Loading AI tools
מין של ציפור שיר ממשפחת החנקניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חַנְקָן חָלוּד-גַּב (שם מדעי: Lanius schach, נקרא בעבר חנקן זנבתן) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת החנקניים. תפוצתו הנרחבת כוללת את דרום-מזרח אסיה, הארכיפלג המלאי, ותת-היבשת ההודית; ויש שונות גבוהה בניצוי בין תת-המינים השונים בכל אזור. למרות ההבדלים הניכרים בין תת-המינים, לכולם יש זנב שחור ארוך וצר, מסכה ומצח שחורים, שת וצדדים אדומים וכתם לבן קטן על הכתף. הוא והחנקן אפור-גב (אנ') (Lanius tephronotus) המתרבה במישור הטיבטי נחשבים יחדיו למין-על בתוך הסוג.
חנקן חלוד-גב | |
---|---|
חנקן חלוד-גב מהתת-מין L. s. erythronotus, הודו | |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | ציפורי שיר |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | חנקניים |
סוג: | חנקן |
מין: | חנקן חלוד-גב |
שם מדעי | |
Lanius schach ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של חנקן חלוד-גב: חורף
יציב, או עם נדידה חלקית בלבד
יציב
| |
בישראל נרשמה תצפית בודדת במדרשת בן-גוריון בנובמבר 1982.[2]
החנקן חלוד-הגב תואר לראשונה רשמית בידי חוקר הטבע השוודי קארל ליניאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של הספר Systema Naturae שלו תחת השם המדעי Lanius schach. לינאוס ציטט את התיאור שכלל החוקר השוודי פהר אוסבק בתיאור שהותו בסין.[3] [4] המיקום ממנו נאסף הטיפוס על-פיו תואר המין הוא אזור הקנטון של סין.[5]
שם הסוג, Lanius, נגזר מהמילה הלטינית ל"קצב", בשל הרגלי האכילה שלהם: הם נוהגים לשפד את טרפם ולקרוע ממנו פיסות. שם המין הספציפי הוא אונומטופיה המבוסס על הקריאה שלו.[6] השם העממי האנגלי "shrike" הוא מאנגלית עתיקה scríc, "צרחה", המתייחס לקריאתם הצורמנית.
סטיוארט בייקר במהדורה השנייה של "הפאונה של הודו הבריטית" ראה את התת-מינים L. s. schach, L. s. tephronotus ו-L. s. tricolor כשלושה מינים נפרדים. הוא ראה ב-nigriceps שם נרדף ל-tricolor וכלל את erythronotus כתת-מין של schach. מיונים אחרים הוצעו על ידי יו ויסלר ונורמן בויד קינאר כאשר החנקן אפור-גב נחשב לתת-מין של חלוד-גב, ו-nigriceps ו-nasutus מקובצים יחדיו. מיון אחר החשיב את tricolor לתת-מין של חנקן אפור-גב.[8] אולם לאחר מכן צוין כי חנקנים אפורי-גב וחלודי-גב מצויים יחד באזור קומאון ולכן הוכרע כי השניים מהווים מינים נפרדים. גם הבדלים מולקולריים מצביעים על כך שהם מרוחקים גנטית במידה מספקת.[9]
האוכלוסייה המערבית ביותר מאזור הים הכספי נקראה על ידי סרגיי בוטורלין "jaxartensis", ונטען כי הפרטים מעט גדולים יותר; אך היא אינה נחשבת לתת-מין מובחן.[10] מופע אפור בהיר מאוד מהאזורים היבשים המערביים של הודו, שנקראה על ידי וולטר קואלז "kathiawarensis", נחשבת גם כשונות בלבד.[11] ביסוואמוי ביסוואז תמך בדעה ש-nigriceps (בעל הגב העליון האפור והגב התחתון האדום) הוא הכלאה של tricolor ו-erythronotus.[12] [13]
לתת-מין erythronotus מצפון הודו יש ראש אפור הממשיך אל הגב עם מעבר הדרגתי לצבע חום-אדום. בדרום הודו וסרי לנקה, תת-המין של ה-Caniceps, מובחן על ידי האדום המוגבל לשת, הכיפה הבהירה והאפור הנקי בגב. התת-מין longicaudatus הוא בעל כיפה אפורה יותר והוא נמצא בתאילנד ובמיאנמר. תת-המין הטיפוסי L. s. schach מצוי בסין מעמק היאנגצה דרומה ועד להאינאן וטאיוואן; אצל חלק מהפרטים שלו מופיע מלניזם והם תוארו פעם כמין נפרד בשם L. fuscatus.[9] [14] התת-מינים מהאיים כוללים את nasutus (איי הפיליפינים ממינדנאו עד לוזון וצפון בורנאו), suluensis (האי סולו), bentet (איי סונדה וסומטרה מלבד בורנאו) ו-stresemanni מגינאה החדשה.[5]
