ז'ילברטו סילבה
כדורגלן ברזילאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ילברטו אפרסידו דה סילבה (בפורטוגזית: Gilberto Aparecido da Silva; נולד ב-7 באוקטובר 1976), אשר ידוע בעיקר כז'ילברטו סילבה, הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדת הקשר האחורי. במשך רוב הקריירה שלו הוא שיחק במדי הקבוצה האנגלית ארסנל.
 | ||||
| ז'ילברטו סילבה ונאני ממנצ'סטר יונייטד | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
7 באוקטובר 1976 (בן 48) לגואה דה פרטה שבברזיל | |||
| שם מלא | ז'ילברטו אפרסידו דה סילבה | |||
| גובה | 1.86 מטר | |||
| עמדה | קשר אחורי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
סילבה גדל במשפחה ענייה וכילד חילק את זמנו בין כדורגל ועבודות כפועל.[1] הוא החל את קריירת הכדורגל שלו ב-1997 עם הקבוצה אמריקה מיניירו, בה הפגין יכולת טובה שזכתה אותו במעבר לאתלטיקו מיניירו בשנת 2000. הוא הפך לשחקן מרכזי באתלטיקו, שם שיחק במשך שלוש שנים בליגה הברזילאית. הוא סייע לברזיל לזכות במונדיאל 2002, כששיחק בכל שבעת משחקיה של ברזיל, ובכך רכש מעמד של שחקן בולט.
באוגוסט 2002 עבר סילבה בתמורה ל-4.5 מיליון פאונד לארסנל, עימה זכה בפרמייר ליג (2004) ובשני גביעי FA. בשש עונותיו במועדון הוא שיחק ב-237 משחקים והבקיע בהם 23 שערים. ב-19 באוגוסט 2006 הבקיע את שערה הרשמי הראשון של ארסנל באצטדיונה החדש אצטדיון האמירויות.[2] הוא אף התמנה להיות סגן הקפטן של הקבוצה בשנת 2006, וחוזהו בקבוצה היה עד יוני 2009.
בשנת 2007 נבחר סילבה לקפטן נבחרת ברזיל בטורניר קופה אמריקה, בו ניצחה נבחרתו. ב-17 ביולי 2008 עבר סילבה לקבוצת פנאתינייקוס היוונית אחרי 6 עונות בלונדון, תמורת סכום של מיליון אירו.
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
ראשית חייו ונעוריו
סילבה נולד בלגווה דה פרטה שבברזיל ובילדותו חי בעיר עם הוריו ושלוש אחיותיו. משפחתו חיה בבית קטן שאביו, נפח במקצועו, בנה במחוז אוסינה לוסיאנה. למרות הקושי הכלכלי במשפחה, שאילץ את סילבה לישון באותו חדר עם אחיותיו, הייתה לו ילדות חסרת דאגות. תקופה זו מתוארת על ידו כ"[זמן בו] לא הייתה לי אחריות בחיים, שיחקתי כדורגל ברחוב עם בני דודי וחברי, ומעולם לא היה לנו קשר לסמים ואלימות".[3] בשנת 1988, כשהיה בן 12, ניתנה לו ההזדמנות לצאת מהעוני בעזרת הכדורגל, בכך שהצטרף לאחת מקבוצות הנוער של אמריקה מיניירו. בשנותיו שם אימנו אותו כשחקן הגנה, בתור בלם. בזמן שלא שיחק כדורגל, אביו לימד אותו כיצד להכין רהיטים, ובשנים שעברו הוא ניצל את הידע הזה. ב-1991 אביו פרש, מה שהותיר את הנער בן ה-15 להיות האחראי כלכלית לכל המשפחה, משימה קשה מאוד בייחוד עם מחלתו של אימו.
