מיצי קיבה במעלה הוושט, חומציות יתר של הוושט, בליעה וירידה בזרימת הרוק בפה.[10][7] מחקר אחר מתאר קשר בין שלבי חריקת השיניים בזמן השינה לבין שינה על הגב.[7]
כפי שתואר לעיל, הפרעה להולכה העצבית של דופמין (מוליך עצבי) במערכת העצבים המרכזית מוערכת כגורם לחריקת שיניים.[10] הראיות לכך נובעות מתצפיות על חומרים שמשפיעים על שחרור הדופמין בעת חריקת השיניים כמו L-DOPA, אמפטמין וניקוטין. ניקוטין מגרה שחרור דופמין, תופעה זו מסבירה מדוע שכיחות חריקת השיניים כפולה בקרב מעשנים.[5]
מחקרים רבים הראו כי ישנם גורמי סיכון נפשיים משמעותיים לחריקת שיניים בערות, במיוחד אורח חיים לחוץ. ראיות אלה נעשות משמעותיות יותר ויותר, אך עם זאת אינן חד משמעיות.[5][7][21] בנוסף, חוקרים שונים טוענים כי לחץ נפשי הוא הגורם המרכזי לחריקת שיניים.[22] חורקי שיניים מגיבים באופן שונה ללחץ, עוינות, ודיכוי ביחס לאנשים שאינם חורקים שיניים. לחץ הוא גורם בעל קשר משמעותי לחריקת שיניים בזמן הערות, אולם טרם הוכח קשר בין חריקת שיניים בזמן השינה ללחץ ואף נטען כי לא קיים קשר בין השניים.[21] הוכח כי קיימות רמות לחץ גבוהות יותר אצל ילדים חורקי שיניים.[5] כמו כן, נמצא כי חורקי שיניים בני 50 יהיו בעלי אחוז גבוה יותר של רווקים ורמת השכלה גבוהה יותר.[7] לחץ כתוצאה ממקום העבודה ושעות עבודה קיצוניות עשויים להשפיע על חריקת שיניים.[7] מחקרים שדנו בחריקת שיניים ניסו לבדוק האם ישנו מאפיין אישיותי מסוים המעלה את הסיכון לחרוק שיניים,[7] כמו למשל: אגרסיביות, תחרותיות, והיפראקטיביות.[23] בנוסף, טוענים מחקרים אלו כי כעס מודחק ותסכול יכולים לגרום לחריקת שיניים.[23] חריקת שיניים בזמן הערות מתרחשת לעיתים בזמן פעילות שדורשת ריכוז מוגבר כמו נהיגה, קריאה ועבודה מול מחשב. גם בחקר חריקת שיניים אצל חיות הגורמים הנפשיים הוצעו כגורמים לכך. חוקרים שחישמלו למוות עכברי מעבדה מצאו כי עכברים שצפו בחישמול הגיבו בפעילות שרירית שדומה לפעילות השרירים בזמן חריקת השיניים באופן גבוה יותר מאשר עכברים שלא צפו בחישמול עכברי המעבדה למוות. החוקרים הסבירו מקרה זה בכך שעכברי המעבדה שצפו בחישמול הגיבו לכך בלחץ גבוה שגרם להתנהגות זו.[7]
ישנם חוקרים המעלים את האפשרות כי הרגישות לחריקת השיניים עוברת בתורשה.[1] ל-50%–21% מחורקי השיניים יש בן משפחה מדרגה ראשונה שחרק שיניים בילדותו. נתון זה מובא כראיה לכך שישנם גורמים גנטיים לחריקת השיניים,[24] אולם עד כה לא נמצאו גורמים גנטיים המאשרים טענה זו.[1] ילדים להורים החורקים שיניים בזמן השינה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחרוק שיניים מילדים שהוריהם אינם חורקים שיניים.[11]
