חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988 מסדיר את תחום דיני התחרות (שכונה בעבר תחום ההגבלים העסקיים) בישראל. מכוח החוק הוקמה בשנת 1994 רשות התחרות, שהיא הגוף העיקרי המפקח על התחרות בישראל. בראש הרשות עומד הממונה על התחרות. במקביל הוקם בית הדין לתחרות (ובשמו הקודם בית הדין להגבלים עסקיים).
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 26 ביולי 1988 |
| תאריך חקיקה עברי | י"ב באב תשמ"ח |
| גוף מחוקק | הכנסת האחת עשרה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 1258, עמ' 128 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד הכלכלה והתעשייה |
| מספר תיקונים | 21 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
החוק, בשם חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 אושר בכנסת בשנת 1988, והחליף את חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959. בינואר 2019 אושר תיקון לחוק שבמהלכו הרחיב המחוקק את סמכויותיו המנהלתיות, ובו שונה שם החוק לחוק התחרות הכלכלית.
הוראות החוק
החוק מגדיר מספר סוגים של תופעות מרכזיות המכונות "הגבל עסקי" - הסדר כובל, מונופולין או מיזוג חברות. פרקי החוק מפרטים את הכללים החלים על כל אחד משלושה סוגי "הגבל עסקי" אלה, כללים שנועדו למנוע פגיעה בתחרות. בשנת 2011 תוקן החוק ונוסף פרק המטפל בתופעה נוספת המכונה "קבוצת ריכוז" - שווקים שבהם פועל מספר מצומצם של עסקים המחזיקים יחדיו מעל מחצית מנתח השוק, ושבהם מתקיימים תנאים מסוימים הנוגעים למידת התחרות הקיימת השוק, למניעת פגיעה משמעותית בתחרות (או לחשש לפגיעה כאמור) או להגברת התחרות באופן משמעותי (או ליצירת תנאים לכך).
הסדר כובל
פרק ב' לחוק עוסק בהסדר כובל. סעיף 2 לחוק מגדיר את המונח "הסדר כובל".
- ההגדרה הכללית של המונח "הסדר כובל" קבועה בסעיף קטן (א), כדלקמן-
- (א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר.
- בפסיקה נקבע כי מדובר בהגדרה רחבה ביותר, כאשר המונח "הסדר" יכול לכלול גם הסכמה או תיאום בין עסקים שנעשה בעל פה (אין חובה לקיומו של הסכם בכתב), בהתנהגות ואפילו בקריצת עין.[1]
- קביעת חזקות
- סעיף קטן (ב) קובע מספר חזקות, שלפיהן הסדרים הכוללים כבילות בעניינים מסווימים ייחשבו כהסדרים כובלים הפוגעים בתחרות:
- (ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים:
- (1) המחיר שיידרש, שיוצע או שישולם;
- (2) הריווח שיופק;
- (3) חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו;
- (4) כמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם.
בסעיף 3 מפרט חריגים לקביעה זו, כלומר הסדרים שאינם נחשבים להסדרים כובלים. בעניין זה נקבע בפסיקה כי יש לפרש את הפטורים הקבועים בסעיף 3 באופן מצמצם.
סעיף 4 קובע "לא יהיה אדם צד להסדר כובל, כולו או מקצתו", אלא אם ניתן לו היתר לפי אחת החלופות המנויות בסעיף.
החלופה הראשונה היא קבלת אישור של בית הדין לתחרות לפי סעיף 9 לחוק או היתר זמני של אב בית הדין לפי סעיף 13 לחוק.
בנוסף, בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק הממונה רשאי, לבקשת צד להסדר כובל ולאחר התייעצות עם הוועדה לפטורים ולמיזוגים ("הועדה"), לפטור, בהחלטה מנומקת, צדדים להסדר כובל מהחובה לקבל את אישור בית הדין לתחרות להסדר, אם שוכנע כי התקיימו כל אלה:
- (1) הכבילות שבהסדר הכובל אינן מגבילות את התחרות בחלק ניכר של שוק המושפע מן ההסדר, או שהן עלולות להגביל את התחרות בחלק ניכר משוק כאמור, אך אין בהן כדי לפגוע פגיעה של ממש בתחרות בשוק כאמור;
- (2) עיקרו של ההסדר הכובל אינו בהפחתת התחרות או במניעתה, ואין בו כבילות שאינן נחוצות למימוש עיקרו.