בגלל המשכורת הנמוכה באמריקה מיניירו, ז'ילברטו נאלץ להפסיק לשחק כדורגל כדי לקחת מספר עבודות, ביניהן כנגר וכפועל במפעל ממתקים, ונראה היה שחלום הילדות שלו מתרחק ממנו. כשעבד במפעל המשכורת שלו הייתה נמוכה מאוד, משכורת חודשית השווה ל-50 פאונד לפי השער ב-2002.[4][5] לאחר שלוש שנים של עבודה במפעל, הנער בן ה-18 החליט לנסות שנית את מזלו בכדורגל על ידי כניסה לאקדמיה לנוער של אמריקה מניירו. זמנו באקדמיה זמנו היה קצר עקב המצב המדרדר בבית שגרמה מחלתה של האם. הוא חזר לעבוד במפעל עם תקווה מעטה להיות כדורגלן.
|
"היינו משפחה ענייה ונאלצנו לעבוד קשה. זו הסיבה, שבתור ילד, הייתי צריך לקבל עבודות עמל ולעבוד במפעל. אבל אני שמח שהייתה לי התחלה קשה. זה גורם לי להזדהות עם אנשים שאין להם כל כך הרבה מזל." |
| ז'ילברטו סילבה[6] |
ראשית הקריירה
בשנת 1997 חבריו של ז'ילברטו ניסו לשכנע אותו לנסות שוב לשחק כדורגל, ומשום כך חתם עם אמריקה מיניירו ב-1 ביוני 1997, הפעם כשחקן מקצועי. בגיל 21 ג'יבלרטו היה בלם בקבוצה הראשונה. בזמן עונתו הראשונה באמריקה מיניירו הוא היה אחד משחקני המפתח בקבוצה, על אף ביקורת מכמה אוהדים על חוסר יציבות. הוא עזר לקבוצה לזכות באליפות ליגת המשנה הברזילאית ולעלות לליגת העל הברזילאית.
בעונתו השלישית בקבוצה, כאשר הקבוצה ירדה בחזרה לליגה השנייה ב-1999, הוא שיחק 20 משחקים והבקיע שער אחד ועזר לקבוצה לסיים במקום השני. בשנת 2000, בגיל 24, הוא הצטרף ליריבה העירונית אתלטיקו מיניירו. בעונתו הראשונה במועדון, הוא נפצע בשוק הימנית, ולכן החמיץ מספר משחקים. בעונתו השנייה, ז'ילברטו הועבר על ידי המאמן לשחק כקשר אחורי, תפקיד בו פרח. הוא הבקיע שלושה שערים בעונת 2001 ונהפך לתגלית בכדורגל הברזילאי.
באוקטובר 2001 יכולתו הטובה באותה שנה זיכתה אותו בקריאה לייצג את נבחרת ברזיל על ידי לואיס פליפה סקולרי במשחקי מוקדמות מונדיאל 2002. הופעת הבכורה שלו בשורותיה הייתה במשחק נגד צ'ילה ב-7 באוקטובר, כאשר נכנס כמחליף. ב-7 בנובמבר הוא פתח לראשונה בהרכב במשחק נגד בוליביה. הקריירה הבינלאומית שלו המשיכה לפרוח בתחילת 2002. הוא הבקיע פעמיים במשחק נגד בוליביה ופעם נגד איסלנד. בשנת 2002 קראו לו באופן מפתיע לייצג את הנבחרת במונדיאל 2002 שנערך בקוריאה הדרומית ויפן. הוא נועד לשחק מעט בטורניר, אך הקשר האחורי וקפטן הנבחרת אמרסון נפצע באימון ממש לפני המשחק הפותח.[7] לאור הפציעה, המאמן סקולארי הציב את ז'ילברטו למלא את החלל שאמרסון הותיר. ז'ילברטו שיחק בכל דקה בטורניר, בו ברזיל ניצחה. משחקו בטורניר זכה לתשבחות רבות, ובמילותיו של מגזין וז'ה, ז'ילברטו "החזיק את הפסנתר עליו רונאלדו וריבאלדו ניגנו את יצירותיהם".[4] חלקו לא היה הגנתי בלבד, שכן הוא בישל את השער לרונאלדו בחצי הגמר, שהוביל את ברזיל לגמר. ביצועיו המרשימים במונדיאל הובילה רבים להחשיב אותו כקשר האחורי הטוב בעולם.[8]
קריירה בוגרת
יכולתו המרשימה של ז'ילברטו במונדיאל 2002 תפסה את תשומת הלב של מאמנים רבים. ז'ילברטו חשק במעבר לאנגליה, ואמר כי "זה יהיה פנטסטי לשחק נגד שחקנים כמו דייוויד בקהאם שוב."[9] אסטון וילה וארסנל הובילו את המרדף להחתמתו. באוגוסט, בעודו תחת חוזה עם אתלטיקו מיניירו, הוא הצטרף לארסנל במסע קדם העונה שלהם באוסטרליה, ואף על פי שלא היה חתום בקבוצה, העסקה נראתה קרובה מאוד. למרות זאת, סיבוכים עלו כאשר הוטל איסור מכירת שחקנים על אתלטיקו מיניירו מאחר שלא שילמה משכורת לשחקנים, ביניהם ז'ילברטו.[10][11] הייתה גם בעיה בנתינת הרשאת עבודה בבריטניה לז'ילברטו.[12] על אף הסיבוכים, ג'יבלרטו סיים קיץ גדוש הספקולציות בהצטרפות לארסנל ב-7 באוגוסט 2002 במחיר של 4.5 מיליון פאונד. בעת חתימתו, מאמן ארסנל ארסן ונגר אמר ש"מה שאהבתי הוא העובדה שהוא שמר על פשטות העניינים. הוא יכול לשחק בכל רחבי הקישור אבל תפקיד הקשר האחורי היא מה שהוא עושה הכי טוב."[10]
ארסנל
כאשר ז'ילברטו עבר לאנגליה והחל באימונים בארסנל, הוא קנה דירה בדרום הרטפורדשייר.[13] עקב היותו רגיל לחיים בעיירות ברזילאיות קטנות, הוא התקשה בהתחלה להסתגל לדרך החיים החדשה בלונדון. אף על פי כן, ביצועיו במגרש כמעט ולא הושפעו מכך. ב-1 באוגוסט 2002 הוא ביצע הופעת הבכורה שלו במדי ארסנל כמחליף, במשחק נגד ליברפול במחצית השנייה של משחק גביע הקהילה, בו הבקיע את שער הניצחון. כאשר החלה עונת 2002/03, ז'ילברטו נעמד מול תחרות קשה על מקום בהרכב הפותח עם חברו למדינה אדו. אחרי שני משחקים בהם נכנס כמחליף, ז'ילברטו שיחק להרכב הפותח ב-27 באוגוסט, ועזר לארסנל לנצח 5-2 את ברומוויץ'. הכושר הטוב של ז'ילברטו המשיך ובא לידי ביטוי כשהבקיע את השער המהיר ביותר שהובקע בליגת האלופות, 20.07 שניות לאחר הפתיחה במשחק נגד פ.ס.ו איינדהובן ב-25 בספטמבר 2002.[14] למרות זאת, הבעיות המשפטיות המשיכו, מאחר שמעברו לאנגליה לא הושלם לחלוטין באופן חוקי. כתוצאה מכך ז'ילברטו הורה לעורכי דינו להחל בהליכים חוקיים נגד אתלטיקו מיניירו על השכר שלא שולם לו בנובמבר 2002. נטען נגד אתלטיקו מיניירו ששילמה לז'ילברטו רק חצי ממה שהגיע לו במעברו לארסנל. במחצית השנייה של עונת 2002/03, הוא נשאר שחקן הרכב פותח קבוע בארסנל. אפילו אף על פי שסבל מירידה בכושר לקראת סוף העונה, הוא זכה עם הקבוצה בגביע האנגלי כשניצחו בגמר את סאות'המפטון 1-0 באצטדיון המילניום.