חוקרים טוענים כי תרופות מסוימות, הן תרופות מרשם והן תרופות שאינן כאלה, עשויות לגרום לחריקת שיניים,[1] אולם אחרים טוענים כי אין מספיק הוכחות לכך.[25] דוגמאות לחומרים כאלה הן: קוקאין, אלכוהול, דופאמין אגוניסט, דופאמין אנטגוניסט, נוגדי דיכאון טריציקליים, SSRI, אמפטמינים (כולל אלה שנלקחים מסיבות רפואיות).[12] בדיווחים שונים נטען כי בעת נטילת SSRI, חריקת השיניים נפסקה לאחר הורדת המינון של תרופה זו.[26] מקורות אחרים טוענים כי חריקת שיניים כתוצאה משימוש מSSRI היא נדירה,[27] וכי היא מתרחשת רק בשימוש ארוך טווח.[7]
בהמשך לכך, נמצא כי צריכה מוגזמת של קפאין תורמת להחמרת חריקת השיניים.[25] אצל מכורים לסמים, חריקת שיניים היא הפרעה נלווית נפוצה.[7] בנוסף, דווח כי בעת צריכת הסם אקסטזי אנשים עלולים להתחיל לחרוק שיניים,[25] חריקת השיניים מתחילה מיד לאחר נטילת הסם למשך כמה ימים. רמת הפגיעה בשיניים בקרב נוטלי אקסטזי גבוהה יותר מאשר חורקי שיניים שאינם נוטלים אקסטזי.
סגירת השיניים מוגדרת בפשטות כ"מגע בין השיניים",[28] בזמן הלעיסה והנגיסה. סגר לקוי הוא מצב רפואי שבו השיניים העליונות והתחתונות אינן נסגרות באופן מושלם. מצב זה יכול להיגרם בין אם הלסתות מתאימות בגודלן זו לזו ובין אם לא. סגר לקוי הוא כה נפוץ עד שלעיתים נשאלת השאלה האם בכלל קיים מצב של "סגר מושלם", ובכלל, סגר לקוי הוא מצב המתואר בספרות כמצב שהוא "רגיל בהיותו לקוי".[1] טיפול בבעיות סגר מתייחס למצב רפואי שבו יש הפרעה לתפקוד התקין של השיניים בעת הנגיסה, והוא מתאר לרוב טיפול נקודתי במספר שיניים בלבד.
בעבר האמינו כי בעיות סגר הן הגורם היחיד לחריקת שיניים.[10] הסיבה לכך היא הטענה כי אדם שחורק שיניים עושה זאת על מנת לאזן את הסגר שלו על ידי הקטנת השן, ועל ידי כך לנסות לגרום לכל השיניים לנגוע אחת בשינה בעת סגירת השיניים. אולם, בעיות סגר נפוצות מאוד, ולעיתים קרובות אינן גורמות לבעיות רפואיות. במיוחד אצל חורקי שיניים בשינה, אין עדות לכך שטיפול בבעיות הסגר יטפל בחריקת השיניים.[11] אנשים ללא שיניים כלל, בעלי שיניים תותבות, יכולים לחרוק שיניים,[4] למרות העובדה ששיניים תותבות משנות לעיתים את סגירת השיניים. רוב המקורות המודרניים תומכים בטענה כי סגר השיניים מתפקד כגורם קטן ביותר, ואף כלל לא, לחריקת שיניים.[5][7][26] אך לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי את תפקידו של סגר השיניים כגורם לחריקת שיניים בגלל מיעוט ראיות ושיטות מחקר בעיתיות בהם השתמשו החוקרים במחקרים אלה.[5] מספר קטן של חוקרים טוענים כי שינויים קטנים במכניקת הסגר של השיניים עשויים לגרום לחריקת שיניים.
