Loading AI tools
מלחמת אזרחים באפגניסטן ב-2021 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השתלטות הטליבאן מחדש על אפגניסטן הייתה התוצאה של מסע הכיבושים של ארגון הטרור טליבאן, שהתרחש במקביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן.[1] ההשתלטות החלה במאי 2021 והושלמה עם נפילת קאבול באוגוסט, שלושה חודשים לאחר מכן.
 | |||||||||||||
| תאריכים | 1 במאי 2021 – 16 באוגוסט 2021 (108 ימים) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אפגניסטן | ||||||||||||
| עילה |
נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן  | ||||||||||||
| תוצאה | עליית הטליבאן לשלטון אפגניסטן | ||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
בשלושת החודשים הראשונים התקדם הטליבאן משמעותית בהרחבת שליטתו באפגניסטן, והגדיל את מספר המחוזות שבשליטתו מ-73[2] ל-223.[3] ב-10 באוגוסט 2021, הטליבאן כבר שלט בכ-65% משטחה של אפגניסטן.[4] באותו היום העריכו גורמים אמריקאיים כי בירת אפגניסטן, קאבול, עלולה ליפול לידי הטליבאן בתוך 30 עד 90 יום.[5] חרף הערכות אלה, כבר כעבור 5 ימים, ב-15 באוגוסט, נכנסו כוחות הטליבאן אליה[6] ותוך מספר שעות כבשו אותה. לאחר כניסתם לבירה, אשרף גאני אחמדזאי שעזב לטג'יקיסטן השכנה קודם לכן,[7] נאלץ לוותר על השליטה במדינה לטובת ממשלת מעבר זמנית בראשות הטליבאן.[8]
 |
ראו גם – נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן (2021) |
בספטמבר 2020 שוחררו למעלה מ-5,000 שבויים אנשי טליבאן, מתוכם 400 מואשמים אשר הואשמו או הורשעו בפשעים חמורים (כולל רצח),[9] על ידי ממשלת אפגניסטן במסגרת הסכם דוחא (אנ')[10] בין ארצות הברית לטליבאן. על פי המועצה לביטחון לאומי באפגניסטן, רבים מהאסירים המשוחררים חזרו לשדה הקרב כחלק מכוחות הטליבאן.[11]
לדברי המומחים, הטליבאן הצליח להעביר את כוחותיו בחופשיות ברחבי אפגניסטן לאחר הסכם דוחא כמעט ללא התערבות מצד כוחות הממשלה האפגנית.[12]
בחודש מאי, הטליבאן כבש 15 מחוזות אפגניים, כולל ג'אלרז, נירך ומיידאן ורדכ.[13] בין האתרים שנתפסו היה סכר דאחלא[13], הסכר השני בגודלו באפגניסטן. במהלך החודש נהרגו במהלך ההתנגשויות עם הטליבאן 405 חיילי א-נאס"ף (כוחות הביטחון הלאומי האפגני) ו-260 אזרחים, בעוד שמשרד ההגנה האפגני טען שנהרגו 2,146 לוחמי טליבאן.[14]
בסוף מאי, פורטוגל, סלובניה, ספרד ושוודיה משכו לחלוטין את כוחותיהן מאפגניסטן.[15]
בחודש יוני, הטליבאן החזיק ב-69 מחוזות ונכנס לערים קונדוז ופול-י ח'ומרי. העיר מזאר-י שריף הייתה נצורה על ידי הטליבאן. בין האתרים שנתפסו בידי הטליבאן היה מעבר הגבול העיקרי של אפגניסטן עם טג'יקיסטן ומחוז סיידאבאד. מבחינת ציוד, הטליבאן תפס 700 משאיות ו-HMMWV של כוחות הביטחון האפגנים, כמו גם עשרות כלי רכב משוריינים ומערכות ארטילריה.