בעונת 2003/04 מצבו של ז'ילברטו השתפר אף יותר, והיה לו חלק מרכזי בזכייתה של הקבוצה באליפות ללא אף הפסד בליגה. הוא שיחק ב-32 מתוך 38 משחקים בלתי מנוצחים באותה עונה. עונתו הבאה התחילה באופן מרשים כקודמתה, כשהבקיע באצטדיון המילניום את השער הראשון מתוך שלושה של ארסנל על מנצ'סטר יונייטד במגן הקהילה, משחק בו ארסנל ניצחה 3-1. בזמן משחקי פתיחת העונה הוא החל לסבול מכאבים חזקים בגב, ואחרי משחק בבולטון ב-27 בספטמבר 2004 סריקה חשפה שבר בגבו. בהתחלה דווח כי יהיה מושבת למשך חודש.[15] בדיווחים מאוחרים יותר נאמר כי הפציעה עלולה להשבית אותו לעונה שלמה.[16]
רופאו של ז'ילברטו הורה לו לשים משען לגב לשלושה חודשים שיעזור לו להחלים מהשבר. ז'ילברטו חזר לארץ מולדתו, ברזיל, בתקופת ההשתקמות. בזמנו שם, היה לו ספק רב אם יחזור אי פעם לשחק כדורגל, מאחר שהיו חששות שהפציעה תפגע בקריירה שלו. על אף חששותיו, השיקום הארוך שלו השתלם והוא החלים לגמרי. הוא חזר לשחק כדורגל בניצחון ארסנל 4-1 על נוריץ' סיטי ב-22 באפריל 2005. בעונת 2004/05 ג'יבלרטו היה פצוע לשבעה חודשים ושיחק רק 17 משחקים. חסרונו, בשילוב עם הירידה בכושר של ארסנל באותה תקופה, הוביל לדיונים רבים בשאלת חשיבותו לקבוצה. היו שהציעו שארסנל מתקשה מאוד ולא יכולה להסתדר בלעדיו.[10] עונתו הקשה של ז'ילברטו הסתיימה בנחמה, לאחר שארסנל סיימה את העונה כסגנית האלופה בליגה וכזוכת הגביע האנגלי אחרי שניצחה את מנצ'סטר יונייטד בבעיטות עונשין. בזמן הקיץ, ב-22 ביוני 2005, ז'ילברטו שיחק עם נבחרת ברזיל בגביע רק משחק אחד - הוא היה בכושר ירוד מאחר שכמעט לא שיחק בהרכב ארסנל.
ביוני 2005 סוכן הכדורגל ג'ק ליכטנשטיין תבע את אתלטיקו מיניירו על מעברו של ז'ילברטו ב-2002. עורך דינו של ליכטנשטיין טען כי הוא ושותפו הלא רשמי, רוני רוזנטל, מעולם לא קיבלו את חלקם ממחיר העברתו של ז'ילברטו לארסנל מאתלטיקו מיניירו ביולי 2002. ארסן ונגר וסגן-יושב ראש הקבוצה דייוויד דין הביאו את עדותם במשפט וטענו כי ארסנל ניהלה משא ומתן ישיר עם אתלטיקו מיניירו וששום סוכן היה מעורב בעסקה.[18] השופט במשפט היה ריימונד ג'אק, ובסיומו, ב-29 ביוני פסק נגד ליכטנשטיין, והורה על התובעים לשלם לאתלטיקו מיניירו 94,000£. שנה לאחר מכן המקרה המקרה הקשה הִקְשָׁה על ארסנל, כאשר שחקנה לשעבר אשלי קול ביקר את המועדון על "צביעות וסטנדרטים כפולים" בגישתם לז'ילברטו.[19]
עם הרגעות האירועים המשפטיים, עונת 2005/06 החלה. בעקבות עזיבתו של הקשר וקפטן הקבוצה פטריק ויירה ז'ילברטו נהיה דמות ראשית בארסנל. בתחילת העונה, בספטמבר 2005, רצונו לעזוב את ארסנל גרמה לו להאריך את חוזהו עד יוני 2009. חודש לאחר מכן נאמנות זו השתלמה, ב-18 באוקטובר 2005, ז'ילברטו הופיע לראשונה כקפטן הקבוצה במשחק נגד ספרטה פראג. על אף תקופה של כושר ירוד בחודשי החורף של העונה, ביצועיו המרשימים בהגנה בזמן השלבים המאוחרים של ליגת האלופות, בייחוד במשחקים נגד ריאל מדריד, יובנטוס, וויאריאל, הביאו לשיבוחו בתקשורת. ב-17 במאי 2006 ז'ילברטו שיחק במדי ארסנל בגמר ליגת האלופות נגד ברצלונה, משחק בו ארסנל הפסידו 2-1. בזמן הקיץ שלאחר מכן היו שמועות שמילאן וליון מעוניינות בשירותיו של השחקן. אף אחת מהקבוצות הללו הגישה הצעות רשמיות. לאור יכולתו בליגת האלופות, ז'ילברטו נבחר לייצג את נבחרת ברזיל במונדיאל 2006. ז'ילברטו שיחק כמחליף ופתח פעמיים, בגלל פציעה של אמרסון. ברזיל הפסידה לצרפת 1-0 ברבע הגמר. עקב אכזבת הנבחרת במונדיאל, הקשר ז'וניניו קרא לחברין המבוגרים בקבוצה, ביניהם ז'ילברטו, לפרוש מכדורגל בינלאומי,[20] אך לאחר מינויו של גיבול ילדותו דונגה להיות מאמן הנבחרת, ז'ילברטו החליט לסבר לעצתו של ז'ויניו והוא המשיך לייצג את הנבחרת.