חריקת שיניים מאובחנת, בדרך כלל, כתוצאה מהתסמינים של המחלה (בדרך כלל כאב ופגיעה בשן), ולא כתוצאה מתשומת לב לתהליך עצמו. הכוחות הרבים שפועלים בתהליך חריקת השיניים עלולים לגרום להשפעות מזיקות על מערכת הלעיסה; בעיקר השיניים, חיבור הלסת התחתונה עם הגולגולת, רצועת מיסב השן ושרירי הלעיסה שעשויים להיפגע כתוצאה שימוש יתר בהם.[1]
פרסומים רפואיים רבים מתארים פגיעה בשן כתוצאה מחריקת שיניים. אולם, חלקם אינם מצליחים לתאר קשר חיובי בין השניים.[5] פגיעה בשן הנגרמת כתוצאה ממגע בין השיניים מתוארת כשחיקה, והיא הביטוי המרכזי ביותר לפגיעה בשן כתוצאה מחריקת שיניים. פגיעה זו משפיעה בעיקר על המישור הסיגרי של השן. צורת השחיקה ומיקומה על השן תלויות בצורה בה חריקת השיניים מתרחשת, לדוגמה: כאשר השיניים החותכות והניבים של הלסתות הנגדיות מתחככות זו בזו יכולה להיגרם שחיקה של השיניים במישור הסיגרי. על מנת לשחוק את השיניים הקדמיות בפה, על הלסת התחתונה לנוע קדימה, אלא אם השיניים בין כה וכה נוגעות זו בזו. חורקי שיניים עלולים לחרוק גם את השיניים האחוריות, הטוחנות, ובכך לגרום לפגיעה בתלולית השן. כאשר חריקת השיניים נמצא במצב מאוד מתקדם, עלולה להיחשף שכבת הדנטין של השן. שכבה זו רכה יותר וחשופה יותר לעששת ומחלות שיניים אחרות. אם השיניים נשחקו במידה גבוהה מאוד, הן עלולות להישבר תחת עומס הכוחות הפועלים בחריקת שיניים.
התפיסה כי טראומה סוגרית (שעלולה לקרות כתוצאה מחריקת שיניים) היא גורם לדלקת חניכיים ונסיגת חניכיים אינה מאוד מקובלת.[29] רצועת מיסב השן (periodontal ligament) עשויה להגיב לכוח המופעל עליה כתוצאה מסגירת השיניים על ידי ספיגה של העצם המכתשית (alveolar bone). דבר זה עשוי לגרום לתזוזה יתרה של השיניים, אולם שינויים אלה הפיכים אם הכוח מופסק.[29] כמו כן, לחץ מוגבר על השיניים כתוצאה מחריקת שיניים עלול לגרום להתפתחות מוגברת של מחלות חניכיים, אולם הטיפול המקובל לכך הוא צימצום רובד החידקים בפה ולא טיפול סוגרי.[29] בנוסף, מחלות חניכיים הן גורם מקובל יותר לתזוזת השיניים מאשר חריקת שיניים[1]
רוב חורקי השיניים לא יחושו שום כאב.[4] מעבר לכך, נוכחות כאב או חומרתו אינם מעידים בהכרח על חומרת המקרה.[4] ניתן להקביל כאבים בשרירי הלעיסה כתוצאה מחריקת שיניים לכאבי שרירים כתוצאה מעבודת השריר לאחר מאמץ.[4] הכאב עשוי להיות מורגש בזווית הלסת, או מעל האוזן ועשוי להיות מתואר ככאבי לסת או כאב ראש. רוב (אולם לא כל) חורקי השיניים חורקים שיניים באמצעות שימוש יתר בשריר המלעס ושריר הצדע (שרירים שמבצעים תנועת פתיחה וסגירה של הפה). אולם חלק מחורקי השיניים חורקים רק את השיניים הקדמיות, פעולה שמערבת בצורה מעטה את שרירים אלה. בנוסף, עשוי להיות כאב במפרק הלסת, כאב זה יורגש קדמית לאוזן או בתוך האוזן עצמה. השפעה נוספת היא "קנקים" במפרק הלסת. כאב נוסף עלול להתפתח כתוצאה מדלקת ברצועת מיסב השן. רצועה זו אינה אמורה לעמוד בכוחות כה רבים שמופעלים עליה ובתדירות כה גבוהה ולכן היא עלולה להידלק ולצור תחושת כאב. עובי שכבת הדנטין וזגוגית השן עשוי לקטון.
ישנו יתרון משמעותי באבחון מוקדם של חריקת שיניים מאחר שהנזק האפשרי שעלול לקרות לשיניים והפגיעה באיכות החיים יכולה להיות משמעותית ללא אבחון מוקדם מספיק.[5] אבחון של חריקת שיניים מתבצע בעיקר בעת טיפול שיניים,[15] הוא מתבצע על ידי בחינה של ההיסטוריה של האדם (כמו, למשל, שמיעת קולות חריקה או נקישות על ידי בן או בת הזוג לשינה) ועל ידי בדיקה של תסמינים של חריקת השיניים, כמו תזוזת שיניים, פגיעה בשן, גדילת יתר של שריר המלעס, ממצאים על הלשון, רגישות יתר בשיניים, כאבים בשרירי הלעיסה ונעילה של מפרק הלסת.[5]
לעיתים, מתבצע שאלון על מנת לבדוק האם הפגיעה בשן התבצעה כתוצאה מחריקת השיניים ולא ממניעים אחרים.[5] חריקת השיניים אינה הגורם היחיד לפגיעה בשן. גורם אחר עשוי להיות חומציות יתר בפה כתוצאה משתיית משקאות ממותקים, או אצל אנשים המרבים להקיא. פגיעה בשן מעידה על כך שהיא התרחשה בשלב מסוים בעבר ולאו דווקא על מצב מתמשך שקורה גם בהווה. בנוסף, חורקי שיניים עשויים לשחוק מעט את השן בצורה כזאת שיהיה קשה לאתר פגיעה בה. סד לילה הוא טיפול נפוץ לחריקת שיניים על מנת לשמור על חומר השן, אך הוא עשוי להיות גם אמצעי לאבחון חריקת השיניים על ידי בדיקת מצב סד הלילה והאם ישנה פגיעה או שחיקה שלו.[5]
המניע המרכזי הגורם לחורקי שיניים בזמן השינה לחפש טיפול רפואי הוא שבן הזוג שלהם מספר להם שהוא שמע רעשי נקישות או חריקות בזמן השינה.[11] בדרך כלל, אבחנת חריקה שיניים בשינה פשוטה, והיא שוללת מחלות פה, הפרעות במפרק הלסת, ותנועה של מפרק הפה כתוצאה מהתקפים אפילפטיים.[11] האבחנה כוללת את בדיקת הפה ולפעמים גם בדיקת האותות החשמליים של המוח על מנת לשלול התקפים אפילפטיים.[11] בדיקה פוליסומנוגרפית (בדיקת הפעילות הביולוגית בזמן השינה) מראה עליה בפעילות שרירי המלעס ושריר הצדע בזמן השינה.[11] פוליסומנוגרפיה עשויה להיות מלווה בבדיקת זרם האוויר, א.ק.ג, אלקטרומיוגרפיה (בדיקת הפרעות חשמליות בשריר) ועוד. אולם, בדרך כלל לא מבצעים בדיקה זו על מנת לאבחן חריקת שיניים מפני שבדיקה זו יקרה וישנה העדפה להשתמש בה לצורכי מחקר מאשר אבחון קליני של חריקת שיניים.[5]
בעת בדיקת שיניים שיגרתית ניתן לאבחן פגיעה בשן. רוב חורקי השיניים בזמן הערות ידחו את הטענה כי הם חורקים שיניים מאחר שהם אינם מודעים לכך. אולם, לאחר הארת המקרה על ידי רופא השיניים, המטופל בדרך כלל ישוב לרופא לצורך טיפול מאחר שהוא החל לשים לב לכך שהוא חורק שיניים.
מכשירים שונים פותחו על מנת לבדוק האם המטופל חורק שיניים. חלקם בודקים את רמת פעילות שרירי הלעיסה וחלקם בודקת את חוזק הנגיסות. אולם, הופנתה ביקורת רבה אל מכשירים אלה מאחר שנטען כי הם משנים את הרגלי חריקת השיניים של המטופלים, חלקם מגבירים את חריקת השיניים וחלקם מחלישים אותה.[5] השימוש העיקרי במכשירים אלה הוא בזמן ביצוע מחקרים ולעיתים רחוקות משתמשים בהם לצורך אבחנה קלינית.
