חיים סינואני
דיין ומקובל, אב בית דין מחוז שרעב וסינואן שבתימן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מֹארי חיים סינוואני (ט' בתשרי ה'תרנ"ח, 5 באוקטובר 1897 – כ"ז באדר ה'תשל"ט, 26 במרץ 1979) היה דיין ומקובל, אב בית דין מחוז חוגריה שבתימן.
 | |
| לידה |
5 באוקטובר 1897 סנואן, תימן |
|---|---|
| פטירה | 26 במרץ 1979 (בגיל 81) |
| מקום קבורה | יהוד |
| תקופת הפעילות | ? – 26 במרץ 1979 |
| תחומי עיסוק | הלכה, קבלה |
| רבותיו | הרב שלמה בן יוסף טביב והרב יעיש מוסא קורין |
| תלמידיו | הרב מרדכי שרעבי, הרב סעדיה בן אור, הרב חיים שלום, הרב עוזי משולם |
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
נולד בעיירה סנואן (סמוך לעיר תעז) בערב יום הכיפורים ה'תרנ"ח. למד אצל אביו ובהמשך בעיירה ג'בל צבר. קיבל סמיכה לרבנות בגיל 17 על ידי הרב שלמה בן יוסף טביב ולמד עמו קבלה. הוא קיבל מרבו מסורות בעל פה בתורת האר"י. לרבו המובהק נחשב הרב יעיש מוסא קורין מ"כפר המקובלים" מועציירה, שלימדו גם קבלה מעשית.
רבנותו בתימן
בגיל שמונה עשרה נשא אישה, וזמן קצר אחר כך הציעו לו רבותיו משרת דיינות, אך הוא סירב לקבלה. בשנת תרפ"א הוצע לו, לאחר מות רבותיו, לכהן כרבה של סנואן וסביבותיה, והוא קיבל את ההצעה.
בהיותו רב של מחוז בשרעב, נהג להסתובב בעיירות ובכפרים ללמד ולפקח על הדיינים והשוחטים. חיבר פיוטים וספרים. לאחר שסבל מבקע, לא היה יכול יותר להסתובב בין הקהילות במחוז ולכן עבר לעדן. רבני העיר, הרב סאלם יעקב מנחם והרב יחיא אברהם, מינו אותו לחבר בית הדין שם. בשהותו שם עבר ניתוח שבר.
בשנת ה'תש"ו הוקם ליד עדן מחנה עולים בשם "מחנה גאולה" (מחנה חאשד) בעזרת הג'וינט והסוכנות היהודית שבארץ ישראל. הרב סינואני עבר לשם ומונה לנציג יהודי שרעב במועצת הפליטים. עקב ריב על סמכויות פירקה מנהלת המחנה, ד"ר אולגה פיינברג, את מועצת הפליטים, ומינתה רב מטעמה שישמש כדיין המחנה. היא התלוננה על הרב סינוואני ועל רבנים אחרים בפני השלטונות הבריטיים, והם נשפטו ונקנסו[1][2]. מאז כליאתו, נהג להסתגר והפסיק לכתוב שירה[3]
נאום בנו יחיא אני זר בן זרים / ועוינים לי רחוקים גם שארים.
דברם בי כמו חרב שלופה / ואין איש יחשוב זאת לחרפה.
בכן אשב אחשב מה הנסיבה? / ומסקנתי: הרי שילום לחובה.
— שירו האחרון, בעקבות כליאתו. שירת ישראל בתימן חלק ג' עמוד 290
העלייה לישראל
הרב סינואני עלה בשנת תש"ט (1949) וסירב לכהן כרב. התגורר ביהוד, שם התפרסם כפועל ישועות ולימד בביתו תלמידים.
אברהם לוי כותב שהרב סינואני סבר שמדינת ישראל מכבידה על צער השכינה ועל כן סירב לבקר בירושלים[4]. לעומת זאת, הרב יצחק דדון שראיין את בנו, בתו, חתנו, נכדו ועוד, כותב בשמם שהוא היה ציוני, התייחס למדינה בחיוב ואף חגג את יום העצמאות מדי שנה כולל אמירת הלל. עוד סיפרו שכיבד מאוד את הרב קוק והרב שלמה גורן[5].
אברהם לוי כותב גם שהרב סינואני אסר את ההשתתפות בבחירות בישראל[6]. גם בכרוז שפורסם לאחר פטירתו מופיעה בשמו התנגדות להשתתפות בבחירות, כולל לרשויות המקומיות[7]. מנגד קיימות עדויות מרבנים ומבני משפחתו שהיה בעד ההצבעה ושהצביע בעצמו ושככל הנראה המכתב מזויף[8].
אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא ביקש את שמות החללים, התפלל על כל אחד מהם ובכה, תוך שהוא שואל מה נקבל תמורתם.