מטוס מיל מי-17 של חיל האוויר האפגני הופל על ידי הטליבאן. ב-16 ביוני הוציאו לוחמי הטליבאן להורג 22 חיילי קומנדו של הצבא האפגני לאחר שנכנעו בעיר דובלט עבאד. במהלך העימותים עם הטליבאן בחודש יולי נהרגו 703 חיילים מכוחות הביטחון הלאומי האפגני ועוד 208 אזרחים, בעוד שמשרד ההגנה האפגני טען כי נהרגו 1,535 לוחמי טליבאן.[14] ב-19 ביוני הורה הנשיא אשרף גאני אחמדזאי על החלפתם של שר הביטחון ושר הפנים, והדחתו של רמטכ"ל הצבא הלאומי האפגני. עד סוף חודש יוני, כל כוחות הצבא הזרים עזבו את אפגניסטן למעט כוחות צבא בריטניה, טורקיה, וארצות הברית.
ב-27 ביוני, מחוז שינווארי ומחוז גורבאנד נפלו בידי הטליבאן, לאחר שלפחות 50 חיילים אפגניים נכנעו ונשבו. באותו יום נפלו גם המחוזות רוסטאק, שורטפה וארגיסטן.
בחודש יולי, הטליבאן אחז ב-64 מחוזות, ונכנס לערים השנייה והשלישית בגודלן במדינה, קנדהאר והראת בהתאמה. במהלך החודש נהרגו 335 מאנשי כוחות הביטחון הלאומי האפגני ו-189 אזרחים במהלך העימותים עם הטליבאן, בעוד שמשרד ההגנה האפגני טען כי נהרגו 3,159 לוחמי טליבאן. כ-1,500 חיילים אפגנים נטשו לטג'יקיסטן, כך דווח על פי שליח מארגון האמנה לביטחון משותף שלה.[16] כלי תקשורת איראניים דיווחו כי כ-300 חיילים ואזרחים אפגניים חצו את הגבול ונכנסו לאיראן על מנת להימלט מהטליבאן.
ב-1–2 באוגוסט נפלו אזורי סאפיאן, קאלה-א-קוהנה וקאריז בפאתי לשקר גאה לידי הטליבאן. עימותים בין הטליבאן לכוחות הממשלה התקיימו גם בפרוורי העיר, כאשר חיל האוויר האפגני וחיל האוויר של ארצות הברית תקפו עמדות של הטליבאן. ב-3 באוגוסט נהרגו 40 אזרחים ויותר מ-100 נפצעו בלחימה.[14] המורדים החלו לתקוף גם את נמל התעופה בעיר. בינתיים, הממשלה שלחה תגבורת כדי למנוע את נפילת העיר לידי המורדים. החל מ-5 באוגוסט נהרגו 115 אנשי כוחות הביטחון הלאומיים האפגניים ו-58 אזרחים במהלך העימותים עם הטליבאן, בעוד שמשרד ההגנה האפגני טען כי נהרגו 3,197 לוחמי טליבאן מתחילת החודש.[14]
ב-12 באוגוסט כבש הטליבאן את העיר ע'זני, מה שהפך אותה לבירת המחוז העשירית שנפלה תוך שבוע. מושל מחוז ע'זני נעצר עד מהרה. באותו היום הציע השלטון המרכזי הצעה של "חלוקת סמכויות" במקום הפסקת אש. הטליבאן דחה הצעה זו וקבע כי הוא רוצה להקים אמירות איסלאמית חדשה. באותו היום בשעת לילה מאוחרת נפלה הראת, העיר השלישית בגודלה באפגניסטן ובירת המחוז. בשלב זה, שלטו הטליבאן ב-11 מתוך 34 בירות המחוזות באפגניסטן. הטליבאן פתחו גם הם בתקיפה על קאלה א-נאו, וכבשו את העיר.
ב-15 באוגוסט נכנסו כוחות הטליבאן ללא התנגדות לג'לאלאבאד, בירת מחוז ננגרהאר. הייתה זו עיר הבירה הפרובינציאלית שנפלה, וכיבושה הותיר את קאבול כעיר הגדולה האחרונה שעדיין בשליטת ממשלת אפגניסטן. זמן קצר לאחר מכן נפלו בידי הטליבאן גם הערים ח'וסת, צ'אריקאר, פארון ובמאן.