המונחון הבינלאומי להפרעות שינה (ICSD-R) ערך רשימת קריטריונים לאבחנת חריקת שיניים בזמן השינה.
לצורך האבחנה, צריכים להיות לפחות שני הקריטריונים הרשומים מטה:
כאשר הקריטריונים הבאים יכולים לתמוך באבחנה:
טיפול בחריקת השיניים מתבטא בדרך כלל בתיקון הנזק שנגרם לשיניים, ובניסיון למנוע נזק נוסף. אולם, אין תמימות דעים בקרב רופאי השיניים לגבי הטיפול המוצלח ביותר. מאחר שחריקת השיניים אינה הפרעה מסכנת חיים,[5] וישנן עדויות מעטות ליעילות הטיפולים הרפואיים המוצעים,[6] בדרך כלל מוצע טיפול משמר שגורם לסיכון נמוך ככל האפשר למטופל.[4] הטיפולים המרכזיים לחריקת שיניים הן בשינה והן בזמן הערות מתוארים מטה. בנוסף להם ישנם טיפולים פיזיותרפיים.
חריקת שיניים עשויה לגרום לפגיעה משמעותית בשן, אם היא חמורה, ולפעמים גם שחזורים דנטליים (כתרים, "סתימות", וכו') ניזוקים, לפעמים שוב ושוב.[1][3] לכן, רוב רופאי השיניים מעדיפים לבצע טיפול פשוט לחורקי השיניים ולבצע טיפולים רציניים רק אם הם חיוניים מאחר שבטווח הארוך הם עתידים להיכשל.[1] בכתרים, חוזק השחזור הופך להיות משמעותי ביותר, לפעמים גם במחיר של פגיעה אסתטית. לדוגמה, כתר מוזהב שעוטף את כל השן, טיפול שמאפשר תנועתיות גבוהה יותר ונוטה לאחוז יותר חזק בשן, עשוי להיות מתאים יותר מטיפולים אחרים שבראש ובראשונה מתוכננים להיות אסתטיים יותר ופחות עמידים.
סד לילה הוא טיפול נפוץ לחריקת שיניים. חסידי הטיפול טוענים כי לשימוש בסד לילה יתרונות רבים. אולם, בדיקה שיטתית של יעילות טיפול על ידי סד לילה מעידה כי אין מספיק עדויות כדי להוכיח כי שימוש בסד לילה יעיל לחורקי שיניים.[10] מעבר לכך, סד לילה אינו יעיל לשימושם של חורקי שיניים בזמן הערות מאחר שאינו נוח ואינו מאפשר לדבר ולאכול בצורה רגילה בעת השימוש בו.[4] סד הלילה עשוי לצמצם את הפגיעה בחומר השן שנגרמת כתוצאה מחריקת שיניים,[10] אך לא למנוע את חריקת השיניים לגמרי. במקרים מעטים סד הלילה מחמיר את חריקת השיניים אצל חורקי שיניים בזמן השינה. חלק מהמטופלים אף מגיעים לרופא השיניים עם חורים בסד הלילה כתוצאה מהחמרה או חוסר השפעה של סד הלילה על חריקת השיניים. במצב כזה, שבו יש חורים בסד הלילה ולכן השיניים נוגעות זו בזו, צריך להחליף את סד הלילה באחר מאחר שהוא אינו עושה את עבודתו.
סדי הלילה מחולקים לסד לילה מלא או חלקי, המכסים את כל השיניים או רק את חלקן, בהתאמה. בדרך כלל הם עשויים מפלסטיק ויכולים להיות קשים או רכים. ניתן להשתמש בסד הלילה רק על לסת אחת או על שתי הלסתות במקביל. בדרך כלל סד לילה ללסת התחתונה מתאים יותר לאנשים הרגישים במיוחד לרפלקס ההקאה. בעיה נוספת שעלולה לקרות כתוצאה משימוש בסד הלילה היא גירוי מוגבר להפרשת רוק, ולכן מומלץ להשתמש בסד הלילה כ-30 דקות לפני השינה על מנת למנוע קשיים בהירדמות.