חנקן חלוד-גב הוא חנקן טיפוסי במראהו, המעדיף בתי גידול פתוחים ויבשים ונצפה לעיתים קרובות יושב בולט על גבי שיח או על חוט. המסכה כהה ורחבה, עוברת את העין ומכסה את המצח ברוב תת-המינים; ואצל tricolor ו-nasutus הראש כולו שחור. הזנב צר ומדורג עם גוון אדמדם בהיר בנוצות החיצוניות. תת-המין erythronotus בעל גב עליון אפור העובר בהדרגה לגווני אדום, בעוד של-caniceps הדרום-הודי יש אפור נקי.[15] כמות קטנה של לבן קיימת בבסיס אברות התעופה. המין חנקן הודי (אנ') (שם לא רשמי, Lanius vittatus) דומה לו, אך קטן יותר ובעל ניצוי מנוגד יותר, ויש לו כתם לבן בולט יותר על הכנף. הזוויגים זהים.[16]
המין נמצא ברחבי אסיה מקזחסטן ועד גינאה החדשה. הוא נמצא בעיקר בבתי גידול פתוחים ושיחיים. רבות מאוכלוסיות האזור הממוזג נודדות דרומה בחורף, בעוד שאלו באזורים הטרופיים נוטים להיות יציבים; אך הם עשויים לשוטט למרחקים קצרים. תת-המין caniceps של דרום הודו חורף באזור החוף היבש של דרום הודו.[15] [17] תת-מין tricolor נודד דרומה לבנגל.[18] הם נמצאים בשיחים, מישורי עשב ובקרקעות מעובדות פתוחות. סקר בדרום הודו מצא שהם בין חנקני החורף הנפוצים ביותר ונמצאו בצפיפות קווית גבוהה בצידי כבישים, כ-0.58 לקילומטר בממוצע, לעיתים קרובות נחים על קווי חשמל.[19]
הוא מזדמן נדיר ביותר למערב אירופה עם חמש תצפיות בבריטניה בדרום אויסט בנובמבר 2000[20] ובהולנד ליד דן הלדר באוקטובר 2011. במלדיביים נצפה פרט המתאים התת-מין caniceps.[21] הוא הזדמן גם לירדן,[22] ישראל, טורקיה,[23] איחוד האמירויות הערביות, כווית, שווייץ, יפן ושוודיה.[24]
בקיץ 2016 נרשם הקינון הראשון של חנקן חלוד-גב במערב הפלארקטי: זוג הורים ופרחונים תועדו באטיראו, ליד נהר אורל בקזחסטן, על-ידי צפרים פינים.[2]
לחנקן חלוד-גב התנהגות אופיינית לחנקנים: הוא נוהג לשבת זקוף על שיח, ממנו הוא עף מטה בחדות כדי לצודלטאות, חרקים גדולים, ציפורים קטנות ומכרסמים. הם טריטוריאליים גם מחוץ לעונת הקינון, ומצויים לרוב בבודדים או בזוגות מרווחים היטב; אם כי נצפו פרטים בהתנהגות משחק כשהם נלחמים על עמדות.[25] הקריאות הרגילות כוללות קולות צורמים וחורקים, המתוארים כצווחה של צפרדע שנתפסה על ידי נחש. הם ממבצעים לעיתים חיקויים הכוללים את קריאותיהם של מינים רבים, לרבות קיוויות, קוקיות, גורים וסנאים בשירה שלהם.[15] יכולת השירה הזו הפכה אותו לחיית מחמד פופולרית בחלקים של דרום-מזרח אסיה.[26] [27]
התזונה של חנקנים חלודי-גב כוללת מגוון רחב של בעלי חיים. הם אף תועדו לוכדים דגים מנחלים,[28] וצדים נחשים קטנים.[29] לפעמים הוא נוטה לחומסנות וגונב טרף מציפורים אחרות. הוא גם לוכד חרקים מעופפים באוויר. לפעמים הוא משפד טרף על שיח קוצני לאחר אכילה של הראש או המוח בלבד. דווח כי הם ניזונים מפירות האזדרכת ההודית בקרלה, ואפילו ניסו לשפד אותם על ענף.[15] [30]
עונת הקינון מתרחשת בקיץ באזורים הממוזגים. הקן בצורת גביע עמוק ורופף המורכב מזרדים קוצניים, סמרטוטים ושיער. זה ממוקם בתוך שיח קוצני, עצים כגון flacourtia ותמר בר.[31] התטולה מכילה כ-3 עד 6 ביצים, ושני ההורים משתתפים בדגירה עליהן. הביצים בוקעות לאחר כ-13 עד 16 ימים. הגוזלים הצעירים מואכלים לעיתים קרובות בחתיכות של ציפורים קטנות שנלכדו על ידי ההורים.[32] לעיתים מתרחש מחזור קינון שני בעונה באותו הקן. הם נטפלים על ידי קוקיות כמו קוקייה אירופית (דהראדון), Hierococcyx varius (אנ'), Clamator jacobinus (אנ') ו-Clamator jacobinus (אנ') בבנגלדש.[15] [33]
למין זה טווח תפוצה נרחב מאוד ועל-אף שגודל האוכלוסייה ומגמותיה לא הוערכו במדויק, היא מוערכת כגדולה למדי ויציבה (למעט תנודות מקומיות). בשל כך המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).[34]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.