ערך מורחב – נפילת קאבול (2021).png)
ב-15 באוגוסט, על אף הצהרת הטליבאן כי "אין לו כוונה לקחת את הבירה האפגנית בכוח", כוחותיו נכנסו לפאתי קאבול ממספר כיוונים, כולל מחוז קלקאן, מחוז קראבאג ומחוז פגמן.[17] מסוקי בואינג CH-47 וסיקורסקי UH-60 בלקהוק החלו לנחות בשגרירות האמריקאית בקאבול על מנת לבצע פינויים של נפגעים ושל מסמכים מסווגים.[18] המקומיים דיווחו כי לוחמי הטליבאן מתקדמים לאזורים העירוניים למרות ההצהרות הרשמיות של מנהיגיהם.[19] לאחר מספר עימותים, המורדים לכדו את בית הסוהר פול-צ'ארחי (אנ'), בית הסוהר הגדול באפגניסטן, ושחררו את כל האסירים, ביניהם אנשי המדינה האסלאמית ואל-קאעדה, על פי הדיווחים.[20]
בהודעת משרד הפנים האפגני נמסר כי נשיא אפגניסטן גאני וסגנו החליטו לוותר על השלטון וכי תקום ממשלה זמנית בראשות הטליבאן במהלך העברת השלטון;[21][8] הנשיא לשעבר חאמיד כרזאי היה חלק מצוות המשא ומתן.[22] מאוחר יותר באותו היום ארמון הנשיאות של קאבול, הארג, פונה מכל יושביו. בינתיים הגיע סגן מנהיג הטאליבן עבד אל-ע'ני בראדר לשדה התעופה בקאבול כדי להכין את השתלטות הממשלה.[23] בערך בשעה 20:30 שעון מקומי עלו דיווחים על כך ששגרירות ארצות הברית בוערת באש. השגרירות פרסמה הצהרה חמורה לאזרחי ארצות הברית באזור להסתתר. מזכיר המדינה אנתוני בלינקן הודיע כי השגרירות תועבר לנמל התעופה של קאבול.[24] מדינות נוספות הודיעו על כוונתן לפנות את השגרירויות שלהן, דוגמת ספרד, גרמניה, בריטניה והולנד.[25]
ב-15 באוגוסט דווח כי גאני וסגנו עזבו לטג'יקיסטן.[7][26] עזיבתו של גאני את אפגניסטן ספגה ביקורת מצד תושבים אפגנים רבים וגם מחוץ למדינה.[27][28] ניקיטה אישצ'נקו, דובר השגרירות הרוסית בקאבול, טען כי גאני נמלט מאפגניסטן עם ארבע מכוניות ומסוקים מלאים בכסף.[29] מאוחר יותר מסר הנשיא גאני הודעה מאיחוד האמירויות הערביות, לשם נמלט, ובה אמר כי הוא עזב על פי עצת עוזריו בממשלה כדי להימנע ממקרה של לינץ' (הנשיא האפגני מוחמד נג'יבאללה (אנ') נתלה בפומבי בצל ההשתלטות הקודמת של הטליבאן בשנת 1996).[30] הוא הכחיש את הדיווחים לפיהם לקח איתו סכומים גדולים של כסף, וציין כי עבר דרך המכס בהגיעו לאיחוד האמירויות.[31]
מאוחר יותר ב-15 באוגוסט, מטוס סופר טוקאנו (אנ') של חיל האוויר האפגני ומיג-29 של חיל האוויר האוזבקי התנגשו זה בזה באוויר, ושניהם התרסקו במחוז סורקסונדאריו שבאוזבקיסטן. הטייסים שהיו בשני המטוסים נפלטו מהם ונחתו עם מצנחים.[32] מוקדם יותר באותו היום, אוזבקיסטן מסרה כי היא עיכבה 84 חיילים אפגנים שחצו את הגבול בחיפוש אחר סיוע רפואי בעודם נמלטים ממתקפות הטליבאן.[33]
ב-16 באוגוסט, דובר הטליבאן מוחמד נאים סיפר בריאיון לאל-ג'זירה כי תמה המלחמה באפגניסטן. הוא הוסיף כי הטליבאן השיגו את מטרתם; הם לא יאפשרו שימוש בשטחה של אפגניסטן נגד אף אחד, וגם לא רוצים לפגוע בעוד מישהו.[34] באותו היום, משרד התובע הכללי באוזבקיסטן הודיע כי בסך הכול 22 מטוסים ו-24 מסוקים שהובילו 585 אנשי צבא אפגניים הגיעו לאוזבקיסטן. בנוסף, 158 חיילים אפגנים חצו את הגבול לאוזבקיסטן ברגל.