כמו כן, סד הלילה עשוי לגרום להורדת הלחץ משרירי הלעיסה על ידי מתן אפשרות ללסת התחתונה לנוע בקלות יתרה ביחס ללסת העליונה. מטרת הטיפול כוללת: מניעת פגיעה במפרק הלסת, יצוב סגירת הפה על ידי הקטנת שינויים במיקום השיניים, מניעת נזק לשיניים וגילוי חומרת חריקת השיניים על ידי בדיקת הסימנים על סד הלילה. נהוג להשתמש בסד הלילה באופן קבוע, בכל לילה, לזמן ארוך. עם זאת, מחקר מטה-אנליזה שנערך על מנת לבדוק את יעילותם של גורמים אלה מצא כי "אין מספיק עדויות לכך שסד לילה יעיל בטיפול בחריקת שיניים בזמן השינה."[30]
בהתחשב במתאם הגבוה בין חריקת שיניים בזמן הערות לבין הגורמים הנפשיים (אין הוכחה חד משמעית לקשר בין חריקת שיניים בזמן השינה לבין גורמים נפשיים), תפקידו של טיפול פסיכולוגי עשוי להיות משמעותי לטיפול בבעיה זו. הטיפול הפשוט ביותר הוא מניעת הגורם הנפשי שיוצר את הלחץ שגורם לחריקת השיניים.[4] טיפולים אחרים כוללים טכניקות הרגעה, שינוי התנהגותי והיפנוזה.[4] כמו כן חלק מאנשי המקצוע ממליצים על טיפול קוגניטיבי התנהגותי על מנת לטפל בחריקת שיניים.[31]
תרופות רבות משמשות לטיפול בחריקת שיניים,[10] כמו בנזודיאזפינים, תרופות אנטי-אפילפטיות, חוסמי בטא, תרופות נוגדות דיכאון ומשככי כאבים. אולם, נמצאה יעילות נמוכה, אם בכלל, לתרופות אלה ביחס לתרופות דמה.
בוטוקס משמש כטיפול בחריקת שיניים,[27] אולם, נכון לשנת 2014, ישנו רק מחקר אחד שדיווח כי בוטוקס אכן מקל על כאבי השרירים שנוצרים כתוצאה מחריקת שיניים.[9] במחקר זה, קבוצת טיפול של 30 אנשים קיבלו זריקות בוטוקס אל שרירי הלעיסה וקבוצת ביקורת קיבלה זריקות דמה.[9] בדרך כלל, דרושים מחקרים רבים עם קבוצות מחקר גדולות יותר על מנת לבדוק את יעילות הטיפול. בשנת 2013 החל מחקר נוסף במטרה לבדוק את יעילות הטיפול בבוטוקס. קיים מידע מועט לגבי בטיחות הטיפול ויעילותו לטווח ארוך של הטיפול בבוטוקס לצורך טיפול בחריקת שיניים.[10]
בוטוקס גורם לשיתוק השריר על ידי מניעת שחרור של אצטילכולין בסינפסה.[26] הרעיון העומד מאחורי השימוש בבוטוקס כדי לטפל בחריקת שיניים הוא שתמיסה מהולה של בוטוקס תשתק למחצה את שרירי הלעיסה ותחליש את יכולתם לסגור בחוזקה את הלסת ולחרוק שיניים, ובו בזמן לאפשר לשרירים אלה לבצע את פעילותם הטבעית כמו אכילה ודיבור. טיפול זה כולל בדרך כלל 6–5 זריקות לשריר המלעס ושריר הצדע ופחות לשרירי הכנפה הצידיים מאחר שישנה אפשרות לפגוע ביכולת הבליעה. תוך יום המטופל יחוש את פעולת הבוטוקס כאשר פעילותו תחזיק למשך שלושה חודשים. לעיתים תוצאה הפוכה עלולה להתרחש, כמו נזק לשריר, אולם תופעות לוואי אלה נדירות. ריכוז הבוטוקס משתנה בין אדם לאדם, כאשר אדם בעל שרירי לעיסה גדולים וחזקים יצטרך ריכוז גבוה משל אדם בעל שרירי לעיסה קטנים וחלקים יותר. כתוצאה משיתוק השרירים, השרירים עשויים להידלדל מאחר שהם אינם בשימוש. לכן, הזריקות הבאות יהיו בריכוז נמוך יותר כדי למנוע מתוצאות הזריקה להשפיע לזמן ארוך יותר.
