רודולף ורבה

רודולף ורבה (בצ'כית: Rudolf Vrba;‏ 11 בספטמבר 1924 – 26 במרץ 2006) היה פרמקולוג קנדי, יהודי יליד סלובקיה. אחד מן המעטים שהצליח לברוח ממחנה ההשמדה אושוויץ, והראשון שדיווח לעולם המערבי על מעשי הזוועה של הנאצים במחנה, ועל תוכנית ההשמדה המתוכננת של יהדות הונגריה. בשנת 1998, זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.^[1]

רודולף ורבה
Rudolf Vrba

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	11 בספטמבר 1924 טופולצ'אני, סלובקיה
פטירה	27 במרץ 2006 (בגיל 81) ונקובר, קנדה
שם לידה	Walter Rosenberg
מדינה	קנדה, צ'כוסלובקיה
מעסיק	אוניברסיטת קולומביה הבריטית
בן או בת זוג	Gerta Vrbová (1947–1957)
פרסים והוקרה	הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (1 בינואר 2007) דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת חיפה (1998)

קורות חיים

ורבה נולד בשם ולטר רוזנברג בשנת 1924 בעיירה טופולצ'אני שבסלובקיה.

ב-1939 גורש מבית הספר התיכון בעקבות חוקי נירנברג שנחקקו בארצו, במרץ 1942 קרע ורבה בן השבע עשרה את הטלאי הצהוב משרוול חולצתו ועזב את ביתו בכוונה להגיע לאנגליה ולחופש. כשבכיסו 10 לירות שטרלינג שנתנה לו אמו למימון נסיעתו^[2] תכנן להגיע לגבול הסלובקי בדרכו להונגריה ומשם לאנגליה, אך נתפס והוכה בידי שומרי הגבול ונשלח למחנה נובקי שבצ'כוסלובקיה. הוא הצליח לברוח משם, אך נתפס והוחזר.

ב־14 ביוני 1942 נשלח ורבה מנובאקי למיידנק ושבועיים לאחר מכן, ב-30 ביוני, נשלח למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ; מספר האסיר שלו היה 44070. בשלב מסוים הצטרף לקומנדו "קנדה" - המקום בו מוינו חפציהם של הקורבנות שהגיעו ואוחסנו לצורך העברתם לממשלה הגרמנית, שם שירת הן במחנה האם אושוויץ והן במחנה בירקנאו הסמוך. השירות ב"קומנדו קנדה", והצטרפותו בשלב מאוחר יותר למחתרת ההתנגדות שפעלה באושוויץ, אפשרו לורבה לשרוד בתנאים סבירים באופן יחסי, אך חשוב מכך, אפשרו לו לעקוב ולאגור פרטים רבים על מספר היהודים המושמדים, ואופן ההשמדה, וכן לגלות את תוכניות הגרמנים להשמדה עתידית, דבר שהעניק לו את הדחף הרב להימלט מהמחנה על מנת לספר אותן לעולם הרחב.

הבריחה מאושוויץ

כבר בהגיעו לאושוויץ בחודש יולי 1942 גמלה בליבו ההחלטה להימלט מהמחנה. לאחר שאולץ יחד עם אלפי אסירים במחנה לצפות בהוצאות להורג של אסירים שנמלטו ונתפסו, הבין שהקושי אינו רק בעצם הבריחה אלא גם במניעה כישלונה.^[3] בתחילת שנת 1944 הבחין ורבה בהכנות ותכונה רבה. הוא שמע את אחד השומרים השתויים פולט אמירה על כך שהוא מצפה בקוצר רוח לבואו של "הסלאמי ההונגרי". ורבה החליט לברוח כדי "להזהיר את ההונגרים, לקומם אותם".

בערב פסח, 7 באפריל 1944, נכנסו ורבה וחברו אלפרד וצלר (אסיר מספר 29162) למקום מסתור, שהיה למעשה חלל בערימת עצים. ורבה ווצלר נכנסו לחלל כששני אסירים פולנים סוגרים מעליהם את מקום המסתור בקורות עצים. ורבה הניח בחריצים שבין קורות העץ טבק רוסי שנטבל בנפט, פתרון נגד כלבי הגישוש של הנאצים בהם נעזרו בחיפושיהם אחר הנמלטים. ורבה וחברו ידעו כי הנאצים מחפשים את הנעדרים כשלושה ימים בתחום המחנה, ולאחר מכן מעבירים את האחריות לרשויות שמחוץ למחנה, ואכן לאחר שלושה ימים, ב-10 באפריל, יצאו השניים ממקום מחבואם בשעות הערב ונמלטו אל החופש. לאחר מסע מפרך ומסוכן שנמשך 11 יום, הם הגיעו לז'ילינה שבסלובקיה, שם פגשו את הנהגת הקהילה היהודית.

הפרוטוקולים של אושוויץ

השניים הופרדו ותוחקרו על ידי ראשי הקהילה, שרשמו מפיהם את מה שכונה לאחר מכן "דו"ח אושוויץ" שהיה חלק מ"הפרוטוקולים של אושוויץ". הדוחות יצאו מסלובקיה, ולפי ורבה הגיעו לידי ממשלות הברית כבר בחודש יוני 1944.

בדו"ח זה תוארו דרכי השמדת היהודים באושוויץ והודגש מספרם הרב של הנרצחים. בנוסף, הזהיר הדו"ח שהגרמנים מתכננים לשלוח למחנה את 800 אלף יהודי הונגריה. המידע התבסס על שיחת שומרים ששמע ורבה ובה דובר על "מיליון יחידות" הצפויות להגיע למחנה. האזהרה בדו"ח התאמתה זמן קצר לאחר מכן, כשהתחיל משלוח יהודי הונגריה לאושוויץ. מחברי הדו"ח קראו לבעלות הברית להפציץ את אושוויץ, ובכך לעכב ולא לאפשר את המשך את הטבח השיטתי ביהודים.

תגובות בעלות הברית לפרוטוקולים

הדו"ח שכתבו ורבה ווצלר הופץ במספר עותקים, בתקווה שיגיע לידי בעלות הברית. ב-16 ביוני 1944 הגיע עותק של הדו"ח למשרד החוץ האמריקאי. יומיים אחר-כך שודרו פרטים ראשונים מהדו"ח ב-BBC. ואולם, בעלות הברית בחרו להתעלם מקריאתם של מחברי הדו"ח להפציץ את אושוויץ, והשמדת היהודים במחנה נמשכה. מעל מיליון איש הושמדו באושוויץ עד לקיץ 1944, כ-90% מהם היו יהודים.

לאחר פרסום הפרוטוקולים

לאחר פרסום הדו"ח, הצטרף ורבה לפרטיזנים הצ'כוסלובקים ונלחם עד תום מלחמת העולם השנייה תחת פיקודו של מילן אוהר. הוא עוטר במדליית הגבורה הצ'כוסלובקית, באות ההתקוממות הסלובקית הלאומית ואות הלוחם הראוי לשבח. לאחר המלחמה הוא למד כימיה בפראג וסיים לימודי דוקטורט בשנת 1951.

ורבה ברח מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית בשנת 1958, עלה לישראל ועבד כשנתיים במכון ויצמן ברחובות.^[4] לאחר מכן בחר לעבוד בלונדון, עבר לבוסטון, ולבסוף התמנה לפרופסור חבר לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה הבריטית שבונקובר, קנדה. ורבה פרסם את סיפור בריחתו מאושוויץ בספרו "איני יכול לסלוח" בשנת 1963. בספרו, ציין כי על אף שתוכן הדו"ח אותו כתב עם אלפרד וצלר בסוף אפריל 1944 היה בידי ההנהגה היהודית בסלובקיה, ובהונגריה, כבר בראשית מאי 1944, לפני תחילת הגירושים המאסיביים מהונגריה, לא הופץ המידע בקרב המועמדים להשמדה. הוא סבר כי שבירת סוד מחנה אושוויץ הייתה מונעת השמדתם של יהודים רבים.

ורבה הרבה להעיד במשפטים נגד פושעים נאצים. הוא נפטר בוונקובר שבקנדה.

פרסום המקרה במדינת ישראל

בשנת 1998, יזמה פרופ' רות לין (אנ') מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לרודולף ורבה, וכן את פרסום ספר זיכרונותיו "ברחתי מאושוויץ" (בתרגומם של יהושע בן עמי ושלומית קדם).

במאמרה משנת 2004^[5] ובספרה (שפורסם בשפה האנגלית באותה שנה),^[6] תיארה פרופ' לין את היעדר סיפור דו"ח ורבה-וצלר בספרי לימוד ההיסטוריה בישראל עד שנת 1998, אז פורסם ספרו של ורבה בשפה העברית.