הפנטגון אישר כי ראש פיקוד מרכז של ארצות הברית, הגנרל קנת' פ. מקנזי ג'וניור, פגש את מנהיגי הטליבאן בקטר. אנשי הטליבאן הסכימו לתנאים שהציב מקנזי בנוגע להימלטות מהגרים דרך שדה התעופה בקאבול.[35][36]
ב-16 באוגוסט, דובר הטליבאן, מוחמד נאיים, אמר בראיון לאל-ג'זירה כי "המלחמה נגמרה באפגניסטן". הוא גם הוסיף ואמר כי "הטליבאן השיג את מבוקשו והם לא יאפשרו שימוש בנשק בשטח אפגניסטן כנגד אף אחד והם לא רוצים לפגוע באף אחד".[37]
עם נפילת קאבול דווח על תורים ארוכים מחוץ לשדות התעופה ולשגרירויות הזרות, כאשר תושבים ממתינים בתקווה שיוכלו להשיג ויזות או טיסות מחוץ למדינה.[38][39]
אלפי אפגנים הצטופפו בשדה התעופה בקאבול, כולל טיפוס על החומה ההיקפית שלו.[40] כמו כן דווח כי חיילים של צבא ארצות הברית ירו באוויר על מנת לפזר אנשים המנסים לעלות בכוח על מטוסים.[41] צילומי וידאו הראו מאות אנשים רצים לצד מטוס צבאי אמריקאי שהחל לנוע בשדה התעופה הבינלאומי בקאבול. ניתן היה לראות כמה אנשים נתלים מתחת לכנף של מטוס C-17A. אחרים רצו לצדו כשהם מנופפים וצועקים. על פי הדיווחים, לפחות שלושה אנשים נראו נופלים מהמטוס מיד לאחר המראתו לאחר שנתלו על כנפיו. על פי דיווחים שונים, מספר אנשים נהרגו בנמל התעופה.[42][43][44] כך דווח ממשרד ההגנה האמריקאי. מיעוט התושבים במדינה חגג את השתלטות הטליבאן.[45]
בהצהרת 15 המדינות החברות קראה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות להפסקת אש מיידית באפגניסטן ולהקמת ממשלה חדשה, שתכלול גם נשים.[46]
לאחר נפילת קאבול ובריחת הנשיא גאני מהארץ, עבר סגן הנשיא אמרוללה סאלח לעמק פנג'שיר, שם הכריז על עצמו כנשיא אפגניסטן והודיע על הקמת חזית אנטי-טליבאן (או התנגדות פנג'שיר) יחד עם אחמד מסעוד (בנו של אחמד שאה מסעוד) ושר הביטחון ביסמילה חאן מוחמדי.[47][48][49] חלק מחברי החזית היו חברי הברית הצפונית בעבר. הם וחברים לשעבר בממשל של גאני ניהלו משא ומתן עם הטליבאן.[50][51] המגעים נכשלו ובספטמבר 2021 התנהלו קרבות בין לוחמי הטליבאן וכוחות החזית, המכונה "חזית ההתנגדות הלאומית של אפגניסטן".[52] ב-6 בספטמבר טען דובר הטאליבן כי פנג'שיר נכבשה.[53] מתנגדיו הכחישו.[54]
ב-18 באוגוסט, לפחות 3 אנשים נרצחו ורבים אחרים נהרגו עקב מחאה כנגד שינוי דגל אפגניסטן לדגל הטליבאן.[55] אירוע דומה התרחש במחאה אחרת נגד הטליבאן.[56] פורסמו עדויות לאלימות ודיכוי מצד אנשי הטליבאן.[57][58][59]