במטרה לפזר את הלחץ המופעל על השיניים ובכך להקטין את הפגיעה בהן, רופאי שיניים עשויים לנסות לשנות את סגר הפה ובכך להגיע למטרות אלה. טיפול זה עשוי להיות מורכב מאוד ואין תמימות דעים בקרב תומכי שיטה זו על רוב מאפייני הטיפול, כולל מטרת הטיפול. טיפול זה כולל אורתודונטים, משקמי פה, ואף מנתחים אורתוגנטים. המבקרים שיטת טיפול זו טוענים כי היא חסרת בסיס עובדתי, וכי היא פוגעת בשיניים (מעבר לפגיעה שנוצרה כבר בכל מקרה על ידי חריקת השיניים) באופן בלתי הפיך. נכון לשנת 2020 שיטה זו אינה מקובלת לטיפול בחריקת שיניים.
ישנו גיוון רב בנתונים הסטטיסטיים על חריקת שיניים, בעיקר כתוצאה משינויים בהגדרה ובשיטות המחקר של מחקרים אלה. לדוגמה, חלק מהמחקרים שאלו את המטופלים האם הם חורקים שיניים. שיטה זו בעייתית מאחר שחלק מחורקי השיניים כלל אינם מודעים לעובדה כי הם חורקי שיניים ולכן שכיחות חורקי השיניים במחקרים אלה גבוהה בהרבה.[5]
המונחון הבינלאומי להפרעות שינה טוען כי 85%–90% מהאוכלוסייה הכללית חורקים שיניים ברמה כלשהי במשך חייהם, אולם רק 5% יפתחו בעיה קלינית.[11] בנוסף, חלק מהמחקרים הראו כי נשים חורקות שיניים בזמן הערות יותר מגברים,[5] בעוד בשינה נשים וגברים חורקים שיניים באותה מידה.[11][24]
אצל ילדים חריקת שיניים נפוצה כמו אצל מבוגרים. חריקת שיניים עשויה להתחיל כבר מהשנה הראשונה לחיים, מרגע בקיעת השיניים הראשונות, והשכיחות הכללית לחריקת שיניים אצל ילדים היא בין 14% ל-20%.[24] המונחון הבינלאומי להפרעות שינה טוען כי מעל 50% מהתינוקות חורקים שיניים בזמן השינה.[11] לעיתים חריקת השיניים מתפתחת לאחר גיל ההתבגרות, השכיחות לכך בין גיל 18 לגיל 29 היא כ-13%.[24] 8% מהמבוגרים חורקים שיניים, בעוד רק 3% מהאוכלוסייה מעל גיל 60 חורקים שיניים.[24]
באופן כללי, חריקת שיניים אצל בני אדם וחיות אחרות מתורגמת כתחושת כעס, עוינות או תסכול. אחת הטענות היא שבני אדם חורקים שיניים מסיבה אבולוציונית על מנת להציג את השיניים כנשק, ובכך לאיים על הטורף או היריב.
בתנ"ך ובברית החדשה ישנם מספר אזכורים לחריקת שיניים,[32] כגון "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַמְשָׁרֲתִים אִסְרוּ יָדָיו וְרַגְלָיו וּנְשָׂאתֶם וְהִשְׁלַכְתֶּם אוֹתוֹ אֶל־הַחשֶׁךְ הַחִיצוֹן שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִׁנָּיִם׃" (הבשורה על פי מתי, פרק כ"ב, פסוק י"ג).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
