חוק אוויר נקי

חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, שאושר בכנסת ביולי 2008,^[1] ונועד לצמצום זיהום האוויר בישראל^[2]. את חקיקת החוק, המבוסס על "חוק אוויר נקי (ארצות הברית)" (Clean Air Act), שנחקק בארצות הברית בשנת 1963, יזמה עמותת "אדם טבע ודין" וקידם ארגון "מגמה ירוקה"^[3][4].

ערך זה עוסק בחוק שנחקק בכנסת ב-2008. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חוק אוויר נקי (פירושונים).

חוק אוויר נקי

פרטי החוק
מדינה	ישראל
תאריך חקיקה	31 ביולי 2008
תאריך חקיקה עברי	כ"ח בתמוז תשס"ח
גוף מחוקק	הכנסת השבע עשרה
תומכים	39
מתנגדים	0
חוברת פרסום	ספר החוקים 2174, עמ' 752
הצעת חוק	פרטית
משרד ממונה	המשרד להגנת הסביבה
מספר תיקונים	2
נוסח מלא	חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008

עיקרי הוראות החוק

• משטר היתרים נוקשה בתחום התעשייה ומשק האנרגיה: 150 המפעלים הגדולים במשק – מגזרי תעשיית האנרגיה, המינרלים, הכימיקלים, הפסולת והתעשייה הביטחונית יידרשו להקים תחנות ניטור לטובת מערך נתוני זיהום ארציים שנתוניו יפורסמו באופן שוטף. כל אחד מהמפעלים הללו יחויב בהנפקת היתר פליטה שפרטיו יהיו נתונים לעיון הציבור ולהערותיו. היתרי הפליטה יחודשו מדי שבע שנים. ביטול היתר פליטה, בשל הפרת הוראותיו או מסירת פרטים כוזבים, יביא לסגירתו של המפעל. על הנפקת ההיתרים תיגבה אגרה, אשר תתומחר בהתאם להיקף הזיהום של הגוף מבקש ההיתר. תעשייה בינונית וקטנה תהיה כפופה להוראות דומות, אלא שהמנגנון להסדרתן יתבסס על תנאי רישיון עסק.
• קנסות של עד 1,200,000 ש"ח וכן עונשים של עד שנתיים מאסר: עבירות על הוראות החוק יגררו קנסות מנהליים שגובהם ינוע בין 100 ל-800 אלף ש"ח. כל יום של הפרה מתמשכת יעלה בין חמשת אלפים ל-40 אלף ש"ח, 5% מסכום הקנס המקורי. הפרה חוזרת, תוך שנתיים, תגרור קנס בסכום כפול, קרי עד מיליון ו-600 אלף ש"ח. המפעלים שישאו בקנס יחויבו לפרסם, על חשבונם, את נסיבות העבירה והסכום ששולם כקנס. בבתי המשפט יהיו המזהמים חשופים לעונשים שיגיעו עד לשנתיים מאסר או עד מיליון ומאתיים אלף ש"ח. בנוסף לעונשי המאסר והקנסות יהיה בית המשפט רשאי לחייב את המורשעים בתיקון המפגע הסביבתי שגרמו או במימון הוצאות השיקום^[5][6][7].
• פיקוח סביבתי על ציי רכב ונהגים: ציי רכב גדולים, בהם חברות ליסינג שבהן למעלה ממאה כלי רכב פרטיים וחברות הסעה בהן למעלה מחמישים כלי רכב מסחריים, יקבלו הוראות למניעת זיהום אוויר מהמשרד להגנת הסביבה, למשל התקנת ממירים קטליטיים בכל רכב בצי. בפרסומות לכלי רכב יחויבו היבואנים והמשווקים לציין את רמת הזיהום שפולט הדגם המפורסם. השטח המינימלי שיוקדש לרצועת האזהרה יהיה 7% משטח המודעה. נתוני הזיהום הנפלט מהרכבים יוצגו בכל אולמות המכירה. כלפי הנהגים יפעלו פקחי המשרד להגנת הסביבה לאכיפת תקני הפליטה המותרים, בין היתר על ידי שלילת רישיון רכב או מסירת הודעת אי שימוש עד לתיקונו.
• תוכנית לאומית לצמצום זיהום אוויר: הממשלה חויבה להציג עד 2012 (ארבע שנים ממועד חקיקת החוק) תוכנית רב שנתית מאושרת לצמצום זיהום אוויר. במסגרת התוכנית ייקבעו יעדים ברורים לצמצום הזיהום, האמצעים ולוחות הזמנים להשגתם. מעמדו של המשרד להגנת הסביבה בתוך הממשלה ומול הגורמים הפרטיים יתחזק הודות לשורה של סמכויות חדשות שיוענקו למשרד במסגרת החוק, ואשר יבטיחו את עצמאותו וינתקו אותו מהתלות במשרדי ממשלה אחרים, כמו משרד האוצר ומשרד התחבורה. התוכנית הלאומית אמורה לכלול, בין היתר, יעדים שאפתניים לצמצום פליטת גזי חממה, אך בפועל אינה עושה זאת.^[8]

