התכבדו מכובדים

התכבדו מכובדים, הוא שמה של תפילה, שחיברו חז"ל^[1], כדי לאומרה, טרם כניסתו של אדם לבית הכסא. כיום לא נהוג לאומרה.

התכבדו מכובדים
הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים, קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, שְׁמָרוּנִי שְׁמָרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, כִּי כֵן דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם:

רקע

על פי המסורת היהודית, אדם הנוהג בקדושה, ישנם מלאכים המלווים אותו בכל דרכיו. הדבר נלמד מהפסוק: ”כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ” (ספר תהילים, פרק צ"א, פסוק י"א). מכיוון שבזמן שהאדם נכנס לבית הכיסא, אין המלאכים יכולים ללוותו, שכן אין הם נכנסים למקום שאינו נקי, מן הראוי שהוא יתנצל בפניהם, ולשם כך תקנו חכמים את התפילה^[2]. לפי שיטת הרמב"ם, המלאכים הם המצוות המזכירות לאדם להינצל מן החטא. כך גם כאן, הפנייה בברכה היא אל מחשבותיו של האדם.

נוסחים שונים

נוסח התפילה הידוע, הוא הנוסח המופיע אצל הרמב"ם, (משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה ה').

התלמוד מביא עוד שני נוסחים

• נוסח הברייתא - ”הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים, מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְפּוּ מִמֶּנִּי, עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי, וְאָבֹא אֲלֵיכֶם”
• נוסחו של אביי - (אביי חושש שמא לאחר התבטאות שכזאת, ינטשו המלאכים את האדם המתפנה, בעודו בבית הכיסא, ועל כן הציע את הנוסח הבא: ”הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים, מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁמָרוּנִי שְׁמָרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סְמָכוּנִי סְמָכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי הַמְתִּינוּ לִי, עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם”

התפילה בימינו

רבי יוסף קארו בספרו "שולחן ערוך", בחלק אורח חיים אומר: "כשיכנס לבית הכיסא יאמר: "התכבדו מכובדים" וכו', ועכשיו לא נהגו לאומרו". הנימוק לכך הוא שבימינו, האנשים אינם מוחזקים לצדיקים כאלו שמלאכים מלווים אותם, וכן אינם בקדושה כל הזמן.

רבי יעקב חיים סופר בספרו "כף החיים", מביא בשם אחד האחרונים, כי המגיד הורה לרבי יוסף קארו, לומר "התכבדו מכובדים", אך מיישב את הסתירה בכך שהייתה זאת הוראה פרטית, ולא הוראה לרבים.

האר"י ממליץ על אמירת התפילה כסגולה, לבל יהרהר בדברי תורה בהיותו בבית הכיסא.

המקובל רבי נתן שפירא הירושלמי, בספרו "מצת שמורים", קושר את נושא תפילת "התכבדו מכובדים" למצוות ציצית, ולמלאכים הנוצרים מהארתה של מצווה זו^[3].

”מלאכים אלו מלווים את האדם ובעת שנכנס האדם לבית הכיסא הם נפרדים ממנו וממתינים בחוץ. לכן צריך להיזהר שבכל פעם שיכנס לבית הכיסא שיאמר התכבדו וכו'. כי הוא טוב לאומרם כדי להעביר ממנו רוח הטומאה ומחשבות רעות, ויהיה לבו פתוח תמיד לדברי תורה ללמוד אותה בקדושה ובטהרה”.

רבי נתן שפירא מדגיש כי יש לנהוג כדבריו, שהם ההפך ממה שכתב האבודרהם בשם הריב"ש^[4].

בעל "ערוך השולחן" סבור כי אף בימינו "האיש הקדוש היושב על התורה, בקדושה ובטהרה צריך לומר את נוסח התכבדו מכובדים...".

אמנם, יש מי שיאמר שאמירת "התכבדו", אפילו על ידי אנשים שכל עיסוקם בתורה, יש בכך משום יוהרה, אך כבר פסק רבי אברהם צבי הירש אייזנשטט בספרו פתחי תשובה, כי מאחר שאין התפילה נאמרת בפני רבים, אלא בפרטיות ובשקט, אין בכך משום יוהרה.

ב"ילקוט יוסף" מעיד הרב יצחק יוסף כי אביו הרב עובדיה יוסף, לא נהג לומר תפילה זאת.

ראו גם

• ברכת אשר יצר

קישורים חיצוניים

• יעקב צ. מאיר, האם בית הכיסא הוא מקום ראוי לכניסת מלאכים, באתר הארץ, 12 בפברואר 2016

הערות שוליים

1. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'
2. רש"י, שם.
3. על פי הקבלה, כל מצווה שאדם מקיים בקדושה על כל פרטיה ודקדוקיה, נגרם בכך הארה גדולה, ולאחר שמסתלקת ההארה, נבראים ממנה מלאכים
4. הריב"ש כידוע היה מתנגד גדול לקבלה