Loading AI tools
שיטת הוצאה להורג מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זריקת רעל או "זריקה קטלנית", היא שיטת הוצאה להורג הנמצאת בשימוש מאז 1982, הנחשבת לעונש מוות "הומניטרי". שיטה זו באה לכאורה להחליף שיטות המתה הגורמות סבל רב, כאב ופחד למוצא להורג. ההוצאה להורג נעשית באמצעות הזרקת עירוי המכיל תרכובות שבה שילוב משולש של חומרים במינון גבוה: חומר הרדמה, חומר לשיתוק השרירים ורעל. התרכובת זורמת בכלי הדם של המוצא להורג ובאופן זה מביאה למותו. עלותה המשוערת של זריקת רעל המשמשת להוצאה להורג אחת יקרה משיטות אחרות.
השיטה משמשת בעיקר ברוב מדינות ארצות הברית. המוצא להורג הראשון שהומת בדרך זו היה צ'ארלס ברוקס ג'וניור. גזר דינו בוצע ב-7 בדצמבר 1982[1].
הנידון למוות נאזק לאלונקה בשכיבה ומחובר אליו מכשיר א.ק.ג. על מנת לפקח על כך שהמוות התבצע. כהכנה לעירוי, לאחר חיטוי מקומי, מוחדרת לוריד באמת ידו מחט עבה בציפוי פלסטיק ("ונפלון"). לעיתים גם לזרוע השנייה מוחדר צינור המשמש כגיבוי במקרה של תקלה בצינור העירוי העיקרי. עם קבלת הודעה המאשרת להתחיל בביצוע ההמתה, מפעיל הסגל הממונה על התהליך את המתג המזרים את העירוי אל מחזור דמו של הנידון למוות. מתקן העירוי בנוי כמעין שלוש מבחנות, בכל אחת מהן תמיסה שונה. אופן ביצוע ההמתה נעשה בשלושה שלבים:
בזה אחר זה ניתנים שלושת הסמים בזריקה לתוך הווריד באופן איטי:
מחקרים הראו כי לעיתים הכמות המוזרקת ממרכיב כימי זה קטנה, ובמצב זה אינה גורמת לאיבוד הכרה, אלא למצב של "עירפול" בלבד בו הנידון למוות מודע לסביבתו ויכול להרגיש לחלוטין בקורה לו לרבות כאב חזק הנובע מצריבת כלי הדם בזמן ההזרקה.[דרוש מקור] למרות ערעורים רבים בנושא זה החליט בית המשפט העליון בארצות הברית על כך שההליך חוקי.
בדרך כלל גורמת זריקת רעל לשינוי גוון העיניים והעור לצהבהב ולעיתים אף להקאה. זמן ההוצאה להורג בזריקת הרעל נמשך בדרך כלל כשבע דקות, אך לעיתים יכול התהליך להמשך אף עד לשעתיים.
לאחר ההכרזה על שעת מותו של הנידון למוות נשלחת גופתו לנתיחה שלאחר המוות.
לכאורה, החדרת העירוי וקביעת המוות הם עיסוק רפואי, אך הממסד הרפואי מתנגד בתוקף להשתתפותם של רופאים בתהליכי הוצאה להורג. זאת עקב ה"קו המנחה" בשבועת היפוקרטס, כי על פי כללי האתיקה הרפואית, תפקיד הרופא הוא לעזור לשפר את בריאותו של האדם ולא לעסוק בהמתתו.
ההוצאה להורג בזריקת רעל מעלה עניין רב ותהיות בקרב מגזרים שונים. ארגונים לזכויות האדם מתנגדים ומפגינים בנחרצות כנגד הוצאה להורג בדרך זו בפרט וכנגד הוצאות להורג בכלל.
בשנת 2006 בלבד, הוצאו להורג בזריקת הרעל 53 נידונים למוות בארצות הברית, ואילו בשנת 2007 בוצע גזר דינם של 42 אסירים שנידונו לעונש מוות בשיטה זו. בראשית העשור השני של המאה ה-21, ממתינים לביצוע הריגתם מעל לשלושת אלפים אסירים רק בארצות הברית.
בשנת 2010 התעורר דיון בארצות הברית כי ייתכן ששתי הזריקות הראשונות הניתנות לנידונים למוות ומטרתן להרדים לשתק ולמנוע כאב אינן יעילות. נוירולוגים ורופאים אחרים העוסקים בנושא סברו כי ייתכן והאסירים המקבלים את הזריקות מרגישים כאב וסבל מסוים עם קבלת הזריקה השנייה והשלישית, וכי הזריקה השנייה שמטרתה לשתק את מערכת השרירים אינה גורמת לאובדן תחושת כאב אלא רק גורמת לחוסר יכולת להגיב לכאב. עם התעוררות הדיון מספר ארגוני זכויות האדם טענו כי מקורה של הזריקה הוא בגרמניה הנאצית והשימוש בה כדרך הוצאה להורג מעביר את האסיר סבל וכאב רב והיא איננה הומנית. כתוצאה מהתעוררות הדיון, מספר רב של אסירים בארצות הברית ערערו על גזר דינם וביקשו שהוא יבוצע בדרך אחרת, ברוב המקרים דחו בתי המשפט בארצות הברית את הערעור בטענה שמטרתו לדחות את מועד ההוצאה להורג.
בפסק דין שניתן בבית המשפט הפדרלי בקליפורניה על ידי השופט ג'רמי פוגל נקבע, כי "היישום של זריקת רעל הוא פגום, אך ניתן לתיקון" והרעל גורם לכאב שניתן לכנותו "עונש אכזרי ויוצא דופן"[2]. ב-2006 ניתן פסק דין דומה בבית משפט פדרלי במיזורי, שקבע כי עונש מוות בזריקת רעל נוגד את החוקה. בית המשפט העליון של ארצות הברית לא פסל הוצאה להורג באמצעות זריקת רעל (כמו גם באמצעים אחרים, כגון הכיסא החשמלי, ירייה, תלייה או תא הגזים) אך לא דן בסוגיית הכאב הכרוך בהוצאה להורג בדרך זו.
השימוש בזריקת הרעל מופיע בסרטי קולנוע עלילתיים רבים. דוגמאות לכך:
כמו כן ישנם סרטים תיעודיים רבים העוסקים בנושא.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.