באחד משיריו הוא משבח את עזיבת הגלות והעלייה לארץ ישראל ואף צופה כי יום הגאולה קרב, וכך הוא כותב:
- "הנה ה' בא, בא הדור בלבושו. בחרב נוקמת על אויב לרטשו. לנקום דמי עמו ישראל קדשו.
- חרב לא תרגיעי לשוב אל נדנך. עד אויב תבקיעי ותרוי צמאונך. כל קצין תפגיעי בלהב שנונך....
- ימי עבדות גמרו, באו ימי חופש. מגלות אנוח ובציון אנפש. אשר לה קויתי בלב ובנפש....
- קרוב יום ה' לבא חם וסוער. לגדע האויב וקרניו יפורר. זה היום קוינו לו, קרוב לבא מהר".
נפטר בכ"ז באדר ה'תשל"ט ונטמן בבית העלמין ביהוד. על קברו נכתב: "סניגורם של ישראל".
מתלמידיו
- הרב מרדכי שרעבי
- הרב סעדיה בן אור
- הרב חיים שלום
- הרב עוזי משולם
- הרב יוסף וולטוך
- הרב יוסף שלמה דיין
- הרב יששכר דוב ספרין מקומרנא
- הרב יוסף שני, מחבר ספרים
- הרב זכריה חומרי
- הרב שמואל שמואלי
ספריו
נכדו, ד"ר גדעון סינואני, הוציא לאור את כתבי ידו בחמישה ספרים עד כה:
- מקום מקדש - פירוש על התורה בדרך הפרד"ס
- עטרת תפארת
- עתרות חיים
- ארזי לבנון לקריאה באתר אוצר החכמה (חלק מהעמודים זמינים למנויים בלבד)
- תורת חכם לקריאה באתר אוצר החכמה (חלק מהעמודים זמינים למנויים בלבד)
- זוהר הרקיע (יצא לאור ביום הילולתו בכ"ז אדר תשע"ו) ובו אוגדו יחד שלושת חיבוריו על הזוהר:
- א: "מגיד הרקיע" - ביאורים ופירושים על הזוהר
- ב: "מתוקים מדבש ונופת צופים" - כנ"ל על תיקוני הזוהר
- ג: "כבוד אל" פירושים על הזוהר כנ"ל
ארבעה ספרים (בכרך אחד) יצאו לראשונה מכתב ידו בשנת תש"פ בהוצאת ישועה סאלם:
- "גובא דאריותא" - ביאורים על עניינים שונים בדברי הפוסקים
- "קישוטי כלה" - ילקוט הלכות נישואין ואירוסין
- "אמרות טהורות" - פירושים על מימרות מהגמרא
- "קיצורי דינים" - וביאורים עליהם עם דקדוקי דקדוקים
9 חיבורים נוספים נשארים עדיין בכתב יד, אלו הן:
- "קרבן מנחה" - ביאור רחב לספר מקור חיים בהלכות שחיטה ובדיקה
- "שאלות ותשובות" - בעיקר על חלק אבן העזר
- "מצא חיים" עם פירוש "זקן אהרן" - ליקוטי דינים ומוסר מהזוהר
- "פירוש על כל תפילות השנה על פי הסוד" - עם הכוונות השייכות להם
- "לריח שמניך טובים" - חידושים בדרך הפרד"ס על התפילה
- "לקט שכחה ופיאה" - ליקוטים
- "פירוש למסכת אבות" - בדרך הפרד"ס
- "פיוטים ושירים" - עם פירושי שירים ופיוטים
את כל חיבוריו כתב בתימן.
לקריאה נוספת
אברהם לוי, דרך צדיקים, ירושלים ה'תשמ"ח. בהוצאת ישיבת "כתר תורה מחזיק ברכה"
קישורים חיצוניים
- בנימין בראון, 'חכמי המזרח והקנאות הדתית: נקודות לקראת בחינה מחודשת', אקדמות י (תשס"א), עמ' 324-289
- המקובל רבי חיים סינואני באתר MyTzadik
- תולדות חייו בהרחבה כולל תמונות, ומסמכים באתר רוטר.נט.
- רבי חיים סינאוני באתר אהלי צדיקים
- הרב הרצל חודר, סיפורים על הרב סינוואני, בערוץ הידברות ביוטיוב
- תולדותיו באתר ערוץ התורה
- חלקים מספרו "זוהר הרקיע" באתר ויקיקבלה
- תולדות חייו מאת תלמידו הרב יוסף שני, באתר יוטיוב
- הרב שני מספר על הרב סנואני, חלק ב
- הרב שמואל שמואלי מספר על תיקונים שלמד מפי הרב, הקלטה נוספת
- הקלטה נדירה בקולו של הרב.
- חיים סינואני, באתר "החכם היומי"
חיים בן יחיא סינואני (1897-1979), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.