Loading AI tools
חֶרְטֶק אָמִירְבִּיטוֹבְנָה אָנְצִ'ימָה-טוֹקָה (1 בינואר 1912[1] - 4 בנובמבר 2008) הייתה פוליטיקאית סובייטית טובאנית (אנ'). בשנים 1940–1944 הייתה יושבת ראש ח'ורל הקטנה ברפובליקה העממית של טובה (אנ'), וראשת המדינה הראשונה שלא קיבלה תואר זה בירושה.[2]
 | |
| לידה |
1 בינואר 1912 Kyzyl-Dag, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 2008 (בגיל 96) קיזיל, רוסיה |
| מדינה |
ברית המועצות, Tuvan People's Republic |
| השכלה |
האוניברסיטה הקומוניסטית של פועלי המזרח |
| מפלגה |
Tuvan People's Revolutionary Party, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| בן או בת זוג |
Salchak Toka (1940–?) |
  | |
חרטק אנצ'ימה נולדה באזור שנמצא כיום במחוז מפרץ טוביינסקי של טובה, בסמוך ליישוב קזיל-דאג של ימינו. חודשים ספורים קודם לכן, ההתמוטטות של שושלת צ'ינג הובילה לסיום השלטון הסיני שהיה פורמלי בלבד, ולהקמתו של טאנו אוראנקאי העצמאית תחת חסות האצולה המונגולית והטוואנית.[3]
אנצ'ימה הייתה הילדה השלישית במשפחה של איכרים ציידים. באביב 1918 מתו אביה ואחותה במגפת אבעבועות שחורות ואמה נותרה לבד מטופלת באנצ'ימה וארבעת אחיה. כדי לעזור למשפחתה באתגרים הכלכליים אנצ׳ימה בת שש הועברה לקרובי משפחה אמידים יותר.[4]
בשנת 1914 הוקמה טריטוריה אוטונומית בחסות רוסית בטובה, אולם האזור הפך לשדה קרב בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה לאחר 1917, והשליטה על הטריטוריה והבירה בלוצארסק עברה מספר פעמים מן הצבא האדום לכוחות המהפכניים וחזרה.
הכוחות שמרניים בטובה הובסו בשנת 1920 והרפובליקה העממית של טובה הוכרזה ב־17 באוגוסט 1921.[5] הממשלה החדשה בחסות ברית-המועצות פיתחה מאוד את החינוך, וכתוצאה מכך בתקופה בה מעטים היו הטוואנים, ובמיוחד נשים, שידעו קרוא וכתוב אנצ'ימה למדה לכתוב ולקרוא בשפה המונגולית. כשהייתה בת 18, הוצג לציבור האלף-בית הראשון של טוואן, אנצ׳ימה הייתה מהראשונות שלמדו אותו. בעקבות זאת המדינה הטילה עליה ללמד את השפה לאחרים, כחברה באגודת הנוער המהפכני רבומולֿ, שהיה אגף הנוער של המפלגה המהפכנית העממית של טוואן (TNRP) שהיה לו אותו תפקיד של הקומסומול של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
שנה לאחר מכן, החלה אנצ'ימה לעבוד כפקידה ומזכירה טכנית בממשל המקומי (הכוכוב ברון- חמצ'יקסקי). היא סייעה לפיקח על הייצור הכלכלי המקומי וכן המשיכה לפעול למיגור האנאלפביתיות במחוז. ֿ
האנרגיה וההצלחה שלה במשימות אלה הביאו אותה לידיעת הנהגת המפלגה. היא התקבלה למפלגה המהפכנית ויחד עם עוד 70 נשים וגברים אחרים נשלחה לאוניברסיטה המיועדת למנהיגים צעירים: האוניברסיטה הקומוניסטית לפועלים מהמזרח במוסקבה, מסע של כ-5,000 ק"מ שארך כשלושה שבועות. כשנשאלה בריאיון עם ועדת האיתור, באוניברסיטה בקיזיל "היכן נמצאת מוסקבה?" אנצ'ימה הודתה שאיננה יודעת אבל הוסיפה "אם תשלחו אותי לשם, אדאג לדעת היכן זה".