תהליך החקיקה

הצעת "חוק אוויר נקי לישראל" הונחה על שולחן הכנסת ה-16 ב-16 במאי 2005 על ידי ח"כ עומרי שרון וקבוצה של 47 מחברי הכנסת. עם פיזורה של הכנסת ה-16 וכינונה של הכנסת ה-17 בשנת 2006 הוחל על הצעת החוק דין רציפות. מאוקטובר 2006 עד יולי 2008 נערכו 20 ישיבות הכנה על החוק בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. האחראי בוועדה, שבראשה עמד ח"כ אופיר פינס, לקידום החוק היה ח"כ דב חנין. תומכים נוספים שעזרו לקידום החוק הם חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ומשה גפני. עמותת אדם טבע ודין המשיכה לכל אורך הדרך למלא תפקיד מפתח בתהליך החקיקה בסיוע ובתמיכה של הארגונים הבאים^[9] : מגמה ירוקה, מרכז השל, חיים וסביבה, הקואליציה לבריאות הציבור, אזרחים למען סביבה בגליל (אל"ס), צלול ותחבורה היום ומחר.

החוק אושר במליאת הכנסת ב-22 ביולי 2008 ברוב של 39 חברי כנסת בעד, ללא מתנגדים או נמנעים.

בעקבות החקיקה

החוק מיושם רק באופן חלקי. לדוגמה, היטל הפליטה, אותו אמורים המפעלים הגדולים לשלם בגין פליטת מזהמים לאוויר, לא נקבע בפועל, ולכן הוראות החוק בעניין זה הן אות מתה. בנוסף, חלק מהוראות החוק סותרות זו את זו או לא מיושמות בצורה נכונה.^[10] בשנת 2023 פורסם בדו"ח מבקר המדינה פירוט של מחדלי האכיפה הסביבתית אשר באחריות המשרד להגנת הסביבה, ובין היתר נמצא בו כי 60% מן המפגעים המהותיים אשר מתועדים לא טופלו באמצעי האכיפה, וכן נמצא כי ישנה ירידה של 44% בפיקוח על המפעלים המזהמים, וכן נמצא כי המשרד להגנת הסביבה לא קבע מדיניות אכיפה או תורת אכיפה או התווה נהלים ברורים ויעדים שנתיים לאכיפה^[4].

במטרופולינים שיש בהם ערכים גבוהים של מזהמים באוויר, נדרשו הרשויות המקומיות, כל אחת בנפרד, להכין תוכניות להפחתת זיהום האוויר. החוק מאפשר להכין גם תוכניות פעולה משותפות למספר רשויות.

ראו גם

• הערפיח הגדול

קישורים חיצוניים

• חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק אוויר נקי, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• יעל עברי-דראל, אחרי 3 שנים: חוק "אוויר נקי" אושר בכנסת, באתר ynet, 22 ביולי 2008
• ענת בר-כהן ודפנה מישורי-רוזנברג, "טיפול בזיהום אוויר מכלי רכב במטרופולין תל אביב - הצעה להכנת תוכנית פעולה משולבת החוצה גבולות עירוניים", אקולוגיה וסביבה, כרך 4, גיליון 2, יולי 2013
• אורן פרז ודוד שור, חוק אוויר נקי: מבוא ודילמות, "חוקים" ז', 2015, עמ' 5–17
• דניאל פיש, ‏חוק אוויר נקי - סיום ההתחלה, חוקים ז', ‏נובמבר 2015
• ציפי איסר-איציק, ‏חוק אוויר נקי - חדשנות חקיקתית בסביבה משתנה - המאבקים וההתרחשויות שהובילו לחקיקת החוק וליוו את הליכי חקיקתו, חוקים ז', ‏נובמבר 2015
• יעקב נוסים, יורם מרגליות, ‏השילוב בין רגולציה למיסוי בחור אוויר נקי, חוקים ז', ‏נובמבר 2015
• יששכר רוזן-צבי, ‏חוק אוויר נקי: בין מרכוז לביזור, חוקים ז', ‏נובמבר 2015
• דוד שור, ‏קשיים בהסדר היתרי הפליטה בחוק אוויר נקי, חוקים ז', ‏נובמבר 2015
• שלומית צור, הפתרון של עיריית ת"א למצוקת הדיור: תנשמו את איילון, באתר כלכליסט, 21 בינואר 2020