Loading AI tools
משפחה במחלקת הזוחלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זיקיתיים (שם מדעי: Chamaeleonidae) היא משפחה של לטאות מסדרת הקשקשאים. הזיקית מאופיינת בעיקר ביכולת לשנות את צבע עורה, בלשונה הארוכה, ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי ולהקנות לה שדה ראייה רחב, ממנו מקבל מוחה שתי תמונות שונות וברורות בו-זמנית. משפחה זו כוללת כ-220 מינים.
 זיקיתיים | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | לטאות |
| על־משפחה: | דמויי איגואנות |
| משפחה: | זיקיתיים |
| שם מדעי | |
 Chamaeleonidaeרפינסק, 1815 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
 | |
הזיקיות נפוצות בעיקר באפריקה, במיוחד באי מדגסקר בו מצוי המגוון הרחב ביותר של מיני זיקיות, ובאזורים טרופיים נוספים בעולם. מינים אחדים מצויים גם בדרום אירופה, המזרח התיכון ותת-היבשת ההודית. בישראל נפוצה הזיקית הים-תיכונית. בעבר יובאו לישראל שני מינים של זיקיות לגידול אשר נקראו זיקית תימנית וזיקית נמרית (פנתר). מינים שונים של הזיקית נפוצים במגוון רחב של אזורי מחיה: יערות גשם טרופיים והרריים, סוואנות וערבות. קיים מין של זיקית שחיה במדבר, זו היא זיקית נאמאקה.
הזיקיות הן בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, אם כי ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת.
בזכות גופה הפחוס מסוגלת הזיקית להתמתח ולהתכווץ בהתאם לתנאי הסביבה. בגפי הזיקית מצויות 3 אצבעות בצד אחד ו-2 באחר בצורה המזכירה צבת. זנבה הארוך והגמיש מותאם ללפיתת ענפים. לזיקית אין פתח חיצוני לאוזן וגם לא עור התוף, אך היא איננה חירשת ומסוגלת לשמוע בטווח של 200–600 הרץ.
לשון הזיקית ארוכה מאוד, באורך של בין פי אחד וחצי לבין פי שניים מאורך גופה כולל הזנב. הלשון נשלחת אל הטרף במהירות רבה, כ-0.07 שניות.
הזיקית הקטנה ביותר היא גם הזוחל הקטן ביותר בעולם – זיקונית ננסית שאורכה 30 מ"מ. הגדולות ביותר הן זיקית תימנית (Chamaeleo calyptratus), זיקית ענק מלגשית (Furcifer oustaleti) וזיקית פארסון (Calumma parsonii) שאורכן עד 68.5 ס"מ.
הזיקית מחליפה את צבעה בהתאם לטמפרטורה, מצבה הנפשי ולאיתות חברתי. כמו כן, ניתן לומר כי שינוי הצבע עוזר גם להסוואה אך לא זה העיקר. זיקית מאוימת או פוחדת תהיה שחורה או בצבע חום כהה, במצב נינוח יותר היא תהיה ירוקה, נקבה פנויה לחיזור תגוון את הופעתה בנקודות צהובות[1]. נקבה מעוברת תהיה שחורה עם נקודות צהובות (ובמצב זה יידחו ניסיונות התקרבות של זכרים) הצבע הבוהק הוא אמצעי לביסוס מעמד בין הזכרים. הזיקית מגיבה גם למזג האוויר בשינוי צבע: בשעות הבוקר הקרירות, כאשר על הזיקית לקלוט את אור השמש כדי להתחמם, היא נוטה לצבעים כהים הבולעים ביעילות את הקרינה, ומסייעים לה להגיע במהירות לחום הגוף האופטימלי.[2]
מנגנון שינוי הצבע
בעורה של הזיקית שלוש שכבות מסוגי תאים שונים היוצרים את הגוון: בשתי השכבות התחתונות מצויים תאים כרומטופורים – בשכבת העור הפנימית ביותר שוכנים תאי מלנין (melanophores), המייצרים את אותו פיגמנט כהה המצוי גם בעורם של בעלי חוליות רבים אחרים. מה שמייחד את הזיקית הוא שלוחות של תאי המלנין, המסתעפות מעלה לשכבת העור העליונה. בעת הצורך, על פי אות עצבי או הורמונלי, יוזרם המלנין דרך הבליטות הללו כך שיכסה את הצבעים האחרים. למלנין תפקיד חשוב בשמירה על הטמפרטורה. מעל שכבת המלנין מצויים תאים בעלי פיגמנט צהוב.