פטור כזה מתפרסם בילקוט הפרסומים.[2]
חלופה נוספת להיתר היא קיומו של פטור סוג שנקבע בהתאם לסעיף 15 לחוק. על פי הוראת הסעיף, הממונה רשאי, באישור הוועדה, לקבוע כללים לסוגי הסדרים כובלים אשר צדדים להם יהיו פטורים מקבלת אישור בית הדין (כללי פטור סוג), ובלבד שמתקיימים בהם כל אלה:
- (1)הכבילות שבהסדרים אינן מגבילות את התחרות בחלק ניכר של שוק המושפע מן ההסדרים, או שהן עלולות להגביל את התחרות בחלק ניכר משוק כאמור, אך אין בהן כדי לפגוע פגיעה משמעותית בתחרות בשוק כאמור;
- (2)עיקרם של ההסדרים אינו בהפחתת התחרות או במניעתה והם אינם כוללים כבילות שאינן נחוצות למימוש עיקרם.
הסדרים העומדים בתנאי פטורי הסוג פטורים מהצורך לקבל את אישור בית הדין והצדדים להם גם אינם נדרשים לקבל פטור פרטני מהממונה לפי סעיף 14 לחוק.
מיזוג חברות
פרק ג' לחוק עוסק במיזוג חברות. בדברי ההסבר להצעת חוק ההגבלים העסקיים נאמר:
- הצורך לפקח על מיזוגים התעורר בישראל, כבארצות אחרות, בשלב מאוחר יחסית, לאחר שהפיקוח על הסדרים כובלים ומונופולים מופעל כבר זמן ניכר. במשק הישראלי מסתמן תהליך של גידול בריכוזיות עקב מיזוגים: חברות נבלעות באחרות באופן שענפים רבים אשר בהם לפני שנים לא רבות עדיין פעלו מספר חברות נשלטים כיום בידי חברה אחת. החוק הקיים מאפשר פיקוח על התנהגות של מונופולין, וניתן באמצעותו לפתור בעיות של ריכוז כוח כלכלי. ואולם רצוי יותר להפעיל את הפיקוח בשלב מוקדם דהיינו בתהליך ההיווצרות של ריכוז הכוח הכלכלי. המיזוג הוא תהליך מורכב, והשבת המצב לקדמותו לאחר שבוצע היא מסובכת ויקרה, ולכן רצוי להפעיל את הפיקוח מראש.
- המשק הישראלי זקוק גם למפעלים גדולים בעלי יעילות כלכלית אשר יוכלו להתחרות בשוקי העולם ולתרום בכך גם לשיפור מאזן התשלומים. ואולם נוכח קיום הסכנה שהמיזוג לא יעלה בקנה אחד עם טובת הציבור מוצע לאפשר פיקוח כבר בשלב מוקדם של יצירת המיזוג כדי שניתן יהיה למנוע, במקרה המתאים, נזק לציבור.[3]
המונח "מיזוג חברות" מוגדר בסעיף 1 לחוק התחרות הכלכלית:
- "מיזוג חברות" – לרבות רכישת עיקר נכסי חברה בידי חברה אחרת או רכישת מניות בחברה בידי חברה אחרת המקנות לחברה הרוכשת יותר מרבע מהערך הנקוב של הון המניות המוצא, או מכוח ההצבעה או מהכוח למנות יותר מרבע מהדירקטורים או השתתפות ביותר מרבע ברווחי החברה; הרכישה יכול שתהא במישרין או בעקיפין או באמצעות זכויות המוקנות בחוזה;
הגדרה זו רחבה מהגדרת המונח "מיזוג" בחוק החברות (שמתייחס להעברה מלאה של כלל הנכסים והחיובים מחברה א' לחברה ב', תוך חיסול חברה א'), וכוללת כאמור גם רכישת פעילות או רכישת מניות המקנות לחברה הרוכשת למעלה מ-25% מאחת או יותר מהזכויות הבאות: הון המניות, הצבעה, מינוי דרקטורים או זכות לרווחים. קביעת המחוקק הישראלי בנקודה זו שונה אפוא מזו שאימץ המחוקק האמריקאי ב־Clayton Act, הפוטר מהגדרת המיזוג עסקאות של רכישת אינטרס בחברה "לשם השקעה בלבד". הטעם לכך הוא שבדין הישראלי התפיסה היא שמשעה שקמה לרוכש טובת הנאה מרווחי העסק הנרכש המתחרה בו, קיימת עלילות סבירה להפחתת התחרות מצידו, שהרי אם יתחרה בעוצמה רבה בעסקו האחר – צפוי הוא לפגוע בקניינו.[4]
בהתאם לסעיף 17 לחוק הוראות פרק המיזוגים חלות על מיזוגים שבהם מתקיים אחד מהתנאים הבאים:
- (1) בעקבות המיזוג יהפכו החברות המתמזגות לבעל מונופולין, כמשמעות המונח בחוק.