בנוסף ללימודים הפורמליים, הסטודנטים שנשלחו לאוניברסיטה השתתפו בהרצאות של פוליטיקאים סובייטים מפורסמים; המפגש עם נאדז'דה קרופסקיה למשל השפיע מאוד על חרטק.[6]
הוצאות הלימוד והמחייה של הסטודנטים שנבחרו לאוניברסיטה במוסקבה כוסו לגמרי על ידי המדינה, אבל בגלל הרמה האקדמית הנמוכה בטובה הלימודים באוניברסיטה היו מאוד מאתגרים לסטודנטים הטוואנים שגם לא היו בקיאים בשפה הרוסית. אנצ'ימה הייתה אחת מ-11 תלמידים טוואנים שהצליחו לסיים את לימודיהם.[7]
עם חזרתה הביתה בשנת 1935, הייתה אנצ'ימה אחת מכמה בוגרות אוניברסיטת הפועלים במזרח שזכו במשרות אמון פוליטי במפלגה, הודות לחינוך הפוליטי והאדמיניסטרטיבי שקיבלו במוסקבה ונאמנותם לאידאולוגיה הסטליניסטית. החל משנת 1935 כאשר אנצ'ימה הפכה למנהלת מחלקת התעמולה של רבסומול.
בשנת 1938 הפכה למנהלת מחלקת הנשים במפלגה המהפכנית של טוואן זנוטדל (האנלוגיה של הז'נוטדל הסובייטי), ויושבת ראש מדור הנשים של הוועד המרכזי של המפלגה. בשני תפקידים אלו אנצ'ימה הובילה מהלכים לשיפור התנאים החברתיים והכלכליים עבור נשים, ובמיוחד מיגור האנאלפביתיות וקידום אפשרויות תעסוקה וחינוך לנשים בחברה הטוואנית.
משמעות ההשכלה של אנצ'יימה הייתה שהיא לא הייתה נוכחת בעיצומה של 'המהפכה התרבותית' של טוואן בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת, במהלכה הפשיט המשטר את האצולה המקומית, המנהיגים הדתיים, והמנזרים הבודהיסטיים מכוחם ומנכסיהם.
עדרי הצאן והפרויקטים החקלאיים בטוואן הולאמו בשרירותיות והפכו לקולקטיביים על פי המודל הסובייטי, אולם הרפורמות האלו היו שנואות על הציבור ובאופן הדרגתי הופסקו. עם זאת, ההתערבות סובייטית בעניינים מקומיים קרתה לעיתים קרובות, והמפלגה טוהרה בהצלחה כדי להבטיח את הדבקות באידאולוגיה הסטליניסטית.
הטיהורים של שנת 1932 הובילו לכך שהסטאליניסט סלצ'אק טוקה קיבל את ראשות המפלגה, לאחר הוצאתו להורג של קודמו בתפקיד דונדוק קולאר.[8] הטיהורים הגדולים השתרשו גם הם בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, עם פעולות של המשרד לביטחון הפנים הסובייטי (נ.ק.ו.ד.) של טובאן שנועדו לחשוף ״אופורטוניסטים ימנים״.
בין "מתנגדי המהפכה" המובילים וה"מרגלים היפנים" שנחשפו היה גם ראש ממשלת טובה סאט-חורמית. כחברת מפלגה מובילה אנצ'ימה ישבה גם היא בבית הדין המיוחד שהתכנס לחקירת האישומים, ומצא פה אחד את כל תשעת הנאשמים אשמים וגזר עליהם דין מוות.[9] אף על פי שמספר הטיהורים בטובה היה קטן מאוד, בהשוואה לאלו שהתרחשו במקומות אחרים בברית המועצות, בשילוב של מעצרים והוצאות להורג, כך הובטחה שליטה מוחלטת של המפלגה הקומוניסטית בטובה ושל הרפובליקה בה סטניליסטים תומכי מוסקבה.