בעקבות עזיבתם של המגן סול קמפבל ופרישתו של החלוץ דניס ברגקאמפ בקיץ 2006, ז'ילברטו הוכרז כסגן-הקפטן של הקבוצה בעונת 2006/07. הוא התחיל את העונה היטב, בכך שהבקיע את שערה הראשון של ארסנל באצטדיון האמירויות בשוויון 1-1 עם אסטון וילה. הכושר המעולה שלו המשיך, והוא הבקיע מספר שערי ליגה שעזרו לו לקבל שבחים בעוד הקפטן תיירי הנרי היה פצוע. במעבר לשנה החדשה, שנת 2007, ז'ילברטו קושר למעבר ליובנטוס,[21][22] שמועה שמיד הוכחשה על ידי ארסן ונגר.[23] ז'ילברטו וסוכנו, פאולו ויאנה, התעקשו על כך שרצונו של השחקן הוא לכבד את חוזהו עם התותחנים.[24] בינתיים, היכולת הטובה של ז'ילברטו המשיך בחצי העונה השנייה. אף על פי שארסנל סיימה רק במקום הרביעי בליגה, הוא סיים את העונה כמבקיע השני הטוב ביותר בקבוצה עם עשרה שערים בפרמייר ליג.[25] ייתכן שהסיבה לכמות השערים הגבוהה הבלתי רגילה שלו היא שתי פציעותיו של תיירי הנרי, שבזמנן ז'ילברטו בעט את בעיטות העונשין של הקבוצה. כמות השערים הגבוהה שלו, בשילוב עם היכולת הטובה שלו בקישור וכושר המנהיגות שלו בקבוצה הצעירה של ונגן גרמה לכמה אוהדי ארסנל ואוהבי כדורגל לתייג אותו כשחקן הטוב ביותר של ארסנל באותה עונה, ואחד הטובים בליגה.[26][27][28] ב-1 ביוני 2007 ז'ילברטו שימש כקפטן נבחרתו במשחק של ברזיל נגד אנגליה, הראשון אי פעם באצטדיון ומבלי המחודש.[29]
כקפטן הנבחרת היה לו משחק מוצלח מאוד נגד נבחרת אנגליה, בו הוא הצליח להבקיע שער בנגיחה, שנפסל בטענת נבדל ולבשל את שערה היחיד של ברזיל שסיימה בשוויון 1-1.
בקיץ 2007 ז'ילברטו שיחק בקופה אמריקה, בה שימש כקפטן ברזיל בחסרונו של לוסיו. הנבחרת ניצחה את ארגנטינה בגמר 3-0 וניצחה, אך ז'ילברטו לא שותף במשחק עקב השעיה.
במעבר לעונת 2007/08 תיירי הנרי, קפטן ארסנל, עזב את המועדון לברצלונה. מעברו של הנרי השאיר את סרט הקפטן פנוי, ובהתאם עובדה שהיה סגן הקפטן בעונה שעברה, גרמה לרבים לשער כי ז'ילברטו יירש את מקומו של הנרי כקפטן. למרות זאת, למרבה הפתעתו של ז'ילברטו,[30] ויליאם גאלאס קיבל את סרט הקפטן במקומו. מעמדו של ז'ילברטו התערער בקבוצה והוא שותף במספר קטן של משחקים יחסית לעונות הקודמות. הוא שיחק ב-36 משחקים בלבד בכל המסגרות. זה, לצד מצבה העגום של הקבוצה, שלא זכתה באף תואר גם בעונה זו, הוביל למעברו לפנאתינאיקוס ב-17 ביולי 2008. בעונתו הראשונה בפנאתינייקוס עזר סילבה לקבוצה להעפיל לשמינית גמר ליגת האלופות. בענותו השנייה במועדון עזר סילבה לקבוצה לזכות באליפות הליגה היוונית ובגביע היווני.
במאי 2011 חתם סילבה בגרמיו הברזילאית לשנה וחצי, בנובמבר 2012 הסתיים חוזהו וסיים את דרכו בקבוצה. ב-9 בדצמבר 2012 חזר למועדון נעוריו אתלטיקו מיניירו, איתה זכה באליפות ברזיל ובגביע ליברטדורס.