- (2) מחזור המכירות המצרפי של החברות המתמזגות ביחד (לגבי שנת המאזן שקדמה למיזוג) עולה על סכום הקבוע בסעיף (כיום סך של 387,350,000 שקלים חדשים).
- (3) אחת החברות המתמזגות היא בעל מונופולין, כמשמעות המונח בחוק.
במסגרת תקנות תקנות התחרות הכלכלית (מרשם, פרסום ודיווח על עסקאות), תשס"ד-2004, נקבע תנאי נוסף לעניין החלופה הקבועה בהוראת סעיף 17(א)(2) לחוק (מחזור המכירות המצרפי של החברות המתמזגות), שלפיו מחזורן של לפחות שתי חברות מתמזגות לא יפחת מסכום מסוים (כיום, 21,060,000 שקלים חדשים), לכל אחת.
כלומר, מיזוג שלא מתקיימים בו התנאים הקבועים בהוראת סעיף 17 לחוק (או התנאי הקבוע בתקנות) לא תחולנה לגביו הוראות החוק בעניין המיזוגים.
סעיף 19 לחוק קובע שלא יתמזגו חברות אלא אם כן ניתנה תחילה הודעת מיזוג ונתקבלה למיזוג הסכמת הממונה על ההגבלים העסקיים, ולפי התנאים שקבע. הסכמת הממונה למיזוג חברות תינתן רק לאחר התייעצות עם ועדה לפטורים ולמיזוגים שהוקמה מכוח חוק זה, ובה חברים חמישה עובדי המדינה ושמונה נציגי ציבור. הממונה יתנגד למיזוג חברות או יתנה אותו בתנאים אם לדעתו קיים חשש סביר כי כתוצאה מן המיזוג כפי שהוצע תיפגע באופן משמעותי התחרות באותו ענף או ייפגע הציבור באחת מאלה:
- (1) רמת המחירים של נכס או של שירות;
- (2) איכות נמוכה של נכס או של שירות;
- (3) הכמות המסופקת של הנכס או היקף השירות, או סדירות האספקה ותנאיה.
לבית הדין להגבלים עסקיים נתונה סמכות לצוות על הפרדתן של חברות שמוזגו, כאשר ראה, על פי פניה של הממונה, כי קיים חשש סביר כי כתוצאה ממיזוג חברות, שנעשה בניגוד להוראות חוק זה, תיפגע באופן משמעותי התחרות באותו ענף או ייפגע הציבור.
מונופולין
פרק ד' לחוק עוסק במונופולין. המונח "מונופולין", לעניין החוק, התבסס במקור על מבחן כמותי (נתח שוק), שלפיו ייחשב כמונופולין ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל רכישתם, או של יותר ממחצית מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם, במדינה כולה או באזור מסוים, בידיו של גוף אחד (חברה ובנותיה, בנות של חברה אחת וכן אדם וחברה שהוא שולט בה). בשנת 2019, במסגרת תיקון 21 לחוק, הורחבה הגדרת המונח "מונופולין", כאשר לצד מבחן נתח השוק שנותר על כנו, נוסף מבחן איכותי המתמקד בשאלת עוצמת (הכוח) של המונופולין. על פי ההגדרה הנוספת מונופולין יהא גם "אדם המחזיק כוח שוק משמעותי ביחס לאספקת נכסים או רכישתם, או ביחס למתן שירותים או רכישתם".