באפריל 1940 התמנתה אנצ'ימה ליושבת ראש נשיאות חוראל הקטנה, ראשת המדינה ברפובליקה העממית של טוואן. כך היא הפכה לראשת המדינה הראשונה בעידן המודרני שלא קיבלה את התואר בירושה. היא גם התעלתה על הישגיה של עמיתתה הקומוניסטית אלכסנדרה קולונטאי, שהפכה לשרת ממשלת הראשונה בעולם בשנת 1917. עם זאת, היעדר ההכרה הדיפלומטית ברפובליקה של טובה, הבידוד שלה, וחוסר המידע עליה מחוץ לברית המועצות, במיוחד לאור האירועים שקרו באותה תקופה במלחמת העולם השנייה, משמעותם הייתה כי הישג זה נשאר עלום במשך זמן מה.
אנצ׳ימה גם החזיקה בשיא הכהונה הארוכה ביותר של ראשת מדינה לא-מלכותית עד שוויגדיס פינבוגדוטיר שברה אותו בשנת 1985. בשנת 1940 היא נישאה למזכיר הכללי של המפלגה סלצ'אק טוקה. אנצ'ימה שמרה על שם נעוריה לאחר הנישואין (נוהג שהיה נפוץ מאוד בקרב הקומוניסטים והמהפכנים) ורק שינתה אותו לאחר שבעלה נפטר בשנת 1973.[7] נישואיהם היו של שתיים מהדמויות הפוליטיות החזקות ביותר שברפובליקה של טובה, וביחד אנצ'ימה וטוקה שלטו בפוליטיקה של טובה במשך שלושה עשורים..
כיו"ר הנשיאות היו לה התכתבויות נרחבות עם עמיתה הסובייטי, מיכאיל קלינין. בזמן כהונתה התרחשה המלחמה בחזית המזרחית, מלחמה הפטריוטית הגדולה בה לאנצ'ימה היה תפקיד משמעותי בגיוס משאבים וכוח אדם מהרפובליקה כדי לסייע לברית המועצות בהגנה מפני הפלישה הגרמנית. בתוך שנתיים הצטרפו למעלה מ-200 מתנדבים לצבא האדום וכלכלת הרפובליקה הוקדשה כולה למאמץ המלחמתי.[10] הזיקה של טבה למוסקבה התחזקה במהלך המלחמה, האלף-בית הקירילי החליף את האלף-בית הלטיני ככתב הרשמי של טובה, התרחשה רוסיפיקציה של נוהלים חברתיים וכלכליים, וכמעט כל האופוזיציה למדיניות הסטליניסטית חוסלה. מגמות אלה הגיעו לשיאן בשנת 1944 בעתירה, שתוכננה על ידי טוקה ואנצ'ימה, לסיפוח הרפובליקה כמדינה קונסטיטציונית של ברית המועצות. הסובייטים, שחפצו במשאבים המינרליים של הרפובליקה ובסיום סופי ביותר של התככים הגאו-פוליטיים של המונגולים הסינים באזור. בקשתם של טוקה ואנצ׳ימה נענתה בחיוב, והמדינה הפסיקה להתקיים בנובמבר 1944.[11]
לאחר מכן הפכה המפלגה המהפכנית לסניף מקומי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אותה המשיך סלצ'אק טוקה להוביל. אנצ'ימה הפכה לסגנית יו"ר הוועד המנהל של סניף המפלגה המקומי, ולקחה על עצמה להוביל נושאים חברתיים בתוך טובה. היא גם המשיכה בעבודתה בתחום האמנות והאוריינות. בשנת 1962 היא הפכה לסגנית יו"ר מועצת השרים של טובה, התפקיד מספר 2 בממשלת טובה הסובייטית. היא הייתה אחראית לרווחה חברתית, בריאות, חינוך, תרבות, ספורט ותעמולה.[12]
אנצ'ימה פרשה בשנת 1972. לאחר מות בעלה בשנת 1973 היא הוסיפה את שם בעלה המנוח לשם משפחתה "אנצ'ימה-טוקה", וניהלה חיים שקטים עד מותה ב-4 בנובמבר 2008 בטובה. היא הייתה בת 96.[2]
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