בשכבה העליונה מצויים תאים המכילים סריגים העשויים גבישי גואנין מזעריים. שינוי הצפיפות בין הגבישים משנה את האור המוחזר ובכך משתנה גוון עורה של הזיקית. כאשר הזיקית שלווה ורגועה הצפיפות בין הגבישים גבוהה והאור מוחזר באורכי גל קצרים (גוון כחול/ירוק), לעומת זאת, כאשר הזיקית מתרגשת הגבישים מתרחקים זה מזה והאור מוחזר באורכי גל ארוכים (ירוק/צהוב/כתום/אדום). שילוב בין הפיגמנט הצהוב מהשכבה התחתונה לבין האור הכחול המוחזר בשכבה העליונה יוצר את הגוון הירוק המוכר של הזיקית.
הזיקית ניזונה בעיקר מחרקים כגון: חגבים, חרגולים, גמלי-שלמה, זבובים, זחלים ובעיקר פרפרים. כמו כן היא גם ניזונת מעלים וצמחים מיוחדים. הזיקית מעדיפה מים זורמים על פני מים עומדים.
לפי אריסטו, הזיקית משנה את צבעיה כשהיא בולעת אוויר. האמונה בכך שהזיקית ניזונה מאוויר מופיעה גם בכתבי אובידיוס[3] ופליניוס הצעיר הרומאים. מקור השם העברי ב"זקיתא" המוזכרת במסכת סנהדרין כחיה שנח לא ידע במה להאכיל עד שפעם אכלה תולעת שנפלה מרימון ומאז חתך לה נח ירק מתולע למאכל
האי זקיתא, לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד, הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה, אכלה. מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע, אכלה
.
לדעת חוקרים רבים, הזיקית כלולה ברשימת שמונת השרצים, רק שיש ויכוח מי היא מבין השמות שברשימה. רס"ג סבור שזו החומט[4]. לדעת אהרוני ה"כוח" שמוזכר ברשימת השרצים זה הזיקית[5]. פליקס חושב שהיא ה"תנשמת" המוזכרת ברשימת השרצים. על פי פליקס שמה של הזיקית בתנ"ך מגיע מקולות הנשיפה הידועים שהיא משמיעה כשהיא חשה מאוימת[6] (זיק בעברית עתיקה = רוח). מנגד יש כאלה שלא מסווגים את הזיקית ביחד עם השרצים, יש אף כאלו שטוענים שלא ייתכן שהיא תהיה ברשימה היות שאין עליה די בשר שיהיה צריך לאוסרו[7].
מנדלי מוכר ספרים זיהה את ה"זקיתא" עם ה-Chamaeleon "הכמיליון שניזון מן הרוח, ועל כן נקרא בפי העם זיקית, כי דרכו לאכול תולעים ושרצים"[8].
ידועים אגדות באזורי המזרח התיכון שהזיקית מקללת את אויביה בקולות הנשיפה שהיא משמיעה. בתרבויות אפריקאיות רבות יש אמונה שאסור להרוג זיקיות, כנראה בגלל כוח הנזק הרב הטמון בהן[9].
_(8603071067).jpg)
.jpg)
כיצד הזיקית משנה את צבעה, בביצוע הערוץ Veritasium, סרטון באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