סגנון משחק
סכם
פרספקטיבה
ז'ילברטו מכונה לעיתים "החומה בלתי נראית" (או "וולנטה") בברזיל.[6] במשחקיו הוא בדרך כלל ממקם את עצמו בין שני הבלמים והקישור מבלי למשוך תשומת לב, ובולם את התקפות היריבה לפני שזו תצבור מומנטום. בתפקידו, הוא מהווה חלק מהיחידה ההגנתית גם במדי הקבוצה וגם במדי הנבחרת. במשחקיו בשורות ארסנל וברזיל, שתיהן קבוצות המתמקדות בהתקפה, הוא כיסה את ה"חורים" המותירים הקיצוניים האחוריים והקשרים שנוטים לעזור פחות בהגנה. הוא מגיע עד למרכז הגנה כדי לחפות על הבלמים המרכזיים, שהם בדרך כלל לוסיו בברזיל וקולו טורה בארסנל, שני שחקנים הידועים בריצותיהם קדימה עם הכדור.
סגנון ההגנה של ז'ילברטו שונה משחקני קישור אחרים. בניגוד לקשרים החזקים בתיקולים, ז'ילברטו הוא פאסיבי בהגנתו. במקום לנסות לתקל, הוא מנסה להצמד לתנועותיו של התוקף, ובכך לדחוף אותו אחורה. משום כך, יש לו היסטוריה נקייה באופן יוצא דופן לקשר אחורי. היו לו שני רצפים של 45 משחקים בלי לקבל אפילו כרטיס צהוב בודד בזמן הקריירה שלו בארסנל.[31] מנטאליות זו הביאה לו גם שבחים וגם ביקורות.
ז'ילברטו מתמחה בעזרה בבלימת מסירות ארוכות, מאחר שהוא שומר אישית את חלוצי היריבה. הדבר חותך את אספקת הכדורים לחלוצים, ולכן מכריח את הקבוצה לשחק דרך הקישור, סגנון משחק שלא כל כך מתאים למסירות ארוכות.
למרות אחוז המסירות המדויקות הגבוה שלו,[32] מסירותיו תוארו כבלתי יציבות בעבר.[33] בדרך כלל הן יועדו לשחקני הקישור הקרובים אליו, כדוגמת ססק פברגאס, ומשום כך יש לו אחוז מסירות גבוה. למסירות הללו לא שמים לב, בעוד מסירות ארוכות ולא מדויקות מביאות לו תשומת לב שלילית, אם כי מקרים כאלו הם נדירים ולא פוגעים בסטטיסטיקת המסירות המדויקות שלו בצורה משמעותית.
לפי "פרוזואן", מערכת ניתוח נתונים המשמשת מאמני כדורגל, ז'ילברטו סילבה היה, יחד עם פול סקולס ממנצ'סטר יונייטד ופרנק למפארד מצ'לסי, אחד הקשרים הבודדים באנגליה שהגיעו ל"רמת האליטה של ליגת האלופות" מבחינת ביצועיהם.[34]
אופי וחיים אישיים
ז'ילברטו ידוע בספורטיביות האדיבה שלו וברוגע שלו על המגרש. הוא לעיתים נדירות, אם בכלל, מגיע לעימותים במהלך משחקים. הוא מתואר כאיש מנומס, מצפוני ואדיב למראיינים. הוא אמר שלאחר סיום קריירת הכדורגל שלו הוא רוצה "לגור בחווה קטנה עם כל משפחתו לידו ולרכב על סוס."[35](הקישור אינו פעיל)
ז'ילברטו הוא אחד מהפטרונים של "ליגת הרחוב", ארגון צדקה בריטי המארגן משחקי כדורגל לאנשים מחוסרי בית, פליטים ומחפשי מקלט. ביוני 2003 ז'ילברטו נסע לברזיל למסע משחקים עם 17 שחקני "ליגת הרחוב".[36] המסע כלל ביקור בעיר הולדתו לגווה דה פרטה ומשחקים נגד קבוצות מקומיות באצטדיון המרקנה.