על-מנת לבחון את קיומו של מונופולין, יש לאתר תחילה את השוק הרלוונטי. חוק התחרות אינו כולל הגדרה של המונח "שוק", אך בכללי ההגבלים העסקיים (הוראות והגדרות כלליות), התשס"א-2001 ניתן למצוא הגדרה של "שוק מוצר" ולפיה מדובר ב"קבוצת הטובין התחליפיים", אשר בתורה מוגדרת כך: "הקבוצה המצומצמת של טובין שהם תחליפים ישירים ומשמעותיים בעיני הצרכן, לרבות בהיבט הגאוגרפי" (סעיף 1 לכללים הנזכרים). עם השנים, התגבשה בספרות ובפסיקה התפיסה כי הגדרת השוק הרלוונטי תיעשה באמצעות בחינתם של שלושה פרמטרים[5][6]:
(1) שוק המוצר, שמטרתו לאתר תחליפים זהים או קרובים לטובין שמספק העוסק שלגביו נטען כי הוא בעל מונופולין;
(2) השוק הגאוגרפי, אשר ייעודו לתחום את הגבולות הגאוגרפיים של השוק;
(3) קיומם של חסמי כניסה או התרחבות בשוק הרלוונטי.
הכרזה על גוף כמונופולין נעשית על ידי הממונה, בהודעה ב"רשומות". על פי הפסיקה, הכרזת הממונה היא הצהרתית (דקלרטיבית) ולא מהותית (קונסטיטוטיבית). כלומר, הכרזת הממונה אינה תנאי לקיומו של מונופולין ואדם המקיים את התנאים הקבועים בהגדרת המונופולין שבחוק, ייחשב כמונופולין ויחולו עליו החובות החלות על בעל מונופולין לפי החוק, אף אם לא הוכרז ככזה על ידי הממונה. נפקות מרכזית להכרזת הממונה היא היותה ראיה לכאורה לנקבע בה בכל הליך משפטי. בהתאם, הכרזת הממונה חוסכת ממי שמבקש לנקוט בהליכים משפטיים נגד בעל מונופולין מוכרז את הצורך (ואת הנטל הכבד והמורכב לעיתים) להוכיח את דבר היותו בעל מונופולין.
לבעל מונופולין אסור לנצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור. יראו בעל מונופולין כמנצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור, בכל אחד מן המקרים האלה:
- (1) קביעה של רמת מחירי קנייה או מכירה בלתי הוגנים של הנכס או של השירות שבמונופולין;
- (2) צמצום או הגדלה של כמות הנכסים או היקף השירותים המוצעים על ידי בעל מונופולין, שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת;
- (3) קביעת תנאי התקשרות שונים לעסקות דומות אשר עשויים להעניק ללקוחות או לספקים מסוימים יתרון בלתי הוגן כלפי המתחרים בהם;
- (4) התניית ההתקשרות בדבר הנכס או השירות שבמונופולין בתנאים אשר מטבעם או בהתאם לתנאי מסחר מקובלים אינם נוגעים לנושא ההתקשרות.
לממונה נתונה סמכות לתת לבעל המונופולין הוראות בדבר הצעדים שעליו לנקוט כדי למנוע פגיעה משמעותית בתחרות או לפגיעה משמעותית בציבור. בית הדין להגבלים עסקיים רשאי, בעקבות פנייה של הממונה, להורות לבעל מונופולין למכור נכס שבידו, כולו או חלקו, אם מצא, כי יש בכך כדי למנוע פגיעה או חשש לפגיעה משמעותית בתחרות בעסקים או בציבור.
המבחן לפי סעיף 26(א)
סעיף 26(א) לחוק קובע מהו מונופולין ואת האופן בו ניתן להכריז על קיומו, כדלקמן:
...יראו כמונופולין ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל רכישתם, או של יותר ממחצית מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם, בידיו של אדם אחד (להלן – בעל המונופולין). על קיומו של מונופולין כאמור יכריז הממונה בהודעה ברשומות; על הכרזה כאמור יחולו הוראות סעיף 43(ב) עד (ה), כאילו היתה קביעה לפי סעיף 43(א).