לעומתה, טען פרופ' יהודה באואר כי קיום הדו"ח לא הוסתר.^[7] עם זאת, הוא הביע את הערכתו לוורבה ולפועלו, ובריאיון לעיתון "מקור ראשון" משנת 2006, אף צוטט באומרו כי "הסיפור צריך להיכתב בספרי הלימוד לבתי הספר. מדובר במעשה גבורה בלתי רגיל".^[8]

ראו גם

• דו"ח ורבה-וצלר

לקריאה נוספת

• רודולף ורבה (1994), ההכנות לשואה בהונגריה: דיווח על ידי עד ראייה (תרגם: יהושע בן עמי; ערכה: יעל זיידמן), ונקובר: University of British Columbia.
• רודולף ורבה (1998), ברחתי מאושוויץ / בהשתתפות אלן בסטיק (תרגמו מאנגלית: יהושע וייס בן עמי ושלומית קדם; עריכה לשונית: גבריאלה אביגור-רותם), אוניברסיטת חיפה.

Linn, Ruth (2011). "Rudolf Vrba and the Auschwitz Reports: Conflicting Historical Interpretations". In Braham, Randolph L.; vanden Heuvel, William .J (eds.). The Auschwitz Reports and the Holocaust in Hungary. New York: Columbia University Press. pp. 153–210. ISBN 978-0-88033-688-8.

• Linn, R. (2006, September). Against all hope - Escaping Auschwitz, escaping memory . The 2nd Global Conference on Hope: Probing the Boundaries. Mansfield College, Oxford.
• Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4130-7.
• Linn, Ruth (2003). "Genocide and the politics of remembering: the nameless, the celebrated, and the would-be Holocaust heroes". Journal of Genocide Research. 5 (4): 565–586. doi:10.1080/1462352032000149503. ISSN 1462-3528.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רודולף ורבה בוויקישיתוף

• אורי ברייטמן, אלוהים הארור, באתר חופש, קטע מספרו של ורבה
• אורי דרומי, מדינת הקסטנרים שלכם, באתר הארץ, 25 בינואר 2005
  • רות לין, קריאת ביניים - תשובה לאורי דרומי, באתר הארץ, 2 בפברואר 2005
• ידיעות על מותו:
  • רודולף ורבה הלך לעולמו, באתר וואלה, 1 באפריל 2006
  • Linn, Ruth (13 באפריל 2006). "Obituary: Rudolf Vrba". the Guardian. נבדק ב-2017-10-15. {{cite news}}: (עזרה)
  • Martin, Douglas (7 באפריל 2006). "Rudolf Vrba, 81, Auschwitz Witness, Dies". New York Times. נבדק ב-2017-10-15. {{cite news}}: (עזרה)
• רודולף ורבה (1924-2006), דף שער בספרייה הלאומית

על טענותיה של רות לין בנושא הדחקת ורבה בספרי הלימוד בשפה העברית

• רות לין, ‏הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 163–184
  • יהודה באואר, ‏תגובה על מאמרה של רות לין, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 185–189
• יצחק לאור, "אושוויץ, שמעתי שאת במודה", הארץ, 24 בדצמבר 2004
• קטעי וידאו עם דיון בהשתתפות יהושע בן עמי, ד"ר מיכל שקד ופרופ' רות לין חלק א'(הקישור אינו פעיל) וחלק ב'(הקישור אינו פעיל).
  • עדותו של פיליפ פנחס פרוידיגר במשפט אייכמן, סרטון באתר יוטיוב
• רוברט פילפוט, היהודי שברח מאושוויץ כדי להזהיר את העולם, באתר זמן ישראל, 7 באוקטובר 2022
• על רוודלף ורבה ועל ספרו "ברחתי מאושוויץ".

הערות שוליים

1. מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אתר אוניברסיטת חיפה
2. "ברחתי מאושוויץ", רודולף ורבה ואלפרד וצלר, הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן,1997, עמ' 37
3. Jonathan Freedland, 13, The Escape Artist, HarperAudio, 2022
4. Barkat, Amiram (2 April 2006). "Death camp escapee Vrba dies at 82", Haaretz.
5. רות לין, ‏הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 163–184
6. Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4130-7.
7. יהודה באואר, ‏תגובה על מאמרה של רות לין, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 185–189
8. אתי אלבוים, "עם ישראל אוהב גיבורים מתים", באתר מקור ראשון, ‏15 במאי 2006