ז'ילברטו הוא מוזיקאי נלהב. בזמנו החופשי הוא מנגן על מנדולינה וגיטרה. כאשר עבר לראשונה לאנגליה הוא לקח שיעורי מנדולינה וניגן בציבור בפאב מקומי בשכונת מגוריו. מאוחר יותר הוא עבר ללמוד לנגן על גיטרה.[37] בדומה לכדורגלנים ברזילאים רבים הוא מנגן מוזיקת סמבה עם חבריו בנבחרת ברזיל במנוחתם בין משחקים בינלאומיים.
לז'ילברטו יש דב נמלים על שמו בגן החיות של לונדון. ז'ילברטו הוא המאמץ של החיה, שקיבל מזוכה בתחרות בגן החיות. הכדורגלן תיאר את חברו הדרום אמריקאי בתור "אחי השעיר מעט יותר ממני!"[38]
סטטיסטיקות קריירה
| מועדון | עונה | פרמייר ליג | גביע ה-FA | גביע הליגה האנגלית | אירופה | אחרים | סך הכל | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | בישולים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| ארסנל |
2007/08 |
17 | 0 | 0 | 3 | 0 | 3 | 0 | 6 | 0 | 0 | 0 | 29 | 0 |
| 2006/07 | 34 | 10 | 1 | 3 | 0 | 1 | 0 | 9 | 1 | 0 | 0 | 47 | 11 | |
| 2005/06 | 33 | 2 | 1 | 1 | 0 | 3 | 1 | 10 | 1 | 1 | 0 | 48 | 4 | |
| 2004/05 | 13 | 0 | 1 | 2 | 0 | 0 | 0 | 1 | 0 | 1 | 1 | 17 | 1 | |
| 2003/04 | 32 | 4 | 1 | 3 | 0 | 1 | 0 | 8 | 0 | 1 | 0 | 45 | 4 | |
| 2002/03 | 35 | 0 | 2 | 3 | 0 | 0 | 0 | 12 | 2 | 1 | 1 | 51 | 3 | |
| סיכום בקבוצה | 159 | 16 | 6 | 12 | 0 | 6 | 1 | 45 | 4 | 4 | 2 | 226 | 23 | |
| מועדון | עונה | ליגת העל הברזילאית | — | — | — | — | סך הכל | |||||||
| הופעות | שערים | בישולים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| אתלטיקו מיניירו | 2001 | 24 | 3 | — | — | — | — | — | — | — | — | — | 24 | 3 |
| 2000 | 38 | 1 | — | — | — | — | — | — | — | — | — | 38 | 1 | |
| סיכום בקבוצה | 62 | 4 | — | — | — | — | — | — | — | — | — | 62 | 4 | |
| מועדון | עונה | ליגת העל הברזילאית | — | — | — | — | סך הכל | |||||||
| הופעות | שערים | אסיסטים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| אמריקה מיניירו | 1999 | 20 | 1 | — | — | — | — | — | — | — | — | — | 20 | 1 |
| 1998 | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | |
| ליגת המשנה הברזילאית | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | ||||
| 1997 | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | — | |
| סיכום | 241 | 21 | 6 | 12 | 0 | 6 | 1 | 45 | 4 | 4 | 2 | 308 | 28 | |
תארים
- עם ברזיל
- מונדיאל: 2002
- גביע הקונפדרציות: 2005
- קופה אמריקה: 2007, 2009
- עם אמריקה מיניירו
- ליגת המשנה הברזילאית: 1997
- עם אתלטיקו מיניירו
- אליפות מיניירו: 2000, 2013
- גביע ליברטדורס: 2013
- עם פנתייאקוס
- ליגת העל היוונית: 2009/2010
- הגביע היווני: 2010
- עם ארסנל
- מגן הקהילה:2002
- הגביע האנגלי: 2003
- אליפות הפרמייר ליג: 2004
- גביע האמירויות: 2007
- טורניר אמסטרדם: 2007
קישורים חיצוניים
- ז'ילברטו סילבה, באתר Transfermarkt
- ז'ילברטו סילבה, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- ז'ילברטו סילבה, באתר Soccerway
- ז'ילברטו סילבה, באתר BDFutbol
- ז'ילברטו סילבה, באתר WorldFootball.net
- ז'ילברטו סילבה, באתר National Football Teams
- ז'ילברטו סילבה, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל נבחרת ברזיל באתר קונפדרציית הכדורגל הברזילאית (בפורטוגזית)
- אודות ז'ילברטו ב-sambafoot.com
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.