— סעיף 26(א) לחוק התחרות הכלכלית
לשונו של סעיף 26(א) לחוק קובעת מבחן עובדתי-כמותי, לפיו אחיזתו של גוף בלמעלה ממחצית מכלל אספקתם או רכישתם של נכסים בשוק בידי אדם אחד מבטאת שליטה בשוק.[7] נקודת המוצא לבחינת קיומו של מונופולין, היא אפוא, בהגדרת השוק הרלוונטי.[8] לאחר מכן, ניתן יהיה לבחון האם הגוף הנבחן מחזיק בנתח שוק העולה על מחצית מכלל אספקת הנכסים או השירותים בשוק זה, כפי שמורה סעיף 26(א) לחוק.
תהליך הגדרת שוק המוצר הרלוונטי מסתמך על ניתוח התחליפים, מצד הביקוש, למוצר המסופק על ידי הגוף הנבחן, תוך בחינת המוצרים המשרתים צורך דומה בעיני הצרכן, כך שניתן לראותם כתחליפים קרובים זה לזה, ואשר אילו היו בשליטתו של ספק יחיד, היו מקנים לאותו ספק יכולת הפעלת כוח שוק שתאפשר לו להקטין תפוקה ולהעלות מחיר מעבר למחיר התחרותי, תוך גריפת רווח.[9] בתוך כך, יש לזכור כי לא כל מידה של תחליפיות תביא להכללת מוצר או שירות בשוק הרלוונטי. על מנת לכלול מוצרים או שירותים בשוק אחד נדרשת תחליפיות קרובה ביניהם, שיהא בה כדי לרסן את היכולת להפעיל כוח שוק.[10]
כך למשל, על-מנת לבחון האם פועלם של שני נמלים המשמשים לייבוא סחורות מהווה תחרות תוך-שוקית או שני שווקים נפרדים, ניתן לבחון את המימד הגאוגרפי. ככל שמיקומו הגאוגרפי של הנמל ה"מתחרה" נמצא מחוץ לאותו תחום שיאפשר לו להוות רסן תחרותי משמעותי, הרי שהמשמעות היא ששני הנמלים מהווים שוקי ייבוא נפרדים.[11]
קבוצת ריכוז
פרק ד'1 לחוק, שנוסף בשנת 2011, עוסק בקבוצת ריכוז. דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את הצורך בפרק זה:
- החוק המוצע נועד להתמודד עם כשל תחרותי המכונה "כוח שוק" (Market Power) אשר נגרם בענפי משק רבים שבהם פועלות קבוצות ריכוז (אוליגופולים) בשל מיעוט המתחרים וחסמי הכניסה הגבוהים לענף, ושכתוצאה ממנו נפגעים הצרכנים ונפגע המשק. כוח שוק מתבטא ביכולתו של עסק או של קבוצת עסקים לסטות מתנאי אספקה או רכישה, אשר היו נקבעים בשוק שמתקיימת בו תחרות אפקטיבית. בשווקים אוליגופוליים נקבע מחיר אספקה גבוה יותר או נקבעים כמות, מגוון ואיכות ירודים יותר. הנזקים של כשל תחרותי זה לציבור הרחב ולמשק המדינה כבדים ומגוונים, וביניהם, הקצאה לא יעילה של גורמי הייצור במשק, פגיעה במחקר, בפיתוח ובאימוץ של טכנולוגיות חדשות, ועיוות של הקצאת המקורות בציבור תוך הגדלת עושרם של מעטים על חשבון הציבור הרחב.
- התיקון המוצע, המבוסס על המלצותיה של ועדה לבחינה מחודשת של החוק שמונתה בידי שר התעשייה המסחר והתעסוקה במרס 2005, נועד להעניק לממונה על ההגבלים העסקיים כלים להתמודדות אפקטיבית עם הכשל האמור. לפי המוצע, ייקבע בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, הסדר מיוחד לעניין חבר קבוצת ריכוז, בנפרד מההסדר הקיים בחוק לעניין בעל מונופולין, וזאת נוכח ההבדלים המשמעותיים בין התופעות הכלכליות העומדות ביסוד המונופולין וביסוד קבוצת הריכוז. הניסיון המצטבר מראה כי הבדלים אלה מחייבים התייחסות נפרדת בחקיקה.[12]
הממונה רשאי לקבוע שקבוצה מצומצמת של גופים המנהלים עסקים, שבידיהם נתון ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם, היא קבוצת ריכוז, וכל אחד מבני האדם כאמור הוא חבר בקבוצת ריכוז, אם ראה כי מתקיימים כל אלה:
- (1) בין חברי הקבוצה או בענף שבו הם פועלים קיימת תחרות מועטה בעסקים או שמתקיימים תנאים לתחרות מועטה בעסקים;
- (2) נקיטת צעדים עשויה למנוע פגיעה או חשש לפגיעה משמעותית בציבור או בתחרות בעסקים בין חברי הקבוצה או בענף שבו הם פועלים, או עשויה להגביר את התחרות בענף באופן משמעותי או ליצור תנאים להגברה משמעותית של התחרות בענף.
הממונה רשאי להורות לחברי קבוצת ריכוז, כולם או חלקם, בדבר צעדים שעליהם לנקוט כדי למנוע פגיעה או חשש לפגיעה משמעותית בציבור או בתחרות בעסקים בין חברי הקבוצה או בענף שבו הם פועלים, או כדי להגביר באופן משמעותי את התחרות בין חברי הקבוצה או בענף או ליצור תנאים להגברה משמעותית של התחרות בענף.
למפקח על הבנקים ולממונה על שוק ההון באוצר יש, מטעמי יציבות, זכות וטו על הכרזה של הממונה על ההגבלים על קבוצת ריכוז. הכרזתו של הממונה על ההגבלים על קבוצת ריכוז תפורסם לציבור, אלא אם תהיה הסכמה בינו לבין משרד האוצר או בנק ישראל לדחיית הפרסום.
גופי פיקוח על תחום התחרות
בהתאם לחוק הוקמו בית הדין לתחרות (ובשמו הקודם בית הדין להגבלים עסקיים) ורשות התחרות (ובשמה הקודם רשות ההגבלים העסקיים), והחוק מסדיר את פעולתם.
פטור מהוראות החוק
סעיף 52 לחוק קובע כי שר הכלכלה רשאי, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת, לפטור הגבל עסקי מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או ביטחון המדינה. סעיף זה הופעל לראשונה ב-17 בדצמבר 2015, בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלשם כך מונה גם לשר הכלכלה, והעניק פטור מהסדר כובל לזכייניות רישיון הגז הטבעי "לווייתן", החברות "נובל אנרג'י" ו"דלק אנרגיה", כחלק ממתווה הגז.[13]
היסטוריה חקיקתית
ב-28 ביולי 1959 אישרה הכנסת את חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959,[14] שנכנס לתוקף שישה חודשים לאחר מכן, ב-28 בינואר 1960. חוק זה היה מצומצם בהיקפו לעומת החוק הנוכחי, ונועד "להטיל פיקוח על הסדרים כובלים (קרטלים) ועל מונופולין, להקים רשויות מתאימות לביצוע פיקוח זה ולהעניק להן את הסמכויות הדרושות לאיסור הסדרים כובלים הפוגעים בטובת הכלל."[15]
כעבור יותר מ-20 שנה החלה יוזמה להחלפת חוק זה בחוק מקיף יותר. דברי ההסבר להצעת החוק החדש מתארים את נסיבות היווצרותו:
- החוק המוצע בא להחליף את חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959 (להלן – החוק הקיים). בחוק המוצע נוסחו מחדש, בשילוב תיקונים והוספות, הוראות החוק הקיים וביניהן ההוראות הדנות בשני הנושאים המרכזיים שבהם דן החוק: הסדרים כובלים ומונופולים, וכן הוסף פרק חדש העוסק במיזוג תכרות, בו מוצע, בהסתמך על המלצותיה של ועדה ציבורית – ועדת גרוס, להסדיר את נושא מיזוגי־חברות העלול לפגוע בתחרות החופשית. התיקונים והשינויים בנושאים אשר מוסדרים בחוק הקיים נובעים בחלקם מהמלצות של ועדה ציבורית נוספת – ועדת צלטנר, ובחלקם האחר מניסיון הפעלת החוק במשך השנים. לאור ריבוי התיקונים – ומאחר שהחוק הקיים הוא משנת 1959 – נערך ונוסח החוק כולו מחדש.[3]
תהליך החקיקה נמשך קרוב לחמש שנים, והחוק אושר בכנסת ב-26 ביולי 1988.[16] החוק נכנס לתוקף שלושה חודשים לאחר פרסומו, ב-26 באוקטובר 1988.
ב-18 ביולי 2011 אישרה הכנסת תיקון לחוק ההגבלים העסקיים, שקובע כי הממונה על ההגבלים העסקיים יורשה להפעיל את סמכותו למניעת פגיעה בתחרות במשק - ולהכריז על גופים כקבוצות ריכוז.[17]
ב-1 בינואר 2019 אושר התיקון לחוק ההגבלים העסקיים שמתקן את שם החוק, הממונה, בית הדין והרשות. על פי התיקון שונה שם החוק ל"חוק התחרות הכלכלית" והרשות תשנה את שמה לרשות התחרות. בין הכללים החדשים בתיקון זה:
- מונופול יוגדר כמי שיש לו כוח שוק משמעותי וזאת גם אם נתח השוק שלו נמוך מ-50%
- מיזוגים של חברות שמנהלות מחזור כספי בהיקף של עד 360 מיליון שקל ואינן מונופולין לא ידרשו אישור מוקדם מצד הרשות
- כלל העסקים יהיו נתונים לרף עיצומים בשיעור של עד 8% מהמחזור שלהם, ובתקרה של 100 מיליון שקל זאת לעומת עיצום מרבי של 24.5 מיליון שקל עד כה.
עוד הוסדר בחוק כי ההליכים הנקשרים בבקשות פטור להסדרים כובלים יקוצרו מ-90 יום ל-30 יום.
ביולי 2019 פרסמה רשות התחרות גילוי דעת בעניין אופן בחינת כוח שוק משמעותי, שבו פירשה כיצד היא בוחנת כוח שוק.[18]
פסיקה מרכזית
- דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נגד שף-הים (1994) בע"מ[19] - פסק דין זה נחשב לפסק הדין החשוב והמרכזי בנושא הסדרים כובלים ומניעת תחרות.
- ע"א 3700/98 א.מ. חניות (ירושלים) נגד עיריית ירושלים[20].
- רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נגד קאלמא ווי תעשייה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ[21] - פסק דין העוסק בהסדר לקוח מועדף ומכיל דיון חשוב לגבי התנאים לבחינתו של הסדר כובל אנכי (האם נדרש להוכיח פגיעה בתחרות או שניתן להשתמש ברשימת החזקות המופיעות בסעיף 2(ב) לחוק).
- ה"ע (ירושלים) 704/07 הממונה על ההגבלים העסקיים נגד פריניר (הדס 1987) בע"מ - פסק דין העוסק במיזוג אופקי בין שתי חברות ומכיל ניתוח כלכלי מקיף של מידת הפגיעה בתחרות והגדרת השוק הרלוונטי.
- ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נגד סבירסקי[22] - פסק דין בהליך פלילי שהסתיים בהרשעת ראשי חברות שלקחו חלק בקרטל בשוק המרצפות.
- פסקי הדין בעניין קרטל הלחם, שבהם הורשעו המאפיות הגדולות בישראל ומנהליהן (19 נאשמים), ביצירת הסדר כובל של חלוקת השוק ותיאום מחירים בתחום הלחם האחיד והחלות הנתונים לפיקוח מחירים.
- בית המשפט העליון קבע בפסק דין תקדימי כי הוראת סעיף 29א (ב)(1) לחוק, האוסרת על בעל מונופולין לקבוע מחיר בלתי הוגן עבור נכס או שירות, כוללת בחובה אף איסור על קביעת מחיר מופרז. עוד נקבע, כי ניתן לאכוף איסור זה בדרך של ניהול תובענה ייצוגית.[23] נקבע מבחן דו-שלבי להחלת העילה של גביית מחיר מופרז.[24]
לקריאה נוספת
- יצחק יגור, דיני ההגבלים העסקיים, הוצאת בורסי, מהדורה שלישית, 2002.
קישורים חיצוניים
חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- אתר רשות ההגבלים העסקיים
- מיכל (שיצר) גל, לבור את המוץ מהתבן – היקף תחולתו של האיסור לערוך הסדר כובל בהתאם לפסיקה האחרונה, דין ודברים א, 533 (תשס"ה)
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