ברחבי העולם, מוושינגטון ועד ז'נבה, נערכו הפגנות תמיכה באפגנים. בהפגנות קראו המפגינים "להציל את אפגניסטן" ודרשו מהממשלות לסייע לאפגנים שרוצים להימלט משלטון הטליבאן.[60]
התורמים מהמערב שסיפקו כ-75% מהכספים ששימשו לפעילות מוסדות אפגניסטן קטעו את הסיוע שלהם. גם ממשל ביידן החליט להקפיא את הכספים של הממשלה האפגנית.[49] נאמר ש"סיוע לאפגניסטן לא יזרום דרך הממשלה האפגנית, אלא דרך סוכנויות עצמאיות".[58]
מרגע השלמת ההשתלטות, נמל התעופה חאמיד כרזאי הפך לנקודת הפינוי היחידה מהמדינה, ועשרות אלפי אנשים הגיעו אליו. ב-26 באוגוסט, ארגון הטרור דאעש הוציא לפועל פיגוע בשער המזרחי של שדה התעופה, שגרם לעשרות הרוגים ולמאות פצועים.
נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן הושלמה ב-31 באוגוסט 2021. במהלך ספטמבר 2021 נערכו קרבות בפנג'שיר וטליבאן השתלט על האזור.
לאחר נפילת קאבול והרפובליקה האיסלאמית אירע זינוק בכמות הפליטים שנמלטו מהטליבאן. כמה ממשלות הודיעו על תוכניות בימים שלאחר הנפילה לקלוט כמות מסוימת של פליטים.[61] יותר מ-300,000 אזרחים אפגנים שעבדו עבור ארצות הברית נמצאו בסכנת נקמה מצד הטליבאן.[62] תועדו אפגנים שעברו את הגבולות של המדינה עם איראן ופקיסטן.[63]
ב-17 באוגוסט הכריזה ממשלת בריטניה כי תקים תוכנית יישוב מחדש לעד 20,000 פליטים אפגנים, ותתעדף נשים, ילדים ומיעוטים.[64] ב-19 באוגוסט הכריזה ממשלת פינלנד כי היא מתכננת להכפיל את מכסת הפליטים שלה כדי לקבל יותר פליטים מאפגניסטן.[65] הפיליפינים הביעו גם הם את רצונם לקבל פליטים מאפגניסטן.[66] נשיא הפרלמנט האירופי דוד ססולי קרא למדינות האיחוד האירופי לקחת את חלקן ההוגן של פליטים, וקבע כי האיחוד האירופי יצטרך להראות שהוא מחויב לכללי האתיקה.[67] ממשלת ספרד יצרה מחנה פליטים זמני בבסיס חיל האוויר הספרדי. נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שוחח עם ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס על מנת לאפשר את השימוש בבסיסים צבאיים למיגון פליטים ובפרט מיעוטים.[68]
עם זאת, יחסן של חלק מהממשלות היה שלילי יותר כלפי הפליטים.[69][70][71] במסיבת עיתונאים הצהיר נשיא צרפת עמנואל מקרון כי צרפת צריכה לצפות ולהגן על עצמה מפני גל מהגרים. ממשלת אוסטריה הודיעה כי לא תשהה את הגירושים לאפגניסטן,[72] בניגוד למספר מדינות אחרות באיחוד האירופי.[73]
אי-פי, הארץ, מאסון התאומים ועד החייל האמריקאי האחרון: כך נראו 20 שנות מלחמה באפגניסטאן, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2021Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
