ממיר קטליטי

ממיר קטליטי הוא חלק צינורי המורכב על מערכת הפליטה של כלי רכב בעלי מנוע בעירה פנימית, המהווה מקום לתגובה כימית שבה שאריות פחמימניות מתהליך הבעירה נשרפות עד תום, על מנת להקטין את זיהום האוויר. רכב עם ממיר קטליטי מזהם עד פי 10 פחות מאשר רכב ללא ממיר קטליטי.

ממיר קטליטי

הממיר הקטליטי מורכב בדרך כלל בין סעפת הפליטה לדוד העמעם המרכזי, ובנוי מדוד מתכת המכיל בתוכו מבנה קרמי דמוי חלת דבש המצופה בזרזים שונים. במהלך פעולתו הוא מתלהט מאוד.

תהליך הבעירה בממיר מתרחש מחוץ לתא השריפה שבמנוע ולכן אינו מנוצל להפקת כוח, אך השריפה מפחיתה משמעותית פליטה של מזהמים וגזים כפחמן חד-חמצני.

בממיר קטליטי תלת שלבי מתבצעות במקביל שלוש תגובות:

1. חמצון של פחמן חד-חמצני לפחמן דו-חמצני: 2CO + O₂ → 2CO₂
2. פירוק תחמוצות חנקן לחנקן וחמצן: NO_x → O₂ + N₂
3. חמצון פחמימנים (דלק בלתי שרוף) לפחמן דו-חמצני ומים: C_xH_y + ${\displaystyle \left(x+{\frac {y}{4}}\right)}$O₂ → xCO₂ + ${\displaystyle {\frac {y}{2}}}$H₂O

המערכת מאוזנת סטוכיומטרית כאשר יש אספקת תערובת מאוזנת של דלק ואוויר למנוע. אם יש בתערובת יותר אוויר מהנדרש, המצב מכונה "תערובת ענייה" והתגובות הראשונה והשלישית מועדפות. במקרה ההפוך של עודף דלק בתערובת, מצב המכונה "תערובת עשירה", הפחתת תחמוצות החנקן מועדפת (התגובה השנייה).

משום שהעופרת המוספת לדלק פוגעת בממיר הקטליטי, הייתה התקנתו הסטנדרטית של זה במכוניות מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך למבשרת עידן הדלק נטול העופרת.

בישראל, החל מ-15 באוגוסט 1993 חויב כל נהג שברשותו מכונית חדשה לציידה בממיר קטליטי^[1].

מכת גניבות

החל משנת 2020 מדווחים בעולם מקרים רבים של גניבת ממירים קטליטיים ממכוניות חונות. הגנבים מרימים את המכונית על מגבה מכני, וחותכים באמצעות מסור דיסק את הממיר, המכיל מתכות כמו רודיום, שהוא יקר יותר מזהב, ופלדיום, וניתן למכור אותו באלפי ש"ח.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ממיר קטליטי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ממיר קטליטי

• ממיר קטליטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• על ממיר קטליטי, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית